בקשה מחפשת חומר על "והאמת תהא נעדרת"

[דסולישה ❤]

מחפשת חומר תורני\ספרותי
על "והאמת תהא נעדרת"
כל חידוש או סיפור יעזור לי!
תודה מראש.

 

[אנשים טובים מאד מאד]

מחפשת חומר תורני\ספרותי
על "והאמת תהא נעדרת"
כל חידוש או סיפור יעזור לי!
תודה מראש.

השיר עדרים של ביני לנדאו

 

[דסולישה ❤]

השיר עדרים של ביני לנדאו

אפשר אותו?

 

[אנשים טובים מאד מאד]

אפשר אותו?

בבקשה

 

[דסולישה ❤]

תודה, אני אשמע...
מחכה לעוד חומר.

 

[דניאל גופזר]

האמת תהא נעדרת. בפשטות האמת תעלם, ויחפשו אחריה לשון 'היעדר'.
בתור דרוש ניתן לומר שהאמת תהיה אצל כולם, מלשון עדרים עדרים.
כלומר האמת לא תהיה אבסולוטית ומוחלטת שיש (למשל) דרך אחת ויחידה בעבודת ד' או דרך אחת מאומתת להסביר סוגיה פלונית וכן הלאה, אלא ניתן יהיה ללקט אותה בכל מקום, לקחת מכל דבר הנהגה טובה, ללמוד מכל אדם.

שמרנים, אל תתקיפו אותי, זה דרוש ששמעתי מאחד מגדולי הדורות הקודמים.

 

[ר.ב.ב.ש]

המהר''ל אומר שכל מי שיהיה הולך עם האמת יחשב לשוטה בעיני הבריות, [נצח ישראל פרק לה] ובכדי להבין את מילותיו הגבוהות והמרוממות כדאי לראות עם אחד הביאורים.
וישנו מהלך נוסף בדברי החוזה מלובלין [דברי אמת קלד] בביאור חבורת אנשי האמת בדור עקבתא דמשיחא.

 

[דסולישה ❤]

לעתיד לבוא האמת תהא נעדרת. בפשטות האמת תעלם, ויחפשו אחריה לשון 'היעדר'.
בתור דרוש ניתן לומר שהאמת תהיה אצל כולם, מלשון עדרים עדרים.
כלומר האמת לא תהיה אבסולוטית ומוחלטת שיש (למשל) דרך אחת ויחידה בעבודת ד' או דרך אחת מאומתת להסביר סוגיה פלונית וכן הלאה, אלא ניתן יהיה ללקט אותה בכל מקום, לקחת מכל דבר הנהגה טובה, ללמוד מכל אדם.

שמרנים, אל תתקיפו אותי, זה דרוש ששמעתי מאחד מגדולי הדורות הקודמים.

ראיתי פירוש דומה במקום אחר. מחפשת את המקור., ממי שמעת?

 

[דסולישה ❤]

המהר''ל אומר שכל מי שיהיה הולך עם האמת יחשב לשוטה בעיני הבריות, [נצח ישראל פרק לה] ובכדי להבין את מילותיו הגבוהות והמרוממות כדאי לראות עם אחד הביאורים.
וישנו מהלך נוסף בדברי החוזה מלובלין [דברי אמת קלד] בביאור חבורת אנשי האמת בדור עקבתא דמשיחא.

יש לכם מקור או מקום שכתוב מפורש ומוסבר יותר?

תודה לכולם.

 

[boker tov]

להביא מחיפוש רב גוגל?

 

[דסולישה ❤]

להביא מחיפוש רב גוגל?

כן למה לא?
כל משהו יעזור לי
תודה.

 

[על דא ועל הא]

לעתיד לבוא האמת תהא נעדרת. בפשטות האמת תעלם, ויחפשו אחריה לשון 'היעדר'.
בתור דרוש ניתן לומר שהאמת תהיה אצל כולם, מלשון עדרים עדרים.
כלומר האמת לא תהיה אבסולוטית ומוחלטת שיש (למשל) דרך אחת ויחידה בעבודת ד' או דרך אחת מאומתת להסביר סוגיה פלונית וכן הלאה, אלא ניתן יהיה ללקט אותה בכל מקום, לקחת מכל דבר הנהגה טובה, ללמוד מכל אדם.

שמרנים, אל תתקיפו אותי, זה דרוש ששמעתי מאחד מגדולי הדורות הקודמים.

המהר''ל אומר שכל מי שיהיה הולך עם האמת יחשב לשוטה בעיני הבריות, [נצח ישראל פרק לה] ובכדי להבין את מילותיו הגבוהות והמרוממות כדאי לראות עם אחד הביאורים.
וישנו מהלך נוסף בדברי החוזה מלובלין [דברי אמת קלד] בביאור חבורת אנשי האמת בדור עקבתא דמשיחא.

"והאמת תהא נעדרת" נאמר על דור עיקבתא דמשיחא, לא על לעתיד לבוא.
וממילא למה זה תמוה לומר שבדור השפל של עיקבתא דמשיחא עתידה האמת פשוט להיות נעדרת?

 

[boker tov]

ויקיפדיה
עקבתא דמשיחא


עקבתא דמשיחא (בארמית, בעברית: עקבות המשיח) מונח המציין את תקופת סוף הגלות באחרית הימים לפני ביאת המשיח[1], או בסמוך לביאתו, שבה יהיה עם ישראל בשפל תרבותי, מוסרי וכלכלי.
מקור הביטוי בעברית הוא בספר תהילים "אשר חרפו אויביך ה', אשר חרפו עקבות משיחך" (תהלים, פ"ט, נ"ב)
בין חכמי ישראל רבו הפירושים כיצד להבין ביטוי זה, אם בצורה של עקבות רגליים[2], של איחור (מלשון ויעקבני) או אחרית (עקב)[3].
הביטוי עקבתא דמשיחא, לקוח מהמשנה במסכת סוטה ומופיע בתלמודים[4], בקבלה[5] ובמדרש[6].
תוכן עניינים

• 1 המקור המקראי
• 2 התיאור במשנה
• 3 התיאור בתלמוד
• 4 אחרונים
• 5 ראו גם
• 6 לקריאה נוספת
• 7 קישורים חיצוניים
• 8 הערות שוליים

המקור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקור המקראי לדברי חז"ל הוא בדברי הנביא מיכה[7], בו מתואר כי מדובר בתקופה של חושך תרבותי, בו אובדים מן הארץ חסידים וישרים, השרים והשופטים מושחתים ומבקשים טובות הנאה ושילומים, והטובים שבהם קשים כמו קוצים וקיימת מבוכה רבה. בתקופה זו אי אפשר לסמוך על אף אחד, ואפילו הבן מנבל את אביו ובת קמה נגד אימה.
התיאור במשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה מתוארת התקופה כך:

"בעקבות משיחא חוצפא יסגא (תִרבה), ויוקר יאמיר: הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן (הגולן) יישום (יהיה ריק מאדם), ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים.
— משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו

על פי המשנה, עיקר הקושי הוא רוחני-תרבותי, של מהפכה וזעזועים תרבותיים, ניהיליזם וחומרנות גדולה.
התיאור בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד הבבלי[8] מתוארת התקופה שתקדם לביאת המשיח כתקופה קשה פיזית שתארך שבע שנים שסופו יהיה עליה ותשועה. בתחילתן תתחיל הידרדרות במצב שתחילתה בבצורת ורעב קל, שמתעצם לרעב גדול שמתים בו "אנשים ונשים וטף ואנשי מעשה" ותורה משתכחת מלומדיה, ולאחר מכן החל מהשנה הרביעית יחל תהליך של השתקמות של שובע הדרגתי שמביא "לשובע גדול, ואוכלין שותין ושמחים", וחזרת לימוד תורה, ובסיום תקופה זו "קולות" ו"מלחמות" שבסופן בן דוד בא. התלמוד קובע כי צורת וסדר השתלשלות הדברים, ומלחמות בסופם דווקא, היא אינדיקציה ברורה לבואו של המשיח.
אחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תלמידו של החפץ חיים, הרב אלחנן וסרמן, ראה בתהליכים שקרו בתקופתו סימנים שמדובר בסוף תקופת הגלות ובעקבתא דמשיחא, התמודד מבחינה תאולוגית עם הציונות החילונית וטען כי "בימי העקבתא דמשיחא יעמדו בראש העם צאצאי הערב רב", מפני שיהודים "שרגליהם עמדו על הר סיני" אינם יכולים לכפור בתורה ("עקבתא דמשיחא" פסקה ד').
הראי"ה קוק שזיהה את תופעת החילוניות עם "חוצפה דעיקבתא דמשיחא"(מאמר הדור), ועשה שימוש רב במונח הזה, ניסה להסביר מבחינה תאולוגית מדוע תקופה זו נצרכת להיות כהכנה לתקופת המשיח, וכיצד היא מקדמת אותו באופנים שונים. בניגוד לתאולוגיה הרגילה שראתה בתקופה זו תקופה של רע הכרחי ושפל שצריך לעבור אותו בדרך לגאולה, ושממנו יכולה להיות רק עליה כפי שהסביר רבי צדוק הכהן מלובלין, הרב קוק סבר כי יש חיוב רב באנשים אלו ובתופעה זו, שהיא היא שמובילה לתהליך של גאולה, ואי אפשר מבלעדיה, אבל לא שישנו צורך להיות חלק ממנו.
הרב קוק טען[9] כי מקורה של תופעה החוצפה דעקבתא דמשיחא בשל היכולת והתביעה שהתפשטה בעולם לקשר בין הכללים המוסריים והרוחניים לפרטי המצוות שלא באה על סיפוקה, בשל שהייתה הזנחה רבה בעולם התורני בלימוד של הקבלה, שהיא היא שאמורה לחבר בין התפיסות הרוחניות להלכות הקצובות. ולכן התרופה לדעתו בעניין הוא ל"הוסיף כוח בכישרון הרוחני, עד אשר הדרך איך להבין ולשער את הקישור של כל ענייני הדעות והמעשים התוריים עם הכלל היותר עליון יהיה דבר המובן". במקום אחר הוא מדמה את החוצפה של עקבתא דמשיחא לשמרי יין שנצרכים לשם קיומה החומרי של האומה, בזמן שהיא מתקוממת מחדש, שסופם לשקוע בתחתית החבית[10], ועוד יותר מכך הוא סבר שהחוצפה היא תופעה של "מיעוט אור לשם תיקון הכלים", שרק היא מאפשרת לקבל הארות שכליות עליונות מאוד[11].
האדמו"ר מסאטמר נהג להשתמש רבות[12] בביטויים של עקבתא דמשיחא, כפי שהחפץ חיים והרב אלחנן וסרמן עשו. הוא העדיף להשתמש בביטוי זה על מנת שלא ליצור מצב של שאננות כלפי המתרחש בעולם היהודי.

 

[boker tov]

תקציר על תפיסתו הרדיקלית של הרב קוק את המהלך הציוני. לדבריו עתידה הציונות לחולל נבואה השווה בחשיבותה לזו של משה רבנו.

עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : עקבתא דמשיחא וחידוש התורה מחבר: אבינועם רוזנק

