הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
כך התחיל הכל... http://www.prog.co.il/showthread.php?t=114619
וכך הגיע לסיומו:
יצאתי לערוך קניות לשבת (החיים ממשיכים, כן?...) ובדרך הצעתי לבעלי רעיון הזוי ביותר: ללכת לעמוד באותו רחוב שבו עצרנו את המונית, אולי גם הוא מתוך רצון למצוא אותנו- יבוא שוב לאותו מקום.
עומדים בפינת עזרא נחמיה (מכירים? סואן, עמוס...) ו... מחכים. למי?? לא ידענו למי, חיכינו לנס. אפילו לא עקבנו אחרי מוניות שחלפו ברחוב, פשוט ישבנו על הגדר והסתכלנו על השמים זרועי הכוכבים. אני מתארת את זה בפאתוס אבל זה באמת כך, כך בדיוק נראינו- מחכים שיקרה דבר שאין לו טיפת סיכוי שיתרחש- מה פתאום שהנהג יבוא לכאן, ולמה דווקא ב- 7:40 בערב??
חמש דקות, עשר דקות... בעלי מתחיל לזוז לכיוון הבית- ואני נוטעת את הרגליים שלי על האספלט וטוענת בעקשנות ש"נחכה עוד שתי דקות".
ממולי התחלפו רמזורים מירוק לאדום וחוזר חלילה. שתי נשים חוצות את הכביש ועומדות לידנו. אחת מהן מניפה אצבע ועוצרת מונית. הן נכנסות. בעלי מציץ בפרצופו של הנהג, ומה שקרה באותם רגעים היה פשוט... סוג של חיבוק מהקב"ה!!
הנהג ובעלי פשוט התחבקו ולחצו ידיים, ושוב, ושוב... העיניים שלי לא גמרו לדמוע.
חבר'ה, נהג פרטי שלא שייך לשום תחנה, והוא בכלל מנתניה (התקשרתי לארבעים תחנות מוניות במרכז, לא חלמתי על נתניה!) ובכלל לא תכנן לעבור פה שוב, אבל ב'מקרה' הייתה לו נסיעה לאזור הזה, ו'בדיוק' עצרו אותו שוב באותה פינת נחמיה-עזרא - - - - -
חסדי ה' כי לא טמנו- לשקית ולתוכנה שלום. מאומה לא נגרע: משקפיים בשווי 2000 ש"ח, משנה ברורה, לוח שנה עם תאריכים חשובים, מפתח של הבית ו... מוצץ אהוב שבלעדיו הינוקא אינו נרדם...
בקיצור: אין יאוש בעולם כלל (לשם שינוי...) ולקב"ה אין שום בעיה להפגיש שני אנשים משני קצוות הארץ והעולם- כשאבידה צריכה לחזור לבעליה.
תודה על כל העצות, הפקנו הרבה לקחים מהסיפור והראשון שבהם: אמונה וביטחון.
אגב, תרמנו 20 ש"ח לכולל של בעלי, ועוד 20 ש"ח אם נמצא תוך שבוע. מרגע נתינת הצדקה חלפו 20 דקות בדיוק !!
פתחתי שרשור חדש בכדי להגדיל את סיכויי החשיפה לכמה שיותר.
וכך הגיע לסיומו:
יצאתי לערוך קניות לשבת (החיים ממשיכים, כן?...) ובדרך הצעתי לבעלי רעיון הזוי ביותר: ללכת לעמוד באותו רחוב שבו עצרנו את המונית, אולי גם הוא מתוך רצון למצוא אותנו- יבוא שוב לאותו מקום.
עומדים בפינת עזרא נחמיה (מכירים? סואן, עמוס...) ו... מחכים. למי?? לא ידענו למי, חיכינו לנס. אפילו לא עקבנו אחרי מוניות שחלפו ברחוב, פשוט ישבנו על הגדר והסתכלנו על השמים זרועי הכוכבים. אני מתארת את זה בפאתוס אבל זה באמת כך, כך בדיוק נראינו- מחכים שיקרה דבר שאין לו טיפת סיכוי שיתרחש- מה פתאום שהנהג יבוא לכאן, ולמה דווקא ב- 7:40 בערב??
חמש דקות, עשר דקות... בעלי מתחיל לזוז לכיוון הבית- ואני נוטעת את הרגליים שלי על האספלט וטוענת בעקשנות ש"נחכה עוד שתי דקות".
ממולי התחלפו רמזורים מירוק לאדום וחוזר חלילה. שתי נשים חוצות את הכביש ועומדות לידנו. אחת מהן מניפה אצבע ועוצרת מונית. הן נכנסות. בעלי מציץ בפרצופו של הנהג, ומה שקרה באותם רגעים היה פשוט... סוג של חיבוק מהקב"ה!!
הנהג ובעלי פשוט התחבקו ולחצו ידיים, ושוב, ושוב... העיניים שלי לא גמרו לדמוע.
חבר'ה, נהג פרטי שלא שייך לשום תחנה, והוא בכלל מנתניה (התקשרתי לארבעים תחנות מוניות במרכז, לא חלמתי על נתניה!) ובכלל לא תכנן לעבור פה שוב, אבל ב'מקרה' הייתה לו נסיעה לאזור הזה, ו'בדיוק' עצרו אותו שוב באותה פינת נחמיה-עזרא - - - - -
חסדי ה' כי לא טמנו- לשקית ולתוכנה שלום. מאומה לא נגרע: משקפיים בשווי 2000 ש"ח, משנה ברורה, לוח שנה עם תאריכים חשובים, מפתח של הבית ו... מוצץ אהוב שבלעדיו הינוקא אינו נרדם...
בקיצור: אין יאוש בעולם כלל (לשם שינוי...) ולקב"ה אין שום בעיה להפגיש שני אנשים משני קצוות הארץ והעולם- כשאבידה צריכה לחזור לבעליה.
תודה על כל העצות, הפקנו הרבה לקחים מהסיפור והראשון שבהם: אמונה וביטחון.
אגב, תרמנו 20 ש"ח לכולל של בעלי, ועוד 20 ש"ח אם נמצא תוך שבוע. מרגע נתינת הצדקה חלפו 20 דקות בדיוק !!
פתחתי שרשור חדש בכדי להגדיל את סיכויי החשיפה לכמה שיותר.
