אתגר נספח מקצועי לאתגר החודשי #1: קומיקס

  • הוסף לסימניות
  • #41
בשמחה, רק שימו לב לדבר חשוב:
שמרו על טרמינולוגיה מכבדת. שוק המאיירים, כמה שהוא חלק מהעולם של כל ילד חרדי כיום, הוא עדיין ׳צעיר׳.
ֿאין בו ותק או קהילה חזקה ומגובשת כמו שווקים אחרים. אשר על כן ישנם רבים שפונים בהצעות מעליבות ומקוממות למאיירים, בסגנון ׳צייר לי כי יש לי תפוצה רחבה וזה יפרסם אותך׳ או׳דרוש מאייר מתחיל ב10 שח לאיור׳.
ֿהמקרים הללו הפכו את המאיירים לרגישים במיוחד להצעות כאלו, לכן נסו למצוא ניסוח שיבהיר במדויק שהדבר ניסויי וחווייתי ולא לצורך מסחרי או כלכלי כלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
הרי אחד ההבדלים בין כתיבת ילדים למבוגרים, זה היכולת לרדת לתיאור רגשות, שילד בעל אינטלגנציה רגשית בשלבי התפתחות לא יכול לקלוט.
את זה אין בקומיקס.
המשפט האחרון קומם אותי, אם כי אני רוצה לחשוב שאמרתם את זה מפני שעדיין לא יצא לכם לקרוא קומיקס איכותי.

לדעתי זה די ברור שתמונה מאתגרת את האינטליגנציה הרגשית של הקורא יותר ממילה כתובה, יש בה מקום לאלף מילים, מקום לניגודים, מקום לטווח רגשות רחב ולא רק לרגש אחד, מקום לאפור במקום שחור ולבן, דברים שדווקא ילדים יתקשו לקלוט אבל מבוגרים יהנו ממנו יותר. האם זה קל לעשות את זה? בהחלט לא, אבל לומר שאי אפשר לעשות את זה - זו טעות.

לדעתי הבסיס של הטעות נובע מכך שבסיפורת כתובה הדרך לגרום לקורא להזדהות עם הרגש של הדמות עובר בתיאור. בקומיקס אכן אין מקום לתיאורים, לכן המסקנה שהתבקשה היא שקומיקס לא יכול לגרום להזדהות עם רגשות. זו טעות מפני שרק מפני שהפורמט הזה משתמש במילים לא אומר שזו הדרך היחידה! מוזיקה יכולה לרגש עד דמעות. שיר עם מילים ספורות יכול לצמרר. תמונה של מאורע מרגש יכולה להפנט אנשים. לכל פורמט יש את הדרך שלו להגיע לרגש של הקהל, ולהשוות ביניהם זה לא נכון ולא ראוי. אז כן, גם בקומיקס אפשר להגיע לרגש של הקורא. נכון, לא באמצעות תיאורים מפורטים של רגשות- אלא דווקא באמצעות הויזואל, הצבעים, המילים הספורות והקסם של הפורמט עצמו.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #44
המשפט האחרון קומם אותי, אם כי אני רוצה לחשוב שאמרתם את זה מפני שעדיין לא יצא לכם לקרוא קומיקס איכותי.

לדעתי זה די ברור שתמונה מאתגרת את האינטליגנציה הרגשית של הקורא יותר ממילה כתובה, יש בה מקום לאלף מילים, מקום לניגודים, מקום לטווח רגשות רחב ולא רק לרגש אחד, מקום לאפור במקום שחור ולבן, דברים שדווקא ילדים יתקשו לקלוט אבל מבוגרים יהנו ממנו יותר. האם זה קל לעשות את זה? בהחלט לא, אבל לומר שאי אפשר לעשות את זה - זו טעות.

לדעתי הבסיס של הטעות נובע מכך שבסיפורת כתובה הדרך לגרום לקורא להזדהות עם הרגש של הדמות עובר בתיאור. בקומיקס אכן אין מקום לתיאורים, לכן המסקנה שהתבקשה היא שקומיקס לא יכול לגרום להזדהות עם רגשות. זו טעות מפני שרק מפני שהפורמט הזה משתמש במילים לא אומר שזו הדרך היחידה! מוזיקה יכולה לרגש עד דמעות. שיר עם מילים ספורות יכול לצמרר. תמונה של מאורע מרגש יכולה להפנט אנשים. לכל פורמט יש את הדרך שלו להגיע לרגש של הקהל, ולהשוות ביניהם זה לא נכון ולא ראוי. אז כן, גם בקומיקס אפשר להגיע לרגש של הקורא. נכון, לא באמצעות תיאורים מפורטים של רגשות- אלא דווקא באמצעות הויזואל, הצבעים, המילים הספורות והקסם של הפורמט עצמו.
אבל הדרך לעשות את זה (להביע רגשות עמוקים) נמצאת בעיקר בידיים של המאייר - שהאיור שלו יכול להביע רגשות מגוונים ומורכבים... איפה זה קשור לסופר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
הדרך לעשות את זה (להביע רגשות עמוקים) נמצאת בעיקר בידיים של המאייר - שהאיור שלו יכול להביע רגשות מגוונים ומורכבים... איפה זה קשור לסופר?
בקומיקס צריך שיתוף פעולה מיוחד עם המאייר. תנו הוראות ברורות, תסבירו מה האווירה המתבקשת, חשבו על סצנות מורכבות שיביעו את מכלול הרגשות, וכוונו את המאייר לעשות זאת. ובעיקר, היו פתוחים לרעיונות מצד המאייר, ותראו נכונות לשנות לפי צורך המאייר. אנחנו לא נפרדים מהטקסט עם שילוחו למאייר. קשר רציף במהלך העבודה חשוב מאד.
אני מקבלת סקיצה ראשונית, מביעה חוות דעת, מקבלת אינקינג, שוב בודקת משווה חושבת, ורק בסוף מגיעים לצבע ושוב בדיקה ואישור.
קומיקס הוא עבודת צוות במלוא המובן. הכותב מתחיל, המאייר משלים. וכשיש צורך תמיד אפשר לחזור אחורה ולדייק כדי שהתוצר המשולב יהיה הכי טוב שאפשר.
וזה היופי המיוחד בקומיקס מושקע- כששני האומנים זורמים עם אותו ראש ומטרה, יהיה שם שילוב מיוחד משני התחומים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
אבל הדרך לעשות את זה (להביע רגשות עמוקים) נמצאת בעיקר בידיים של המאייר - שהאיור שלו יכול להביע רגשות מגוונים ומורכבים... איפה זה קשור לסופר?
גם זה שוב נוגע לתיאוריה שלי בנוגע לתיאור רגש. נכון שחלק גדול בקומיקס הוא הויזואל והתיאור (ילדה בוכה. הורה מאושר) אבל חלק משמעותי מאד הוא גם תכנון נכון של העלילה כך שהרגש יהיה בעל משמעות עבור הקורא. אם הם ייראו קודם כמה קשורה הייתה הילדה לאחיה הקטן ואת רגשות האחריות שלה כלפיו, בעזרת סצנות קודמות, הם יזדהו עם הבכי שלה כשהוא נמסר לאימוץ בנפרד ממנה. אחרי שהם חוו את הצרות והקשיים שההורה עבר עם בנו המתבגר, האושר שלו כשהוא זוכה לחבוק את נכדו ולראות שבנו הקים משפחה מאושרת יהיה אושר מדבק ומספק, כי אנחנו היינו חלק מהמסע שלו אליו. אחרת גם הבכי הכי כואב והחיוך הכי רחב יהיה מציק בעין ולא משכנע.

לדעתי העלילה יותר חשובה מהצגת רגש ספציפי מדהים ככל שיהיה. אם העלילה משמעתית והבנייה נכונה וסוחפת, גם רגש שמתואר בקווים פשוטים יהיה סוחף
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #47
שמתי לב, @אבימי @בת שבע אינגבר-הבלין @מרים יעל, שאתם מתייחסים לכותב כאל היוצר ואל המאיירים כשכירים שלו.
למה זה כך?
בעצם תפקיד הכותב הוא שולי ביחס ליצירה כולה.
אמנם הסברתם שנצרכת ראייה של התמונה הרחבה, ויכולת להמחיש את הווריאציות הדקות ותתי הזרמים שמתרחשים בעלילה. אבל זה כשרון בימוי הרבה יותר מכישרון כתיבה.
בקיצור - האתגר ביצירת קומיקס פונה אל כל אדם בעל כישורי במאות. אם במקרה הוא יודע לכתוב זה יחסוך לו פנייה לכותב, ואם ממש במקרה הוא גם יודע לצייר יחסוך הנ"ל שיחה עם מאייר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
שמתי לב, @אבימי @בת שבע אינגבר-הבלין @מרים יעל, שאתם מתייחסים לכותב כאל היוצר ואל המאיירים כשכירים שלו.
למה זה כך?
בעצם תפקיד הכותב הוא שולי ביחס ליצירה כולה.
אמנם הסברתם שנצרכת ראייה של התמונה הרחבה, ויכולת להמחיש את הווריאציות הדקות ותתי הזרמים שמתרחשים בעלילה. אבל זה כשרון בימוי הרבה יותר מכישרון כתיבה.
בקיצור - האתגר ביצירת קומיקס פונה אל כל אדם בעל כישורי במאות. אם במקרה הוא יודע לכתוב זה יחסוך לו פנייה לכותב, ואם ממש במקרה הוא גם יודע לצייר יחסוך הנ"ל שיחה עם מאייר.
אדייק יותר:
היוצר יכול להיות הצייר הכותב המפיק והגרפיקאי. הכל יכול לעשות אותו אדם. או יותר. או הרבה יותר.

הדבר החשוב שיישמר כאן הוא ההפרדה בהגדרה
בין - בעל מקצוע - לבין יוצר.


לעתים היוצר יכול לשכור במאי שיידע להעביר את היצירה אל השטח. להנחות את הציירים והגרפיקה, למשל.
בקומיקס זה יותר "ארט דירקטור", פחות "במאי". לפעמים קוראים לזה visual leader או משהו כזה.
לפעמים היוצר יכול לשכור *כותב*. כך זה בהפקות רבות, שבהן המלאכה גדולה על כותב יחיד.

אבל זה ממש לא חייב להיות כך.

אה מה מה

פעמים רבות בעל המקצוע נוטה ליצור. אקבל את ההנחה שזה מפאת הקירבה הרבה שלו את הטכניקות והשהיה בקרבתן, שנותנות לו את הרגישות להשתמש בכוחן.
אם כן - רלוונטית מאוד הפניה אליכם הכותבים - אתם אלו שקרובים אל הטכניקות של כתיבה חזקה. בואו והרחיבו את הכשרון והנסיון שלכם, על ידי קפיצה תודעתית קדימה אל הויזאל, וכתבו עלילות שבהן התיאור יכול להיות יותר רחב ומהדהד מכל מה שתוכלו לכתוב.

מחכים, ממש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
@קהילת המאיירים - (ממ... איך מתייגים אותם? אויש. טוב מתייגת מהזיכרון, שהשאר יתעוררו מהרעש: @רחל זרביב @מענדי בריל @יחיאל ב. @מ. אברהמוב @Sari FF @אילוסטרייטורית אחת @ג'קי ירחי @ronitg @כולם)
יש לי שאלה:
בתור הצד השני של הצוות, זה שהופך את היצירה למציאות,
שתפו אותי מנסיונכם:
מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?
במילים אחרות,
והיה ונגיד אני מצליחה לעבור את המחסום הזה ולכתוב סוף סוף קומיקס,
איך הייתם רוצים שאשלח אותו אליכם? איך לכתוב אותו? מה יגרום לכם לקפוץ מאושר ולהגיד "עם כזאת יצירה אני רוצה לעבוד" ומה יכניס אתכם לדיכאון עמוק רק למקרא הסקריפט?

תנו לי רשימת 'טו דו' ורשימת 'נבר דיר דו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
במחשבה שניה, ולאחר קריאת ביניים בתוצאות, אתן תרגיל חימום קטן לפני כתיבה לאתגר.
לא צריך הרבה דברים, רק הראש שלכם ואולי כוס תה עם לימון.

1: נסו לחשוב על סצנה פשוטה. ממש פשוטה.

2: חשבו על דרך בה אפשר להציג אותה בקומיקס. ממש דמיינו את העמוד.

3: כעת, וזוהי קפיצה מחשבתית גדולה: תנו פרשנות לסצנה. קונטקסט. חיבור אל.
ואת זה הטילו על הצייר.

\\

בואו נעשה דוגמה.
סצנה: ילדה נכנסת לחדר העבודה של אביה. עם בובה ביד. היא זורקת את הבובה על הרצפה, ויוצאת.

קל, נכון?

בוא נחשוב על לא פחות מ3 קונטקסטים לסצנה הזאת

- קומדיה סליפסטיקית (קומדיה מבוססת הומור פיזי גמלוני ומשעשע)
- דרמה
- עלילה הרפתקנית.

קומדיה: העמוד אמור לשעשע ולהצחיק. דמות האב מנומנמת, הילדה קפיצית ומפתיעה. העיצוב הוא סביבת בית קלאסית והקווים משדרים הומור וזרימה.

דרמה: זוויות וצללים, הבעות פנים והתמקדות בפרטים מסקרנים מחזקים את הסצנה ואת המשמעות שלה (מה עם עיצוב הילדה הוא כשל נערה לפני נשירה ממסגרת, הבובה מעוצבת כבובה ילדותית ומלמלתית, והמעשה מסמל זריקה וייאוש מהילדות כולה)

עלילה: תפאורה ועיצוב תלבושות ודמויות יעצימו את העניין. אך גם אלמנטים מעולם הדרמה שייכים פה. אולי הבובה שייכת לבוגדת שמסתתרת בחצר המלוכה? אולי ישנו קרע בין המלך ונסיכתו?

אחרי אימון כזה, אתם יכולים לגשת אל אתגר הכתיבה.
התוצאה לא צריכה להיות ארוכה או מורכבת יותר מהדוגמה הספציפית שהראנו כאן. להפך. פשטות תחדד את הרעיון.
בהצ!
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?
במילים אחרות,
והיה ונגיד אני מצליחה לעבור את המחסום הזה ולכתוב סוף סוף קומיקס,
איך הייתם רוצים שאשלח אותו אליכם? איך לכתוב אותו? מה יגרום לכם לקפוץ מאושר ולהגיד "עם כזאת יצירה אני רוצה לעבוד" ומה יכניס אתכם לדיכאון עמוק רק למקרא הסקריפט?
אם העלילה משמעתית והבנייה נכונה וסוחפת, גם רגש שמתואר בקווים פשוטים יהיה סוחף
כמו שהסבירה @מרים יעל עלילה משמעותית ובניה נכונה
הכותב צריך לקבוע את החלוקה הברורה לפרקים-על פיהם יתכננו את סדר האיורים, מהן הסצנות המשמעותיות של הסיפור- לפיהם ישימו דגש על סגנון הגיבורים או הבקגראונד והופעתם בפריימים, השפיץ של הסיפור או קו המתח- יוכלו לקבל ביטוי בתנועות/הבעות/צבעים יותר עזים או קיצוניים.
בגדול, אופי החלוקה היא תפקיד של הכותב בדיוק עפי כללי הכתיבה והספרות, אבל בדיוק. כמו"כ הסופר יקבע היכן 'להריץ או לעצור את השעון' ע"י תוספת או חיסכון בפריימים. כל מה שחשוב לו שיהיה בסיפור- יקבל ביטוי בפריימים!
אז אולי תשאלו, אם כך למה נמצא על המדפים ספרי טקסט עבי כרס ולעומתם ספרי קומיק שדופים ודפופים?
להערכתי, הסיבה נטועה בעיקר; *כי טקסט איכותי נכתב וגם נדפס הרבה יותר מהר מאיור איכותי, *עלותם הגבוהה יחסית של הוצאת קומיקס, *וגם כי הטרנד עוד לא התפתח ברמת מקצועיות כזו שתספק את הקורא הבוגר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?

כיוון שטרם יצא לי לאייר לספר עלילתי שלם,
אלא קומיקסים קצרים וכתובים בפשטות המוכרת (והמשעממת מה.. חח)
אז ברמה היבשה הזו, יהיה נוח לקבל:
1. תקציר כללי של הסיפור (כולל תקופה ועלילה בקצרה מתחילה ועד סוף)
2. עבור כל פריים בעמוד - תיאור הפריים + טקסט לפריים.

זה לדוגמה עבור קומיקסים בהמשכים שממלאים עלוני ילדים למיניהם (או בתעשיית הקומיקס שמריצים דפים רק כדי למכור כבר את ספר ההמשך). כיוון שחשוב שתהיה זרימת עבודה מהירה יחסית ויעילה, אז הסדר הזה הוא נוח.
לפעמים אני בתור מאיירת ארשה לעצמי להוסיף פריים או לשנות סביבה מעט ממה שנכתב, והכל זורם.

עד כאן שיעמום.

עכשיו אם מדברים על עבודה עם פרטנר חלומי, לספר חלומי,
אז לדעתי העבודה היא יותר משותפת בין הכותב למאייר, (וחשוב כאן הזיווג משמים שתהיה כימיה טובה)
תהיה יותר עבודה משותפת על התסריט
כאשר הכותב מייצר את העלילה הסוחפת, והסצנות הקולעות
והמאייר מעביר את הרגש הזה לקורא ע"י הבימוי של הקומיקס.
ואז במקרה הזה אם תגיעו עם טקסטים סגורים וחלוקה לפריימים וכו' אז פספסתם את הראש היצירתי של המאייר.

וחייבת לשים פה את הדוגמה (החלומית) של, איך לא, @מרים יעל
(אין עליך)
שלדעתי משקפת זיווג טוב בין כותב לקומיקסאי.


בהצלחה לכולם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
@קהילת המאיירים - (ממ... איך מתייגים אותם? אויש. טוב מתייגת מהזיכרון, שהשאר יתעוררו מהרעש: @רחל זרביב @מענדי בריל @יחיאל ב. @מ. אברהמוב @Sari FF @אילוסטרייטורית אחת @ג'קי ירחי @ronitg @כולם)
תנו לי רשימת 'טו דו' ורשימת 'נבר דיר דו'.
טו דו:
-סיפור עם דמויות מעניינות ומקוריות- לא שכפולים אחת של השניה ושל עוד אלף ממדפי הקומיקס.
-משפטי דיאלוג קצרים!!! בבקשה. זה מאד קשה לא להכביד על העמוד כשיש דיאלוג שמן.
-תנו לנו את החופש לקצר או לשנות קצת ממהלך הסצנה כדי שתתאים יותר למה שמסתדר לנו בעין. תסמכו עלינו קצת ותראו כמה זה משתלם!

וההפך, מובן מאליו:)
אישית אני בקושי עובדת עם כותבי קומיקס אחרים. ממש קשה לי ואני מקווה שעם הזמן ואולי בזכות אתגרים כמו זה, השוק ישתפר וישתדרג! אמן
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
@קהילת המאיירים - (ממ... איך מתייגים אותם? אויש. טוב מתייגת מהזיכרון, שהשאר יתעוררו מהרעש: @רחל זרביב @מענדי בריל @יחיאל ב. @מ. אברהמוב @Sari FF @אילוסטרייטורית אחת @ג'קי ירחי @ronitg @כולם)
יש לי שאלה:
בתור הצד השני של הצוות, זה שהופך את היצירה למציאות,
שתפו אותי מנסיונכם:
מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?
במילים אחרות,
והיה ונגיד אני מצליחה לעבור את המחסום הזה ולכתוב סוף סוף קומיקס,
איך הייתם רוצים שאשלח אותו אליכם? איך לכתוב אותו? מה יגרום לכם לקפוץ מאושר ולהגיד "עם כזאת יצירה אני רוצה לעבוד" ומה יכניס אתכם לדיכאון עמוק רק למקרא הסקריפט?

תנו לי רשימת 'טו דו' ורשימת 'נבר דיר דו'.
קודם כל, לחיות את הסיפור. לבנות ריקע, לבנות דמויות עם אופי. לחלק ולצייר בראש את החלוקה. אחרי שאתה שולח לצייר, אל תחשוב שנגמר לך את החלקך. תדברו, תקבל את ההשקפה שלו. רק אחרי "שטיפת מוח" שלכם, תוכלו לעבוד. לעבוד כצוות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
יש לי שאלה:
בתור הצד השני של הצוות, זה שהופך את היצירה למציאות,
שתפו אותי מנסיונכם:
מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?
במילים אחרות,
והיה ונגיד אני מצליחה לעבור את המחסום הזה ולכתוב סוף סוף קומיקס,
איך הייתם רוצים שאשלח אותו אליכם? איך לכתוב אותו? מה יגרום לכם לקפוץ מאושר ולהגיד "עם כזאת יצירה אני רוצה לעבוד" ומה יכניס אתכם לדיכאון עמוק רק למקרא הסקריפט?
זו באמת שאלה טובה שחשובה לכל כותב קומיקס, ופניתי לאסתר ברנד, ציירת אלופה שאני עובדת איתה במסגרת כמה פרויקטים, וביקשתי לשמוע את תשובתה.
וכך היא אמרה:

שאלה מצוינת!
אז ככה בשתי מילים- כמו מרים..:giggle:
עוד קצת פירוט?
הנה רשימה חלקית (בטח יש עוד, זה מה שעלה לי מיד) של נקודות שכדאי לשים לב בכתיבת קומיקס:
*לתאר את הסצנה בפירוט של שיח, תחושות ואוירה, ולא להעמיד אותה במקומי. (לא לכתוב: הילד עומד בימין, מרים את ידו בתנועת שלילה, מאחוריו בקטן עומד השודד ומעיף את השק לחברו שעומד בשמאל)
*לפשט את התיאור. לכתוב בפשטות ובישירות, בערך כמו שכותבים לילדים... לא לנסח משפטי תיאור מורכבים ומסובכים. במהלך העבודה אין לי כח להתרכז בטקסט עמוק, ומנגד, אין לי סבלנות לקרוא תיאור ארוך של סצנה אחת שנמשכת על שתי פסקאות ומוסבר שם כל פיפס.
*תוכן כל משבצת יכיל פריים אחד ולא רצף פעולות. ( ולא: יוסי פוסע חרישית ואז מתנפל ותופס את המחברת מידו של האיש הזר והאיש מתמוטט על מקומו...)
*מינימום טקסט. אבל לא לחסוך בטקסט על חשבון ויזואל שאי אפשר ליצור. (כשצריך לתאר רכב שלא נוסע, איך נספר לעולם שהרכב לא נוסע במשבצת קומיקס אחת? חייבים להוסיף גם מלל.)
*לכתוב בצורה ברורה את הדו שיח, מי אומר מה.
כאשר הקומיקס כתוב עם דו שיחים לא ברורים, בחלקם הכותב עצמו לא החליט מי צריך לומר מה, ובשאר זה ברור לו כל כך, שפשוט מיותר לכתוב, העבודה על הקומיקס הופכת להיות מעצבנת ומתישה. הכותב לא מבין שלי אין זמן לנסות לפענח את הרצף, רוצה לגשת ישירות לציור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
@קהילת המאיירים - (ממ... איך מתייגים אותם? אויש. טוב מתייגת מהזיכרון, שהשאר יתעוררו מהרעש: @רחל זרביב @מענדי בריל @יחיאל ב. @מ. אברהמוב @Sari FF @אילוסטרייטורית אחת @ג'קי ירחי @ronitg @כולם)
יש לי שאלה:
בתור הצד השני של הצוות, זה שהופך את היצירה למציאות,
שתפו אותי מנסיונכם:
מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?
במילים אחרות,
והיה ונגיד אני מצליחה לעבור את המחסום הזה ולכתוב סוף סוף קומיקס,
איך הייתם רוצים שאשלח אותו אליכם? איך לכתוב אותו? מה יגרום לכם לקפוץ מאושר ולהגיד "עם כזאת יצירה אני רוצה לעבוד" ומה יכניס אתכם לדיכאון עמוק רק למקרא הסקריפט?

תנו לי רשימת 'טו דו' ורשימת 'נבר דיר דו'.

יתכן שאני חוזרת על דברים שכבר נאמרו:

1. לא להעמיס מלל.
מובן מאוד שסופר רוצה לכתוב, ולתאר, ולתת דיאלוגים והמחשות ודוגמאות.
אבל קומיקס הוא במה משותפת של טקסט וויזואל. וחשוב לזכור את זה.
זכור לי פרוייקט מעייף (באופן חריג, חייבת לציין) של ספר באורך מלא (לא לציבור שלנו), כשרוב מה שעשיתי בחצי שנה שציירתי אותו היה לחתוך טקסט ולחתוך טקסט, ולהתחנן על נפשי כדי להוריד עוד שורה, ולהסביר בדמעות שאין מקום אפילו לאיור מלווה מרוב עומס של טקסט.

2. פריים של קומיקס הוא ציור, לא הנפשה חיה-
לפעמים מקבלים הוראות לציור של קוביית קומיקס אחת בודדת, שבה צריך לקרות, למשל: הילד רץ במורד הרחוב, מסתובב ורואה חתולה מאחוריו שבדיוק מזנקת לתוך אחד הפחים. הפח מתגלגל במקביל לילד שממשיך לרוץ ופסולת עפה לכל עבר.
חבר'ה, זה חומר לעמוד קומיקס שלם, אם יש תקציב.
ואם אין תקציב, כן אני יודעת שאין, אז התאור הזה צריך להתחלק לפחות ל-3 פריימים.
אני אפילו לא מדברת על פריימים "מבוזבזים" של להראות הבעה של מישהו או תקריב של פרט מסוים... רק על המינימום של ציור הגיוני שלא זז.

3. גמישות ומרחב לצייר - כמו שכתבו לפני. לדעתי זה הההמפתח ליצירה טובה.
תנו לצייר לחשוב ויזואלית, תבקשו את דעתו, תנו מקום ליצירתיות שלו.
וזה אגב נכון גם לשאר תחומי הציור, לא רק לקומיקס.

מצדיעה לכם על השאיפה להתמקצע ולהתקדם.
לכתוב קומיקס נכון נראה לי הרבה יותר קשה מאשר לצייר אותו. וגם לצייר אותו קשה.
אני אגב כבר כמה שנים כמעט לא נוגעת בקומיקס, מחישובים כלכליים. אז גם זאת נקודה שכדאי לבדוק.

