קורונה למה עשיתם לי את זה? - זעקת הילדים.

[בשעות הפנאי]

מוזר, ברמה שאיני מאמינה להורים שאומרים שהילד שוהה לבדו בבידוד.
סביר יותר ששינו מן האמת כדי שיוכלו לצאת ולבא בקהל בלי לסבול מנידוי חברתי.

אמא שנכנסת עם בנה לבידוד, מחבקת ומנהלת חיי משפחה רגילים, משדרת לילדהּ:
"אתה יקר לי מספיק כדי להיות חולה איתך".

אם הוא בגיל מספיק גדול
הבת שלי אפי' לא יודעת שהיא אמורה להיות בבידוד.
והאחרים לא מצפים בכלל למשהו אחר, זה ברור שכולנו יחד.

 

[הני מושקוביץ]

אף אחד לא יודע מה יהיה איתו
התכוונתי לומר שצריך לדעת ולהתמודד עם המצב הקיים, להבין שככה אנחנו אמורים להמשיך בשגרה, ולא להכנס למצב של שגרה חסרת מעש.
עברנו את תקופת ההלם. כעת צריך להבין שהחיים שלנו בטווח הנראה לעין אמור להמשך כך, וכך צריך לצאת, ללמוד, ולהתפרנס.
לדעתי, ואני מדגיש שוב, לדעתי, זה לטמון את הראש בחול ולברוח מהתמודדות עם המצב

לא כשיש לך בבית כמה בקבוצת סיכון...
ולא, זו לא בריחה מהמצב,
להכניס ילד לבידוד כדי שהשיגרה לא תיפסק, שמה שהיה ימשיך להיות-מבחינתי בריחה מהמצב.
אני קוראת למה שאנחנו עושים-עוברים כרגע ניסיון, אתגר, זה לא פשוט, אבל כדי שהילדים שלי יהיו מוגנים נפשית, רוחנית ופיזית, זה המאמץ שלי.
נכון שיותר כיף לי ששקט בבוקר, ויש שיגרה רגילה, אבל אני לא עושה מה שכיף לי כרגע, אלא מה שנכון לנו כרגע.

ושוב, אני לא מציינת שזה מה שצריך לעשות אלא שזה מה שנכון בשבילנו מכל האופציות הקיימות

 

[שולי איטח]

מוזר, ברמה שאיני מאמינה להורים שאומרים שהילד שוהה לבדו בבידוד.
סביר יותר ששינו מן האמת כדי שיוכלו לצאת ולבא בקהל בלי לסבול מנידוי חברתי.

אמא שנכנסת עם בנה לבידוד, מחבקת ומנהלת חיי משפחה רגילים, משדרת לילדהּ:
"אתה יקר לי מספיק כדי להיות חולה איתך".

ואם האמא בסיכון

אז היא אומרת לילד אני מאוד אוהבת אותך ואתה יקר לי מאוד ולכן אני נזהרת שתהיה לך אמא בעז"ה בריאה עד 120

תאמינו לי הרבה הרבה יותר קל להיות כולם יחד בבידוד מאשר התימרונים הבלתי אפשריים כשיש ילד בחדר

 

[בשעות הפנאי]

ואם האמא בסיכון

שתכנס היא לבידוד...

 

[שרית קובל]

מוזר, ברמה שאיני מאמינה להורים שאומרים שהילד שוהה לבדו בבידוד.
סביר יותר ששינו מן האמת כדי שיוכלו לצאת ולבא בקהל בלי לסבול מנידוי חברתי.

שכנה של אחותי - דירה מולה [אפשר להציץ]

סגרו את הדלת של החדר, הילדה בפנים... ויש לה חלון להציץ,
שעות שעות ישבה על החלון וחיפשה תעסוקה ברחוב השקט שמתחתיה,
את האוכל מניחים בכניסה לחדר - היא פותחת ואוכלת לבד על החלון....
לא שעה - ולא שעתיים
שבועיים.

לו יכולתי הייתי מתקשרת לרווחה

הא - והילדה בת 7

 

[הני מושקוביץ]

שתכנס היא לבידוד...

סליחה על ההתפרצות
אבל התגובה שלכם ממש דוחה, גועל נפש ממש.

כן, אני בסיכון, אני לא חושבת שכדי להישמר, אסור יהיה לילדים שלי לפגוש אותי, איך אמרתם? שנה וחצי?

נו באמת, איפה אתם חיים.

 

[Bingo]

בלת"ק

לא יודעת למה, אבל השיר נשמע לי יותר פרי עט של משורר מאשר מצב אמיתי כאוב עד כדי כך...
אם הפרטים נכונים על כל פרטי השיר - זה נשמע של התעללות של ממש.... הייתי מזעיקה רווחה אם יש ילד שכותב כזה שיר

גם ילד שסגור בבידוד אם זה התחושות שהוא מרגיש וזה ההרגשות שעוברות אליו אז דרוש כאן בדק בית רציני!!!

