איך מלמדים ילדים לעזור?

  • הוסף לסימניות
  • #21
לעזור זה לאו דווקא עול, ולילדים יש נטיה ברורה להנות מדברים מסויימים. אני גיליתי, שיש אצלי אחת מתוך כמה, שלא אוהבת לעזור בבית. ומה כן? בחוץ. היום היא שרת החוץ שלי. אם לקחת את הקטנטנים לגינה, או אם לערוך קניה. לעומת זאת, יש את זאת, שלא סובלת לצאת. אני מוצאת לה בבית את הדברים שהיא תהנה מהן. כשאני זקוקה לעזרה אני מכריזה: ילדים, אני צריכה עזרה. שכל אחד ימצא לו עזרה שהוא מעדיף...מעבר לזה, יש חובות בבית ועל כך אין עוררין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
אצלינו בבית "עקב אכילס" היה הורדה מהשולחן אחרי הסעודה בשבתות ומועדים,
הבעיה היתה מקיפה לגדולים ולקטנים ולא עזרו שום מבצעים תורנויות וכו' (בשו..שו.. אמא שלי גילתה לנו כשהיינו גדולים שאצל הוריה זה מה שהיא הכי שנאה וכמה שהיתה ילדה טובה ועוזרת בזה היא היתה "קשה"...:) ואני למשל קיבלתי פטור כי כבכורה הייתי עוזרת הרבה בבישולים וכל מהלך הסעודה הייתי מורידה ומגישה)

הפתרון היה להפוך את זה למשהו מעניין יותר:
היה את איש המגנט - אוסף את כל המתכות מהשולחן: כלי כסף, סכו"ם וכד'
איש הזכוכית: אוסף את כל כלי הזכוכית, החרסינה וכד'
איש הח"פ / בקבוקים וכו' לפי הגיל

וכמובן במטבח היה מבוגר שטיפל בשאריות ובסדר.

פתרון נוסף:
על כל ילד נגזר לעשות סיבובי הורדה כמספר שנותיו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
לא תעשה:
להשתדל לא לבקש שהילד באמצע משהו מרתק במיוחד, שאז הרי הנסיון גדול.
אצלינו בבית יש כמה תפקידים קבועים. ה"מלאך" עושה זאת ללא אומר וטרוניה. ה"טייס" שוכח כרגיל.
תעשה:בערב שבת יש פעמים שאני נתקפת חגיגיות ומעצבת לכל אחד דף משימות (אולי נעלה לפה חוו"ד על העיצוב, הטיפוגרפיה וכו'...) הילדים מאוד נהנים.
מדובר בדף משימות ממוספר ומפורט כך שקל להם לסמן וי, הם גומרים מהר, והכי חשוב דואגים לא לפזר ולשמור על עמל כפיהם.
מחר אני מתכננת לערוך שטיפה משותפת של הרצפה. כולם בבית.:eek: נקווה שהניסוי יצליח. (תמיד הם ישנים / לא נמצאים ולא שותפים לנקיון הרצפות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
עזרה בבית -
קטנטנים אוהבים לחקות את הגדולים. כשאני מתיישבת על הרצפה לאסוף - גם הקטן מצטרף וזורק בחדווה לקופסא (צריך מהר להרים, לפני שיהפוך אותה על פניה. כי בשבילו גם האיסוף הוא סוג של משחק...)
גדולים יותר - כשלך בעצמך ברור שהם חייבים לעזור, גם להם ברור שהם חייבים לעזור. השאלה במה ועד כמה. אני ישבתי עם הילדים בארוחת ערב, פרטתי להם מהם התחומים בהם אני זקוקה לעזרה, ושאלתי כל אחד מה הוא הכי אוהב לעשות מתוך הרשימה - זה יהיה התפקיד שלו עד לפעם הבאה.
ככלל, אני משתדלת לתת תפקיד קבוע לכל ילד בתחום שהוא הכי פחות שונא (ואם הוא אוהב - בודאי עדיף) בנוסף, לפעמים אני מחלקת ממתק או הפתעה לילדים שעזרו לי ומבהירה: עכשיו אני נותנת ממתק, כי עשיתם לי טוב על הלב, אז מתחשק לי לתת לכם משהו טוב. אבל לא תמיד כשתעזרו תקבלו משהו.
היו פעמים כשהבית היה כמו סדום ועמורה, ורצינו להשתלט על הכל מהר, הבטחנו חגיגית: על כל עשרה חפצים שילד יסדר הוא יקבל טופי אחד. הילדים עבדו כמו רוח תזזית וספרו כל בדל חפץ, ונתנו להם ברוחב לב אפילו 10 טופים... זה נהפך לסוג של חוויה שמתרחשת פעם ב...
קרה ביום שישי, שקנינו בכוונה כמות כפולה של קרטיבים לשבת. והודעתי שאם כל הבית יהיה מוכן לשבת בשעה פלונית, הילדים יקבלו קרטיבים. כמובן שהם התגייסו לעזרה. (הנימוק היה: אם אתם מוכנים לשבת, תוכלו לאכול ממתק של שבת. בכוונה אינני מנמקת שכיוון שעזרתם לי תקבלו ממתק. כי לעזור בבית זו חובתם, ולקבל על כך פרס - זו זכות שאינה תלויה בדבר. לפעמים מקבלים ולפעמים לא. חשוב לצ'פר לפעמים, כי לאף אחד לא קל להתגייס תמיד לעזרה.)
אני חושבת שכאשר הילדים מרגישים שאת בטוחה שהם חייבים לעזור, הם גם מבינים שזו חובתם. וכאשר הם מרגישים שאת מתחשבת בהם בנושא זה - הן במהות העזרה (ילדה שפוחדת מחתולים לא אשלח אף פעם לבדה לרוקן אשפה, למשל) והן בעיתוי - הם מתגייסים לעזור.
חשוב גם לפרט לילד מה בדיוק את מצפה ממנו שיעשה.
כשהכנסתי את בנותי לתורנות שטיפת הכלים הראיתי לכל אחת מה זה כולל מא' ועד ת', עמדתי לידן בפעם הראשונה כדי לעזור להן לזכור את הפרטים ושיבחתי על כל פעולה.
כשצריך לסדר את החדר אני נותנת הוראות מפורטות מי מסדר מה. אם לא - הם מתבלבלים ומתקשים לעשות זאת. ולפעמים מיואשים מראש כי נדמה להם שזה משהו בלתי ניתן לעשיה.
לפעמים אנחנו מרכזים את כל הבאלאגאן לפינה מסויימת בחדר - כל ילד לוקח משם את חפציו, ובנוסף עוד 5 פריטים שלא שייכים במוצהר לאף אחד. את השאר - מסדר הילד שתפקידו לדאוג היום לסדר של החדר. (ולפעמים, אמא עושה זאת...)

עוד משהו חשוב:
אני משתדלת להודות תמיד לכל ילד שעוזר לי. ובד"כ מפרטת קצת מעבר ל"תודה". למשל: היה לי מאוד נעים להכנס לחדר שלכם! תודה רבה לך שדאגת לסדר אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
קראתי את כל התגובות ומצאתי את עצמי כמעט בכל אחת מהן, אז ההודעה הזו באה במקום ציטוטים מכל ההודעות שהסכמתי איתן... :)
לדעתי הדברים החשובים הם:
1. דוגמא אישית - אם כשאת מתארחת את יושבת הילד שלך לא יתחנך לעזור...
2. הנעה לפעולה - להנחות מה לעשות בפרוטרוט ולא לומר בכלליות "תסדרו את הבית".
3. להסביר שבבית יש זכויות וחובות (אמא דואגת לאוכל, לבגדים נקיים וכו' והילד צריך לעזור).
4. לתת לילד רק משימות שהוא יכול לעמוד בהם!
5. לא לצוות על הילד לעזור, אלא לבקש. לפעמים הילדה שלי אומרת לי "אין לי כוח לסדר" ואני עונה לה "אם אין לך כוח אני לא רוצה שתעשי, את חשובה לי", פתאום יש לילדה כוח והיא עושה לי הפתעה ומסדרת את החדר.
6. לתת חיזוקים חיוביים, להעריך, להחמיא ולהודות!!!

מניסיון, לגדולה שלי הרבה יותר קל לעזור, זה בא לה בטבעיות ואילו השנייה שלי לא היתה מזיזה אצבע בבית. כשהיא ראתה כמה חיזוקיםחיוביים ומחמאות אחותה מקבלת על העזרה שהיא עוזרת היא פתאום התחילה לעזור יותר מהגדולה ויכולות להיות לי מריבות רק בגלל ש"היא עזרה יותר ממני" ו"אני רציתי לסדר והיא סידרה לפני...".
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
שיטה טובה שאצלי גם עובדת- לתת לילד בחירה מתוך כמה מטלות.
מה את\ה מעדיף\ה- לאסוף את המכוניות או לפנות את השולחן? לגדולים יותר-לטאטא את החדר, להדיח כיור חלבי או לקפוץ למכולת לקניה נחוצה.
כשבוחרים מרצון הנגטיב פחות מתעורר.
(בסוד אגלה לכם, שאפשר לנסות גם על הבעל... ששש... לא אני אמרתי...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
יצירתית, זה מיוחד איך את מצליחה לשתף ככה ילדות כל כך קטנות. זה בטח דורש בלי סוף סבלנות.
לגבי זה:

נכתב ע"י יצירתית;649177:
וצ'יפורים לאחר מעשה- עברתי בחנות של השקל וראיתי מדבקות "יקרות"/ "בולטות"/ "קומות" וכד' כמו שרצית, אז החלטתי לקנות לך כי את כ"כ מתוקה וכל השבוע שמרת על הקטנה כדי שאוכל לישון בצהרים"

רעיון נכון ויפה. הצ'ופר הרבה יותר אפקטיבי כשהוא מגיע בהפתעה, ולא בהתניה מראש.
רק דבר אחד שכדאי לשים לב אליו - לפעמים נוצר מצב שכמעט כל דבר שילד מקבל, קשור למשהו טוב שעשה.(או לסיבה רשמית, כמו חג ויום הולדת.)
בעינים של מבוגר ברור שהוא אוהב את הילד בכל מקרה, אבל בהרגשה של הילד עלול לקרות שילד ירגיש שאוהבים אותו בגלל שהוא טוב/עוזר/לומד/ממושמע דבר שמאד לא בריא לנפש, ובסופו של דבר גם לא חינוכי.
חשוב מאד לתת לפעמים לילד משהו בהפתעה "כי אני אוהבת אותך." "כי ראיתי את זה בחנות, ונזכרתי שאתה אוהב את זה."
בתקופה שקשה עם ילד, ויוצא שהוא ננזף הרבה, זה חשוב עוד הרבה יותר, כמעט קריטי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
לא יודעת עד כמה מותר לי להדחף לאשכול כשלבת שלי טרם מלאו 5 שנים, אבל תרשו לי:)

"חינוך בחיוך" הולך אצלי יופי, שזה אומר, פשוטו כמשמעו, לחייך בלי להפסיק.

וגם "נראה, נראה, נראה מי אוספת יפה, נראה, נראה, נראה מי אוספת יפה, נעמי אוספת יפה, נעמי אוספת יפה וכו'".
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
להצמיד תוויות, זו סגולה בדוקה לעזרה. כן שמעתם נכון!!! אתה שר החוץ שלי, ואת העוזרת הכי טובה שלי בניקיון... ואת הגננת המוצלחת ביותר...כל זאת על פי נטיות הילד. והוא שמח להוכיח את עצמו. ועוד, לא לבקר עבודה שנעשתה, אלא להחמיא מאאאאאד. גם אם בפעמים הראשונות היו טעויות, הן תסתדרנה.
אפשר לומר לילד: היום אני מזמינה אצלך עבודה. יש לי הר של כביסה - אני מזמינה קיפול מקצועי. כמובן, לילד שאוהב את הקיפול.
אולם, לא תמיד. ממש לא תמיד. ילד נהנה לעזור. לא בגלל שהוא אינו סובל את העבודה אלא משום שכעת הוא רוצה לשחק.
כל משפחה והחוקים שלה, ועל כך אין מוותרים ועומדים עליהם כמו שוטרים. כגון: לסדר את המיטה בבוקר... להחזיר את הילדה מהגן בצהריים. כל הילדים לומדים שיש דברים שעושים גם כשלא כ"כ נעים לי.
ואם מתלוננים אפשר להסביר: 1. באנו לעולם לנוח? אדם לעמל יולד. 2. במשך החיים יצוצו הרבה דברים, שלא יהיו ממש לרוחי וזו דרך מצויינת לתרגל לחיים האמתיים. בד"כ, אם ילדים לומדים לעמוד בחוקים הם גם יסתדרו אם מידי פעם יטילו עליהם עבודה, שלא לפי רוחם.
ומה שמעבר לחוקים הן ההחלטה של כל משפחה. אפשר להכריז על תכנית חרום, שעכשיו כוווווווולם עוזרים, כי אין ברירה. אח"כ, אפשר להתיישב ל"עוגה משפחתית".
מנסיון, הדברים הללו עובדים!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
לא קראתי הכל אבל אני חושבת שמה שהכי עוזר גם לך וגם להם זה שמשתפים אותם בהתלבטויות ובקשיים (להכין, לבנות...) ואז הם מעצמם ירצו שיהיה מושלם כי הם גם קשורים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
כל מה שאמרו מעלי נכון...
אבל באמת לפעמים יש ילדים שפשוט אוהבים לעזור, וגם אם קשה להם הם מיד נרתמים כשצריך.
ויש את הילדים היותר 'עצלנים' שאין להם כוח לעשות כלום ולא אכפת להם מכלום שבשבילם לבד צריך להפעיל שיטות משיטות שונות איך לגרום להם לעזור....
ואז זה עבודה בהחלט קשה.... אבל גם במצב כזה, מחמאות ועידודים זה תמריצים מעולים....
בהצלחה לכולנו....
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
ובאמת הכי חשוב לדעתי-
זה כאשר הם כן עוזרים, ובמיוחד כשעוזרים בשמחה ומתוך מצב רוח ורצון,
להחמיא ולפרגן ולעודד ה-מ-ו-ן!!!!!!

כך יהיה להם חשק שוב...

(וח"ו לא לומר: הנה סדרת כ"כ יפה! מהיום זה התפקיד שלך...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
א. לאסוף איתם יחד, ולא לתת להם לסדר לבד. ילדים 'נאבדים' כשהם רואים בלאגן, כשהם רואים שאת איתם בספינה הם ישתפו פעולה יותר מהר.
ב. כשרוצים לאסוף משחקים בתפזורת: מטאטאים את כל המשחקים לאזור אחד בחדר, אני מתיישבת על שרפרף קרוב לערימה, ומניחה לידי את הקופסאות של כל המשחקים, כעת מחלקת לכל ילד דלי [שמשחקים בחול], כל אחד אוסף משחק אחר לדוג' אחד לגו, והשני קליקס וכו', ומביא אליי. [וכמובן מקבל מחמאות כמה מהר/הרבה הוא אסף] הם מאוד נהנים להראות שהם אספו 'מלאנ'ים', והקופסא שלהם הכי מלאה. כך גומרים מאוד מהר לאסוף. והעיקר, הם רואים שזה לא קל לאסוף הרבה אז הם כבר משתדלים לבד לא לשפוך יותר מידי משחקים...
ג. כשהילד רוצה לעזור תני לו לעזור לך, למרות שלא תמיד זה קל, כי אם תדחי אותו כשהוא רוצה, אז כשאת תרצי, הוא כבר לא ירצה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
יש לי 2 דברים לומר שבע"ה מאוד עוזרים
1. יש צורך בשיתוף פעולה של ההורים פעם אמא אומרת לילדים בואו נעשה לאבא הפבעה עד שיגיע מ... נכין את הסלון או המשחקים שיהיה לו נעים להיכנס לבית וכו' ולפעימים אם אין זה משהו שילד יכול לעשות ואני עושה לבד לספר להם אני עושה כך וכך לעזור לאבא
ואותו הדבר להפך אבא יחד עם הילדים ואומר להם בואו נסדר כי אמא התאמצה וכדי שגם לה יהיה זמן לנוח לפני שבת וכד' וכן כשיוצא לסידורים שהילדים יראו וישמעו אני הולך לקניה כעת בזריזות שלאמא לא יחסר מוצרים וכך היא תוכל להכין בזריזות את הארוחה (ועל זו הדרך)
וגם שהילדים ישמעו שאמא ניגשת לאבא ושואלת אתה זקוק כאן אולי לעזרה? וכן ההפך
הילדים מפנימים את הדברים האלו בתת מודע

2. כשיש מקום מסוים בו קשה עם הילד צריך למצוא זמן רגוע בו אין לחץ (לא לםפני שאת רוצה שיתחיל לעזור ולא באמצע הצורך בעזרה.
ואז לשוחח איתו (כל ילד בנפרד) תראה מאוד קשה שאין לי מספיק עזרה ואני בטוחה שגם לך לא נעים שהחדר לא מסודר. (לבוא ולומר את המקום שלך ולראות במקביל את המקום של הילד)
ביחד לתת פתרון לבעיה עם אפשרות לעזרה לדוג' עד שמגיע הזמן לסדר את החדר אתה כבר עייף? אז אולי אני אזכיר לך חצי שעה לפני ארוחת ערב ועוד פעם לאחר 5 דקות. לראות שזה מקובל על שני הצדדים.
ואז שהכל מוסכם בזמן שהילד מגיע לשלב שלפני העזרה כעת מתחיל לפזר משחקים את אומרת לו אתה זוכר על מה שדיברנו? אז בע"ה חצי שעה לפני אני אזכיר לך כדי שתוכל להתחיל לעזור לפני שתתעייף?
במהלך השבוע הראשון להזכיר מס' פעמים חשוב מאוד לתפוס אותו על חם ולתת מחמאה (יפה אני רואה שנזכרת עוד לפני שבאתי, כמה רני שמחה שכ"כ מהר סיימת וכו')
הכלל הזה תקף בכל נושא בהקניית הרגלים לי זה מאוד עוזר ב"ה כמובן חשוב לא להפיל יותר מדיי מטלות ולא דברים שהם מעבר ליכולת הילד.

ומה שהכי חשוב זה להתפלל ולבקש מה' שיתן לנו הכוח והסבלנות לקבל את ההסתגלות של הילד (זה לא קורה ביום א חד) וכמובן לבקש שזה אכן יצליח.
וזה לא אומר שזה קל אבל בדרך כלל משתלם
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י דובדבני;649335:
להצמיד תוויות, זו סגולה בדוקה לעזרה. כן שמעתם נכון!!! אתה שר החוץ שלי, ואת העוזרת הכי טובה שלי בניקיון... ואת הגננת המוצלחת ביותר...כל זאת על פי נטיות הילד. והוא שמח להוכיח את עצמו. ועוד, לא לבקר עבודה שנעשתה, אלא להחמיא מאאאאאד. גם אם בפעמים הראשונות היו טעויות, הן תסתדרנה.
אפשר לומר לילד: היום אני מזמינה אצלך עבודה. יש לי הר של כביסה - אני מזמינה קיפול מקצועי. כמובן, לילד שאוהב את הקיפול.
אולם, לא תמיד. ממש לא תמיד. ילד נהנה לעזור. לא בגלל שהוא אינו סובל את העבודה אלא משום שכעת הוא רוצה לשחק.
כל משפחה והחוקים שלה, ועל כך אין מוותרים ועומדים עליהם כמו שוטרים. כגון: לסדר את המיטה בבוקר... להחזיר את הילדה מהגן בצהריים. כל הילדים לומדים שיש דברים שעושים גם כשלא כ"כ נעים לי.
ואם מתלוננים אפשר להסביר: 1. באנו לעולם לנוח? אדם לעמל יולד. 2. במשך החיים יצוצו הרבה דברים, שלא יהיו ממש לרוחי וזו דרך מצויינת לתרגל לחיים האמתיים. בד"כ, אם ילדים לומדים לעמוד בחוקים הם גם יסתדרו אם מידי פעם יטילו עליהם עבודה, שלא לפי רוחם.
ומה שמעבר לחוקים הן ההחלטה של כל משפחה. אפשר להכריז על תכנית חרום, שעכשיו כוווווווולם עוזרים, כי אין ברירה. אח"כ, אפשר להתיישב ל"עוגה משפחתית".
מנסיון, הדברים הללו עובדים!!!

דובדבני, הזכרת הרבה נקודות משמעותיות. כמו זו שילדים צריכים ללמוד לעזור גם במה שלא כל כך נעים.
רק בקשר לסטיגמות - נכון שזה עוזר. ילד מונע מאד לפעולה כשהוא "שר החוץ" למשל. אבל יש לזה גם צד חזק של חסרון. ילד שאחיו הוא האחראי שמטפל תמיד בתינוק, או נערה שאחותה היא החרוצה שמנקה הכל טוב מכולם, חסום במידה רבה מלהתפתח בתחום הזה.
זה יכול להציק בתקופת ההתבגרות, למרות שלעיתים רחוקות מאד ילדים יודו בזה בקול, וגם מהווה חסרון בהמשך. למשל, נערה שאחותה תמיד הייתה זו שהכינה מטעמי שבת וחג, סביר מאד שהיא תראה את עצמה כפחות מסוגלת לזה לאחר נישואיה. היא תראה את עצמה כאינה מסוגלת להצטיין לגמרי בתחום הבישול.
בשורה התחתונה - טוב לתת לכל ילד להרגיש טוב בדברים שהוא חזק בהם, אבל נדרשת כאן הרבה זהירות. גם כלפיו - שלא יראה את עצמו כפחות מסוגל בתחומים אחרים, ומאד מאד כלפי האחים - שלא יחושו כאילו בתחום הזה והזה הם לא יותר ממספר 2. בדרך כלל גם הם יכולים להצליח מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
יש שיטה הפוכה: אם אתה לא מתנהג יפה לא תעזור כאן בבית.
כמו כן לפני סוכות עורכים ישיבת מטה (לא מטה מאבק) שבו מציגים בפני הילדים את פרטי המבצע.
חשוב מאד שנותנים לילד תפקיד ואחריות, לשדר לו שהתפקיד עליו וסומכים עליו, ולא להעיר כל רגע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
רשימה ומתוכה לבחור

בערבי חג\שבת כשיש הרבה לעזור והילדים בבית (בנים) אני מכינה בבוקר רשימה של כל מה שיש לעשות ואז אומרת להם בואו לבחור דבר אחד או שניים , לא מחייבת.
אם מישהו אומר שאינו רוצה לעזור אני אומרת לו שמפסיד זכות של עזרה לכבוד שבת\כבוד הורים ולא מחייבת , ודווקח אז מרגישים חייבים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה