קורונה כאן נדבר על הסבל של קבוצות הסיכון

[ברוך ר]

אני מכיר שני מלמדים שיש להם בכיתה ילדים שההורים שלהם בקבוצת סיכון והמלמדים מוסרים להם שיעורים בטלפון,
כלומר שהם מוסרים שיעור רגיל בכיתה ומחברים אותם לטלפון וכן מתקשרים אליהם כמה פעמים בשבוע
ואחד מהם אפילו מגדיל לעשות ועולה לתלמידים האלו לבית עם איזה משהו מתוק ומשלים לילדים האלו שיעורים ולומד איתם פרטי לפי הצורך

 

[מ. שלו]

אני מכיר שני מלמדים שיש להם בכיתה ילדים שההורים שלהם בקבוצת סיכון והמלמדים מוסרים להם שיעורים בטלפון,
כלומר שהם מוסרים שיעור רגיל בכיתה ומחברים אותם לטלפון וכן מתקשרים אליהם כמה פעמים בשבוע
ואחד מהם אפילו מגדיל לעשות ועולה לתלמידים האלו לבית עם איזה משהו מתוק ומשלים לילדים האלו שיעורים ולומד איתם פרטי לפי הצורך

וואו יש צדיקים בינינו

 

[yz]

הבת שלי בכיתה ח' לא חזרה ללימודים.
בתחילה היו שיעורים במרחב הקולי כי לא כולן חזרו אבל אחרי שכולן חזרו, פסקו ההקלטות.
הכיתה נכנסה לשוונג של ספרי זכרונות, והבת שלי שכבר מהחורף יש לה ספר זכרון מוכן שהביאו לה מחו"ל חיכתה כלכך.
אחר כך החלו חזרות למסיבת גמר. מתכונת שונה מהרגיל אבל חוויה. החוויה של מסיימות ח'.
והבת שלי בבית.

אבל-
הקב"ה ריחם עליה.
החברות לא ויתרו. הקליטו לה שיעורים בנגן [באישור המורה שעוד אכתוב עליה בהמשך], הביאו לה שכפולים. באו בזוגות ושלשלות אחרי יום למודים, דפקו בדלת עם מסיכות, עמדו רחוק ופטפטו. לקחו את ספר הזכרונות שלה לכיתה ודאגו שיתמלא. הביאו לה את שלהן. נתנו לחוש קצת מהוואי כשהיא בבית.

והמאמנת של מסיבת הגמר [איפה את @yz [יונית צדוק] המהממת שלא ויתרה על השתתפותה בהסרטות.
והמורה המקסימה שלה שגם לא ויתרה.
שלחו לה את השיר שהכיתה שלה שרה. למדה אותו.
קראו לה לבית הספר בזמן שכל הבנות היו בכיתות והסריטו אותה באופן שתוכל להשתלב במצגת.
אמנם להקרנה עצמה של המצגת היא לא תלך כי זה באולם סגור. אבל לפחות תקבל דיסק הביתה [יכולנו להזמין] ולראות גם את עצמה במצגת.
פשוט אין מילים.
המורה גם התקשרה לפחות פעם בשבוע להתעניין בה. לראות שהיא מבינה את החומר. לתת לה כח ולחזק אותה. לומר לה שהיא מעריכה אותה על הויתורים שהיא עושה למען בבגרות. בלי לטעון.

צל"ש. באמת צל"ש.

אז אני כאן
רק כדי להסביר
שהבת של העני
היא דוגמית מתוקה
של אמא שלה המקסימה
ילדה בוגרת שרואה רק טוב בכל
מלאה חן ושמחת חיים וחביבה על כל רואיה
פשוט לא היה שייך לוותר עליה בקליפ...
מי שמכיר יודע...

 

[ה. בקר]

אז אני כאן
רק כדי להסביר
שהבת של העני
היא דוגמית מתוקה
של אמא שלה המקסימה
ילדה בוגרת שרואה רק טוב בכל
מלאה חן ושמחת חיים וחביבה על כל רואיה
פשוט לא היה שייך לוותר עליה בקליפ...
מי שמכיר יודע...

ריגשת אותי
מבטיחה לך שאני עם דמעות בעיניים
תבורכי.

 

[א. איזראעל]

הלוואי

יש לה חברה שהבנים שלה בבית ולא חזרו ללימודים.
חלקם לא קבלו אפילו לא טלפון אחד מהמלמד במשך כל התקופה.
מה הם אוויר?

אנחנו בעז''ה יוצאים עכשיו מבידוד ארוך ארוך, למעלה מחודש.
ואני חייבת לציין את המלמדים בחיידר של הבנים שבזמן השיעור הפעילו חדר ועידה כדי שהילדים יוכלו ללמוד עם כולם.
במיוחד יבורך רב'ה של אחד הבנים שעודד את הילדים לשחק בהפסקות משחקים שאפשר לשחק גם דרך הטלפון כמו 'זוג או פרט'
לפי התגובות אני מבינה שזה ממש לא מובן מאליו.

 

[חיבה יתרה]

@שרית קובל, אם את רוצה להעביר מעשרות יש לי כתובת.

חולה דיאליזה הכבול לכסא גלגלים ויוצא לטיפולים נוספים

וכל נסיעה פעוטה - 200 ש"ח פלוס מינוס

ליצירת קשר: a תשע שבע תשע תשע חמש שבע בג'מייל

 

[ארבע]

אני חושבת שבמקום שהצוות לא שם לב בעצמו, כדאי לשוחח איתם, להסביר, להזכיר. אחר כך להודות. הקשר מאוד חשוב.
כולם במצב לא נורמלי עכשיו. כל אחד עם הקשיים בבית שלו ובמוסד הלימודים שלו. כל-כך הרבה דברים השתבשו והתבלבלו. וגם היו רגילים שהתלמידים בבית, ואחר כך, שחלק שולחים וחלק עוד לא. ולא תמיד שמים לב מעצמם להבדל המהותי שילד בסיכון או במשפחה עם סיכון - לא בא ללימודים כשהאחרים באים.
לכן, לא כדאי לחכות הרבה. לדבר, להסביר את המצב. בטוח שזה יעזור בע''ה.

צודקת מאד מאד
המצב קשה גם לצוותים, זה לא שהם מתעלמים בערלות לב.
יש אנשי צוות שהם בעצמם בקבוצת סיכון ובאים במסירות ללמד
יש כאלו עם בית מורכב מאחור
מכירה רבע'ס עם אישה בשמירה, העול בבית עליהם
מכירה כאלו עם ילדים מיוחדים (מאד), גם מצב לא פשוט
עם בני משפחה מבודדים
ועוד ועוד
לימוד מתוך מיגונית למלמד אסטמטי זה לא תענוג גדול, הילדים שבכתה גם הם די מפורקים כי חווים סיטואציות לא פשוטות בבית, יש מהם אפופי חרדה, קשה עם המשמעת אחרי החופשה המאולצת והארוכה שפרקה הרבה הרגלי למידה, ומיצבה תלמידים בעמדות ידע והתפתחות שונות ורבות פערים.
אבל טוב שהאשכול הזה בא כדי להאיר את הפינה הזו, של שימת לב למבודדים ארוכות.

 

[פזמון]

לכן אמרתי שאולי כדאי לקצר ימי לימודים (לא לימודי קודש) ולאפשר למלמדים זמן להתיחס לכל המבודדים באשר הם.
וגם למנות ממונה קורונה במוסד, קורונה לעניני תלמידים ולא בטיחות, שהוא יעקוב עם המורים מה קורה לגבי התלמידים החסרים.

 

[גלבוע]

נכון שמדובר בסמינר גדול מאוד

שורש וסיבה של המון בעיות חינוכיות.
אנשי חינוך הם לא מלאכים, וכיתות ענק כמו שיש היום הן מתכון לבעיות.

 

[ירושלמער]

אני מכיר שני מלמדים שיש להם בכיתה ילדים שההורים שלהם בקבוצת סיכון והמלמדים מוסרים להם שיעורים בטלפון,
כלומר שהם מוסרים שיעור רגיל בכיתה ומחברים אותם לטלפון וכן מתקשרים אליהם כמה פעמים בשבוע
ואחד מהם אפילו מגדיל לעשות ועולה לתלמידים האלו לבית עם איזה משהו מתוק ומשלים לילדים האלו שיעורים ולומד איתם פרטי לפי הצורך

בתור מלמד אני קד קידה בפניהם, על אלו נאמר אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו!

ברצוני להאיר נקודה שדברו עליה כאן, אנו כמלמדים קבלנו את התלמידים חלקם ללא היכר, התקופה והמצב השפיעו עליהם, חלקם חוו קשיים ממש לא נעימים בביית במהלך הסגר שהיה, העבודה בכיתה היא אומנם כוללנית אבל היא במקביל סופר פרטנית לשים לב לכל תלמיד והשינויים שחלו בו, ולטפל! ומשום כך כאשר אתם ההורים רואים שהמלמד מתפקד גם מול הילדים שנשארו בבידוד וכדו' דעו לכם שזה מצריך כוחות נפש עצומים, וכל זה עוד לפני שהתייחסנו לבית הפרטי של המלמד על כל צרכיו.

מילה טובה של הורה, תודה מעומק הלב, הארה בשפה נאה, נותנים כח עצום למלמד להמשיך לשחות במים העמוקים...

חזקו ואמצו!

 

[ע.מ.]

בעקבות האשכול, אדע עוד יותר להעריך את צוות החיידר אצלינו,

השיעורים בכתה שמועברים בשיחת וועידה לתלמידים שבבית,
המנהל שמתקשר אליהם
והמלמדים שמתקשרים, משוחחים, דואגים לשכפולים ומוודאים שהחומר הובן כראוי

 

[shifrash]

המלמדים שמתקשרים, משוחחים,

נדירים !

אצלינו, אם הילד שמע בטלפון של החיידר טוב, ואם לא...
לא יודעים כלום !
והילדים כבר בבית מחודש אדר, (למעט שבועיים של סיון)
מי שמקדם אותם ולומד - ההורים !
האבא - לימודי גמרא/משנה, ואני בכל יתר הנושאים...
אפילו הבנת הנקרא,

ואח"כ עוד יגידו שמגיע להם תשלום על התקופה המתמשכת הזו...

 

[חני בנני]

לכן אמרתי שאולי כדאי לקצר ימי לימודים (לא לימודי קודש) ולאפשר למלמדים זמן להתיחס לכל המבודדים באשר הם.

השאלה אם זה הגיוני ש 30 משפחות יחפשו מי יכול לשמור על הילדים שלהם כשההורים בעבודה והילדים לומדים קצר, בשביל ילד אחד בבידוד.
אני מעריכה מאד את מי שבבידוד, אבל לא חושבת שזה הפתרון.

 

[פזמון]

ולהיות עם מסכה בכיתה עד 15:30 לילדה בכיתה ה
זה הגיוני?
גם הטענה שלך צודקת.
ברשותכם, בואו נשאיר את האשכול לקבוצות הסיכון.

 

[גברת מכנרת]

נדירים !

אצלינו, אם הילד שמע בטלפון של החיידר טוב, ואם לא...
לא יודעים כלום !
והילדים כבר בבית מחודש אדר, (למעט שבועיים של סיון)
מי שמקדם אותם ולומד - ההורים !
האבא - לימודי גמרא/משנה, ואני בכל יתר הנושאים...
אפילו הבנת הנקרא,

ואח"כ עוד יגידו שמגיע להם תשלום על התקופה המתמשכת הזו...

גם אצלינו חוץ מהרבה שנותן כמירב יכולתו, המשפחה התגייסה לעזור לבנים בלימודם, ככה שלא כל הנטל על ההורים. אני לא חושבת שאפשר לתבוע מהרבאים לטפל גם בכיתה וגם בילדים המובדדים. הוא חייב להתייחס וחייב לאפשר שמיעה טלפונית לשיעור, ונראה לי גם לשלוח דף קשר/דברים שעשו בכיתה, אבל אין אפשרות שהוא גם ייתן את המקסימום לילדים המבודדים.

 

[אבא ל6]

תודה מיוחדת לזה שהעלה את נושא כאוב זה,
שגרם לכולנו לחשוב ולהתבונן,
ולצאת מהאיגואיסטיות שלנו, ולהבין שהעולם בנוי מאין ספור אנשים שונים ומגוונים,
וברגע שאדם מבין שיש "אחרים" כל הסתכלותו, וממילא התנהגותו משתנה לטובה.

 

[ה. בקר]

תודה מיוחדת לזה שהעלה את נושא כאוב זה,
שגרם לכולנו לחשוב ולהתבונן,
ולצאת מהאיגואיסטיות שלנו, ולהבין שהעולם בנוי מאין ספור אנשים שונים ומגוונים,
וברגע שאדם מבין שיש "אחרים" כל הסתכלותו, וממילא התנהגותו משתנה לטובה.

מאוד מעריכה!

 

[דודסטו]

הבת שלי בכיתה ח' לא חזרה ללימודים.
בתחילה היו שיעורים במרחב הקולי כי לא כולן חזרו אבל אחרי שכולן חזרו, פסקו ההקלטות.
הכיתה נכנסה לשוונג של ספרי זכרונות, והבת שלי שכבר מהחורף יש לה ספר זכרון מוכן שהביאו לה מחו"ל חיכתה כלכך.
אחר כך החלו חזרות למסיבת גמר. מתכונת שונה מהרגיל אבל חוויה. החוויה של מסיימות ח'.
והבת שלי בבית.

אבל-
הקב"ה ריחם עליה.
החברות לא ויתרו. הקליטו לה שיעורים בנגן [באישור המורה שעוד אכתוב עליה בהמשך], הביאו לה שכפולים. באו בזוגות ושלשלות אחרי יום למודים, דפקו בדלת עם מסיכות, עמדו רחוק ופטפטו. לקחו את ספר הזכרונות שלה לכיתה ודאגו שיתמלא. הביאו לה את שלהן. נתנו לחוש קצת מהוואי כשהיא בבית.

והמאמנת של מסיבת הגמר [איפה את @yz [יונית צדוק] המהממת שלא ויתרה על השתתפותה בהסרטות.
והמורה המקסימה שלה שגם לא ויתרה.
שלחו לה את השיר שהכיתה שלה שרה. למדה אותו.
קראו לה לבית הספר בזמן שכל הבנות היו בכיתות והסריטו אותה באופן שתוכל להשתלב במצגת.
אמנם להקרנה עצמה של המצגת היא לא תלך כי זה באולם סגור. אבל לפחות תקבל דיסק הביתה [יכולנו להזמין] ולראות גם את עצמה במצגת.
פשוט אין מילים.
המורה גם התקשרה לפחות פעם בשבוע להתעניין בה. לראות שהיא מבינה את החומר. לתת לה כח ולחזק אותה. לומר לה שהיא מעריכה אותה על הויתורים שהיא עושה למען בבגרות. בלי לטעון.

צל"ש. באמת צל"ש.

ריגשת

אני פשוט בוכה פה לעומת צדיקות בנות ישראל

 

[ELO]

האמת שיש לי דמעות בעיניים...
נכון, מדברים הרבה על קבוצת סיכון. אבל לצערי אף פעם לא חשבתי מה זה כולל...
אז סליחה על כל תגובה לא רגישה, זה באמת היה בלי מחשבה... וחיבוק חם ואוהב (וירטואלי, כן?!)

 

[פזמון]

מה יהי-ה שנה הבאה?
הרי לתלמידים האלה יהיו מורים חדשים
שלא מכירים אותם... איך יתקשרו?
מה יקרה? זה נורמלי שעדין אין יחס רשמי של משרד החינוך לכל הקבוצה הגדולה הזו?