 

[שולי איטח]

שתכנס היא לבידוד...

ואם גם האבא ועוד בבית בסיכון?

ואם יש ילדים קטנים ממש או יונקים וכו אז האמא תהיה מנותקת מכולם?

תבינו לא רשמתי רק עלינו
מסביב יש כמה כאילו וזה לא פשוט
יש דרכים לשים בבידוד ילדים גדולים בהסכמה ולהיות איתם כל הזמן
רק שזה מצריך המון!! כמובן שאי אפשר לעבוד אלא כל הזמן איתם

למשל לרשת את כל חדרי הבית במפות שקופות
, לעשות שעות בחצר/מרפסת ולחטא כל הזמן

אנחנו אישית מחולקים לארבע ולא מאחלת לאף אחד

ילד בן 9+ילדה בת 12 בחדר +עוד מרחב

במקביל בעלי בחדר לבד מאתמול -מחכים לתשובה

2 גדולים בחלק אחר כי הן היחידים שיוצאים

ואני עם כל הקטנים + ילדה בת 13 לבד!! צריכה לרוץ ממקום למקום לתת אוכל להעסיק וכו

תאמינו לי היינו נותנים הרבה בשביל שנהיה כולם יחד אבל אנחנו מהמחמירים בפיקוח נפש, אפילו ספק של ספק

 

[בשעות הפנאי]

סליחה על ההתפרצות
אבל התגובה שלכם ממש דוחה, גועל נפש ממש.

כן, אני בסיכון, אני לא חושבת שכדי להישמר, אסור יהיה לילדים שלי לפגוש אותי, איך אמרתם? שנה וחצי?

נו באמת, איפה אתם חיים.

סליחה לגמרי.
התכוונתי שבשבועיים הללו שהילד הקטן אמור להשאר סגור לבד בחדר, עדיף במקום זה שהאמא שהיא בוגר, חכמה, ומבינה מה עומד לפניה, תהיה היא בבידוד מאשר לשבור את נפשו של הילד.
הילד יותר חשוב מהאמא.
לדעתי, זו באמת שאלה לא פשוטה כשיש הרבה ילדים קטנים, אבל תמיד ניתן ליצור איתם קשר דרך ניילון וכדו'
העיקר לא להרוס את נפש הילד. ואני לא עובר עוד פעם על ההודעות הקודמות עם תיאורי הזוועה שבהם כדי שלא אבכה שוב.
ושווב, סליחה אם נפגעתם

 

[שמיט]

בציטוטים החוזרים והנשנים על פגעי הגוף,
אל נא תשכחו את הרבה יותר מ 400 משפחות שאיבדו את יקיריהן וירטואלית וזו לא הגזמה.

פגיעה בנפש זה נורא, ללא ספק וחייבים לתת על זה את הדעת, אבל אפשר לתקן את זה בעז"ה בחכמה ובתבונה,
אבל פגיעה בגוף זה דבר שאי אפשר לתקן אותו. את המתים אי אפשר להחיות לבנתיים.
לכן השוואה לא נכונה, אם כי בוודאי שצריכים לא להסחף בשמירת הגוף ומהרבה סיבות.

 

[שמיט]

הוא כבר ביום ה -12 ולא רוצים לצאת
נהנים עד הגג!!
כל הילדים מקנאים
אבל !!
חילקנו את זה 3 ימים ראשונים לבד- חילקנו את החדר עם מפה שקופה וכל הזמן מישהוא ישב לידו משחקי מילים כמו חי צומח דומם, מידי פעם יצא לסלון שג"כ מחולק ושוב משחקים של הצגות וכד
או יצירות ונגרות שהוא עשה כמו כל בני הבית האחרים
ביום הרביעי נכנסה איתו אחותו בת 12 הם מקבלים ציוד אישי לחדר אוכל מפנק , יצירות ועוד

מרגש
איזה השקעה ואיזה תבונה
בלי הקצנה לאחד מהצדדים

לא באים ואומרים: שומרים על הגוף על חשבון הנפש
ולא שומרים על הנפש על חשבון הגוף
אלא 'מפליא לעשות'. שומרים על גוף ונפש יחד.

 

[progitm]

תגידי תודה שאת לא מכירה אופציה שכזאת.
אבא שלי, כמנהל מוסד חינוכי גדול נתקל בזה גם נתקל. והוא לא צועק אז, אלא צורח...
כן, שמע גם על בידוד של ילד בן 5 (!!!) לבד. אמא שמה לו אוכל מאחורי הדלת והוא אכל לבד. גם אמבטיה אמרו לו לעשות לבד.

איפה המועצה לשלום הילד, ה' ישמור, לבכות.

 

[ששונית]

מזעזע ומרטיט לב.
הנה עוד אחד:
אבא ואמא! איך עשיתם לי את זה???
כל החיים השקעתם בי, נתתם לי, קניתם לי.
כל החיים אהבתם אותי, נישקתם, חיבקתם, נתתם לי להרגיש הכי יקר לכם בעולם.
כל החיים עשיתם בשבילי הכל, קרעתם בשבילי את הים, חיפיתם, גוננתם, דאגתם.

ופתאום.

למה עזבת אותי, אימא?
למה נטשת אותי בחדר הזה?
למה נתתם לאישה המפלצתית הזו לתפוס לי את הרגל?
איך נתת לזה לקרות, אבא?
איך הסכמת שאני ורק אני, אסבול פה לבדי??

דקירה נוראית! שורפת!.
מחט של עצב וריק.
מחט של בדידות. ונטישה.
מחט של לבד. לבד. לבד.

מאז חלפו כבר שבועיים.
שבועיים שאני מרגיש מצורע, מנודה, שנוא.
שבועיים שאני מרגיש בלתי רצוי.
שבועיים שאני בוכה פה לבדי אל השקט, מרגיש נגוע, מקולקל, חולני.
בטוח שלא רוצים בי יותר.
לא רוצים אותי.
ולא ירצו אותי לעולם.

לא אאמין בכם יותר. אבא ואימא.
את כל ליבכם נתתם לי. את כל כולכם. כל מה שיש לכם. את כל נשמתכם.

עד שביום אחד, ברגע קטן, זנחתם אותי לבד.
לא רוצים להגן, לא רוצים להיות איתי, לא מכירים בי כבן שלכם, כמו שאר הילדים שמחוץ לטיפת חלב הזו.
שוכחים שאני חלק מבשרכם.

אז אני פה לבד.
בצער הנורא הזה.
חנוק מדמעות.
גלמוד בבדידות.
דחוי מאהבה.

 

[Malki.A]

גם אני שמעתי על כמה מקרים ששמו ילדות בנות 6 בחדר מבודד חלקם זה היה מחוסר הבנה ומפחד
מתוקף תפקידי התקשרתי אליהם והסברתי הם ממש הודו לי על זה ...

ולדעתי כך צריך לעשות להאיר את עיני ההורים....

 

[טינטין!]

אגב,
לילד יותר גדול שכן מבודד,
אפשר לעשות ניילון רחב על הדלת ואז אפשר לחבק דרך הניילון.
ממש מקל.

 

[cherry c]

בלת"ק דמגוגיה.

 

[בשעות הפנאי]

בלת"ק דמגוגיה.

גם דמגוגיה וגם אמת

 

[מרחבית]

גם דמגוגיה וגם אמת

אמת? אולי במקרים קיצוניים במיוחד. ובמקרים כאלה, זה לא מתחיל ולא נגמר בזה.
הורה רגיל ואוהב מבין את הצורך של ילד באהבה ובתעסוקה במצב כזה!
הרי הפוסט הזה לא באמת נכתב על ידי ילד! כן?

ואם המטרה שלו היתה לעורר הורים לא להשאיר ילד קטן לבד בבידוד - אלא שמישהו יהיה אתו, או כל המשפחה תתבודד, או כל המשפחה תיסע למלונית, או ימצאו כל דרך אחרת לדאוג לו - אז טוב וחשוב מאוד!

 

[מרחבית]

400 ומשהו משפחות שאיבדו את יקיריהן.... כבר נמצאות כאן בארץ ישראל.

ומי שמתייחס לזה 'רק' כפגעי הגוף, לא מתחיל להבין מה זה.

ואני אחסוך מכם תיאורים של ניתוק החולים מהמשפחה בשבועות החולי הקשים, והקבורה והכל.
אתם יכולים לדעת לבד, אם רק תרצו טיפה לחשוב.

כל אובדן בן משפחה- הוא מכה נפשית קשה. ק''ו בצורה כזו.
וכל אחד מה 400 - יש סביבו משפחה שלמה שהוכתה קשות.
נפשית, כן?
שלא לדבר על ה 400 עצמם.

ואני כותבת את זה בתסכול עמוק, אחרי ששהגענו למצב שכל יום יש כמה וכמה נפטרים, היו גם 10 ליום, ומספר גבוה של חולים קשה, וכאשר זעקו והסבירו והתחננו לפני כמה שבועות שזה יגיע, דברו אל הקירות.

 

[גלבוע]

ואם המטרה שלו היתה לעורר הורים לא להשאיר ילד קטן לבד בבידוד - אלא שמישהו יהיה אתו, או כל המשפחה תתבודד, או כל המשפחה תיסע למלונית, או ימצאו כל דרך אחרת לדאוג לו - אז טוב מאוד.

אני מסכימה, ואמשיך עוד:
ואם המטרה שלו לעודד הורים 'לצפצף' על הבידודים, אז גרוע מאד.