אתגר דו שבועי - כותבים את המחר

[דוכסוסטוס]

נעול.
אריינגאנג פון הינטער

 

[דוכסוסטוס]

הנושא שלנו היום הוא כמובן ההתקפות הפרועות וההשתלחויות חסרות הרסן נגד מערכות המשפט והצדק. קץ הדמוקרטיה, מות שלטון החוק, בואכה אנרכיה.
אם דיון פעוט בהרכב רשימת זוכי האתגר, מסוגל לתעתע בי במשך שבועיים, כמה שאר רוח נדרש מעוטי הגלימות כדי לגבש ניירות עמדה מנומקים עבור כל עתירה פרובוקטיבית. מה שרואים מכאן.

הדילמה המרכזית שעמדה בעוכרי הייתה שרטוט עוגת הקריטריונים, התמודדתי גם עם צרור שאלות אתיות: האם להתחשב במשוב הציבורי (ספוילר: לא), כוחם של מסרים נוקבים מול קריאות וזרימה חלקה, הומור - סיכוי או סיכון, חזון הזכייה הלא-אוטומטית, ואם כל הסוגיות - המאזן שבין השקעה לתוצאה.

אחרי קצת שיטוטים באתרי מתכונים, מצאתי נוסחה סודית לעוגת קריטריונים פרווה:
עמידה בכללים
מעוף ומקוריות
כתיבה מקצועית
חידוש ואמירה
כמויות לפי העין. לערבב בתנועות עטיפה. לאפות בסיר פלא עד להשחמה.

יהיה מוגזם לומר שהאובייקטיביות הייתה נר לרגלי אבל ניצוץ ממנה בער כל העת. בסבך מסכת ההתמודדות הצליחו כמעט כל המתמודדים לכבוש את המקום הראשון, נכון לרגעי ההתלבטות, לו הדד-ליין היה ננעל דווקא באותם רגעים נעלים - הרי שהיו שינויים ברשימת הזוכים. כוחו של מצב-רוח משתנה.

והנה הרגע הגדול מגיע. זה יהיה מורכב. זה יהיה אכזרי. זה יהיה דרמטי.
חסויות, דממה ביציעים השוממים, חסויות, השתנקויות, חיוכים מאולצים, לחצים אחרונים ומרפקים זועמים, חסות...

במקום השלישי והמבוקש יכובד ראש חבר המנהלים:

"כמה נותרו לך?" נזכרה לשאול. הוא הפעיל את השעון והראה לה מיד. 3 בלבד.

זורם. איכותי. נוגע. סטרטאפ שיכול לרוץ, צריך למצוא פתרון לשבתות.

במקום השני והמשתלם:

לאמא, גם שקיעות במפרץ התאילנדי לא היו, רק בנייני מגורים אפורים, אספלט ושכן עם כלב

קצר. קולע. מפתיע. איך המזג אוויר שם?

ובמקום הראשון והמצטנע:

שתיה> קפה> הסגנון שלך. צור. הורדה.

נועז. חדשני. מסחרר. מקצועי.

בידיים רועדות מעול האחריות ובתחושת שליחות - שרביט האתגר מועבר לזוכה במקום הראשון.