דרוש מידע איך להעביר את הזמן עם הילדים - לא מה שאתם חושבים!

[שועלית]

חשוב ומעורר..!
הקשר עם הילדים מהרכים ועד הבוגרים ביניהם חשוב בדורנו והכרחי כמו חמצן לנשימה!
העולם בחוץ מבלבל בכל המובנים, והילד זקוק לקרקע היציבה הזו שנקראת- בית.

קשר שנותן לילד יכולת ומקום לשתף גם ברגעים פחות נעימים, תסכולים וכדו', וכן להפך- לשמוע את הרגעים היפים.
קשר כזה נבנה לא רק בארוחות, נקיון וסדר, ומעבר מסחרר בין תפקיד המגשר/ השופט/ הרופא וכו...
אלא ע"י הקשבה, שיחה,, משחק משותף ורגעים משפחתיים קרובים.
ככה גדלתי וככה אני מנסה לחקות ולהעביר לדור הבא.

כמה דוגמאות ורעיונות מביתנו הקט---

-זכיתי ובעלי יושב באהלה של תורה אך חשוב לו להיות מעורב וקרוב לכל ילד, במשך פעם בשבוע(לפעמים פעמים) הוא לוקח איתו ילד לקניה השבועית או ליציאה אחרת, משוחח וצוחק איתו, מאזין לפטפוטים שלו וגם מסיים במשו קטן ומתוק שהילד בוחר. הילדים כל פעם מחכים לתור שלהם... ומדהים לראות כמה זה ממלא אותם! אפילו הקטנצי'ק בן השנה+ נכנס לסבב..

-מתבגרים צריכים בעיקר הקשבה- אין לכם מושג מה יקרה כשתקשיבו להם! תגלו ילד עם תקוות ואכזבות עם קושי מסוים שפתאום רק עכשיו אתם שומעים ממנו עליו והדוגמאות הן רבות! עם המתבגרת אני מוצאת זמן לפחות פעם בשבוע לשבת על כוס נס ביחד ולהקשיב. לשוחח ושוב- פשוט להקשיב.

-מדי פעם- פתקים עם קובית שוקולד או טופי על הסנדוויץ זה מחמם את ליבו של הילד, מילים כמו:אמא תמיד חושבת עליך! בהצלחה במבחן! את ילדה מיוחדת! תאמיני את יכולה! ועוד... הילדים שלי שומרים את הפתקים האלו בקנאות גמורה!

-בחנוכה האחרון הקדשנו לכל ילד יום אחר (הורדנו את הימים של ערבי הלביבות וכל השאר..) תלינו נרות גדולים בחזית הסלון (אז מה? מקסימום סיוד קטן...) כתבנו על השלהבת "מאירים ל..." בנר היה מקום למחמאות מהאחים, מההורים וגם.. דברים טובים שרואה הילד בעצמו, אותו היום הילד בחר משחק שנשחק כל המשפחה וגם בחר מאכל אהוב שהוכן במיוחד בשבילו באותו היום, זה היה מדהים לראות את הילדים עוברים ליד הקיר הזה והעינים שלהם בולעות את כל האור שנשפך משם. ובכלל, היום של כל ילד היה פשוט חגיגה.. "הסופגניות זה אני בחרתי.. וה"קארה קופה" עם אבא זה היה בתור שלי..." השיח, החוויה הפשוטה והטהורה הזו אין לה מחיר.

- אחה"צ אנו מבלים פעמים רבות באפית עוגיות, יצירות שונות, ביחד! אני מכינה את עצמי נפשית וסוגרת את ככל המטלות הדחופות- עכשיו זה הזמן שלהם!

- לשים לב: ילד קצת מאותגר בתקופה האחרונה? לתת לו מקום יותר, לאפשר לו לבחור ארוחת ערב/להכין אותה, לתת לו תפקיד בעל חשיבות לרומם אותו ליד כולם, פשוט להסיט את הפוקוס כל פעם על מישהו אחר, בטבעיות באהבה.

- בענין התפקידים בבית- כולם לוקחים חלק זוהי זכות שגם חובה, זה מחבר את הילד לבית ונותן לו תחושה שהוא חלק חשוב ובלתי נפרד מהמרקם ששמו משפחה- גם הילדונת בת ה3 וחצי מנקה משקופים ודלתות במוצ"ש והזאטוט בן השנה אוסף צעצועים ומקבל עדש ומחיאות כפים.
יש: מיון גרביים, תליה/הורדת כביסה, ניגוב כלים והכנסה לארון, שטיפת כלים, סידור סלון והול, ניגוב כסאות, שטיפת מרפסת, אבק בחדרים, ריקון אשפה, והרשימה ארוכה... העקרון הוא תמיד למצוא משהו שהילד נוטל בו חלק. וכן--- שימו לב ל"סנדויצ'ים", תשתדלו להעניק להם תפקיד נחשב כי להעביר סמרטוט או לאסוף צעצועים בשבילם לפעמים זה כבר משעמם ו"של קטנים".

ילד שותף זה ילד שיש לו מקום, מקום שהוא חשוב, נחשב, הוא לא "עוד אחד במשפ'..הוא מיוחד. וזה המוטו שאמור להוביל.
שנצליח להמשיך ליישם!
יישר כח על העלת המודעות והחשיבות לענין!

וואו החלום שלי!
ככה גדלתי...
שלי עדיין קטנים אבל אני מאמצת את הרעיונות שלך להמשך.

 

[pnina887]

איזה מהמם!!
נושמים מהמילים שלך את האווירה הטובה שיש בבית.
יש לך טיפים איך משתפים את כולם בעבודת הבית?
בצורה שיכנס להם בסדר יום? לא יעיק ויצליחו להתמיד בזה?

תודה. באמת משתדלת.
אלו נשמות שנבחרנו לגדל. אנחנו שותפים של ה'. אסור לנו לשכוח.
וגם אם אנחנו טועים לפעמים. העיקר זה הרצון לעשות את הטוב ביותר ולהשתדל במקסימום בשותפות הזו.
לגבי השותפות בעבודות הבית-
כדאי ואפילו רצוי לפתח על זה שיח בין הבוגרים, יחד וכל אחד לחוד, ככה לברר ולדעת קצת מה הילד שלנו אוהב יותר לעשות, אלו מטלות הוא מחבב יותר ואלו פחות.
זה לא אומר שהוא יעשה רק מה שהוא אוהב, זה פשוט נותן לנו אינקדציה טובה לגבי אופי המטלות שהוא מתחבר אליהם יותר, ככה זה יכול לצמצם את חיכוכים בזמני לחץ ולווסת באופן מושכל את התפקידים בבית (אל תהיה צודק.. תהיה חכם)
לדוג', אצלי יש בת שאוהבת יותר את העיסוק עם הילדים, מטבח, והכנת אוכל, ואחת שמתחברת יותר לארגון, סדר, נקיון.
את התפקידים אני אנסה לחלק באופן שפעמים רבות הן יקבלו תפקיד שהן אוהבות יותר.
בפרוש ילד צריך לעשות גם מטלות שהוא פחות מחבב, וזה קורה. אבל כדאי לצמצם חיכוכים וויכוחים מיותרים וזה אחד הכלים.
אחרי שיודעים מה תחומי העניין של כל ילד, משוחחים. כן. יוזמים שיחה משותפת עם אמא, אבא והאחים. ומדברים על השינוי שאתם רוצים לחולל בתחום העזרה בבית, מסבירים שהבית הוא משותף לכולנו ולקחת חלק זו זכות שהיא חובה.
שהקדשה של חצי/ רבע שעה של כל ילד תסייע לכולם לחוש בית שלו יותר, נקי ומסודר יותר ותחשות שותפות וחיבור.
אני התחלתי באופן קבועקודם כל בחלוקת תפקידים בער"ש ובצאת השבת- בזמנים אלו המטלות הן רבות.
לדוג': ניגוב כלים/ תלית מכונה/ שטיפה אחרונה בסלון/ עריכת שולחן שבת/ שטיפת מרפסת/ איסוף צעצועים/סדר בחדרים ופינוי מוקצה וכדו', גם במוצ"ש: ניגוב דלתות מטבח/ נקיון כסאות ושולחן סלון/ נקיון דלתות ומשקופים (זה התפקיד של הקטנטונת שלנו...) וכו' כייד העבודה האהובה עליכם
הכלל הוא- החלטתם על תפקיד? כתבתם אותו בטבלה? זהו!
הילד צריך לבצע. נקודה.
הוא רוצה להחליף עם מישהו אחר, בשמחה, שיעשה זאת, לא אנחנו.
האחריות עליו.
העול הזה הוא מתוק בשביל החיים שלהם אח"כ.
ונקודה חשובה- אני מממש לא בעד שהילדים שלנו יהפכו לעוזרות בית ועול משמעותי יפול עליהם.
אסור לנו לשכוח כי הם ילדים וצריכים לחוות את הילדות שלהם באופן בריא- עם משחקים צעצועים וחברה.
אבל- שותפות בריאה היא הכרחית לחינוכם בנשיאה בעול מתוך שמחה ובחירה.
מנסיון- פעמים רבות הילדים ינסו אותנו לבדוק האם נתעקש שהם יבצעו את המשימה שהגדרנו להם או נכנע (כי ביננו, מה שהם עושים בעשר דקות את עושה בעשר שניות, ואין לך כח להתחנן ו..) וזה המבחן שלנו.
בשלוה, איפוק וחיוך אוהב- פשוט לא נוותר.
אנחנו לא מוותרים לך על עשיית התפקיד- כי אנחנו לא מוותרים עליך! אתה חלק מאיתנו!
מוזיקה נעימה, עזרה הדדית, משחק תוכ"ד עזרה (הבימבה שלך היא המשאית לאסוף את הצעצועים ולפזר את ה"סחורה" ב"חנויות" (בחדרים..)
והכי חשוב- לא להיות תבניתיים לדעת להתגמש כשצריך, לא לוותר. להתגמש.
בהצלחה.
גילוי נאות: הכל נכתב מנסיון אישי בלבד (אינני מנחת/יועצת הורים)

 

[pnina887]

עוד משהו מתוק-
כשילד מתמרמר או מכוץ את פניו לשמע התפקיד, בעלי פעמים רבות אומר לו:
אם היו אומרים לך, רד למטה תקח מליון דולר ותעלה, היית הולך? בטח נכון?! אז לשפוך אשפה שאמא בקשה זה הרבה יותר ממליון דולר, זה נצח! זה לעולמים שלך! רוץ מהר תפוס את המליונים...
או- אתה יודע חמוד, כל לגו שאתה מרים זה יהלום! עוד לו- עוד יהלום! מה זה משנה שלא אתה פיזרת? אתה עכשיו אוסף יהלומים של מצוות לנצח!
זה מחלחל לכולם, מהקטן עד הגדול. כי זו האמת. ואם אנו מאמינים בכך זה עובר במילים שלנו אליהם.

 

[אתיס]

תודה. באמת משתדלת.
אלו נשמות שנבחרנו לגדל. אנחנו שותפים של ה'. אסור לנו לשכוח.
וגם אם אנחנו טועים לפעמים. העיקר זה הרצון לעשות את הטוב ביותר ולהשתדל במקסימום בשותפות הזו.
לגבי השותפות בעבודות הבית-
כדאי ואפילו רצוי לפתח על זה שיח בין הבוגרים, יחד וכל אחד לחוד, ככה לברר ולדעת קצת מה הילד שלנו אוהב יותר לעשות, אלו מטלות הוא מחבב יותר ואלו פחות.
זה לא אומר שהוא יעשה רק מה שהוא אוהב, זה פשוט נותן לנו אינקדציה טובה לגבי אופי המטלות שהוא מתחבר אליהם יותר, ככה זה יכול לצמצם את חיכוכים בזמני לחץ ולווסת באופן מושכל את התפקידים בבית (אל תהיה צודק.. תהיה חכם)
לדוג', אצלי יש בת שאוהבת יותר את העיסוק עם הילדים, מטבח, והכנת אוכל, ואחת שמתחברת יותר לארגון, סדר, נקיון.
את התפקידים אני אנסה לחלק באופן שפעמים רבות הן יקבלו תפקיד שהן אוהבות יותר.
בפרוש ילד צריך לעשות גם מטלות שהוא פחות מחבב, וזה קורה. אבל כדאי לצמצם חיכוכים וויכוחים מיותרים וזה אחד הכלים.
אחרי שיודעים מה תחומי העניין של כל ילד, משוחחים. כן. יוזמים שיחה משותפת עם אמא, אבא והאחים. ומדברים על השינוי שאתם רוצים לחולל בתחום העזרה בבית, מסבירים שהבית הוא משותף לכולנו ולקחת חלק זו זכות שהיא חובה.
שהקדשה של חצי/ רבע שעה של כל ילד תסייע לכולם לחוש בית שלו יותר, נקי ומסודר יותר ותחשות שותפות וחיבור.
אני התחלתי באופן קבועקודם כל בחלוקת תפקידים בער"ש ובצאת השבת- בזמנים אלו המטלות הן רבות.
לדוג': ניגוב כלים/ תלית מכונה/ שטיפה אחרונה בסלון/ עריכת שולחן שבת/ שטיפת מרפסת/ איסוף צעצועים/סדר בחדרים ופינוי מוקצה וכדו', גם במוצ"ש: ניגוב דלתות מטבח/ נקיון כסאות ושולחן סלון/ נקיון דלתות ומשקופים (זה התפקיד של הקטנטונת שלנו...) וכו' כייד העבודה האהובה עליכם
הכלל הוא- החלטתם על תפקיד? כתבתם אותו בטבלה? זהו!
הילד צריך לבצע. נקודה.
הוא רוצה להחליף עם מישהו אחר, בשמחה, שיעשה זאת, לא אנחנו.
האחריות עליו.
העול הזה הוא מתוק בשביל החיים שלהם אח"כ.
ונקודה חשובה- אני מממש לא בעד שהילדים שלנו יהפכו לעוזרות בית ועול משמעותי יפול עליהם.
אסור לנו לשכוח כי הם ילדים וצריכים לחוות את הילדות שלהם באופן בריא- עם משחקים צעצועים וחברה.
אבל- שותפות בריאה היא הכרחית לחינוכם בנשיאה בעול מתוך שמחה ובחירה.
מנסיון- פעמים רבות הילדים ינסו אותנו לבדוק האם נתעקש שהם יבצעו את המשימה שהגדרנו להם או נכנע (כי ביננו, מה שהם עושים בעשר דקות את עושה בעשר שניות, ואין לך כח להתחנן ו..) וזה המבחן שלנו.
בשלוה, איפוק וחיוך אוהב- פשוט לא נוותר.
אנחנו לא מוותרים לך על עשיית התפקיד- כי אנחנו לא מוותרים עליך! אתה חלק מאיתנו!
מוזיקה נעימה, עזרה הדדית, משחק תוכ"ד עזרה (הבימבה שלך היא המשאית לאסוף את הצעצועים ולפזר את ה"סחורה" ב"חנויות" (בחדרים..)
והכי חשוב- לא להיות תבניתיים לדעת להתגמש כשצריך, לא לוותר. להתגמש.
בהצלחה.
גילוי נאות: הכל נכתב מנסיון אישי בלבד (אינני מנחת/יועצת הורים)

וואו יש לך את זה!!
אהבתי מאוד
לגזור ולשמור...

 

[דיני]

חברה הגדירה לי השבוע יפה:
מה את רוצה שהילדים יזכרו ממך, מהילדות שלהם?
שאת יודעת לכבס, לבשל, לנקות, לעבוד. - יפה
מה עוד? איזה חוויות את מכניסה להם?
תשתדלי מידי פעם לעשות איתם משהו מיוחד, חגיגי, משמח - את זה הם יזכרו גם אחרי שנים.

החלק הכי חשוב בגידול ילדים הוא לא מה הם יזכרו אלא מה הם יחוו.
ילד שחווה בבית הגנה, קבלה, הכלה, שיתוף רגשי, יש לו סיכוי טוב לגדול להיות אדם מאושר גם אם אין לו חוויות מפוצצות באלבום.
לעומת זאת בית מנוכר שמספק לילדים את כל האטרקציות שיש בעולם - הילדים יעדיפו שלא להיזכר