"בעלי קוראים"?-הכנסו לכאן!!!

[סטודיו לגרפיקה]

שטו העם
הטעם בטית או בשין?

בשלח?
איזה פרק?

 

[avim10]

שטו העם
הטעם בטית או בשין?

בטי"ת.

 

[סערצע]

בשלח?
איזה פרק?

בהעלותך יא, ח.

מ'תורת הקורא':

 

[גידל]

מצטט לך מ"מענה לשון" של מכון "סימנים":
...ד"א, "במים" נמסר עליו ז' רפין, ר"ל שהבי'ת בשוא והמ'ם רפי, ושאר הבי'ת פתח והמ'ם דגוש.
לא שהבנתי כל מה שכתוב פה (ז' רפין, ועוד) אבל בהקשר למה ששאלת החלק המודגש!

זה משתלב עם השאלה. מדוע שאר הבי"ת פתח, ואילו כאן הוא בשווא?!

 

[גידל]

צפו.

 

[גידל]

עבור https://www.prog.co.il/members/avim10.24651/ אם יש לך תורת הקורא על מגילת אסתר העלהו כאן, תודה.

 

[חייט]

יש לעיין על עשרת הדברות
בבאור הלכה על הלכות שבועות

 

[סטודיו לגרפיקה]

צפו.

מהיכן הקובץ המצורף?
נשמע מועיל

 

[גידל]

יש לעיין על עשרת הדברות
בבאור הלכה על הלכות שבועות

לא הבנתי?

 

[גידל]

מהיכן הקובץ המצורף?
נשמע מועיל

פעם מישהו(לא יודע מי) שיתף את זה בדרייב, היום הוא הסיר את זה(כך שקישור לא יעזור כלום), לפי ההערות נראה שהוא מבני עדות המזרח(עיין בשלח יד כד), בכל אופן אם אתה קורא שנה ראשונה הכי חשוב שקודם תכין את הפרשה היטב ורק אח"כ תעיין בעלונים למיניהם. והוא הדין לשיטה מקובצת של 'סימנים'.

 

[חייט]

לא הבנתי?

שם מסביר עשרת הדברות
בטעם העליון ובטעם התחתון והשנוים ביניהם

 

[כתר מלוכה]

הכי חשוב שקודם תכין את הפרשה היטב ורק אח"כ תעיין

זה כלל ראשון בקריאה!
לדעת שיש מספיק מה לעשות בתיקון קוראים עצמו [של סימנים] שוא נע שוא נח
מפיק ה' . ולשים לב איזה אות מדגישים בגדול. [על מה הטעם.]
כל השאר בונוס לותיקים.
וכמובן לא לשכוח לרחם על הציבור ולא לעשות הופעה של האות ע' או האות ה'. זה יכול להמאיס על אנשים את הקריאה.

 

[סטודיו לגרפיקה]

אגב, שמועה שמעתי שקריאת עשרת הדברות היא סגולה נוראה, והתפילות שיתפלל הבעל קורא (או גם הציבור) מיד אחרי הקריאה של עשרת הדיברות מתקבלות ונענות מיד
ואצלינו בישיבה אני זוכר את הרגעים האלו למעמד מרטיט ונורא הוד שכל הישיבה היתה עוצרת לכמה דקות וכל אחד היה נושא תפילה חרישית בשקט
ושאלתי
1. היכן המקור לדברים
2. האם זה נאמר לגבי הקריאה בשבועות או גם לגבי פר' יתרו

 

[גידל]

עדיין, למרות שהם שני משפטים, הם מחולקים.
ה֚וּא - יִהְיֶ֣ה לְרֹ֔אשׁ, וְאַתָּ֖ה - תִּֽהְיֶ֥ה לְזָנָֽב.
ולכן יש פה טפחא, שהיא באמת מפסיק.
וכן כאן: צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת - בְּמַ֖יִם, אַדִּירִֽים.

מה ראית לנכון בקללות לשים "מקף"(-) אחרי הטיפחא וכאן לפני הטיפחא?!

 

[חייט]

מה ראית לנכון בקללות לשים "מקף"(-) אחרי הטיפחא וכאן לפני הטיפחא?!

אולי יהיה הסבר
יש רש"י בתצוה ואני מצטט
לפיכך ניגון תביר נמשך לפניו
והביאור או יותר נכון הקשור לעניננו שהטפחא שאחרי תביר מפסיק יותר חזק
למרות ששניהם מפסיקים
אמנם באדירים יש מחלוקת האם הולך על מצרים או על המים

 

[avim10]

מה ראית לנכון בקללות לשים "מקף"(-) אחרי הטיפחא וכאן לפני הטיפחא?!

נסיתי ליצור להעביר ויזואלית את מה שאני רוצה לומר. המקף מסמל הפסקה מסוימת, שיש בה גם חיבור.
לעומת זאת הפסיק, ששמתי אחרי "במים" הוא הפסקה יותר "חזקה".
הטפחא יכולה להיות לעתים כזו ולעתים כזו, הכל יחסי למה שלפניה ולאחריה.

 

[avim10]

עבור https://www.prog.co.il/members/avim10.24651/ אם יש לך תורת הקורא על מגילת אסתר העלהו כאן, תודה.

כמעט שלא ראיתי את הודעתך, לא תייגת נכון...
מצ"ב.

 

[גידל]

אני ממש חלש בחכמת הדקדוק, ואולי אכתוב דברים לא נכונים, אשמח אם הידענים יתקנו אותי.
ב' השימוש כשהיא בפת"ח, "מסתירה" ה"א הידיעה.
ובכל הדוגמאות שהבאת, מדובר אכן על "המים" הידועים (כל מקוה מים בעולם). משא"כ כאן אין מטרה לדבר על מים מסוימים במקום ידוע, אלא יותר לחומר ששמו מים, ולהמשיל את אופן הטביעה של המצרים לצלילת עופרת - במים.

אכן! ב' השימוש כשהיא בפת"ח, "מסתירה" ה"א הידיעה. ולגבי מה שרצית לומר ש"כאן זה לא מים ידועים'' זה ההבדל בין שיטת מפרשי הפשט-הרשב"ם אב"ע ורש"י בשופטים ה כה וז"ל: "בספל אדירים. בספל ששותין בו מים, שהמים נקראו 'אדירים', שנאמר (שמות טו י) במים אדירים:" עכ"ל. לבין שיטת המדרש שאדירים אלו המצרים. שלמדרש מדובר כאן במים ידועים. אותם מים מפסוק כט "וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃" ולרש"י לא מדובר בסתם מים אלא ב"מים אדירים".
יש כלל ברזל שכל פעם שבי"ת החיבור באה לפני מקום שאין בו ה"א הידיעה היא בשוו"א כמו
ויקרא/פרק טו/פסוק יג
וְכִֽי־יִטְהַ֤ר הַזָּב֙ מִזֹּובֹ֔ו וְסָ֨פַר לֹ֜ו שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים לְטׇהֳרָתֹ֖ו וְכִבֶּ֣ס בְּגָדָ֑יו וְרָחַ֧ץ בְּשָׂרֹ֛ו בְּמַ֥יִם חַיִּ֖ים וְטָהֵֽר׃ שם זה לא מים ידועים אלא "מים חיים". וממילא אם כאן הבי"ת בשוו"א מוכח כרש"י!
הוכחות נוספות לשיטת רש"י:
כמו שאמרנו לגבי הבי"ת, ה"ה לגבי הכ"ף הדמיון של "כעופרת" שלמדרש המילים "כעופרת-במים" מוקפות(כלומר דבוקות) וממילא הכ"ף הייתה צריכה להיות בשוו"א כמו
שמות/פרק טז/פסוק לא
וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־שְׁמֹ֖ו מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמֹ֖ו כְּצַפִּיחִ֥ת-בִּדְבָֽשׁ׃
או
תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק יז/פסוק ו
וְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר-בָּֽעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּי־יָבֹ֣וא טֹ֑וב וְשָׁכַ֤ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב׃
ולרש"י מובן מדוע הכ"ף בפתח מכיוון שלשיטתו כעופרת במים אינם דבוקות!
הוכחה נוספת: שלפירוש המדרש היה צריך להיות ה"א לפני אדירים. כמו
ספר דברי הימים ב/פרק כג/פסוק כ
וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י הַמֵּאֹ֡ות וְאֶת־הָֽאַדִּירִים֩ וְאֶת־הַמֹּֽושְׁלִ֨ים בָּעָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ כׇּל־עַ֣ם הָאָ֗רֶץ וַיֹּ֤ורֶד אֶת־הַמֶּ֨לֶךְ֙ מִבֵּ֣ית יְהוָ֔ה וַיָּבֹ֛אוּ בְּתֹֽוךְ־שַׁ֥עַר הָֽעֶלְיֹ֖ון בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּושִׁ֨יבוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ עַ֖ל כִּסֵּ֥א הַמַּמְלָכָֽה׃

 

[גידל]

הטפחא יכולה להיות לעתים כזו ולעתים כזו, הכל יחסי למה שלפניה ולאחריה.

למשפט הזה חיכיתי, מה שיש טיפחא זה לא מוכיח כלום ואין ראיה לא לכאן ולא לכאן, אז אל תוכיחו לי מהטפיחא שאדירים זה מצרים! ותוציאו כבר את הטעות הזאת מהראש!!!

 

[avim10]

למשפט הזה חיכיתי, מה שיש טיפחא זה לא מוכיח כלום ואין ראיה לא לכאן ולא לכאן, אז אל תוכיחו לי מהטפיחא שאדירים זה מצרים! ותוציאו כבר את הטעות הזאת מהראש!!!

לאט לך...
גם אם יש לך קושיות, זה לא הופך את זה לטעות.
שתי דוגמאות, אחת הידועה ביותר, שנפסקה להלכה במ"ב:
ז"ל המנחת שי שמות פרק לד:
וַיִקְרָ֥א בְשֵ֖ם ה': כתב ארש"י ז"ל בדמתרגמינן וקרא בשמא דה', עכ"ל. כלומ' שמשה הוא הקורא בשם ה', שאילו היה השם הקורא היה מתורגם וקרא בשמא ה', גוכן תרגם דויקרא בשם ה' (פ' לך לך) וצלי בשמא דה'. והנה הם מטעים בעל הטעמים, ששם טפחא במלת בְשֵם, והפרש גדול יש בין זה ובין ויקרא בשם ה' האמור באברהם, ששם הטפחא במלת וַיִקְרָא, וכאן במלת בְשֵם. ויותר נ"ל פי' הן' עזרא כמו שכתב כאן ובראש פ' וישמע יתרו, שהשם הוא הקורא, והוא שאמר בראשונה וקראתי בשם ה' לפניך. וכ"כ החכם ואבודרהם בסדר תפלות של תעניות, זל"ש, וכשאומר ויקרא בשם ה' צריך להפסיק מעט בין בשם לה', כי בפסוק הוא בטרחא, ורוב ההמון טועים בזה, ע"כ.
וכן פסק במשנה ברורה סימן תקפא וז"ל: כתב אבודרהם ויקרא בשם ד' יש להפסיק מעט בין בשם ובין ד'. עכ"ל.
דוגמא נוספת מפרשת השבוע שעבר (יש הרבה כאלו מן הסתם, זה נשלף לי כי נתקלתי בזה בשבת):
על דברי רש"י האלו: (פרשת בשלח פרק יד פסוק טו) "דבר אחר: מה תצעק אלי עליי הדבר תלוי ולא עליך", כתב ה"שפתי חכמים":
פירוש כי הנגינה שתחת תצעק הוא טפחא להורות שאינו סמוך למלת אלי לומר דאלי פירוש עלי הדבר וכו' (מהרש"ל).
עריכה:
בעצם אני נזכר כעת שגם בהודעתך המקורית הסכמת שטפחא הינו מפסיק, אלא שלטענתך הוא מפסיק קל יותר מזקף.
אם כן אין ראיה נגדך ממה שכתבתי, ועדיין אין נכון לכתוב

מה שיש טיפחא זה לא מוכיח כלום ואין ראיה לא לכאן ולא לכאן... ותוציאו כבר את הטעות הזאת מהראש!!!