ואולם דבריו אלה של הרב קוק אינם הרדיקליים ביותר בכתביו. ב'ערפלי טוהר' מופיעה פסקה המבארת את טיבו של דור "עקבתא דמשיחא" (סוף הגלות, לפני בוא המשיח). הדור שלפני בוא הגאולה נתפס במקורות (סוטה מט ע"א-ע"ב) כעידן של התמוטטות המערכות הנורמטיביות והמוסריות של הדור הישן, שבו תגבר החוצפה "והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו [...] פני הדור כפני הכלב". כל אלה מבשרים על כינונו של עולם חדש. הגישה הקלסית להבנת המושג הזה ראתה בגילויי החוצפה וההתמוטטות מצב כה נמוך שאחריו יכולה להיות רק עלייה. לעומת זאת, אצל הרב קוק מקבל המושג "עקבתא דמשיחא" תפנית, כמו גם טיבה של החוצפה הגלומה בו. החוצפה של פריצת כל גדר, עזיבת בית המדרש הישן, זניחת התלמוד, נטישת 'שולחן ערוך' וההפרה הבוטה של דיני דאורייתא ודרבנן - כל אלה נעשות מתוך תשוקה פנימית לקדושה עליונה. לאחר שהחוצפה הזאת יוצאת אל דרכה ומחוללת את מעשיה היא מגיעה בסופו של דבר אל מחוזות גבוהים עד כדי כך ש"עתידין ישראל להיות עומדים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת, ואלה [מלאכי השרת] שואלין להם מה פעל אל? מה חידוש יש בישיבה של מעלה?" בעלי החוצפה של "עקבתא דמשיחא" הם הם שיגיעו למעמד מלאכי עליון; הם שידעו מה נמצא מאחורי הפרגוד ולהם יזדקקו מלאכי מעלה כדי לדעת מה רצה האל.
עד כה דוּבר על פורצי הגדר, כמו יוסף חיים ברנר וחבריו, יהודים שמרדו במודע וללא פשרות, שדרסו כל דבר קדוש ובד-בבד היו מסורים בכל נפשם למפעל הציוני על כל הגלום בו. עתה עובר הרב קוק לדבר לא על החוצפנים עצמם אלא על בניהם; אלה שקיבלו בביתם את חינוכם החדש. ואולם לפני הבהרת דבריו יש להזכיר את עמדתו הידועה של הרמב"ם בדבר מעמדה הבלתי משתנה של נבואת משה. לדעת הרמב"ם, זוהי נבואה חד-פעמית ובלתי מוחלפת, וכל נביא שיקום להחליפה הוא נביא שקר. לעומת זאת, הרב קוק סבור כי "בני החצפנים פורצי הדרכים והגדרים עתידים להיות נביאים מהמדרגה היותר עליונה ממדרגתו של משה רבינו ומזיהרא עילאה [ומהזוהר העליון של] דאדם הראשון" ('ערפלי טוהר', עמ' יז). המהלך הציוני עתיד אפוא לחולל נבואה השווה בחשיבותה לזו של משה רבנו. תורה חדשה עתידה לצמוח מבית מדרשם של א"ד גורדון, י"ח ברנר, מ"י ברדיצ'בסקי, ח"נ ביאליק, ש"י עגנון ואחד העם. ייתכן כי אלה אינם מודעים למהלך התורני העמוק שהם מחוללים, אולם הרב קוק רואה עצמו כמי שמסיר את הלוט מעל העתיד ומשרטט את ההתפתחות החבויה במהלך ההיסטורי-תרבותי.
עמדתו של הרב קוק רדיקלית, אולם אלה אינם הדברים החריפים ביותר שיש לו לומר בסוגיה הזאת. וכאן אנו עוברים לשלב נוסף בהתפתחות תורתו - עמדת היפוך הערכים.

 

[דניאל גופזר]

נאמר על דור עיקבתא דמשיחא, לא על לעתיד

תיקנתי, תודה.

וממילא למה זה תמוה לומר שבדור השפל של עיקבתא דמשיחא עתידה האמת פשוט להיות נעדרת?

כתבתי שזו הפשטות.

 

[boker tov]

זה של הרב אלחנן וסרמן

 

[ר.ב.ב.ש]

יש לכם מקור או מקום שכתוב מפורש ומוסבר יותר?

תודה לכולם.

 

[boker tov]

יודע העתידות ומגלה הנסתרות, המביט לסוף דבר בקדמותו יתב"ש, גילה מראש ליראיו וחסידיו את הסמנים שיהיו באחרית הימים, היא התקופה שלפני הופעת משיח צדקנו שיבוא בב"א, ונקראת בפי רז"ל "עקבתא דמשיחא". ורבותינו הקדושים הודיעונו אותם הסימנים כמבואר בסוף מסכת סוטה, שהמתבונן בהם יוכח שכולם ללא יוצא מן הכלל, מתגשמים לעינינו וכמ"ש בס"ד במערכת מ"ם אות משיח, עש"ב. וכונת רז"ל בזה, לעודד את האדם לבל יפול ברוחו ויתייאש ח"ו מן הגאולה ומן הצפיה לישועה, בראותו התדרדרות הדור שהגיעה בתקופתנו זו לממדים מבהילים, ובפרט ההפקרות המוחלטת השוררת בשטח הדת והאמונה. והוא עלול לחשוב שהעולם הפקר ולית דין ולית דיין ח"ו, ואיש הישר בעיניו יעשה. ולזה הודיעונו רבותינו הקדושים ברוח קדשם, את המצב הירוד שיהיה בעקבתא דמשיחא, למען יידע האדם שכך צריך להיות וכך קבע קורא הדורות מראש יתב"ש. ועי"ז ישאר האדם איתן באמונתו ותומתו, ויזהר לבל יפול ברשת היצה"ר המפתה ומתעה אותו להסחב עם הזרם העכור.
והגם שאין אנו רשאים לשאול מדוע דוקא צריך המצב להיות כך לפני ביאת המשיח, כי רק הוא יתב"ש יודע הסיבה האמיתית, ומי עמד בסוד ה', ואולי אפשר לומר שיש לזה שתי סיבות.א. הבטחתו יתב"ש באומרו ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה י"ג ב'), ולכן רוח הטומאה מפעילה את כל כחה לפני שתחוסל כליל, דוגמת נר של שמן הדולק, שלפני שיכבה מתגבר יותר וזה סימן שעוד מעט יכבה לגמרי.ב. כור המבחן לדעת מי איתן באמונתו ויראתו, ומי הולך בשרירות לבו (ראה זכריה שם באותו פרק ובפירוש הרד"ק ז"ל, ע"ש).
תכלית הדברים. על כל אחד ואחד לדעת ולהאמין שדברי הנביא ע"ה שנאמרו באותה נבואה מפיו יתב"ש, יתקיימו במוקדם או במאוחר כי דבר אלהינו יקום לעולם. ולא לחיות באשליה עצמית כאילו הדברים רחוקים מן השכל או מן המציאות, או שלא יתקיימו בימיו, וכדומה ממחשבות הבל כאלה, ולהמשיך לחיות חיים שגרתיים חסרי אמונה וקיום המצוות, כי בלי צל של ספק שדברי נביאינו נביאי האמת והצדק ע"ה, יתגשמו במלואם, בין אם הם דברי זעם, ובין אם הם דברי נועם. ולכן על האדם לשפר מעשיו, ולטהר מחשבותיו, ולשוב בתשובה שלימה לפניו יתב"ש, כי ימינו פשוטה לקבל שבים השבים אליו בכל לב, ולצפות כל רגע לבואו של מלכנו משיחנו שיבוא במהרה בימינו לגאול האנושות בכלל, ועם ישראל בפרט, גאולת עולמים ולתקן עולם במלכות שדי, ולהחזיר עטרת התורה כמקדם ומאז, ותפארת עם ישראל כבראשונה, להיות אור לגוים, ומלאה הארץ דעה את ה', יתב"ש הנכבד והנורא, לעולמי עד ולנצח נצחים.

 

[boker tov]

צריך עוד?

 

[על דא ועל הא]

נאמר שזו הפשטות

אז לא הבנתי את הביאור שהבאת.
כי מדבריך נשמע שזו מעלה, שתהיה האמת עדרים עדרים אצל כולם, וכל אחד ילמד מהאמת של חבירו, ואילו בגמרא זו מופיע כחיסרון ופחיתות של הדור ההוא. ואם כן אדרבה, השמרנים צריכים לשמוח... כי רואים בגמ' שהמציאות הזו שיש עדרים עדרים של אמת זה חסרון ולא מעלה.

אגב, הגמרא כבר דורשת "נעדרת" מלשון עדרים, אבל בהקשר הפוך. "מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה".