הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
איך זה שדווקא על השעשוע הכי אטרקטיבי בגן השעשועים הם ויתרו?
את השיפוע הבוהק, שמעביר ילדים חוויית גלישה ובעיקר תענוגי ריב על התור, השאירו.
גם הפלטה הצרה, התלויה על שתי שרשראות, עודנה במרכז הגן, ממשיכה לחבוט בהנאה בראשם של זאטוטים.
אבל את ארגז החול, קופסת האושר האולטימטיבית, העלימו מעל פני השטח.
אוווח, איפה יש עוד כיף כזה? להתפלש בתוך חול קטיפתי, רך ונעים. ליהנות מכל מה שיש לחוף להציע, רק בלי כל הדברים המעיקים של החוף: גלים מלוחים לעין, נזילות ארטיקים על הראש, כדורי מטקות לעין, ריח קרם שיזוף ומציל נובח בגרון ניחר.
רק אתה והחול לבד, בבילוי הרמוני מושלם. הוא מתמסר אליך בכל לבו, כאומר: עשה בי כרצונך.
גם אתה, מצידך, פותח את לבך אליו, ובעצם לא רק את הלב. גם הכיסים, הנעליים, הגרביים, הרווחים שבין האצבעות וחלל האוזניים, כולם מארחים אותו באדיבות רבה.
אלה היו ימים נפלאים. מי יחזיר לנו את מיליוני הגרגרים הזהובים, בטמפרטורה החמימה והמדויקת שלהם?
לו רק הייתי יכול לנבור בלוח השנה רטרואקטיבית, ולמחוק את אותו יום שבו התפרצה רעיית ראש העיר ללשכת בעלה וצעקה: "אתה מבטל עוד היום את קופסאות החול! הילדים יצאו לשחק וכל הבית חול!"
אם רק הייתה לי זכות בחירה, ודאי הייתי בוחר בראש עיר פחות לחיץ, או פחות נשוי.
אף פעם לא הבנתי את הילדים שבנו ארמונות מבוץ. עמל של שעות נשטף ברגע אחד בטיפות גשם שלא מעריכות מספיק אומנות. לא חבל?
אני, לעומת זאת, אימצתי לי משחק הרבה יותר מעניין ותועלתי, כזה שהפך את ארגז החול למקום יותר אתגרי לשהות בו.
אהבתי לחפור במרץ גומות עמוקות בחול, ולהטמין בהן הפתעות חמודות לילדים. כמה אושר היה לי לראות ילד מוצא מטמון נחמד שהטמנתי, ורץ להראות לאִמו.
עד היום איני מבין למה דווקא אותן אמהות, שראו את זיק האושר בעיני ילדיהן, פעלו להעביר את העונג הזה מהעולם.
החותם בכאב ובתפילה לשובו של הארגז המיתולוגי
פרץ החתול.
את השיפוע הבוהק, שמעביר ילדים חוויית גלישה ובעיקר תענוגי ריב על התור, השאירו.
גם הפלטה הצרה, התלויה על שתי שרשראות, עודנה במרכז הגן, ממשיכה לחבוט בהנאה בראשם של זאטוטים.
אבל את ארגז החול, קופסת האושר האולטימטיבית, העלימו מעל פני השטח.
אוווח, איפה יש עוד כיף כזה? להתפלש בתוך חול קטיפתי, רך ונעים. ליהנות מכל מה שיש לחוף להציע, רק בלי כל הדברים המעיקים של החוף: גלים מלוחים לעין, נזילות ארטיקים על הראש, כדורי מטקות לעין, ריח קרם שיזוף ומציל נובח בגרון ניחר.
רק אתה והחול לבד, בבילוי הרמוני מושלם. הוא מתמסר אליך בכל לבו, כאומר: עשה בי כרצונך.
גם אתה, מצידך, פותח את לבך אליו, ובעצם לא רק את הלב. גם הכיסים, הנעליים, הגרביים, הרווחים שבין האצבעות וחלל האוזניים, כולם מארחים אותו באדיבות רבה.
אלה היו ימים נפלאים. מי יחזיר לנו את מיליוני הגרגרים הזהובים, בטמפרטורה החמימה והמדויקת שלהם?
לו רק הייתי יכול לנבור בלוח השנה רטרואקטיבית, ולמחוק את אותו יום שבו התפרצה רעיית ראש העיר ללשכת בעלה וצעקה: "אתה מבטל עוד היום את קופסאות החול! הילדים יצאו לשחק וכל הבית חול!"
אם רק הייתה לי זכות בחירה, ודאי הייתי בוחר בראש עיר פחות לחיץ, או פחות נשוי.
אף פעם לא הבנתי את הילדים שבנו ארמונות מבוץ. עמל של שעות נשטף ברגע אחד בטיפות גשם שלא מעריכות מספיק אומנות. לא חבל?
אני, לעומת זאת, אימצתי לי משחק הרבה יותר מעניין ותועלתי, כזה שהפך את ארגז החול למקום יותר אתגרי לשהות בו.
אהבתי לחפור במרץ גומות עמוקות בחול, ולהטמין בהן הפתעות חמודות לילדים. כמה אושר היה לי לראות ילד מוצא מטמון נחמד שהטמנתי, ורץ להראות לאִמו.
עד היום איני מבין למה דווקא אותן אמהות, שראו את זיק האושר בעיני ילדיהן, פעלו להעביר את העונג הזה מהעולם.
החותם בכאב ובתפילה לשובו של הארגז המיתולוגי
פרץ החתול.
Reactions: שמואלזון1 //