אתגר להודות על הברור מאליו

  • הוסף לסימניות
  • #1
בשבת האחרונה זכינו להפסקת חשמל
החשמל נפל בסיעתה דשמיה לקראת סעודה שלישית
ואני הייתי צריכה להכין שולחן, לחתוך ירקות, לבדוק שוב את החסה והפטריות, לנקות לכלוך...
השבת היתה גשומה והשמיים היו כהים, כך שהעבודה במטבח היתה בחושך מוחלט!
חיפשתי אזור מואר בבית זמן רב. עד שלפתע זיהיתי קרן אור בזווית מסוימת בפינה מסוימת בתנוחה מסוימת...
נעמדתי, התכופפתי, שוב נעמדתי הבאתי את המצרכים לאותו מקום והצלחתי ב"ה לחתוך סלט בלי לחתוך את האצבע, לערבב רוטב על הסלט הנכון, להביא את השתיה המתוקה ולא את הצ'ילי מתוק... וכך לאט לאט נרקם לו שולחן סביל של סעודה שלישית..
המאורע גרם לי לחשוב על סבתי ז"ל, ועל אלו מהדורות שלפניה,
שבדקו קטניות לאור הנר והלכו חצי יום לנהר כדי לכבס הילכו בשווקים לצד סוסים צוהלים וכשפתחו עליהם במלחמה הם פשוט קיוו לנס.
פתאם שמחתי כ"כ על קרן האור שמצאתי בזווית הסלון, ואהבתי את הסיטואציה הפשוטה כ"כ שבה מצאתי את עצמי.
נולד לי חלום חדש לאתגר כתיבה, בו המתמודדים/ות מתארים מציאות אחת מסוימת מדורות עברו שאפשר לראות בה נס, חסד ד', כמו התיאור שנתתי על כך שאין תאורה ופתאם מגיחה קרן אור..
מה אומרים? זורמים?
כללי האתגר:
לפחות 40 מילים, ו--- זהו! כל סגנון יתקבל בברכה, זה יכול להיות חריזה או סיפור מרגש מצחיק מכתב או כל רעיון אחר שמתבשל במוחכם.
הדבר היחיד שחשוב- זה הרעיון, שיהיה מקורי, מפתיע או מרגש כזה שיגרום לנו לאהוב את החיים ולהודות על הטריוויאלי ברגש אמיתי וספונטני.

@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה יש לך נעץ במקרה?

האתגר פתוח עד 7.4, אלו שלא מקלידים בחוה"מ אנא אל תתפתו לעשות זאת כעת, הכתפיים שלי לא רחבות מספיק.
נספח...
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
#למה צריך רעיון שמתבשל במח כשהחיים מבשלים לנו אינספור מקרים כאלו של דשי"ם רותחים מן השמים???:)#

ערב פסח, אחד משלושת הרגלים, הבה נחזור אחורה בזמן לערבו של הרגל הקודם. ערב סוכות.
שלושה כוכבים בשמיים בישרו על צאתו של היום הקדוש, יום הכיפורים, והזריזים שבעם ישראל החלו בחיל הבא, מוציאים את דפנות הסוכה.
גם אנו זכינו להיות מן המקדימים למצוות.
הדפנות נערמו לגובה בחצר והבנים ירדו למקלט החשוך כדי להביא את הסכך, היה זה לפני כמה וכמה שנים, תקופה בה המקלט שימש כמחסן שכוח ומלוכלך ולא כבית שני... לא היה מדי מפתיע לגלות את הסכך כולו מתולע ומעופש לחלוטין, אבל כן היה מתסכל .
בסוכות אנו מארחים את המשפחה המורחבת כולה והסוכה ענקית, מטבע הדברים הסכך גם הוא רב ומחירו לא מסתכם בכמה מאות בודדות, אלף ויותר...
נכון, לא משהו שיכול לרושש אותנו אבל זו כן עוגמת נפש והיא גדלה לאור העובדה שחידשנו את הסכך שנה קודם.
בלית בררה ובידיעה כי "לפום צערא אגרא" נקנה סכך חדש.
וכאן נכנסת אלומת האור ושופכת מקרניה על התמונה.
יום למחרת, מצאו הבנים באמצע הרחוב את סכום קניית הסכך המדויק!
הכסף נמצא במקום שבלתי אפשרי היה לקיים עמו מצוות השבת אבדה.
יצאנו מורווחים - סכך חדש לגמרי.
מתנה משמיים.

#הסיפור אמיתי לגמרי#
 
  • הוסף לסימניות
  • #3

הגאולה שבגאולה
וואי רגע, מה עכשיו אתגר כתיבה? תנו לי לנשום!!
השנייה חזרתי ממסע שופינג ברחבי ירושלים.
אני עוד מסוחררת מהצבעים, הגזרות, הדוגמאות והסגנונות..
חשבתי לעצמי, מה הייתה עושה סבתא שלי לו הייתה מבקרת כאן בחנויות הבגדים, בין מדף עמוס בחולצות לגלגל מלא שמלות?
בטח הייתה ממששת את הבד ובוחרת את השמלה עם הבד המשובח ביותר, ואחר כך בביתה הייתה פורמת בזהירות את השמלה ומפרקת אותה לגורמיה ותופרת מחדש שמלה לתפארת..
כי הרי מה זה לקנות בגד מוכן? יש שתי אופציות: תופרים בבית בלילות קרים על חשבון שעות השינה או הולכים לחייט והוא לוקח מידות, ובודק היקף וגובה, ומתאים צבע ודוגמה, ומשרטט גזרה ורוכן מעל המכונה במשך שעות רבות עד לקבלת התוצאה המושלמת שעתידה ללוות את המאושר/ת למשך השנים הקרובות..
ואנחנו? תחילת עונה, יוצאים למסע קניות וגורפים בגדים, נעליים, תיקים ועוד כיד הדמיון והמלאי בחנות.
מי חושב לתפור בגד? לבחור בד? ללכת לתופרת ולבקש דוגמה מסוימת ומדידות? מה, אנחנו בימי הביניים?
אבל כן, היום למדתי להעריך קצת יותר את הנס הזה שנקרא 'יציאה קלילה בחוצות העיר לקניות בגדים'. נכון, חזרתי מותשת ומסוחררת כמו שנראה לעיל אך אין בכלל מקום להשוואה לימים עברו.. בתוך העומס של ערב פסח ופתיחת עונת הקיץ, גיליתי את יציאת המצרים הנוספת שהייתה לנו – החירות מהמחט, החופש מהנול, הגאולה שמחכה בירמיהו ובגאולה.

 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ניסן תשפ"ו

היא
מתרוצצת
מלההטת
בין סחבה ורצפה
בין אשראי למזומן
איו דקה לנשימה
אין שניה למנוחה

איפה יענקי?
ושרהלה?
שמלה לחני
אבוי, במידה של מוישי!

כיפה לבנצי
גרביים לגיטי
נעליים ל------
אופס. אשראי מסרב.

מים בששון
שואב שוטף ברצון
ספרים דופקים
שואב אבק מרעיש
ילדים מייללים

והיא
קושיא חמישית נשאלת

סבתא
איך הלבשת
ואין סט
ניקית ואין שואב

מים נשפכו
והמגב לא נולד
התרוצצת
עם סחבה ביד אחת
כל החמישיה
ביד השניה

קיטנה?
לא נולדה.
פיצריה
לא נחלמה
ואת?
אל הפסח הגעת.

איך סבתא?
איך הצלחת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
באותו היום הייתי שמח.
לא שהעבודה הייתה קלה באותו היום או קצרה יותר, אבל משתלמת היא הייתה.
ועוד איך משתלמת.
דוד אפריימ'ל הבטיח שאם נגמור להדליק את פנסי העיירה מוקדם היום, הוא ייקח אותי שוב לבית המלאכה שלו, והפעם, יש לו משהו שאני לא מדמיין אפילו.
הפתילות בפנסים יעידו, כי בכל ערב הייתי עושה מלאכתי נאמנה, ויחד עם דוד אפריימ'ל הזריז עד צאת הכוכבים היו רחובות העיירה מוארים באור כתמתם ויפה.
אבל היום, עבדתי כל כך מהר שכמעט והבערתי את כובעו של הדוד בזמן ששמרתי עבורו על המקל הארוך עם האש בקצהו.
אני ודוד אפריימ'ל מכנים אותו "מתג".
למה? ככה החלטנו. אין ממש סיבה.
אז אחת שתיים גמרנו את העבודה ומיהרנו לבית המלאכה של הדוד.
אני יודע שלא ממש תאמינו, אבל דוד אפריימ'ל המציא מין מרכבה קטנה, בעלת שני גלגלים בלבד, וללא סוסים!
איך היא נוסעת אתם בטח שואלים? ובכן, דוחפים עם הרגליים לכיוון מטה שתי חתיכות עץ מרובעות, והיא פשוט נוסעת. קצת קשה להסביר, אם תבואו לכאן פשוט אראה לכם.
המצאתי לה שם ממש מצחיק, וקראנו לה "אופניים".
אבל דווקא היום הדוד החליט שנלך ברגל, ולא עם הכרכרה הזו, אופניים.
אז הלכנו, הוא בצעדים גדולים ונמרצים, ואני בדילוג מאושר אחריו.
סגרנו את דלת העץ הכבדה מאחורינו, העלינו אור בעששית הקטנה ואני חיכיתי בציפייה דרוכה לראות מה הדוד תכנן לבנות הפעם.
כמו שכבר בטח הבנתם, לי ולדוד אפריימ'ל יש משהו עם כינוי חפצים בשמות מעניינים.
הדוד שלי הוא אלוף העולם בהמצאות, ושנינו ביחד אלופי העולם בלהמציא להם שמות.
אז תוך כדי שהדוד ניסר, הדביק ומדד, אני התחלתי להפוך במחשבתי אחר שם שיתאים למה שאנחנו בונים היום.
האמת זה לקח זמן, אבל התוצאה היתה שווה!
יצא לנו ארון עץ מעט כבד, שבחלקו העליון תא נוסף קטן יותר.
"אנחנו נלך מחר עם שחר אל הנהר", המתיק הדוד באזני, "נחצוב יחד גוש קרח מהקצה שליד גשר הדייגים, ונכניס אותו לכאן" החווה הדוד באצבעו על התא העליון ביצירת הפאר שלנו.
"שמתי לב כבר מזמן שאוויר קר יורד לכיוון מטה. פה נוכל לאחסן דגים, ירקות מהשוק ותפודים צלויים שאימך מכינה. אני מעריך שכמה ימים טובים יעברו עד שהמאכלים האלה יתעפשו. תחשוב על זה! באוויר קר המאכלים נשמרים הרי זמן ממושך בהרבה!"
וכך היה.
מאותו יום השתמשנו בארון הזה המון.
והחלטנו על שם מתאים בשבילו.
מקרר.
למה? כי הוא מקרר לנו את האוכל!
תאמינו לי, אני כל כך רגיל להמצאות של הדוד שלי שאני באמת לא מבין איך אנשים מסתדרים בלעדיהם? איך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ירושלים. ערב פסח תשי"ח. שעת בוקר מוקדמת. שושנה מביטה סביבה ואומדת בראשה את המשימות לקראת הניקיון הגדול.
השכנות כבר מתחילות לצאת לחצר ושואבות מים מהבאר.
"אז ככה, אהרון צבי יוציא את המזרונים החוצה מייד כשהילדים יקומו. יחזקאל ילך לקנות חתיכת בורית גדולה וכמה לימונים לקרצוף של רגלי הכסאות. שולה תהיה אחראית על קרצוף הקירות והרצפה ושלום ישפשף את הסירים והסכו"ם עם ברזלית.
אחר הצהריים יעמידו כאן את דוד המים הגדול וירתיחו אותו לקראת הגעלת כלים.
במשך כל היום כולו, כולם עובדים במרץ, הידיים כבר מתנפחות מרוב שפשוף וקרצוף.
לקראת הערב הבית מבריק. שושנה אומרת לבעלה שעכשיו אפשר ללכת לשוחט עם התרנגולות ומייד היא תתחיל לבשל לפסח.
הכלים, כלי הסעודה של כל השנה עוברים הגעלה. עוד כמה שעות בדיקת חמץ. זהו.

מוקדש באהבה לסבי וסבתי ע"ה שהתגוררו בירושלים בתקופת הצנע. גרו בדירת חדר עם עשרה ילדים וניקיון פסח לא היה צריך להיות יותר מיום אחד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה