אפקט שנותן למשפט לרוץ על המסך שוב ושוב כמו סרט נע (כל הזכויות שמורות זה המשפט)

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
אפקט שנותן למשפט לרוץ על המסך שוב ושוב כמו סרט נע (כל הזכויות שמורות זה המשפט)
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אין אפקט כזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
באיזה תוכנה?
אם באפטר, אז, יש ביטוי שיעשה לך את זה בקלות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
יש לך אותו?
(התכונתי בפרימיאר אבל לא אכפת לי באפטר
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 273
    • מ
    דרוש מידע בא לי לקדם הצעת חוק שתקל על תורים בבתי מרקחת. מה דעתכם?
  • מרדכי חיים //

    • תורי התרופות – מכת מדינה. הגיע הזמן להסדיר את זה בחוק​


    כמו כולנו ללא יוצא מהכלל, גם את או אתה מוצאים את עצמכם שוב ושוב עומדים בתור בבית מרקחת. לעתים זה גם מלווה בילד או פעוט חולה, לעתים אחרי יום עבודה, וקשה מכך לעתים באמצע יום עבודה... לעתים הההמתנה לתרופות היא כשאתם עצמכם לא חשים בטוב.
    בישראל ה'מתתפתחת' שלנו תמיד תמיד יהיו עשרות אנשים בתור. ובואו, התור של בית מרקחת הוא התור העצבני המשעמם והקשה כולם בעמידה על הרגליים בין טור וחצי של מוצרי פארם ועינינו בציפיה בוחנות שוב ושוב את המסך עם המספר בתור ואת המספר שקיבלנו בפתק (ואוף יש עוד 16 לפני)...

    אם נתבונן הרי כבר קיימת תשתית רשת של מערכת דיגיטלית מקומית המחוברת לקופת החולים, אך עדיין כולנו ממתינים בתורים המטופשים הארוכים והמיותרים הללו לרוקח עצבני שיואיל רק להיגיד קודם כל אם בכלל התרופה במלאי, יקליד, יבדוק, יגבה תשלום.
    ובסוף? לפעמים מגלים שאין את התרופה. צריך להתחיל מההתחלה, לעבור סניף, או לוותר.

    ההצעה: שירות עצמי פשוט בעמדת קיוסק​


    אני רוצה לקדם יוזמה לחוק שתחייב הצבת קיוסק דיגיטלי בכל בית מרקחת, שיאפשר לכל לקוח לבצע את רוב הפעולות בעצמו!
    • מזדהים באמצעות כרטיס קופת חולים או אפליקציה (הצמדת הכרטיס או הטלפון ב nfs, כמה פשוט)
    • רואים את המרשמים התקפים שלו
    • בוחרים אילו תרופות לאסוף
    • אם רוצים מוסיפים תרופות ללא מרשם (כמו משככי כאבים או משחות)
    • משלמים באשראי או בוחרים שירד בהוראת קבע של הקופה
    • מקבלים מספר תור לאיסוף מהיר בלבד

    ובכן, במקרה שההזמנה כוללת תרופה המחייבת זיהוי אישי באמצעות תעודה מזהה (למשל תרופה נרקוטית), תופיע על המסך הודעה ברורה:
    "ברגעים אלו אנו מכינים עבורך את ההזמנה. הזמנתך כוללת תרופה המחייבת תעודה מזהה. התשלום והמסירה יתבצעו מול הרוקח בעת האיסוף. מספרך בתור: X. נא הכן תעודה מזהה ואמצעי תשלום."


    למה זה חייב להיות מעוגן בחוק​

    • מדובר בשירות בריאות חיוני, לא מותרות.
    • כיום בתי מרקחת כפופים לרגולציה של משרד הבריאות, לכן יש הצדקה להסדרה חוקית של תהליך השירות עצמו.
    • בלעדי חוק, חלק מהסניפים יאמצו את הפתרון וחלק לא. הציבור יישאר תלוי באדמיניסטרציה מקומית.
    • חוק יביא לשוויון, נגישות וזמינות אחידה לכל אזרח, גם בפריפריה.

    והנה ככה זה למל עובד ברחבי העולם (המידע באדיבות gpt):
    • שוודיה: בתי מרקחת ציבוריים מאפשרים הזמנה מראש ואיסוף עצמי
    • דנמרק: קופות מרשם ממוחשבות, הזמנה מראש ללא תור
    • פינלנד: עמדות שירות עצמי לתרופות
    • גרמניה: מרשם דיגיטלי חובה, בדיקת זמינות תרופה מראש
    • סין: עמדות דיגיטליות לתשלום והזמנה בבתי מרקחת עירוניים

    מערכת הבריאות בישראל יודעת לעבוד דיגיטלית והגיע הזמן לחבר את זה גם אל מול הצרכן.
    צריך חוק שיחייב שירות עצמי פשוט, זמין ואחיד ויחסוך מיליוני שעות המתנה, יקל על הציבור, ויפחית תחלואה מיותרת.
    אז חברים, אם גם לכם נמאס לעמוד בתור, אשמח לשמוע, לשתף ולחשוב יחד איך גורמים לחוק הזה לקרות.

    יש לכם רעיון איך לגרום לזה לקרות כבר?
    היום שוב חיכיתי קרוב לחצי שעה לתרופה שלא היתה במלאי... ולא אל תגידו לי להכנס לאתר של סופר פארם לבדוק אם יש במלאי, זה לא עובד. זה לא נוח וזה לא מקל באמת על התורים בפועל.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חסדי, -דינה-, למעשייה ועוד 8 משתמשים11 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    1
    12321
    התורים ההזויים הם בבית מרקחת מכבי בר"ע, מי שהיה מבין אין מצב לצאת משם פחות מחצי שעה למרות שיש...
  • 2 3 4 4K
    • ה
    שיתוף - לביקורת אפקט גן עדן
  • הווה פשוט //
    • פרק מתוך הספר החדש שלי

    ִ​
    אתם, חברי הקהילה היקרים, שכל הזמן תמכתם יעצתם ועודדתם.
    זה המקום להודות בחום לכל אחד ואחד מכם, שהעניק מהידע, מן הנסיון, ומן הלב.
    מי בפרהסיא ומי בצנעא.
    הוצאת ספר לאור היא משימה תובענית ברבדים רבים, אבל בראש ובראשונה היא דורשת אומץ.
    ואת האומץ הזה לא קבלתי מאף מקור אחר.
    מלבדכם.

    ִ​

    ִimage (5).png



    אפקט גן עדן
    ִ
    ​

    הוא שרק לעצמו מנגינה עליזה, כשניקה בסמרטוט רטוב את משטח המתכת שלפניו.
    מנגינה עליזה שעמדה בניגוד גמור לארשת פניו העצובה.
    מנגינה ששמע הבוקר ממכונית חולפת, בזמן שפתח את תריס הפיצרייה שלו, ומאז הוא שורק אותה שוב ושוב. וכמה שהיא מרגיזה אותו, הוא לא מצליח להשתחרר ממנה.

    רק שלשה אנשים נכנסו בינתיים, אחד קנה פחית, אחד סיגריות, וילד שאיחר לבית הספר והחליט לחטוף פיצה לארוחת בוקר. הוא יושב בשולחן צדדי, לועס מהר. ילקוט זרוק לידו על הרצפה.

    מבחינה אסטרטגית, הפיצרייה ממוקמת באזור מעולה. בסמטה שקטה ונעימה הנושקת לרובע הלוהט של העיר, שבו קניונים הומי אדם ורבי קומות שוקקי משרדים, המלאים בפקידים רעבים.
    ועם זאת ההצלחה ממנו והלאה.
    המאפיות הנוצצות ומסעדות היוקרה שברחוב הראשי, גונבות לו את ההצגה.

    השבוע ניסה מתכון חדש, פרי המצאתו. לכל מגש הוא מוסיף מלבן חמאה גדול, וחצי כוס קורנפלור איטלקי, המעניק אווריריות קראנצ'ית לבצק.
    "איך הפיצה?" העז לשאול את היושבים פה ושם.
    "בסדר גמור", ענו וחזרו מיד לשוחח זה עם זה.

    הוא פונה אל הקיר ומעביר את הסמרטוט שלו על כיסוי הזכוכית של "ברכת הבית", וגם על השעון הגדול עם הספרות הרומיות.
    אחר כך מתיישב בקצה כיסא גבוה, מביט בששת השולחנות הריקים.
    בקצב הזה, ייקח לו שנתיים לכסות את ההלוואה שלקח מהבנק.

    ***

    "זו הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיים שלי", נשמע קול דק מהשולחן הצדדי.
    "באמת?" הזדקף המוכר.
    "באמת באמת", אמר הילד והחווה בידיו תנועות רחבות של שביעות רצון.
    "תענוג! ישר מגן עדן".
    הוא הרים את הילקוט וניגש לקופה, "כמה זה?"
    "שתים עשרה", אמר המוכר. עיניו עדיין פעורות מההפתעה.
    "זול. זה שווה לפחות שלושים". הילד הוציא מארנקו המצועצע שקל אחרי שקל והניחם בשורה מדויקת על הדלפק.
    על הילקוט שלו היה כתוב בטוליפ צבעוני:
    איציק פנדר כיתה ה' 2.
    "תודה רבה, ולהתראות", קרא הילד ורץ החוצה כשהוא מכתף את הילקוט.

    "איזה מותק, וואו".
    המוכר אסף את שנים עשר השקלים אל מגירת הקופה, וחזר לשרוק.
    זו מנגינה לא רעה בעצם, חשב, בכלל לא מעצבנת.

    והוא עכשיו התחיל לשיר אותה בתוספת מילים - "תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".

    הוא הכין בצק חדש. ערבב, רידד, מתח, פיזר את הגבינה האיכותית. אחר כך שטף ידיים והתיישב על קצה כסאו, מול 'ברכת הבית'.
    בזאת הדלת - לא תבוא בהלת.
    בזה השער - לא יכנס צער.

    והוא מוסיף חרוז משלו:
    בזה המטבח - כל פיצה שלושים שח.

    בדמיונו הוא רואה אולם מפואר, עם מאה שולחנות צחורי מפה. צוות מלצרים במדי בורדו וכפתורי זהב, מגישים פיצה על מגשי קריסטל לזוגות מפורכסים. ומרגלים תעשייתיים עם שפם שחור ואוזניית בלוטוס, מנסים לחשוף את סוד הטעם המופלא של מתכון גן העדן שלו.

    ***

    "תן לי משהו לאכול בבקשה".
    קרא איש עסקים קשוח וממהר, שהתפרץ אל הפיצרייה בנעל מצוחצחת ותיק מחשב בידו.
    איש הפיצה נתן בו את עיניו הנוצצות בהשראה ואמר לו: "אתה אדם מרשים ומוצא חן בעיניי, אבל מאד לחוץ. אני אכין לך מנה מפנקת במיוחד, שתשחרר לך את הטוב שבך".

    "הא?" אמר הלקוח האלגנטי בהשתוממות.

    "אתה צדיק אדוני. מגיע לך קצת גן עדן", אמר המוכר בחדווה גלויה. וכשהוא הסתובב אל התנור, העווה איש העסקים את פניו בלעג.
    "מוזר הבנאדם הזה, אבל בקטע טוב", חשב, "וגם יודע לשרוק יפה".

    הוא התיישב לאחד השולחנות ופתח את המחשב הנייד שלו.
    המנה הוגשה לו, הוא אכל תוך כדי הקלדה.

    "נו?" שאל המוכר.
    "מה נו".
    "איך הפיצה?"
    "הפיצה בסדר, בסדר גמור, למה?"
    המוכר לא ענה.

    איש העסקים, הרים את מבטו מהמחשב ונתקל בהבעת הציפייה החגיגית של המוכר. "רגע", אמר והדף את המחשב מלפניו. לקח ביס גדול מהמשולש שלו, ועצם עיניים.
    "ממממ", השמיע לאחר לעיסה מתונה, "איך לא שמתי לב, זה טעם מדהים".

    "נכון גן עדן?!"

    "לגמרי".

    "זה כמו המן שירד במדבר, רק מי שהתרכז הרגיש את הטעם".

    המוכר פסע בחזרה אל מאחורי הדלפק, רקד יותר נכון.

    "תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".



    ***



    כשיצא איש העסקים מהפיצרייה, התמתח והרים את ראשו.
    מעל הבניינים האפורים נפרשה התכלת ששתי ציפורים רחבות כנף דאו לאורכה ונעלמו דרך ענן ציורי, כמו לתוך ממד אחר.
    והאיש עשה דבר שהוא לא עשה כבר הרבה מאד זמן.

    הוא חייך.

    הילוכו נעשה איטי, נשימתו עמוקה, חושיו כמו התעוררו מתרדמת החורף אל השמש שהחליקה על עורו בחמימות.
    הוא התבונן סביבו בעניין. מגלה כל מיני דברים שנסתרים מעיני אלה שממהרים.

    למשל זוג נעלי הספורט הבלויות הקשורות יחדיו בשרוכיהן ומתנדנדות על חוט חשמל גבוה. או מכונית אאודי מאה, ישנה נושנה בצבע בז', בדיוק כמו זו שהייתה לאבא שלו. במושב האחורי שלה כלוב עם שני תוכים קטנים.

    הוא שם לב לדוגמא המעניינת של סידור אבני המדרכה האדומות אפורות. לקיר הלבנים העתיק, שפתוחים בו שני חלונות גדולים עם מסגרת עץ רחבה, צבועה ומעוטרת. ממש כמו באירופה, חשב.

    על מרזב הצמוד לקיר התנוסס גרפיטי בלורד לבן:
    ש. מ. התייפח כאן 26/2/2019

    "ריבונו של עולם", חשב לעצמו, "כבר שש שנים אני עובר ליד הכתובת המצמררת הזאת יום יום, ולא שם לב".

    הוא הגיע לרחוב הראשי, ועיניו שתו בצימאון את בליל הצבעים והצורות, שהתרוצצו בתנועה בלתי פוסקת, ברסיסי חי צומח דומם. מתערבלים בקרני שמש נוצצות, מול שורת חלונות ראווה מבריקים.
    "וכבר מי יודע כמה שנים, לא קניתי לעצמי גלידה. סתם ככה, בשביל הכיף". הוא דחף דלת זכוכית מקושטת צבעים בהירים. "אני צדיק, מגיע לי קצת גן עדן, לא?"

    כשישב בכיסא הגבוה וליקק בלי בושה, ובלי לפתוח את המחשב שלידו. נזכר במשפט מתוך שיר ששמע בילדותו באמריקה:
    "החיים, זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק לתכנן דברים אחרים". אז, לא הבין מה זה אומר בכלל. אבל עכשיו...

    ***

    כשנכנס למשרד שלו, הסיר את החליפה והשליכה על משענת כיסא. התיישב והחל לזמזם לעצמו שיר ישן באנגלית, שרק משפט אחד זכר ממנו.
    על מסך המחשב ריצד עיגול אדום - עשרים ושמונה הודעות חדשות.
    הוא לחץ לחיצה ארוכה על הכפתור בצד.
    'אתה בטוח שאתה רוצה לכבות את המחשב לגמרי?' - נעלב המסך שלפניו.

    בטוח.

    המחשב השמיע זמזום חזק למשך כמה רגעים ואז פלט קול נשיפה ארוך ומתכתי, השתתק והשחיר.
    הוא הרים את השפופרת ולחץ על סולמית: "כל העובדים לחדר שלי, עכשיו", אמר למזכירה.

    האנשים שהתאספו, הופתעו לראות את הבוס עם הרגליים על השולחן, ובלי חליפה.
    "יום חופשי", אמר, "על חשבוני. צאו, תבלו, תנשמו. תרגישו את החיים שעוברים לידכם".

    העובדים, שלא ידעו מה בדיוק לעשות, עמדו ובהו.

    זה שעמד קרוב אליו, הצביע על פני הבוס ואמר: "יש לך... כאן..." הבוס ניגב את סנטרו בטישו.
    "אה, גלידה. מוקה פיסטוק עם פקאן מקורמל. ממליץ לכם".

    האנשים חייכו. כמה אמיצים מלמלו "תודה רבה", ופנו אל הדלת.
    "אתם לא צריכים להזדרז לפני שאתחרט", קרא הבוס.
    "כי אני לא אתחרט".

    ***

    המזכירה אספה כמה חפצים לתיקה, כיבתה את המזגן, עברה על פני קבוצת האנשים ששוחחו בהתרגשות, תוהים איך לנצל את החופשה הפתאומית, וירדה במדרגות אל הרחוב.
    היא, ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות.

    המזכירה הייתה גרושה עם ילד. בעלה השאיר אותה עם חובות רבים וברח לחו"ל מפני נושיו. שם כנראה החליף את כתובתו וזהותו מספר פעמים, עד שעקבותיו נעלמו.
    בבת אחת נפלה על כתפיה החלושות ההתמודדות מול האדמה החרוכה שהשאיר אחריו, ועל דמי מזונות אין בכלל מה לדבר.
    היא עבדה קשה כדי להתפרנס, לגדל את הילד. ולהחזיר בהדרגה את החובות הכבדים, שארגוני החסד הצליחו לפרוס עבורה לתשלומים.
    היא השתדלה בכל כוחה, שבנה לא ירגיש שהוא נופל בערכו משאר חבריו. ואפשר לומר שהצליחה בכך יפה. הוא היה ילד פיקח, עליז ואהוב על כולם.
    עברו כמה חודשים, מאז שהבטיחה לו לקחת אותו לפארק המים הגדול בצפון. וכבר חסכה כסף לכרטיס ולנסיעות. רק זמן לא מצאה.
    היא הייתה חייבת לעבוד עד מאוחר, וימי החופשה המעטים שלה, כבר נוצלו בחול המועד.
    כך שהבשורה שנחתה עליה היום במשרד, נתכה לתוך נפשה כמו מפל אושר אדיר. המגיח ממקור החסד האינסופי של דיין האלמנות ואבי היתומים.
    השעה עשר וחצי בבוקר. היא תוציא את הילד מהחיידר ותעניק לו יום כיף בלתי נשכח, שבהחלט מגיע לו.

    ובעצם גם לה.

    היא נוסעת קודם כל הביתה. אורזת לו תיק עם בגד ים וכל מה שצריך.
    אחר כך היא יורדת לחנות. קונה ממתקים ושתיה.
    מתלבטת אם לקנות לו משקפי ים משוכללים או כובע שמש חדש. בסוף מחליטה לקנות גם וגם.
    ואז הולכת בעיניים זורחות אל החיידר. מתרגשת בציפייה לראות את שמחת ההפתעה שלו.

    החצר ריקה. כל הכיתות בשיעור עכשיו.
    היא ממתינה בחוסר סבלנות, עד שהיא רואה את אחד המלמדים עובר.


    "סליחה. אתה יכול לעשות לי טובה, ולקרוא בבקשה לילד אחד. זה נורא דחוף".

    "למי?"

    "איציק פנדר, כיתה ה' 2".


    ---------- *** ----------

    ​
    image (5).png
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: s is me, forty thousand feet, מרימדיה ועוד 121 משתמשים124 //
    72 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    ועוד קוראים לך - אימפולסיבי...🙄 תכביר תכביר 😋 איזה היה מוצא חן בעיניך? כן הוא יפה...
  • 12
    • ח
    שיתוף - לביקורת חזית כפולה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    חזית ביטחונית, וחזית משפטית

    (לפעמים עצם הפרסום הוא המסר, ברגע שהדברים נאמרו באמת, הם כבר בדרך למקום הנכון.)

    יש לי שאלות קשות.
    אני שואלת שוב ושוב, ועדיין לא מצאתי תשובה אחת שתיישב את הלב.
    לא תשובה משפטית, לא מוסרית, ולא ציבורית.
    רק תחושת אי־צדק שמעמיקה, ככל שאני מנסה להבין.

    איך ייתכן שמי שאינם בשלטון, הם אלו שמסוגלים לשבש אותו?

    איך קורה, שמערכת שלטונית נבחרת בקולות רוב העם, אך מוצאת את עצמה נרדפת על ידי שלוחות שאינן נבחרות, אך חזקות דיו כדי לשתק מהלך מדיני, משפטי וביטחוני?

    מהיכן שואבת האופוזיציה לשעבר, שאיבדה את אמון הציבור, את הכוח להמשיך ולהחזיק בידיה את ההגה מאחורי הקלעים? האם מדובר בהמשך לגיטימי של ביקורת, או בתופעה עמוקה בהרבה, שבה מוסדות שאינם כפופים לבחירה דמוקרטית קובעים בפועל את סדר היום של מדינה שלמה?

    ואיך מתאפשר כל זה, תחת הכותרת הרחבה והאלסטית כל כך של "עניין ציבורי"?
    האם אפשר עוד לקרוא ל"עניין ציבורי" דבר שציבור בוחר אחר בחר בו שוב ושוב, למרות, ואולי בגלל, מה שמייחסים לו?

    וכיצד ייתכן, שבמדינות מערביות רבות העבירות המיוחסות לראש הממשלה אינן נחשבות כלל לפליליות, ואילו אצלנו, הן משמשות עילה לטלטל מדינה, לעצור מהלכים אסטרטגיים, ולפרק הנהגה נבחרת?

    כמה אפשר לטלטל ראש ממשלה שנמצא בעיצומה של מלחמה על חיי אזרחי ישראל?
    כמה אפשר לדרוש ממנו לחלק את זמנו בין חדרי החקירה לאיומים בטחוניים, ובו בזמן לדרוש ממנו לתפקד כמבוגר האחראי של המערכת?

    ואיפה אותם כללים שנועדו להסדיר מדינה במצבי חירום?
    האם אין מנגנונים חוקיים שמכירים בכך שמלחמה משנה את פני השלטון, ומצריכה אחריות מערכתית, לא חיכוך פנימי?

    ואולי חשוב מכול,
    למה הגורמים המשפטיים מתעקשים לפעול כאילו שום דבר לא השתנה?
    איך הם מסוגלים לנתק את עצמם מהנסיבות, מההקשר, מההיסטוריה ומהאחריות הלאומית?
    האם בעיניהם צדק הוא ערך מוחלט, שמנותק מכל מציאות? או שמא זוהי עיוורון שמתחפש לנייטרליות?

    ומתי, אם בכלל, תתעורר תחושת האחריות הלאומית, לא לשם שמירה על החוק כנוסח, אלא לשם שמירה על העם?

    יש כאן אבסורד שקשה להכיל.
    ראש ממשלה נבחר, בעיצומה של מלחמה, מתייצב מדי שבוע באולם בית המשפט, בעוד אויבים מבחוץ מאיימים והעם מצפה להנהגה.
    והמערכת, במקום להתכנס לאחריות, ממשיכה לדרוש ממנו לפצל את עצמו: להיות גם לוחם, גם נאשם, גם קורבן, גם מנהיג.

    מול המציאות הזו, יש מי שעדיין חוזרים על מנטרות ריקות, כאילו אין מלחמה, כאילו אין עם, כאילו החוק מתקיים ברִיק.
    הם מדברים על "שוויון בפני החוק", בזמן שהם משתמשים בו ככלי פוליטי.
    הם מדברים על "טוהר מידות", בזמן שהם מבזים את מוסר האחריות.
    הם מבקשים צדק, אבל מונעים אותו מהציבור.

    ובשלב הזה, כבר אי אפשר שלא לראות:
    העמדה הזו לא רק מנותקת, היא מגוחכת.
    היא ממשיכה להיאחז בציפורניים בטיעונים שהתפוררו, בשם עקרונות שהושחתו, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות עצמה.

    האבסורד כל כך גדול, עד שהוא שוחק את מי שממשיך לטעון אותו.
    הוא הופך את הצד השני לנלעג, כי הוא חושף לא את עמדתו, אלא את ניתוקו.

    יש נקודה שצריך לומר ביושר:
    הכוח של מערכת המשפט לא תמיד מצדיק את התואר "מערכת שופטת".
    כשהמערכת הזו אינה יודעת לרסן את עצמה, כשהיא פועלת מתוך עיוורון הקונספט ולא מתוך ראיית האדם, היא כבר לא מגִנה על הצדק, היא חותרת תחתיו.

    במקום להיות משקל מאזֵן, היא הופכת לגורם שמטה את הכף.
    במקום לתקן עיוותים, היא יוצרת אותם.
    ואז, כשהביקורת גוברת, מנפנפים במילה "צדק" כאילו היא כלב השמירה האחרון של הדמוקרטיה –
    אבל הכלב הזה כבר שינן את הפקודות, שכח את המצפן, והוא נובח לא כי יש סכנה – אלא כי לימדו אותו.

    צדק אמיתי לא נולד מתוך עודף סמכות, אלא מתוך גבולות.
    וכשאין גבולות למערכת המשפט, אין גבול גם לעוול שהיא עלולה להסב.

    כשיש עוול שצועק, לא די לגנות אותו, צריך לבחון מחדש את הפרמטרים שאִפשרו לו להתקיים.
    כי לעיתים, העוול אינו תקלה, אלא תוצאה של מבנה מעוות.
    ואז, המאבק האמיתי אינו רק על צדק, אלא על חשיפת מוקדי כוח שתפסו לעצמם מקום לא הוגן בתוך משמרת הצדק.
    ואת זה, מוכרחים לומר בקול.

    פעם, גם כשלא הסכמת עם המחאה, יכולת לפחות להעריך את עומק הטיעון.
    הייתה אידיאולוגיה. הייתה השקפת עולם. הייתה תחושת אחריות.
    היום? נותר רק קומץ קולני של מפגינים אלימים, שמרעישים בשם הדמוקרטיה, אך פועלים נגדה.
    מי ששולח אותם מתעלם במפגיע מזעקת העם, מתעלם מהבחירה הדמוקרטית, מתעלם מהשכל הישר.
    והציבור, כבר לא מתרשם. לא מהחסימות. לא מהתחפושות. לא מההיסטריה.
    כשאין דרך, אין עומק. כשאין אמת, נשאר רק הרעש, והאלימות שהולכת ומתפשטת סביבו.

    והנה העובדות.
    בלי סיסמאות, בלי פרשנויות מוגזמות, רק התבוננות ישירה במציאות:
    מהם החשדות? מה המשקל האמיתי שלהם? מה נחשב לעבירה, ומה לא?
    ומה קורה במדינות אחרות, כשמנהיג נמצא בעיצומה של מלחמה?

    למען הבהירות, הנה פירוט החשדות, אך חשוב להדגיש: אף אחד מהם אינו כולל מעשה פלילי מובהק כפי שמקובל במקרים דומים במדינות דמוקרטיות.

    1. מהן החשדות נגד נתניהו?​

    על פי מקורות מוסמכים, נתניהו עומד למשפט בשלוש פרשיות עיקריות :
    • תיק 1000 – קבלת טובות הנאה: קבב ובקבוקי שמפניה בשווי כ‑700,000 ש״ח ממילצ'ן ופאקר, allegedly בקשר להטבות לעסקים שלהם.
    • תיק 2000 – הטבות לתקשורת: הסכם עם עורכי Yedioth Ahronoth לכאורה – בתמורה לכיסוי אוהד.
    • תיק 4000 – הפרת אמון ושוחד: הטבות רגולטוריות לחברת בזק ואז כיסוי תקשורתי חיובי.
    ביחד, החשדות מחזיקים קיימים פלילית (שוחד, מרמה והפרת אמונים), ונאשמים כי המדינה הושפעה לטובתו האישית או של מקורביו.

    2. מה משמעות המשפט בזמן מלחמה?​

    • בית המשפט הישראלי עצמו עיכב את הדיונים השבוע, בעקבות בקשות הנוגעות לשיקולי בטחון ודיפלומטיה
    • זאת למרות שארה״ב ועוד מדינות רגישות מורידות משמעותית את תביעת מנהיגים בזמן מלחמה, נוהגים להתפשר עם מצב חירום על מגבלות משפטיות מסוימות .
    • הדיון סביב "גישור פלילי", שהוצע גם על ידי שופטים בכירים (כמו אהרן ברק), מודגם כדרך חוקית לאפשר למשפט להתנהל בלי לקרוע את השלטון במקביל למלחמה .

    3. האם עוד מדינות נדרשות לתצהיר מנהיגים בזמן משברים?​

    • בארה״ב ובליטיגציה בינלאומית, גם במלחמות העולם ובמלחמת האזרחים, מערכת המשפט ניגשה במשנה זהירות לפגיעה בזכויות במהלך חירום .
    • בתי דין בינלאומיים אף דנו בעבר באיזונים בין שלטון עריצי ובין הגנה על משפט הוגן, אך לא ניווטו הפגנת כוח בזהירות כפי שדורשים מחזיקים באינטרס לאומי.

    4. שלילת יתר של סמכויות בזמן מלחמה​

    • התערבות הצבא והממשל מלווה לרוב בהגבלות זמניות על זכויות, אך לרוב זה מותיר את המנהיג בתוך מערכת גמישה, לא תקיפה.
    • נכונות לפתוח משפט מנהיג בזמן מלחמה, בלי התאמות או פשרות, מהווה חריגה מכללי המשחק המקובלים בגזרה משטרית או דמוקרטית.

    5. מה אומרות חוויות מארה"ב על ניהול שלטון ומשפט בזמן חירום?​

    • תקדימים שופטים אמריקאים קיבלו חלק לחלוטין את המצב, וזאת מתוך הבנה שמצב מלחמה דורש איזונים מותאמים ולא הקשחת יתר של סמכות שיפוטית .
    • זו מדיניות שהתבססה אחרי וורלד וור 1 ו־2, החשיבה היא שעל מערכת המשפט לא להקריב את המנהיגות בטלות כהגנה על צדק שהיא מטילה עליו.

    מסקנה ואינטרפרטציה​

    המצב בישראל מוסיף עומס כפול:
    ראש ממשלה בוחר, מנהיג סיכונים ביטחוניים, נדרש למלחמה ולו בזמן שהוא עצמאי במשפט.
    זאת בזמן שמדינות ושלטונות אחרים בחרו בפתרונות גמישים: גישור, מעצורים משפטיים זמניים, ודיאלוג מוסדי.

    העובדה שישראל ממשיכה במשפט הזה דווקא עכשיו מעלה שאלות קשות:
    • האם מעגלי הכוח המשפטי שלנו מודעים לאיזון הנדרש בזמן חירום?
    • האם אינם פועלים מתוך ניתוק מהמציאות הלאומית?
    • ומתי, אם בכלל, נחזור ולזכור שמשפט ותביעה אינם מטרה, אלא אמצעי ליצור צדק, גם אם לא מוחלט?
    הטיעון לקידום "צדק" באמצעות המשך ניהול משפט נתניהו, בטל מעיקרו.
    לא משום שנתניהו מעל החוק, אלא מפני שהשימוש בחוק נעשה כאן בניגוד למהות החוק עצמו.

    כאשר מנהיג נבחר, המצוי בעיצומה של מלחמה קיומית, נדרש להתייצב תדיר בבית המשפט, תוך פגיעה ישירה ביכולתו למשול, אין זה קידום צדק.
    זה שיבוש צדק.

    המשפט לא מנותק מהקשר. הוא פועל בתוך מציאות.
    והמציאות הזו ברורה: אין כאן סכנה של בריחה, אין שיבוש הליכים, ואין דחיפות אמיתית.
    יש רק אובססיה מוסדית שמתחזה לחובה מוסרית.

    לכן, ההתעקשות להמשיך את ההליך אינה אקט של טוהר – אלא אובדן שיקול דעת במסווה של נאמנות לערכים.

    הטענה לפגיעה בטוהר המידות מחייבת לבחון את המשקל הממשי של הרווח הנטען, מול הנזק הממשי שמסב ניהול המשפט, לשלטון עצמו.

    הבה נשווה.

    לפי כתב האישום, נתניהו "לכאורה" פעל כדי לשפר את תדמיתו בתקשורת או קיבל טובות הנאה בדמות סיגרים ושמפניה, כל זאת בלי ראיה חד־משמעית לפעולה שלטונית בתמורה.

    עכשיו נשאל ברצינות:
    מה הוא היה יכול להשיג בפועל?
    כתבה מפרגנת? כיסוי נוח במהדורת ערב? מערכת יחסים תקשורתית חמה עם אתר מסוים?
    האם זהו רווח אישי ממשי שמצדיק רדיפה שלטונית כה חסרת פרופורציה?
    לכאורה, הרווח של נתניהו, תדמית חיובית או סיקור אוהד, מוצג כפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה.
    אבל כדי שטענה כזו תעמוד, יש להוכיח שהרווח הזה השפיע בפועל על מהות הבחירה הציבורית.

    אלא שזה בדיוק מה שלא קרה.
    הסיקור לא היה אוהד, ולאורך מרבית הזמן, אף היה עוין.
    ובכל זאת, הציבור בחר בו. שוב. ושוב.
    לא בגלל כתבה, אלא למרות הקמפיין. לא בזכות תקשורת, אלא למרות ההטיה.

    כך שהתיאוריה כאילו סיקור חיובי שיבש את רצון העם, אינה רק מופרכת, אלא הפוכה מהמציאות.
    ולכן, גם אם יוכח רווח, הוא לא היה רווח פוליטי אפקטיבי.
    ואם אין רווח אמיתי, אין גם עילה לפגיעה באמון הציבורי.

    הטענה הזו, שאמורה להגן על הדמוקרטיה, עושה בדיוק את ההפך:
    היא מבקשת לערער על בחירת העם, בטענה שהוא הוטעה, בזמן שהוא דווקא הבחין, שקל, ובחר.

    ובנוסף, במקום שהחוק ישמש מגן לדמוקרטיה, נעשה בו שימוש כדי לחתור תחת הכרעת הרוב.
    זהו מצב שבו הכלי שנועד להבטיח שלטון תקין, מופנה נגד עצם רצון הציבור.
    וכך, גם אם נניח שהטענות המשפטיות מבוססות, ההליך כולו סוטה ממטרתו:
    החוק כבר לא משרת את הצדק, הוא פועל נגדו.
    זו הפיכת היוצרות, שבה אמצעי הפך למטרה, ומשפט הפך לכלי פוליטי במסווה של טוהר מידות.

    ומנגד, מה עומד היום על כף המאזניים?
    ראש ממשלה בעיצומה של מלחמה.
    אחריות לשלום אזרחי ישראל.
    ניהול קואליציה סבוכה.
    מאבק בזירה הבינלאומית.
    מערכה אסטרטגית מול איראן.
    קידום הסכמי אזוריים.
    איחוי השסע החברתי.

    אז האם ניהול משפט סביב תדמיתו בתקשורת או מתנות אישיות, תוך כדי פגיעה שיטתית ביכולת ההנהגה, באמת נועד לשמור על איכות השלטון?

    או שמא מדובר בפגיעה חמורה הרבה יותר בעצם תפקודו של השלטון, בשם טענות שאפילו אם יוכחו, אינן נוגעות למהות הכוח השלטוני, אלא לשוליים שלו?

    ועד שההליך יוכרע בערכאות, לצד השאלות הקשות, זכות הציבור לדעת, אם בכלל נשארה לו זכות.
    • כועס
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-מצפה לישועת ה׳2 //
    0 תגובות
  • 417
    • א
    שיתוף - לביקורת קינת סופרים
  • אוראל סולטן //
    • "אוי אוי אויויוי, הדור הזה..." שפך בפני נחום קוצמן את דעותיו בפעם המאתיים חמישים ושתיים להיום, "הדור הזה וכל הספרים שלו... אני אומר לך, פעם, פעם כל הספרים היו הרבה יותר טובים..."

    נחום קוצמן, או כמו שהוא ידוע בכינויו בכוילל: נחום-סכו"ם (על שם היותו אוכל המוחות הרשמי בישיבה), היה בין המתלוננים הקבועים על כל דבר שזז. החל מהזבוב הקטן ביותר שהתנחל לו בפינת חדר האוכל ועד לתליית המן הרשע ותליית כביסות על חבל.

    היום הוא נפל עלי, ומכיוון שהוא יודע שאני כותב ספרים, החל לירוק עלי את הגיגיו בנושא ספרים והמסתעף.

    "תראה את הילדים של היום, קוראים כל הזמן רק קומיקסים, והסופרים של היום בכלל... ה' ירחם... אוי אוי אויויוי... תראה מה דוד זירצקי היה כותב, מה שמואל ארגמן היה כותב, ואיזה אקשן ושטויות עושים לך הסופרים של היום... ממש בלגן בעיניים... אוי אוי אויויוי..."

    הנהנתי בראשי לאות הסכמה, או ליתר דיוק: לאות שאינני מקשיב לדבר וחצי דבר ממה שהלז הפוחז שלמולי אומר, ואוזני קלטו רק שתי מילים ורבע מדבריו המשמימים. כנראה שנחום הבחין בכך, כי פניו השמנמנות עשו לכיווני פרצוף שואל.

    "מה? אה... כן, כן..." ניערתי את ראשי מצד אל צד, כמו שמנערים יתוש קטן וחופר שמזמזם על קצה האוזן. היתוש שבקצה חדר האוכל עף ממקומו ונפל על חבלי הכביסה. אפקט היתוש, כנראה.

    "ממש חבלי משיח..." צחקק נחום עצמו מבדיחתו הלכאורה-שנונה, "נו, מה אתה אומר על זה?"

    לא יודע אם זה בגלל שנמאס לי לשבת ולשמוע כל היום את החפירות שלו, או בגלל שהיתוש קם מחבל הכביסה והחל לזמזם לתוך אוזני הסלקטיבית, אבל החלטתי לומר לנחום את האמת בפרצוף.

    "טוב, אין לי כח לך ולחפירות שלך בנושא ספרים או בכל נושא אחר בכללי. רצית לדעת מה דעתי עליך? הנה. זהו. אתה יכול ללכת עכשיו בבקשה ולהשאיר אותי לבד?"

    זהו. כל האמת ישר בפרצוף. כמו עוגת קרם יבשה במסיבת יומולדת שנמעכת בדיוק על חליפתו החדשה של החתן.

    "נו נו, לא יפה לומר ככה..." צחקק נחום, "לא משנה, מה שרציתי לומר זה... נכון ההוא מהספרים האלה של מיה ספיר מה שמו..."

    "אייל גלבוע. וזה יונה ספיר ,לא מיה."

    "כן, כן, אייל גלבוע, של יונה קינן... מי אמר שמותר לו כל הזמן להרוג אנשים, זה לא נחשב רצח?"

    "יונה ספיר," תיקנתי באנחה, "וחוץ מזה, זה כתוב במקורות: 'כאייל תהרוג' לא?"

    "נו נו," צקצק נחום, "לא מאמין שזה באמת מה שהתכוונה אליו... אבל שמע..."

    וכאן חלומותי חזרו לנופף לשלום, לא לפני שהבטחתי לעצמי שאנקום בו מתישהו באיזושהי דרך.

    למחרת, כשנכנסתי לכוילל, נחום כבר עמד ליד המדרגות, שקוע עמוק בספר בעל כריכה ישנה שכנראה כאילו נכתב בשנות התרלל"ו. ברגע שנעמדתי לידו, הוא כבר הרים את מבטו והתחיל לדבר.

    "הנה, רואה? ספר של פעם, שמצאתי היום בכוילל. איזה תענוג... איזה סיפורים... ולעומת הספרים של היום..." (כאן הוא נאנח שוב.)

    "כן כן, מה שתאמר.."

    "תשמע, זה ספר פשוט מדהים, כל הסיפורים שלו וזה... חבל שהוא מעלה אבק ככה, לעומת הספרים של היום..."

    "נו נו, אוי אוי אויויוי..." חיוך קלוש עלה אט אט על פני, ובבת אחת, למול עיניו הפעורות של נחום, שלפתי את הכריכה המהווה והמזויפת שחיברתי אל הספר בלילה הקודם, חושף לפניו ספר בעל כריכה חדשה ומהודרת, בצבעי כתום לבן, שעל חזיתה כתוב בגדול: 'אפקט גן עדן'.

    את סיפור נס ההצלה של נחום קוצמן, ואשפוזו לאחר שנפל ממאתיים חמישים ושתיים מדרגות הישיבה, תוכלו לקרוא בספרו החדש של חיים גרינבוים 'בספר המדרגה', אליו שלח היתוש את הסיפור לאחר שנודע לו כי נחום נחבט והוריש לו את שארית הונו, בתוספת מגבות רטובות לתלייה על החבל וספר חדש בצבעי כתום-לבן.


    תודה ענקית ל     @ח.ד. וחלק על ביקורת הגהה ותמיכה מורלית. מילים בלבד לא יצליחו לתאר את הערכתי הרבה אליך...

    מוקדש גם ל @איש המילה הכתובה ול @הווה פשוט שלימדו אותי יותר מכל אדם אחר על כתיבה וכתיבה קומית. יהא שכרכם משולם מן שמיא, בתוספת חבילה ריקה של במבה נוגט כצ'ופר ממני :D (אגב, מתי כבר תוציאו ספר ביחד? ;) מצפים לזה בעיניים נשואות...)
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: CynicalExplorer, 0551, אהבת עולם ועוד 41 משתמשים44 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    וואו, תודה רבה!!! שמח שהצלחתי לשמח... (בינתיים אני עוד לא המשווק הרשמי של הווה פשוט. אלו היתוש...
    הצטרפות לקהילת עורכי ומפיקי סרטים
    הצטרפות לקהילת עורכות ומפיקות סרטים
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה