הפעילות האחרונה של תכלת שמיים

התיאורים נכונים, אך קצת מוגזמים.

המגזימים האלה; שברגע שמכבים את המזגן: 'חם לי למות!!!' כשהם שומעים את הבן שלהם שר, זה פשוט: 'מדהים!! הוא עוד יהיה זמר צמרת, אין לי ספק בעניין!' אם הם שומעים מייד אחר כך שיר של זמר מפורסם: 'אין אפילו מה להשוות, הבן שלי, לוקח אותו בקלות!' שכשהם...

בס"ד ביום שלישי בערב חזר נתי לדירה חשוכה. אשתו לקחה את הילדות לבת מצווה של גיסתו והבית היה ריק. ערב שקט עמד לפני נתי שהכין לעצמו ספל קפה, הוריד חבילת וופלים מהמדף הגבוה, התיישב ליד השולחן בסלון, פתח את מכסה המחשב, ולחץ ארוכות על כפתור ההפעלה...

יפה מאוד! קצב וחריזה מצוינים!!

שְׁתִיקָה מָה טוֹבָה הִיא הָאֲדָמָה נִדְרֶסֶת נִרְמֶסֶת הַפְּחוּתִים בְּיוֹתֵר דּוֹרְכִים עָלֶיהָ וְהִיא שׁוֹתֶקֶת פִּיהָ חָתוּם וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת פַּעַם אַחַת פָּתְחָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּמֵאָז מִתַּמֵּר מִשָּׁם עַמּוּד עָשָׁן נִצְחִי

כְּבָר כָּתַבְתִּי לָךְ אֶת כָּל שִׁירֵי הַגַּעֲגוּעַ, שֶׁהָיוּ לִי. אֶת כָּל מִילוֹת הָאַהֲבָה רוֹקַנְתִּי מִתּוֹכִי. וְחִכִּיתִי לָךְ לֹא הִפְסַקְתִּי לְחַכּוֹת, בַּמִּלִּים שֶׁלִּי חִכִּיתִי לָךְ; כָּתַבְתִּי שִׁירָה. וּכְבָר סִיַּמְתִּי...

ככה פתאום טוב בלי לשים לב ככה בלי לחשוב ככה בלי כאב ככה פתאום כיף לקום בבוקר ולרוץ לחייך חיוך עייף ככה בלי תירוץ ככה פתאום אור מאיר ברחמים ככה לב טהור ככה עם כתמים ככה פתאום נס אולי ניצן של גאולה ככה לטפס אל מחוץ לאפילה

יפהפההה אהבתי ממש, תודה!

ושלט שנשאר, מחזירים את ענבר. על קיר שבכביש, משתפך. ושחור על לבן, מתעמעם הגוון. משנה כיוון, מתהפך. וכיסא ברחוב, צבוע צהוב. שְׁבוּר-רגל, רטוב, מתלכלך. וסערה של רוחות, באות והולכות. ושברון הכוחות, מסוכך. וכתם דמו, נודד ממקומו, על קבר עצמו...

בעז"ה המוות של יקוואל. עברו שנים מאז הופיע מותו של יקוואל על דפי יוזבד, והוא עדיין אחד הנושאים החמים והטעונים ביותר בספרות החרדית. די בכמות התגובות, הדיונים והרגשות שעולים סביב המאורע העלילתי הזה - וכפי שהסופרת עצמה מעידה על שלל תגובות סוערות...

רוח שטות לה, לרוח. אני פחות עף עליה, אבל המגבעת שלי עפה גם עפה. היא נראתה לאחרונה בירידה מקו 16: לבושה שחור, עם סרט אלגנטי וכפתור; אחריה רץ איש שמן עם כיפה ביד, כמו צב שרודף במרץ אחר צבי. כל היודע דבר, מתבקש למסור ד"ש. לא לצב; הוא שרוע ברחובות...

רכבת. עולה ויורדת. נתקעת. בלב. רכבת. הולכת דורסת. הורסת. כאב. רכבת. ממשיכה ונופלת. מפוחמת. שלו. רכבת. נוסעת אחורה. נתקעת. בחרון. רכבת. המון קטרים. ובודד. הקרון. רכבת. החיים והמוות. ואחד. אחרון. המציא לנו פתחון, ותקומה. המציא לעצמנו, דמעה...

יָדֶיךָ תּוֹמְכוֹת בִּבְסִיס גֻּלְגָּלְתְּךָ, רַגְלֶיךָ שְׁלוּחוֹת לְפָנִים, מֻטָּל אַתָּה כָּכָה עַל מִטָּתְךָ, עַל כָּרִית וְהָרֵי מַצָּעִים. הָיִיתָ רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁרֹאשְׁךָ הוֹגֵה דֵּעוֹת וּצְפוּנִים, חֲבָל שֶׁבְּפֹעַל כָּל עִסּוּקְךָ הוּא...

. אתה נכנס לסלון. ואני רוצה לשאול אותך- "אתה אוהב אותי?" המילים עומדות לי על קצה הלשון, מבקשות כל כך לצאת! אבל המוח שלי כבר רץ קדימה, מדמיין את ההמשך רואה אותי שואלת, אותך מסתובב קצת. "מה?" ואני... את כל האומץ כבר הכנסתי בשאלה מקודם ואיך? איך אני...

שם משתמש: לגו סיטי תיאור הסרטון: מלחמת וייטנאם <iframe width=100% height="400" src="https://www.youtube.com/embed/kOirDl8aVdM" title="YouTube video player" frameborder="0" allow="accelerometer; autoplay; clipboard-write...