סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

פרק 37

"אואה, מוישי, יש לך הכשר על הפיאה?" שואלת חני.

"מה?" נבהל מוישי.

"חח התכוונתי שגדל לך שיער ממש גדול, נראה לי הגיע הזמן לתספורת..."

"אה, חח מתוחכמת. בכל מקרה, אם זה מה שאת רוצה, אני מיד קובע!"

"תודה, ואם תוכל להגיד לו הפעם לשנות משהו לגוון, אני אשמח..."

"מה לגוון?"

"אני יודעת? אולי יותר צ'ופ או משהו כזה..."

"בסדר גמור!"

וביציאה מהמספרה.

"היי, נחמן, מה קורה? מה נשמע?" מתרגש מוישי לפגוש את חברו משכבר הימים.

"בסדר, מה נהיה? אתה רציני בקשר לזה?" אומר נחמן מסמן על ראשו של מוישי.

"כן, אשתי בקשה משהו שונה, אולי זה קצת מוגזם באמת..."

"הכל טוב! אם האישה רוצה, הכל טוב! אתה נראה מצוין!"

"תודה נחמן" עונה מוישי ממשש את הצ'ופ שנשאר...


"אוי ואבוי, איך אתה נראה!" אומרת חני.

"מה? התלכלכתי ממשהו?" נבהל מוישי.

"חח לא, התכוונתי שגדל לך שיער ממש גדול, אתה קובע תור לספר?"

"אה, חח הלחצת אותי. בכל מקרה, אני אקבע..."

"אה, אתה תקבע? אתה חושב שאני לא יודעת שתשכח? תעשה את זה עכשיו, פליז! ואם תוכל להגיד לו הפעם לשנות משהו, אני אשמח..."

"מה לשנות?"

"אני יודעת? אולי פחות צ'ופ או משהו כזה... אתה כבר מבוגר, לא מתאים".

"נו נו..."

וביציאה מהמספרה.

"היי, ראובן, מה קורה??" שואל מוישה באדישות את חברו שלא פגש שנתיים.

"בסדר, אני בהלם! אתה רציני בקשר לזה?" אומר ראובן, מסמן על ראשו של מוישה.

"כן, לגמרי, אשתי בקשה".

"לא, אני בהלם גמור! מה זה אשתי בקשה? בגלל זה ככה, ביום אחד?"

"אני לא מבין ממה אתה בהל..." נאלם פתאום מוישה כשגילה לחרדתו ששכח את הכיפה במספרה...
 
התגעגענו...
חזק מאוד!
 
פרק 38

"אחח איזה רוגע!" אמר מוישי מתרווח על הספה.

"כן, משהו משהו!" הסכימה חני.

"אין מטלות, הבית מצוחצח, וואו!"

"לגמרי! חלום!"

"סיימנו את כל השיחות עם ההורים, שלי, שלך, זהו, פשוט שקט!"

"לא שזה מטלה חס וחלילה לדבר איתם..."

"כן, חס וחלילה, אבל זה מפר את המנוחה..."

"צודק. וגם אין לנו עדיין ילדים שלמרות שאנחנו מחכים להם, הם גם היו מפריעים..."

"נכון. וחס וחלילה זה לא אומר שאנחנו לא מייחלים לרעש הזה!"

"בדיוק, אבל זה טוב גם הזמן הזה. וואו, איזו מנוחת הנפש!"

"הופה, הפלאפון! אויש, אבא שלך, מה הוא רוצה?"


"אחח איזה רוגע!" מוישה מתרווח על הספה.

"כן, משהו משהו!" מסכימה חני.

"אין מטלות, הבית מצוחצח, וואו!"

"לגמרי! חלום!"

"סיימנו את כל הענייניים עם ההורים, שלי, שלך, זהו, פשוט שקט!"

"לא שהם מטלה חס וחלילה!"

"כן, כמובן! אבל זה היה מפר את המנוחה..."

"צודק. והילדים ישנים כמו בובות במיטות..."

"נכון. וזה לא שזה לא כיף לנו הרעש שלהם ברוך ד'..."

"בדיוק, אבל זה טוב גם הזמן הזה. וואו, איזו מנוחת הנפש!"

"איזה אושר..." בום! כדור פוגע בפניו של מוישה ומעיר אותו באחת מחלומו המתוק בשנ"צ הקצר על הספה, רצפת הסלון כולה בריכת מים במרכזה הילדים עומדים ומאשימים אחד את השני במחדל הזריקה הנחשלת...
 
נערך לאחרונה ב:
"איזה אושר..." בום! כדור פוגע בפניו של מוישה ומעיר אותו באחת מחלומו המתוק בשנ"צ הקצר על הספה, רצפת הסלון כולה בריכת מים במרכזה הילדים עומדים ומאשימים אחד את השני במחדל הזריקה הנחשלת...
יש מספר רב מאוד של טראגדיות בשתי השורות הללו.
חלום מתוק נופץ😔
שינה קצרה ברחה😫
בומבה בראש😵
סיטואציה שמציבה את מוישה בחוסר אונים קשה מנשוא🌊🥵🌊
(המשקפיים נשברו?)
פרק משובח!
 
יש מספר רב מאוד של טראגדיות בשתי השורות הללו.
חלום מתוק נופץ😔
שינה קצרה ברחה😫
בומבה בראש😵
סיטואציה שמציבה את מוישה בחוסר אונים קשה מנשוא🌊🥵🌊
חח
האמת, זה היה שיקול האם ריבוי הטרגדיות מכביד מדי או מצחיק יותר,
שמחתי להבין שזה הצחיק יותר מהנכתב
תודה רבה!!

יש דעה הפוכה בעניין או שהציבור מסכים?
 
זו הייתה ממש התרסקות קשה אל קרקע המציאות...
מוישה מבקש מעט התחשבות בפרקים הבאים... :LOL: :LOL:

וברצינות,
אולי אפשר פה ושם לשלב גם את הזווית ההפוכה?
את הפלוס שיש לחיים האמיתיים על פני הזו"ציות?
 
זו הייתה ממש התרסקות קשה אל קרקע המציאות...
מוישה מבקש מעט התחשבות בפרקים הבאים... :LOL: :LOL:
חח זה כבר נהפך למסורת שאחרי רצף פרקים עם נפילות של מוישה מבקשים התחשבות בו :)
וברצינות,
אולי אפשר פה ושם לשלב גם את הזווית ההפוכה?
את הפלוס שיש לחיים האמיתיים על פני הזו"ציות?
בעז"ה יבוא!!
 
פרק 39

"איזה שיעמום..." אומרת חני, נבהלת מעצמה.

"מה?" מוישי לרגע בהלם.

"לא, כלום..." נלחצת חני ממה שפלטה, ומנסה להחזיר מילותיה.

"סתם, צודקת, הכל בסדר, מותר שיהיה משעמם לפעמים!" מקבל מוישי בטחון.

"אתה בטוח? זה תקין?" חוששת חני.

"תקין לגמרי!"

"וואו, הרגעת, אבל מה נעשה תכל'ס? הבית כבר נקי כמה ימים ברצף, שיחקנו כבר..."

"אה, אולי נשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה?"

"אני יודע, אולי נצא?"

"אני גמורה!"

"אז אפשר ללכת לישון..."

"בתשע בערב? ואני בכלל לא עייפה רק גמורה!"

"אוקיי, אז נראה לי פשוט, נמשיך להשתעמם... ניהנה מהשיעמום".

"למען ד', איך אפשר ליהנות משיעמום?"


"וואו, איזה הספקים!" אומרת חני, מרוצה מעצמה.

"מה?" מוישה לרגע בהלם מהפגנת השמחה הפתאומית.

"לא, כלום..." נלחצת חני מהמחמאה העצמית שנתנה לעצמה.

"הכל בסדר! באמת הספקנו המון!" מקבל מוישה בטחון.

"אתה בטוח? הספקנו?" קורצת חני.

"צודקת, הספקת! אבל גם אני טאטאתי את הסלון..."

"נכון. אבל צודק, מה, אסור לי להיות מרוצה מעצמי? הבית כבר די נקי כמה דקות ברצף, הילדים ישנים..."

"לגמרי, כל הכבוד! מה אומרת, אולי יש לנו זמן קצת לשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה אלף? לא הגיע הזמן שנקנה משהו חדש..."

"אני יודע... אין לי כח לצאת לקנות..."

"לי יש כח!"

"אז את יכולה באמת לצאת לקניות..." אמר מוישה ואז נבהל ממשמעות דבריו והוסיף "אה, מצד שני כמובן שתמיד יש עוד מה לעשות בבית..."

"חח אל תדאג, החנויות סגורות... וכמובן שאתה צודק, אין רגע משעמם בבית ברוך ד'! אוי, הפלאפון שלי נפל מאחורי הספה! אחח... שונאת להזיז אותה!"

"אני בא! אני אזיז אותה!" קפץ מוישה בהתנדבות נדירה.

"לא, זה בסדר, אני מסתדרת.. אוי ויי! למען ד', מוישה, מה כל הלכלוך של הסלון עושה פה מתחת הספה?"
 
פרק 39

"איזה שיעמום..." אומרת חני, נבהלת מעצמה.

"מה?" מוישי לרגע בהלם.

"לא, כלום..." נלחצת חני ממה שפלטה, ומנסה להחזיר מילותיה.

"סתם, צודקת, הכל בסדר, מותר שיהיה משעמם לפעמים!" מקבל מוישי בטחון.

"אתה בטוח? זה תקין?" חוששת חני.

"תקין לגמרי!"

"וואו, הרגעת, אבל מה נעשה תכל'ס? הבית כבר נקי כמה ימים ברצף, שיחקנו כבר..."

"אה, אולי נשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה?"

"אני יודע, אולי נצא?"

"אני גמורה!"

"אז אפשר ללכת לישון..."

"בתשע בערב? ואני בכלל לא עייפה רק גמורה!"

"אוקיי, אז נראה לי פשוט, נמשיך להשתעמם... ניהנה מהשיעמום".

"למען ד', איך אפשר ליהנות משיעמום?"


"וואו, איזה הספקים!" אומרת חני, מרוצה מעצמה.

"מה?" מוישה לרגע בהלם מהפגנת השמחה הפתאומית.

"לא, כלום..." נלחצת חני מהמחמאה העצמית שנתנה לעצמה.

"הכל בסדר! באמת הספקנו המון!" מקבל מוישה בטחון.

"אתה בטוח? הספקנו?" קורצת חני.

"צודקת, הספקת! אבל גם אני טאטאתי את הסלון..."

"נכון. אבל צודק, מה, אסור לי להיות מרוצה מעצמי? הבית כבר די נקי כמה דקות ברצף, הילדים ישנים..."

"לגמרי, כל הכבוד! מה אומרת, אולי יש לנו זמן קצת לשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה אלף? לא הגיע הזמן שנקנה משהו חדש..."

"אני יודע... אין לי כח לצאת לקנות..."

"לי יש כח!"

"אז את יכולה באמת לצאת לקניות..." אמר מוישה ואז נבהל ממשמעות דבריו והוסיף "אה, מצד שני כמובן שתמיד יש עוד מה לעשות בבית..."

"חח אל תדאג, החנויות סגורות... וכמובן שאתה צודק, אין רגע משעמם בבית ברוך ד'! אוי, הפלאפון שלי נפל מאחורי הספה! אחח... שונאת להזיז אותה!"

"אני בא! אני אזיז אותה!" קפץ מוישה בהתנדבות נדירה.

"לא, זה בסדר, אני מסתדרת.. אוי ויי! למען ד', מוישה, מה כל הלכלוך של הסלון עושה פה מתחת הספה?"
אני מחבבת את העובדה שחני תמיד הבלעבוסטע המוצלחת🤓
ולא שאמרתי משהו על מוישה. הוא באמת משתדל😌
סדרה חינוכית או לא סידרה חינוכית, אה? 😉
תמיד היה משהו חשוד בכל התנהלות הפרקים🙈
פרק מהמםם !
 
פרק 40

"אוי, מוישי, נראה לי אני לא מרגישה טוב..." אומרת חני בצרידות.

"אוי ואבוי! מה להכין לך? תה עם לימון? נענע שאני אלך לקטוף?" שאל מוישי בדאגה.

"לא, זה בסדר, אם אפשר רק כוס מים?"

"כוס, אני מביא לך מיכל! שתרווי!"

"שאני מה?"

"שתהיה רוויית מים ותרגישי טוב! זה כל כך חשוב לי!"

"תודה! אין צורך אבל... תביא כוס מים, עם איזה אקמול..."

"קחי שני כדורים מכל סוג, אופטלגין, נורופן ואקמול!"

"מוישי תירגע, הכל טוב! אתה לא צריך לדאוג, אני ארגיש בסדר".

"את בטוחה?"

"בטוחה ממש!"

"יש! אחח איזה נס! הרגעת אותי. אבל שלא תעזי לקום מהמיטה, היום אני עושה הכל בבית!"


"אוי, מוישה, נראה לי אני לא מרגישה טוב..." אמרה חני בצרידות.

"אוי ויי, אז לא תוכלי לקחת היום את הילדים?" שאל מוישה בדאגה.

"לא, זה בסדר... אם אפשר רק כוס מים?"

"חמש דקות, בסדר? בינתיים את יכולה להכין סנדוויצ'ים?"

"שאני מה?"

"להכין את הסנדוויצ'ים פשוט הילדים לא אוכלים את יצירות הפאר שלי..."

"אם אני כבר אקום, אני כבר אכין לעצמי כוס מים לבד... אני צריכה אקמול לדעתי".

"עד כדי? היי, אני לא בטוח שיש לנו... תבדקי בארון החלבי מאחורה, תקעתי שם כמה קופסאות של תרופות, מה עם הסנדוויצ'ים? הילדים יבכו..."

"מוישה תירגע, הכל טוב! יהיו סנדוויצ'ים! אני רק צריכה להתאפס".

"את בטוחה שיהיו?"

"בטוחה ממש!"

"יש! אחח איזה נס! הרגעת אותי. חשבתי כבר שאין לך כח לקום מהמיטה והיום אני עושה הכל בבית..."
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 41

"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישי, מסמיק.

"ואולי כן?" אתגרה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה אחזתי היום!"

"מה?"

"שנהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שכולם מסתכלים עליי בהערצה..."

"ובצדק! אתה אחד בדור!"

"די, תמשיכי... סתם, לא, פתאום אני אוחז שרק עולה איזו שאלה כולם מסתכלים לכיוון שלי בציפיה, אפילו הראש כולל ניגש אליי הרבה פעמים, זה היה ממש מחמיא".

"וואי, איזה כיף לי לשמוע!"

"לכן אמרתי את זה, לא סתם להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"איזה כיף לי לשמוע שכיף לך לשמוע!"

"חח איזה כיף לי לשמוע ש... וכולי"

"גדול! אנחנו נהיים חנונים..."

"יש בזה... לא אומרים חננות?"

"אני יודע... איך שאומרים, זה אנחנו!"


"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישה, מסמיק.

"אני אבין, תדבר..." לחצה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה קרה לי היום!"

"מה?"

"לא יודע, נהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שנהייתי דמות בכולל. שכולם מסתכלים עליי. נראה לי בהערצה..."

"למה נראה לך שבהערצה?"

"אני יודע... אה, אפילו הראש כולל ניגש אליי והחמיא לי שהוא ממש מתפעל מאיך שאני משלב את העזרה בבית עם הלימוד!"

"וואי, זו באמת תחושה טובה!"

"בוודאי, סורי שאני מחמיא לעצמי, סתם רציתי קצת להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"חח איזה כיף שאת כנה איתי!"

"אתה זוכר איך היינו חננות פעם?"

"לגמרי, שעה היינו מסתבכים במי... למה את מאדימה?"

"אויש, אמרת שכולם הסתכלו עליך, נכון? איזה מביך, מאיפה המדבקה 'התנהגתי כמו גדול ועזרתי בבית המון!' של רובי הגיעה לחולצה שלך מאחורה?"

"אוחח עכשיו אני קולט מה הראש כולל הוסיף כשהוא ניגש להחמיא לי 'אתה לא כמו, אתה כבר ממש ממש!'"
 
פרק 41

"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישי, מסמיק.

"ואולי כן?" אתגרה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה אחזתי היום!"

"מה?"

"שנהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שכולם מסתכלים עליי בהערצה..."

"ובצדק! אתה אחד בדור!"

"די, תמשיכי... סתם, לא, פתאום אני אוחז שרק עולה איזו שאלה כולם מסתכלים לכיוון שלי בציפיה, אפילו הראש כולל ניגש אליי הרבה פעמים, זה היה ממש מחמיא".

"וואי, איזה כיף לי לשמוע!"

"לכן אמרתי את זה, לא סתם להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"איזה כיף לי לשמוע שכיף לך לשמוע!"

"חח איזה כיף לי לשמוע ש... וכולי"

"גדול! אנחנו נהיים חנונים..."

"יש בזה... לא אומרים חננות?"

"אני יודע... איך שאומרים, זה אנחנו!"


"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישה, מסמיק.

"אני אבין, תדבר..." לחצה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה קרה לי היום!"

"מה?"

"לא יודע, נהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שנהייתי דמות בכולל. שכולם מסתכלים עליי. נראה לי בהערצה..."

"למה נראה לך שבהערצה?"

"אני יודע... אה, אפילו הראש כולל ניגש אליי והחמיא לי שהוא ממש מתפעל מאיך שאני משלב את העזרה בבית עם הלימוד!"

"וואי, זו באמת תחושה טובה!"

"בוודאי, סורי שאני מחמיא לעצמי, סתם רציתי קצת להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"חח איזה כיף שאת כנה איתי!"

"אתה זוכר איך היינו חננות פעם?"

"לגמרי, שעה היינו מסתבכים במי... למה את מאדימה?"

"אויש, אמרת שכולם הסתכלו עליך, נכון? איזה מביך, מאיפה המדבקה 'התנהגתי כמו גדול ועזרתי בבית המון!' של רובי הגיעה לחולצה שלך מאחורה?"

"אוחח עכשיו אני קולט מה הראש כולל הוסיף כשהוא ניגש להחמיא לי 'אתה לא כמו, אתה כבר ממש ממש!'"
אחד הפרקים הגדולים של האירוע הזה
 
פרק 41

"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישי, מסמיק.

"ואולי כן?" אתגרה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה אחזתי היום!"

"מה?"

"שנהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שכולם מסתכלים עליי בהערצה..."

"ובצדק! אתה אחד בדור!"

"די, תמשיכי... סתם, לא, פתאום אני אוחז שרק עולה איזו שאלה כולם מסתכלים לכיוון שלי בציפיה, אפילו הראש כולל ניגש אליי הרבה פעמים, זה היה ממש מחמיא".

"וואי, איזה כיף לי לשמוע!"

"לכן אמרתי את זה, לא סתם להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"איזה כיף לי לשמוע שכיף לך לשמוע!"

"חח איזה כיף לי לשמוע ש... וכולי"

"גדול! אנחנו נהיים חנונים..."

"יש בזה... לא אומרים חננות?"

"אני יודע... איך שאומרים, זה אנחנו!"


"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישה, מסמיק.

"אני אבין, תדבר..." לחצה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה קרה לי היום!"

"מה?"

"לא יודע, נהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שנהייתי דמות בכולל. שכולם מסתכלים עליי. נראה לי בהערצה..."

"למה נראה לך שבהערצה?"

"אני יודע... אה, אפילו הראש כולל ניגש אליי והחמיא לי שהוא ממש מתפעל מאיך שאני משלב את העזרה בבית עם הלימוד!"

"וואי, זו באמת תחושה טובה!"

"בוודאי, סורי שאני מחמיא לעצמי, סתם רציתי קצת להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"חח איזה כיף שאת כנה איתי!"

"אתה זוכר איך היינו חננות פעם?"

"לגמרי, שעה היינו מסתבכים במי... למה את מאדימה?"

"אויש, אמרת שכולם הסתכלו עליך, נכון? איזה מביך, מאיפה המדבקה 'התנהגתי כמו גדול ועזרתי בבית המון!' של רובי הגיעה לחולצה שלך מאחורה?"

"אוחח עכשיו אני קולט מה הראש כולל הוסיף כשהוא ניגש להחמיא לי 'אתה לא כמו, אתה כבר ממש ממש!'"
וואווווווו 😅😂🤣
שיא השיאים שלכם @שועל ספרות. !!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
למעלה