הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
מאז ומתמיד רציתי להיות שוטר.
אחים שלי היו צוחקים עליי ששוטר זה עבודה של בנות, איזה גבר הולך להיות שוטר? אבל לי לא אכפת. אני רציתי להיות שוטר. בכל פורים התחפשתי לשוטר. אהבתי את כובע הקטיפה הוורוד, את המלמלות המתוקות של השוטרים, את המדים בצבעי פסטל. אוי מוש.
כשהגעתי לגיל המתאים הגשתי מועמדות במשטרה.
בהתחלה הם אמרו שאני נראה קשוח מדי, ואולי אני לא מתאים לתפקיד הרגיש הזה. אבל איך ששמעתי את זה עלו לי דמעות והתחלתי לבכות להם במשרד, ואז הם השתכנעו שאני מתאים.
ההכשרה הייתה ממש כיפית. לימדו אותנו על הכלה, העצמה, סובלנות, סבלנות. הפגישו אותנו עם פושעים שהשתקמו בכוח האהבה בלבד, הסבירו לנו שעם חיוך והארת פנים אפשר להחזיר למוטב גם את הגרועים שבעבריינים.
שמעתי שישנן מדינות שבהן תפקיד השוטר הוא תפקיד קשוח. השוטר נתפס כמעניש ומטיל אימה. טוב שאצלנו השוטר הוא דמות אימהית, קשובה ורחומה.
היום יצאנו למבצע אכיפה והסברה על מהירות בכביש.
הנה רכב לקסוס נוסע במהירות של 150 קמ"ש. אני מדליק את המגאפון, מוזיקת רקע נעימה נשמעת ואז אני קורא ברכּוּת "שלום לך אדוני בעל רכב הלקסוס היפהפה, בוקר נהדר. אשמח מאד ואודה לך אם תואיל לעצור בצד לפעילות הסברה חווייתית. תודה ויום נפלא".
משום מה הוא לא עצר.
אחרי כמה שעות של הזמנות להסברה, ג'יפ שנסע במהירות של 2 קמ"ש מעל המותר נענה לקריאתי הנרגשת.
נהג חדש.
"איך קוראים לך?" אני שואל אותו. נזכר בנוהל שלנו ' שלב ראשון - צור כימיה'
"יוחנן"
"איזה שם יפה, יוחנן. תגיד לי בבקשה יוחנן. אתה יודע מה המהירות המותרת במקטע הכביש הזה, יוחנן?"
מתפתחת שיחה נעימה. אני מסביר לו בעדינות על החשיבות של נהיגה לפי הכללים, מבהיר לו שהכל נעשה לטובתו והוא יהיה המרוויח הראשי מלהישמע לכללים. בסוף אני נותן לו פלאייר שמזכיר את כללי הנהיגה הבטוחה, יחד עם חטיף שוקולד תות. רק כדי לעודד אותו, לא להפחיד חלילה.
אולי יום אחד יעבירו אותי למחלק הלילי. נשמע לי הרבה יותר מלהיב ואתגרי לחלק פלאיירים ושוקולד תות לגנבים ופורצים.
אבל למרות כל העבודה הקשה שלנו, יש הרבה שמבקרים את המשטרה.
אומרים שאחוזי הפשיעה במדינה שלנו הם הגבוהים בעולם בלי השוואה לכל מקום אחר. אומרים שהמדיניות הרכה שלנו מגבירה את הפשע. שהמשטרה צריכה לנקוט יד יותר קשה ולהעניש את העבריינים.
לא יודע, אני לא מאמין בעונשים. זה עלול להעליב.
אחים שלי היו צוחקים עליי ששוטר זה עבודה של בנות, איזה גבר הולך להיות שוטר? אבל לי לא אכפת. אני רציתי להיות שוטר. בכל פורים התחפשתי לשוטר. אהבתי את כובע הקטיפה הוורוד, את המלמלות המתוקות של השוטרים, את המדים בצבעי פסטל. אוי מוש.
כשהגעתי לגיל המתאים הגשתי מועמדות במשטרה.
בהתחלה הם אמרו שאני נראה קשוח מדי, ואולי אני לא מתאים לתפקיד הרגיש הזה. אבל איך ששמעתי את זה עלו לי דמעות והתחלתי לבכות להם במשרד, ואז הם השתכנעו שאני מתאים.
ההכשרה הייתה ממש כיפית. לימדו אותנו על הכלה, העצמה, סובלנות, סבלנות. הפגישו אותנו עם פושעים שהשתקמו בכוח האהבה בלבד, הסבירו לנו שעם חיוך והארת פנים אפשר להחזיר למוטב גם את הגרועים שבעבריינים.
שמעתי שישנן מדינות שבהן תפקיד השוטר הוא תפקיד קשוח. השוטר נתפס כמעניש ומטיל אימה. טוב שאצלנו השוטר הוא דמות אימהית, קשובה ורחומה.
היום יצאנו למבצע אכיפה והסברה על מהירות בכביש.
הנה רכב לקסוס נוסע במהירות של 150 קמ"ש. אני מדליק את המגאפון, מוזיקת רקע נעימה נשמעת ואז אני קורא ברכּוּת "שלום לך אדוני בעל רכב הלקסוס היפהפה, בוקר נהדר. אשמח מאד ואודה לך אם תואיל לעצור בצד לפעילות הסברה חווייתית. תודה ויום נפלא".
משום מה הוא לא עצר.
אחרי כמה שעות של הזמנות להסברה, ג'יפ שנסע במהירות של 2 קמ"ש מעל המותר נענה לקריאתי הנרגשת.
נהג חדש.
"איך קוראים לך?" אני שואל אותו. נזכר בנוהל שלנו ' שלב ראשון - צור כימיה'
"יוחנן"
"איזה שם יפה, יוחנן. תגיד לי בבקשה יוחנן. אתה יודע מה המהירות המותרת במקטע הכביש הזה, יוחנן?"
מתפתחת שיחה נעימה. אני מסביר לו בעדינות על החשיבות של נהיגה לפי הכללים, מבהיר לו שהכל נעשה לטובתו והוא יהיה המרוויח הראשי מלהישמע לכללים. בסוף אני נותן לו פלאייר שמזכיר את כללי הנהיגה הבטוחה, יחד עם חטיף שוקולד תות. רק כדי לעודד אותו, לא להפחיד חלילה.
אולי יום אחד יעבירו אותי למחלק הלילי. נשמע לי הרבה יותר מלהיב ואתגרי לחלק פלאיירים ושוקולד תות לגנבים ופורצים.
אבל למרות כל העבודה הקשה שלנו, יש הרבה שמבקרים את המשטרה.
אומרים שאחוזי הפשיעה במדינה שלנו הם הגבוהים בעולם בלי השוואה לכל מקום אחר. אומרים שהמדיניות הרכה שלנו מגבירה את הפשע. שהמשטרה צריכה לנקוט יד יותר קשה ולהעניש את העבריינים.
לא יודע, אני לא מאמין בעונשים. זה עלול להעליב.
נערך לאחרונה ב:
Reactions: ספרות בנשמה, CynicalExplorer, דוד פרידמן השני ועוד 28 משתמשים31 //