ועוד אגב,
באמת החוויה הכי טובה שהיתה לי מציור קומיקס, היתה של סטריפ קומיקס שהייתי כותבת ומציירת בעצמי.
אבל משוכנעת שעם כותב טוב, החוויה גם יכולה להיות מצויינת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
רכשו או השיגו את הספר"להבין קומיקס " של סקוט מקלאוד. הוא מסביר באופן פילוסופי ומרהיב אלו עומקים יכולים להיות בקומיקס מבחינה סיפורית וחזותית.
כל אחד שישקול את ערכיו - הספר גויי אך כמעט נקי לחלוטין.
הספר באמת פילוסופי ומרהיב, ומוסיף המון, אבל קשה לומר שהוא כמעט נקי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
צריכה חידוד קטן-
אני נולדתי בימאית.
אז גם התסריטים שלי נוטים ליפול מהר מאד למאורת ה"תאור של כל פיפס בויזואל, ובתנועות של הנציבים ברקע"
תנו לי תימצות של מה כן.
מה לכתוב לכם בתור קומיקס ועל מה לא להתעכב.
הבעות פנים, כן?
או לכתוב רק: רואים את יוסי מאוכזב.
מראה כללי של החדר כן? (הבנתי שבלי ימין שמאל, אבל האם לכתוב: "חדר מפואר מלא נברשות ופסלוני אריות" או מספיק לכתוב: חדר מפואר שמשדר עוצמה?)
בקיצור,
אם תוכלו לחדד לי את הנקודה הזאת,
אשמח לקפוץ למים ולהתחיל ואף לשת"פ עם מישהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
או לכתוב רק: רואים את יוסי מאוכזב.
בדיוק!
מראה כללי של החדר כן? (הבנתי שבלי ימין שמאל, אבל האם לכתוב: "חדר מפואר מלא נברשות ופסלוני אריות" או מספיק לכתוב: חדר מפואר שמשדר עוצמה?)
כמו בכתיבת תסריט לסרט, זה תלוי אם אכפת לך באיזה סגנון החדר (לדוגמא אם זה חדר של משפחה עשירה מדורי דורות אז חשוב לך להדגיש שהריהוט בסגנון עתיק ומפואר, או שזו משפחה שהתעשרה בדור האחרון והכל אצלם מפואר אבל מודרני, מבינה?) אם לא אכפת לך אז בהחלט מספיקה האופציה השנייה.

אגב, גם כשאני כותבת את התסריט לעצמי, אני אף פעם לא כותבת 'יוסי מעקם את הפה באכזבה'. מפני שבתהליך האיור לפעמים יש לי רעיונות מקוריים יותר, איך להביע את הרגש הזה, אז למה שאחסום את היצירתיות שלי מההתחלה? אותו דבר, ועוד יותר מזה, אצל חלוקה בין כותב למאייר. הכותב כותב, המאייר הוא כמו השחקן, הוא יכול להחליט לבד איך להביע את מה שרשמת.
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
בדיוק!

כמו בכתיבת תסריט לסרט, זה תלוי אם אכפת לך באיזה סגנון החדר (לדוגמא אם זה חדר של משפחה עשירה מדורי דורות אז חשוב לך להדגיש שהריהוט בסגנון עתיק ומפואר, או שזו משפחה שהתעשרה בדור האחרון והכל אצלם מפואר אבל מודרני, מבינה?) אם לא אכפת לך אז בהחלט מספיקה האופציה השנייה.

אגב, גם כשאני כותבת את התסריט לעצמי, אני אף פעם לא כותבת 'יוסי מעקם את הפה באכזבה'. מפני שבתהליך האיור לפעמים יש לי רעיונות מקוריים יותר, איך להביע את הרגש הזה, אז למה שאחסום את היצירתיות שלי מההתחלה? אותו דבר, ועוד יותר מזה, אצל חלוקה בין כותב למאייר. הכותב כותב, המאייר הוא כמו השחקן, הוא יכול להחליט לבד איך להביע את מה שרשמת.
בהצלחה!
אז בעצם,
החלק העלילתי הוא של הסופר,
היצירתי - של הצייר.
הבנתי נכון?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה