סיפור אל תעשה מזה סיפור

  • הוסף לסימניות
  • #1
גאיוס מתח את זרועותיו פעם אחרונה ושלף עצמו מהמיטה בזהירות.
הוא היה גבר מוצק כבן חמישים עם ידיים חסונות, וכרס עבותה שהסגירה את מקצועו כאופה.
המקצוע עבר במשפחה עוד מימי סבא רבה טיטוס הגדול. לא היה שום קשר משפחתי לטיטוס המצביא. הם היו משפחה מהמעמד הנמוך.

אח, סבא טיטוס. הוא ידע להפוך לימון ללימונדה עוד לפני שהמציאו את המשפט הזה בכלל.
בפרט זכורה לו הפעם ההיא, כך מספרים במשפחה, בה סבא גילה שכל הבצקים שהכין בבוקר לא תפחו. הבצק היה קר מידי או חם מידי, או קוביוס מכר לו שמרים מקולקלים, לא משנה.
סבא לא התבלבל. הוא הניח על הבצק כמה עגבניות מכוסחות, מרח קצת גבינה, והתוצאה נשארה עד היום. אנשים כל כך התלהבו שהוא החליט להכין את זה קבוע. לימים קרא למאפה על שם אשתו הראשונה, סבתא פיצה עליה השלום.
הוא, גאיוס, אין לו ממש מורשת להעביר למשפחה. הוא לפחות מקווה שלא יזכר כסבא הכי שלימזל.

נהיה מאוחר. עמוד השחר מאיים לעלות. בפיהוק רחב החל להתארגן ופסע אל עבר המאפייה.
באיחור קבוע הופיע בנדיטוס, העוזר.
הכל הלך למישרים. הם לשו, תיבלו, אפו, וגררו החוצה את הדוכנים הקטנים, עליהם העמידו את התוצרת.

יום רגיל. הקונה הראשון והקבוע, היה המורה תודוס. הוא הצטייד בלחם-פיצה, (המצאה פרטית של גאיוס, לאחר שיום אחד בטעות כן תפחה לו הפיצה) ופנה לדרכו.
עוד כמה קונים והשתרר שקט.
זה היה הזמן האהוב ביותר על גאיוס. הוא שילח את העוזר מפניו ונפנה לנמנם קצת.
מרחוק ניבט אליו האמפיתיאטרון החדש, והוא הבטיח לעצמו שהיום אחר הצהריים ילך סוף סוף לראות את אחיינו היקר שהחל לעבוד שם כגלדיאטור. אולי לא ישאר לו עוד הרבה זמן לראות אותו.

אבל היום מישהו הרס לו את המנוחה.
צעדים של כלב נשמעו מתקרבים. פלוטו. חתיכת כלב שהוא. הוא המשיך לרבוץ על הכורסא, אך פקח עיניים חשדניות. עוד לא שכח את הפעם הקודמת, איזה בלגן עשה.
פלוטו מצידו נראה הפעם נטול כל כוונות זדון. הוא התמקם במרחק של כמה מטרים מהדוכנים, פשט טלפיו, והניח את ראשו בעיניים עצומות.
גאיוס נרגע מעט אך לא גרע עיניו מהכלב.
הכלב מצידו ישב ללא ניע.
עוד דקה או שתיים וגאיוס נרדם.
הוא התעורר לקול רעש גדול. פלוטו רץ כמטורף אל הדוכנים ובזריזות הפך את כולם. ערמות של לחמניות שסודרו בבוקר בעמל רב התגוללו כעת בתפזורת על הקרקע. עוגיות יוקרתיות ממולאות ריבת חרובים, שכבו בביזיון. הוא הספיק להתרומם ולרוץ אל הכלב עם נעל מונפת, אך זה האחרון חטף משהו מהדוכן וברח.

בנדיטוס בדיוק הופיע משום מה, ושניהם נעמדו לבחון את הנזק.
הבלגן היה גדול. דבר ראשון נשפו על הלחמניות להוציא את החול שדבק בהם. דווקא העוגיות נראו שלמות, לא התרסקו.
גאיוס החל לספור את הסחורה, לראות מה יחסר מהפדיון היומי. בסוף החשבון הרים עיניים מופתעות אל בנדיטוס. סך הכל לחמניה אחת חסרה. זה הכל. כלב טיפש. כל כך הרבה רעש וצלצולים בשביל לחמניה אחת מסכנה. סתם הוא נלחץ ממנו כל פעם. אם הוא לא טועה גם בפעם הקודמת ככה זה היה.

במרחק שני רחובות לעס פלוטו את הלחמניה שקנה במשיכה וחשב את אותם מחשבות בדיוק. גאיוס הטיפש. כל מה שהוא רצה זה לחמניה אחת בלבד. כל המהומה היתה רק כדי שגאיוס יחשוב "זה רק לחמניה אחת".

ומחר עוד אחת. ומחרתיים עוד אחת, ושבוע הבא עוד אחת. רק אחת.

אמר רבי תנחום בר מריון: אית כלבין ברומי, דידעין למשתדלא. אזיל ויתיב קמי פלטירא, ועביד גרמיה מתנמנם, ומרי פלטירא מתנמנם, והוא שמוט עיגולא אארעא, עד דהוויא מצמית לון, הוא משתכר עיגולא ומהלך ביה. [בראשית רבה כ"ב ו'] בתוספת ביאור של ר' חיים שמואלביץ כפי שהובא בספר מח ולב.


יש כלבים ברומי שיודעים להשתדל. הולך ויושב לפני המאפייה, ועושה עצמו מתנמנם, ובעל המאפייה מתנמנם, והוא מפיל ערימה על הארץ, עד שהאופה מגרש אותו, הוא מרוויח ערימה והולך איתה.

והנמשל, מוירי ורבויסיי, (מי שקיבל עליו לא ללמוד מוסר בבין הזמנים יעצור כאן)
הכלב הוא היצר וכו' -
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
זה טוב!
כתוב נפלא!
אהבתי את הסוף של הקיצור של המסר (למי שמעוניין, כמובן)
משהו פיצי:
דבר ראשון נשפו על הלחמניות להוציא את החול שדבק בהם
בהן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אח, סבא טיטוס. הוא ידע להפוך לימון ללימונדה עוד לפני שהמציאו את המשפט הזה בכלל.
:)
זה מסוג המשלים שעושים ת'עבודה. אתה נמשך לתיאורים, נכנס לעלילה, מעלה גיחוך פה ושם ולא מחכה כל הסיפור לראות איפה טמון הכלב(...) ואז הוא בא. ובא חזק (המסר כמובן).
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת מקומט או חלק
קרן שמש חדרה מבעד לחלון, גורמת לר' שלומקה למצמץ, הוא פקח את עיניו ממלמל 'מודה אני' ונוטל את ידיו.

אחר ניגב אותם במגבת שהמתינה לו על השידה לידו, הוא התרומם לכדי ישיבה, נשען לאחור על ראש המיטה, מביט במיטה הריקה שלידו.

אשת נעוריו כבר איננה, הוא הביט בידיו המקומטות כלא מאמין, צובט עצמו לראות שהוא לא חולם, המציאות הכתה בפניו, הזדקנת. כן. אמר לעצמו בעודו צוחק צחוק של זקנים.

מלאך המוות כבר כאן. הוא מרגיש אותו קרוב. היום, מחר, שנה, שנתיים. זה יקרה.

לו רק היה מנצל את זמנו כשידיו עוד היו יפות, הרהר לעצמו.

אל מול עיניו צף כעת סבו ר' תנחום. הוא שלומקה היה בחור צעיר כשהגיע לישון עם סבו בבית, על מנת לעזור לו בפעולות השגרתיות שזקנים מתקשים בהם.

אחח זה היה קשה לראות כך את סבו, תמיד הרי היה כה צעיר ונמרץ. זוכר הוא איך היה נוהג להביט על ידיו הקמוטות של הסבא תנחום, מנסה להפנים שסבא תנחום, הזדקן.

סבא תנחום שפיקח היה, נוהג היה לצבוט לו בלחיו עם ידיו הקמוטות, לוקח את ידו החלקה של שלוימלה הצעיר מניח על ידו שלו ואומר "שלוימלה, גם לי היו פעם כאלו ידים וגם אני הייתי מסתכל כך על ידיו של סבא שלומקה שלי. דע לך" היה מוסיף כשאצבעו מתנופפת מולו באזהרה, "שמהר מאוד גם הידיים שלך יהיו מקומטות ככה".

אחר היה נאנח ושוקע במחשבות, "איי איי איי שלוימלה, אתה עוד צעיר. לו הייתי משכיל לנצל את הזמן כשידי עוד היו יפות כשלך."

נקישה קלה על הדלת החזירה את סבא שלומקה למציאות, נער עדין ושחרחר עמד בפתח פותח את הדלת בהססנות, סבא שלומקה חייך אליו וסימן לו להתקרב.

נכדו היקר והעדין התעניין בשלומו איך הוא מרגיש, סבא שלומקה נפנף בידיו כאומר לא חשוב. הוא שם לב למבטים החפוזים על קמטי ידיו.

"קרב אלי תנחום יקירי, הראה לי את ידיך היפות, הראה לי את הזמן שעוד מחכה לך".

סוף​

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה