דרוש מידע באיזה גיל ילדים אמורים להתחיל לדבר?

[דידקטית]

שיש לו קושי ספציפי. גדול או קטן, עמוק או נקודתי.

נכון.
יש קושי.
הורה יפתור בעצמו את הקושי אם יקבל הכוונה איך לזהות לבד ולפתור קשיים בעצמו, הרבה לפני הדרכה חיצונית.

אני לא מתכוונת לחשיפה טבעית לשפה, אלא לתיווך הורי.
אני מאמינה שאפשר לתת להורים את הכלים לתווך לילדיהם ולעזור להם לגשר ולפתור קשיים, בלי התערבות חיצונית.
זה לא קיים היום במסגרת פורמלית, וחבל.

 

[ח.ג.ג'.]

נכון.
יש קושי.
הורה יפתור בעצמו את הקושי אם יקבל הכוונה איך לזהות לבד ולפתור קשיים בעצמו, הרבה לפני הדרכה חיצונית.

אני לא מתכוונת לחשיפה טבעית לשפה, אלא לתיווך הורי.
אני מאמינה שאפשר לתת להורים את הכלים לתווך לילדיהם ולעזור להם לגשר ולפתור קשיים, בלי התערבות חיצונית.
זה לא קיים היום במסגרת פורמלית, וחבל.

הגבתי על זה כבר קודם - הידע הדרוש כדי לתת להורים את ההכוונה לזהות ולפתור קשיים, הוא לא משהו שניתן לתת לכל ההורים. זה מקצוע בפני עצמו.

 

[דידקטית]

הגבתי על זה כבר קודם - הידע הדרוש כדי לתת להורים את ההכוונה לזהות ולפתור קשיים, הוא לא משהו שניתן לתת לכל ההורים. זה מקצוע בפני עצמו.

לדעתי כן אפשר.
לא ידע מקיף כמקצוע, אלא משהו מקוצר.

גם אם זה ייתן מענה ב30%-40% זה משמעותי מאוד.

 

[ח.ג.ג'.]

לדעתי כן אפשר.
לא ידע מקיף כמקצוע, אלא משהו מקוצר.

גם אם זה ייתן מענה ב30%-40% זה משמעותי מאוד.

אני חושבת שאת מעריכה מאד מאד בחסר את מורכבות התחום

 

[דידקטית]

אני חושבת שאת מעריכה מאד מאד בחסר את מורכבות התחום

את מתעסקת בתחום?

אני כותבת מתוך הכשרה מקצועית (חנ"מ והוראה), וניסיון מקיף במגוון גילאים.
יש פה פספוס אדיר של חוסר הנחיה להורים.
אולי קודם צריך לפתח את האמון של הורים בעצמם, ואת היכולת האדירה שלהם לעזור לילד הרבה יותר מכל גורם חיצוני.

ככה נולד מצב שחצי כיתה בהמשך הדרך תצטרך מורות פרטיות, כי האמא כמובן לא יכולה לבצע את התיווך (למקצועות שנלמדים בלי התאמה ליכולת הילד, וזה נושא אחר לגמרי)

 

[ח.ג.ג'.]

את מתעסקת בתחום?

אני כותבת מתוך הכשרה מקצועית (חנ"מ והוראה), וניסיון מקיף במגוון גילאים.
יש פה פספוס אדיר של חוסר הנחיה להורים.
אולי קודם צריך לפתח את האמון של הורים בעצמם, ואת היכולת האדירה שלהם לעזור לילד הרבה יותר מכל גורם חיצוני.

ככה נולד מצב שחצי כיתה בהמשך הדרך תצטרך מורות פרטיות, כי האמא כמובן לא יכולה לבצע את התיווך (למקצועות שנלמדים בלי התאמה ליכולת הילד, וזה נושא אחר לגמרי)

אני לא מהתחום אבל התחככתי מספיק באנשי המקצוע ובהסברים שלהם כדי לדעת ש"קורס עזרה ראשונה" לא מספיק כדי לכסות את הבעיות הנפוצות.
ספציפית לגבי תחום הדיבור. זה תחום מורכב עם מגוון "תקלות" שונות אפשריות.
אנקדוטה מתחום אחר, אבל ממחישה את הבעייתיות: הגדולה שלי הלכה עקום. הלכנו לאורתופד, יש לה רגל קצרה. השני הלך עקום, קבעתי תור לאורתופד וחשבתי שאני כבר יודעת מה הוא יגיד, ילד שני עם אותה בעיה ואותה גנטיקה, מה כבר יכול להיות. מסתבר שאין לו רגל קצרה, אצלו הרגל מסובבת פנימה. ילדה שלישית הלכה עקום - אצלה זה בכלל חולשה של שרירי האגן. אותו דבר יכול להיות גם עם עיכוב בדיבור. זו לא בעיה אחת עם פתרון ידוע מראש.

למידה בהמשך זה סיפור אחר, ופה אני מוכנה להסכים איתך שהרבה הורים סומכים יותר מדי על מסגרות החינוך ולא מספיק מעודדים למידה בבית, ו/או אין להם מספיק כלים כדי לסייע לילדים בלימודים. לא חושבת שקורס קצר זה מה שיפתור את זה, אבל מסכימה שבהחלט יש הרבה מה לעשות בבית באופן שגרתי, כדי למנוע מראש בעיות.

 

[מביאה את המשיח]

את מתעסקת בתחום?

אני כותבת מתוך הכשרה מקצועית (חנ"מ והוראה), וניסיון מקיף במגוון גילאים.
יש פה פספוס אדיר של חוסר הנחיה להורים.
אולי קודם צריך לפתח את האמון של הורים בעצמם, ואת היכולת האדירה שלהם לעזור לילד הרבה יותר מכל גורם חיצוני.

ככה נולד מצב שחצי כיתה בהמשך הדרך תצטרך מורות פרטיות, כי האמא כמובן לא יכולה לבצע את התיווך (למקצועות שנלמדים בלי התאמה ליכולת הילד, וזה נושא אחר לגמרי)

גם אני מתעסקת בתחום
התאוריות שלך מעניינות ואולי היה כדאי לחקור בנושא. אבל את מדברת קצת מהסתכלות ספציפית.
ככלל היום הרבה ילדים הולכים למעונות ושם יש חשיפה לשפה בצורה טובה/סבירה גם אם בבית יש סביבה מעכבת.
ילד ללא קושי אמור לקלוט את השפה.
(במיוחד בחינ''מ מה שאת מכירה -במשפחה שההורים בעצמם יש להם קושי, לא תוכלי לדעת אם הקושי סביבתי או גנטי)
זה נכון שהדרך העיקרית לפתח שפה היא חשיפה לשפה
אבל ההורים שפונים לקבל עזרה הם אלו שבדכ גם עשו בצורה בלתי מודעת את החשיפה
זה משהו אינטואיטיבי.
נכון שיש הורים שמדברים עם הילדים בשפה המשובשת שלהם או הורים 'עסוקים' שלא מדברים עם הילד כלל.
אבל קשה לומר שהם הרוב או שקורס קצר יעזור לזה זה דפוס התנהגות קשה לשרש את זה בקורס.
והרבה פעמים צריך עזרה מקצועית. וכמה שיותר מהר.
בנוסף ילד מעוכב שלא שומע עקב נוזלים חבל בגלל תאוריה כזו או אחרת לפספס אותו... אפשר בטיפול יחסית פשוט לשנות לו את החיים (מנסיון) ובשביל זה חייב לערוך בדיקת שמיעה וטריפונומטיה

 

[דידקטית]

זה נכון שהדרך העיקרית לפתח שפה היא חשיפה לשפה
אבל ההורים שפונים לקבל עזרה הם אלו שבדכ גם עשו בצורה בלתי מודעת את החשיפה
זה משהו אינטואיטיבי.

אני מתכוונת לתיווך אקטיבי, לא לחשיפה שממילא קיימת.

 

[BIZZARC- עשירה]

מעניין.

את מתעסקת בתחום?

לא ישירות בתחום, אבל מתחככת הרבה בהורים וילדים קטנים עם איחור בהתפתחות השפתית.

 

[בשנים זה מצוין]

2 אחים שלי לא דיברו מילה כי פשוט התביישו מזה שלא ברורים.
רק בגיל שלוש התחילו לדבר, בשניה שהתחילו- דיברו מושלם ומלא!
לפני כן- כלום לא!

 

[69estixxx]

כי אח שלי עוד חודש וחצי כבר עושה 3 ורק עכשיו התחיל ממש לדבר. זה הגיוני? זה מראה על בעיה שכלית?

בלת"ק
זה לא קשור לרמה שכלית, רק ענין התפתחותי מבחינת שפה, וזה גם לא מעיד על ההמשך בקטע של הדיבור שלו.
ולגבי הגיל, בטיפת חלב אמרו לי על גיל שנתיים שמבחינתם מספיק שיחבר 2 מילים כמו אמא בואי, איפה זה, רוצה לאכול, וכדומה

 

[מאופסת]

אם אני מנחשת נכון @חגית קרמר רוצה להציג צד נוסף
שאולי הדור הזה שהוא מאוד מאוד עמוס טכנית ורגשית ואנחנו חיים במרתון
יש לנו פחות פניות נפשית לנסות לקדם ילד לבד ע"י סיפור סיפורים, יציאה לסיבוב עם הסבר על המתרחש,
או כל שיח אחר עם המתוקים שלנו
ולכן נוטים ישר לפנות לעזרה מקצועית,
זו אולי לא בעיה זה פשוט המציאות כפי שהיא ויכול להיות שאפשר לשנות אותה.
אני צודקת @חגית קרמר ?

 

[nech4]

בלת"ק חלקי.

א. יש לי אחיין (וכתבו פה כמה) שלא דיבר כלום עד גיל 3! (חלק'ה בלי מילים...) ואח"כ בשבוע- דיבר חלק!
יש מקרים כאלו.
אבל לא צריך לחכות
כי אם יש קושי אמיתי (נוזלים, עיכוב התפתחותי, קושי רגשי וכד')- כמה שיותר מהר לזהות ולטפל- יותר טוב!

ב. שמעתי באוזני מהכלה של הרב פינקוס זצוק"ל שאמר על אחד מילדיה שהגיע קרוב לגיל 3 בלי לדבר,
שילדים שמדברים בגיל מאוחר אלו נשמות גבוהות יותר.
והסביר:
כשתינוק נולד, הוא יותר שייך לעולם הנשמות מעולם המעשה- הוא לא מדבר, לא הולך, לא פועל, בקושי אוכל.
ככל שהוא גדל הוא נהיה "גשמי" יותר, "נטמע" בעולם המעשה ומתפתח ומתחיל להשתמש בגופו להשגת רצונותיו.
ילד שלא מדבר, כביכול יותר מחובר לעולם הנשמות.

אם זה מעודד מישהו.
'אלוקים יראה ללבב' אבל באמת אצלינו רואים שאלו שדיברו מאוחר מיוחדים ממש!

 

[אמא לבנים]

נכון מאוד, כמה שמתחילים לטפל יותר מוקדם הוא ידביק את הפער מהר יותר, לפעמים זה חוסר מודעות של ההורים שלא מספיק מדברים ומשיימים, אגב הבת שלי בת שנה ו9 יודעת לשים טישן בפח זה לא תואם גיל 3.

הבן שלי עושה את זה הוא בן שנה ו4

 

[שרה ע]

דיבור מאוחר זה יכול להיות מכל מיני סיבות. דבר ראשון גיל 3 זה לא מאוד מאוחר ובטח ל להילחץ.
מה שכן, כמו שאמרו פה קודם - בדיקת שמיעה הכרחי! אוזן-איזון של הגוף. ייתכן שהשמיעה לא חדה מספיק או שיש נוזלים באוזנים וכו'.. שיכול להשפיע מאוד על השפה ולעיתים גם על התנהגות..
ייתכן שנמנע לדבר מביישנות יתר או פחד . לוודא אם לא מדבר בכלל או רק כשליד אנשים..
בגיל מאוחר יותר (לקראת גיל 5) אם עדין הדיבור לא ברור, נמנע מלשוחח, אוצר מילים דל, לא שומר על קשר עין בשיחה..יש לעקוב ולטפל.
אפשר לעשות אבחון כולל בהתפתחות הילד-טיפת חלב.
בהצלחה !!