מידע שימושי בהמשך לתפילות על יצחק בן באשע - מאמר על בדיקת מזוזות

  • הוסף לסימניות
  • #1
דודו הרב ישראל אהרן קלצקין כתב מאמר בשם אביו של יצחק בן באשע על בדיקת מזוזות שעשו. ויהיה לרפואתו.






ערש"ק פרשת חקת ה' תמוז תשפ"ד.



לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.



אחי הרב דוד שליט"א (הידוע מהשגחה פרטית) טילפן אלי אתמול וביקש ממני לספר במאמר דבר חשוב שחווה השבוע, כאשר בנו נאבק על חייו לאחר התאונה הקשה שסיפרתי עליה בשבוע שעבר, מילאתי את רצונו, ואני מקדיש את כל המאמר לרפואתו 'יצחק בן באשע'. ואת סיפורו אביא בהמשך המאמר,


וכעת למה שפתחתי בתחילת המאמר, על שיחת הטלפון מאחי ר' דוד שליט"א שביקש ממני לפרסם הסיפור דלהלן, כי יש בזה זיכוי הרבים חשוב, ובפרט שבמקרה דנן יש בזה גם ענין סגולי של 'חמירא סכנתא מאיסורא', ואם זה יעורר עוד אנשים, זה יהיה לזכות ולרפואת בנו 'יצחק בן באשע' וכך הוא סיפר לי:



בתחילת השבוע, כאשר ראינו שהמצב של בני יצחק מצריך הרבה זכויות כדי שישוב לאיתנו, החליט בני יעקב מאיר לגשת לביתו של אחיו יצחק בביתר עילית, ולהסיר המזוזות ולבדוק את כשרותם. אומר ועושה, המזוזות נמסרו למגיה מומחה.



מה אומר ומה אדבר, איך שהמגיה נטל את המזוזות לידיו ועלעל בהם, החוירו פניו והחזירם מיד לידיו ואמר לו: מי שכתב את המזוזות הוא לץ וחדל אישים, ריק מכל תוכן וחסר אחריות, אין לי מה להגיה את המזוזות, רואים בבירור שהכותב עשה זאת במהירות וללא כל ריח של קדושה וכוונה.



לתמיהת בני, איך מכריעים כזה דבר במבט חטוף? הסביר המגיה בהרחבה:

יש מינימום הנדרש מסופר סת"ם, כדי שכתב ידו יהיה ראוי לעלות על מזוזת בית בישראל. הקפדה שלא לדלג על תגים, להקפיד על הקוצים בפינות האותיות, לא לעגל את המרובע ולא לרבע את העיגולים, אלו ועוד דרישות הלכתיות שיש בהם דרגות שונות של מרמה כשרות גרידא ועד מהודר ביותר וכל סופר ומגיה יכול לראות אותם.



אך יש ענין קריטי על פי קבלה שגילו לנו המקובלים הקדמונים, שהאות ל' הבנויה משני חלקים, הבסיס הוא כמו אות כ' בשווה לכל האותיות ומעליה בולט כמו אות ו' מעל כל האותיות |(וביחד זה כ"ו שזה מידת הרחמים) ובגג של האות ו' הנ"ל, יש לתייג קוץ מימין וקוץ משמאל, ויש להקפיד מאוד שהקוץ הימני, יהיה גבוה יותר מן הקוץ השמאלי, שהרי ימין היא רחמים ושמאל הוא דין – גבורה, ולכן יש להגביר מידת הרחמים שיהיה גבוה יותר ויכבוש ויכניע את מידת הדין.



וכאן הראה הסופר לר' יעקב מאיר, כי בחלק מהאותיות אין תגים בכלל ובאלו שכן יש, הקוץ השמאלי בולט מעל לימין, ודבר זה ידוע לכל סופר מתלמד, וניכר על הכותב שכתב במהירות בלא שימת לב, רק למען יסיים את הכתיבה ויקבל את כספו, כמו"כ, אצל רוב הסופרים ניכר ששם הוי"ה ברוך הוא נכתב יותר במתינות ובדיוק, שהרי לפני כל שם, יש לעצור ולומר 'הריני כותב לשם קדושת השם', וכאן הראה לו, שגם שמות הוי"ה נכתבו בחפזון ולא צריך להיות מומחה גדול להבחין בזה.



יש לציין, כי המחשב לא יכול לזהות את הבעיה של המזוזות הללו, כי המחשב בודק חסרות ויתרות או קטיעות ניכרות ועניינים טכניים בלבד.



ממשיך אחי ר' דוד ומספר: כל ילד שלי, כשזוכה ונכנס לדירה משלו, אני רוכש עבורו את המזוזות אצל סופר ירא שמים שאני מכירו היטיב וסומך עליו במאת האחוזים, אך במקרה דנן, יצחק בני שכר דירה בביתר ואמר לי שהמשכיר אמר לו שיש מזוזות על כל הדלתות והכל בסדר.



אני דן לכף זכות את המשכיר של הדירה, שכנראה קיבל את זה ככה, או שקנה מזוזות בזול ולא ידע כמה סכנה יש בדבר.



כמובן, שעוד באותו יום, דאגתי מיד לשלוח מזוזות מהודרות לביתו של יצחק.



ביקש ממני אחי היקר ר' דוד לפרסם הסיפור, וכל מי שיש בביתו מזוזות שאינו יודע מי כתבם, או שחושש שלא נכתב על ידי סופר סת"ם ירא שמים, שיעשה טובה לנפשו וישלח לבודקם אצל מומחה, שיודע לבדוק לא רק בדיקה טכנית, כפי שציינתי בסיפור דלעיל וכל מי שיעשה הבדיקה, נודה לו אם יאמר שעושה זאת לרפואת 'יצחק בן באשע' וכמובן, נבקש שוב: הרבו תפילה ותחנונים עבורו והמתפלל על חבירו... הוא נענה תחילה. והקב"ה יחיש גאולתנו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ר' חיים הוא יהודי יקר מעמודי התווך של הקהילה ברמה X בבית שמש.
לפרנסתו הוא עוסק באדריכלות מקצוע אותו למד במשך מספר שנים ביסודיות.
ר' חיים הוא איש נעים הליכות, כזה שתמיד נחמד לפגוש בו, נותן, מפרגן, ותמיד תמיד כשמישהו פונה אליו בבקשת עצה בנוגע להרחבת הדירה שלו או הגדלת המחסן הוא יענה במאור פנים ובשמחה...
אבל כאשר הוחלט בין מתפללי בית הכנסת כי הקראוון המשמש כבית מקדש מעט (אותו רכשו יד 3 מבית הכנסת הוותיק בשכונה הסמוכה) כבר צר מלהכיל את הבאים בתוכו, ובפרט לאחר אכלוס הרחוב הסמוך בעוד כמה עשרות משפחות, הסכימו הכל כי הגיע הרגע לעבור למבנה של קבע כיאה וכיאות למקום תפילה לה' ולתורתו.
הגבאים הנמרצים פנו אל האדריכל המפורסם ר' נחום קפולוביץ (שם בדוי, כמו כל השמות כאן) זה שתכננן את הבניין המפואר של "חניכי" מהשכונה הסמוכה, כשבידם רשימות מפורטות של כל הנדרש והמצופה ממנו להגשת התוכנית האדריכלית.
ומה עם ר' חיים האדריכל....
ר' חיים ממשיך לעמול לפרנסתו... הרי תכף ימלא הוראת קבע נכבדת לבניית בית הכנסת הנכסף, אז צריך לממן את זה מהיכן שהוא....
אה! למה לא פנו אליו שיתכנן את בית הכנסת???
הלא הוא חלק בלתי נפרד מהוואי הקהילה, וגם מבחינה מקצועית כל הלקוחות שלו ממליצים עליו בכל פה!! כמו גם קולגות למקצוע....
למה?!.......
....
כך גם אצל ר' משה העו"ד מביתר עילית .... בשביל ייעוץ 'בקטנה' כולם פונים אליו אבל כאשר חמישה חברים מבית הכנסת רכשו דירה חדשה בפרוייקט החדש למעלה, את החוזה הם עשו אצל עורך דין שהגיס 'המייבין' המליץ עליו .....
...
ר' אברהם הוא סופר סת"ם מומחה (עם תעודה בתוקף!) המתגורר במודיעין עילית בעל כתב מהודר ויר"ש מרבים. אבל כשר' יחזקאל השכן מלמעלה ביקש לרכוש לעצמו מגילת אסתר מהודרת הוא דווקא רכש מהסוחר ר' זבולון.... (כשהיה לו שאלה על כשרות המזוזות בביתו הוא כן זכר שיש לו שכן סופר...)
...
וכך גם אצל ר' יצחק מאלעד שמשמש כמוהל מומחה וכל מי שלקח אותו לברית ממליץ עליו בחום! אבל החברים מהכולל העדיפו לקחת את הידיד של השווער או את הבן דוד של השוויגער... (אך כשהיה ספק לקיום הברית בזמן בגלל צהבת.... אתם כבר יודעים למי פנו....)
...
נדמה כי המסר כבר חלחל...
אך בכל זאת עוד משפט אחד שיסביר את הכותרת - אל תתרמו שקל!

זה עתה הסתיימו להם מגביות החנוכה בקופות הקהילות השונות, הברכה (באמת!! לא בציניות) לכולם!! לכל העוסקים בנושא חשוב זה של מצוות צדקה!!!
אך שאלה לי: הן ללא ספק יש נצרכים ועניים שמשוועים למתת ידנו , ולא לקנטר חלילה באנו. אלא להאיר נקודה אחת כאשר מדברים על עניי עירך קודמין ועל אחוזי המעשר שמחוייב כל אחד ליתן לקופת הצדקה השכונתית וכו' וכו' כשאתה כבר קונה משהו או משלם למישהו משהו, לך לקרוב אליך (אח/ שכן/ חבר וכו') למה על זה אף קופה לא עורכת קמפיין ? אין אף הבטחה של מקובל כזה או אחר???
מדוע בן אדם חייב להפוך להיות נזקק בשביל שהסביבה הקרובה תידרש לסייע לו באמצעות קמפיינים (יקרים להחריד!!) ובהבטחות וישועות ...
מדוע לא בדרך כבוד ?!! באופן של לפרנס בן אדם במקום לתרום לו צדקה???
וכי לא עדיף לפרנס את השכן שלך מהרחוב?!
או את החבר מבית הכנסת?!
או החברותא מימי הישיבה ?!

להיעזר בי? בשמחה!! ובחפץ לב!!! אבל כשאתם נזקקים לשירות אותו אני מספק:
אל תתרמו לי אפילו שקל - פשוט תקנו ממני!!!
תושבי עירך קודמין -כדי שלא יהפך בסוף להיות מעניי עירך קודמין!!
מתוך האשכול שפתחה @%תמר% ובעקבות הבקשה של @ספרי מוסר - פותחת אשכול שיוקדש לשיריה של המשוררת המיוחדת זלדה (מישקובסקי):


על זלדה (מתוך המכלול):

ביוגרפיה​

שנותיה הראשונות​

זלדה נולדה בעיר יקטרינוסלב שבאימפריה הרוסית (בימינו דניפרו שבאוקראינה) לרחל, בתו של הרב דוד צבי חן (הרד"ץ) מחשובי רבני חב"ד ובנו של רבי פרץ חן מרבני משפחת חן, ולרבי שלום שלמה, רב ידוע מצ'רניגוב, בנו של רבי ברוך שניאור שניאורסון[1].

דמות אביה, שהיה צאצא של ה"צמח צדק", האדמו"ר השלישי של חב"ד[1], ואחיו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של האדמו"ר השביעי והאחרון של חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון, ודמות סבה (הרד"צ חן) שנפטרו בעודה צעירה, השפיעו רבות על נפשה. זלדה הייתה בת יחידה, ולפיכך אמרה בכל בוקר בשנת האבל קדיש על אביה. זלדה היא בת דודתו של הרבי מליובאוויטש האחרון, היא גדלה בחצר חב"דית ושמרה על קשר הדוק עם בן דודה.

בארץ ישראל​

ב-17 במאי 1925, כשהייתה זלדה בת 11 עלתה המשפחה לארץ ישראל דרך נמל יפו באונייה "איליץ'", שהפליגה מאודסה ועליה כ-250 עולים. המשפחה התיישבה בירושלים, את הבקשה לעלייתם של הסב, ההורים וזלדה הגיש ביולי 1924 קרוב משפחתם, עו"ד ד"ר א. הילמן, דרך הרבנות הראשית לארץ ישראל וזו פנתה מיד למושל המחוז לאור הבטחת הנציב העליון לתת לרבנים הנמצאים תחת לחץ הסובייטים רישיון לעלייה. הילמן לקח על עצמו גם לדאוג למחייתו של הסב בן ה-75. בירושלים למדה זלדה בבית הספר לבנות "שפיצר". לפי סיפוריה, היו שנות ילדותה בירושלים עגומות, בשל המצב הכלכלי הקשה במשפחה והאווירה המחמירה בבית הספר. המצב השתנה כשעברה ללמוד בסמינר למורות "מזרחי", שם הושפעה רבות ממורים בעלי שם כעקיבא ארנסט סימון ופייבל מלצר, בנו של הרב איסר זלמן מלצר. בהמשך, עסקה בהוראה בירושלים. לימדה בבתי הספר "רוחמה" ו"חברת הילד". היא עברה לתל אביב ולמדה ציור, אחר כך עברה לחיפה ולימדה ילדים בעלי צרכים מיוחדים, יחד עם פרופסור נחמה ליבוביץ. בכרמל פגשה את חיים מישקובסקי, בעלה לעתיד.

ב-1950 נישאה לחיים אריה מישקובסקי, בנו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי ונכדו של הרב יצחק בלאזר, מראשי תנועת המוסר. הוא היה בוגר ישיבת חברון, שעבד כפקיד וכרואה חשבון. הזוג היה חשוך ילדים. השניים התגוררו בירושלים בדירה צנועה בשכונת כרם אברהם – בבית האבן הישן, שעל אודותיו כתבה מספר שירים. לאחר מחלה ממושכת נפטר בעלה ב-1971 בגיל 62[2]. היא הקדישה לו רבים משירי הקובץ השני, "הכרמל האי-נראה", שם פגשה אותו לראשונה. בשנת 1976 עברה זלדה להתגורר ברחוב הקליר, בשכונת שערי חסד בעיר[3].

זלדה נפטרה במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה'תשמ"ד (1984).

יצירתה​

שיריה של זלדה התפרסמו טיפין טיפין בבמות שונות, כגון במדורים ספרותיים של עיתונים בישראל. היא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מזיכרונה. רק כשהייתה בת 53, לאחר 35 שנות יצירה, יצא לאור קובץ שיריה הראשון, פנאיהוצאת הקיבוץ המאוחד). קובץ זה הודפס ב-14 מהדורות ובאלפי עותקים (7). חלק מיצירותיה נלמדות במסגרת תוכנית הלימודים של בתי הספר התיכוניים בישראל (למשל השיר מקום של אש).

בשונה מבני דורה, כגון נתן אלתרמן ולאה גולדברג, שירתה של זלדה איננה מחורזת ושקולה, אלא כתובה בסגנון חופשי. השפעת תנועת החסידות ניכרת בשיריה, המאופיינים באווירה של חתירה לקדושה ולנשגב, שאותם ביקשה למצוא בחיי היומיום, כמו ברגעי הארה והתגלות פנימית. בשיריה יש שימוש במוטיבים ובמאפיינים של הסיפור החסידי.

זלדה התאפיינה בפתיחות כלפי העולם הרחב. ביתה היה פתוח לשוחרי הספרות העברית לדורותיה, לאנשים צעירים שבאו להתעניין ביצירתה, ובכלל זה, ידידים חילוניים רבים.

באמצעות עזה צבי נוצר קשר בין זלדה ליונה וולך הצעירה, ולמעשה וולך היא זו שהביאה להדפסת שיריה של זלדה[4].

וולך וזלדה הופיעו יחד בערבי הקראת שירים בצוותא. אולם בעקבות שירה של וולך "תפילין", בעיתון 77, שבו אוזכרו תשמישי קדושה בהקשר לא ראוי, ולאחר חילופי דברים סוערים ומתוקשרים, נותק ביניהן הקשר.

זלדה שלחה ידה גם בציור והרבתה בציורי דיוקנאות.

בסוף שנת 2020 התגלו שמונה שירים מפרי עטה ובכתב ידה של זלדה אשר לא פורסמו מעולם[5].



דוגמאות משיריה (מתוך האתר https://tarbutil.cet.ac.il/anthology/על-פנאי-של-זלדה/)

הַבַּיִת הַיָּשָׁן​



הַבַּיִת הַצָּנוּעַ שֻׁתָּף
לְהִלּוּלוֹת הַשָּׁמַיִם;
הַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁלִיךְ אֶל תּוֹכוֹ
אֶת זְהָבוֹ הַבּוֹעֵר,
וְהַלַּיְלָה
מֵצִיף אוֹתוֹ בַּאֲפֵלַת כּוֹכָבִים.

שָׁם, מֵעֵבֶר לַבַּיִת,
בָּאֹפֶק,
חַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם הָאִלְּמִים
הֶהָרִים הַנִּשְׁפִּים, הָעוֹטִים
אֶת סוֹדָם בְּצָעִיף אָפֹר,
וּמִתַּחַת לְרִצְפַּת הַבַּיִת
חַי אֶת חַיָּיו הַטְּמִירִים,
אֶת חַיָּיו הַמְּיֻחָדִים,
הֶעָפָר,
וְכָל מַה שֶּׁטָּמוּן בְּתוֹכוֹ –
זְרָעִים, שָׁרָשִים, מַעְיָנוֹת . . .

וְאֵין הַבַּיִת הֶעָנָו
שָׁר שִׁירִים עַל קִרְבַת הַתְּהוֹם,
עַל שִׁלְטוֹן הָאַיִן,
וְאֵין הַבַּיִת הַשּׁוֹתֵק מִתְנוֹדֵד,
וְאֵין הַבַּיִת הַמְּשֻׁנֶּה –
שִׁכּוֹר.
אֲרֶשֶׁת שֶׁל סְתָמִיּוּת שְׁפוּכָה
עַל פְּנֵי אֲבָנָיו הַכֵּהוֹת –
וַהֲרֵי זֶה כִּמְעַט בִּטָּחוֹן.



חַדְרָהּ שֶׁל אִמִּי הוּאַר​



הַסַּיָּד הַחִוֵּר מָזַג בַּסִּיד הַלַּח
וֶרֶד דַּק שֶׁבְּדַק,
זִיו שֶׁל נִצַּת הַתַּפּוּחַ, חִיּוּךְ שֶׁל עוֹלָל.
אֶשְׁכּוֹלוֹת כֶּסֶף שָׂם וְכִתְרֵי פְּלִיז חֲקוּקִים
בְּפָמוֹטוֹת הַיְּרֻשָּׁה, מְנַצְנְצִים עַל גַּבֵּי הַשִּׁידָה,
נִשְׁקָפִים בִּרְאִי עָגֹל,
(פַּרְדְּסֵי אַהֲבָה מִדּוֹר לְדוֹר וַעֲטָרוֹת הַיִּחוּס וְהַדְּמָעוֹת).
וְעַל הַשֻּׁלְחָן – בְּמַעֲשִׂיּוֹת חֲסִידִים, בְּסִפּוּרֵי הַזָּהָב,
(שֶׁהָרַב זֶוִין לִקֵּט, אָסַף),
מְעַלְעֵל אַט-אַט רוּחַ הָרִים
וּמְעַרְבֵּב נוֹפֵי שֶׁלֶג בְּנוֹף שָׁרָב,
אִמִּי מִתְפַּלֶּלֶת – עַל רֹאשָׁהּ מִשְׁבְּצוֹת מֶשִׁי.

הַחֶדֶר הַגָּדוֹל, הַפְּנִימִי, אָפֵל
כִּמְעָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי.
בּוֹ שְׁתִיקָה שֶׁל יָם –
שַׁבָּת בּוֹ, מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא.
בְּכָל הַדִּירָה דְּמָמָה.
בַּעֲלִי הָלַךְ לַמִּשְׂרָד. אִמִּי בְּהֵיכַל תְּפִלּוֹתֶיהָ.
אֲנִי בַּמִּטְבָּח.
וּבַפַּח עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו גֵּרַנְיוּם כּעֵין הַדָּם.
בֶּחָצֵר הַמְּרֻצֶּפֶת לְיַד הַצְּמָחִים
פּוֹסַעַת חָתוּל כְּבַעֲלַת-אֲחֻזָּה מִן הַדּוֹר הַיָּשָׁן.
אַט-אַט
נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת
לְחָלָב, לְלֶחֶם לְנֵרוֹת,
לְמִסִּים, לְאִגֶּרֶת.
יוֹם שִׁשִּׁי הוּא יוֹמָהּ שֶׁל עַיִן צוֹחֶקֶת קְרוּעָה בַּפּוּךְ,
וְיוֹמו שֶׁל הַפֶּה הֶעָצוּב,
יוֹם שִׁשִּׁי הוּא יוֹמָם שֶׁל הָעֲנִיִּים.
כָּךְ עוֹבְרִים הַיָּמִים
כָּךְ שָׁנִים עוֹבְרוֹת.
דֹּק שֶׁל זִיו יְכַסֶּה יִסּוּרִים, אָזְלַת-יָד,
מְשׁוּגוֹת.
כָּךְ עוֹבְרִים הַיָּמִים וְהַחַיִּים הַהוֹמִים
שׁוֹפְעִים תְּשׁוּקוֹת, נִצָּנִים, תִּינוֹקוֹת, יַמִּים וִיעָרוֹת,
אוֹזְלִים בַּלָּאט מֵאֵיבָרַי, נִגָּרִים כַּדָּם.
כְּשֶׁאָמוּת –
יִפְרֹם אֱלֹהִים רִקְמָתִי
חוּט-חוּט,
וְהַיָּמָּה יַשְׁלִיךְ צְבָעַי
אֶל מַחְסָנָיו שֶׁבַּתְּהוֹם.
וְאוּלַי יַהַפְכֵם לְפֶרַח וְאוּלַי יַהַפְכֵם לְפַרְפַּר
כֵּהֶה-לֵילִי-רַךְ, כֵּהֶה-לֵילִי-חַי.



מֵהֵיכָל לְהֵיכָל​



לָלֶכֶת מְפֻיָּס
בְּלִי פַּחַד,
בְּלִי שֶׁשְּׁמוּרָה בַּלֵּב טִינָה עַל אֱלֹהִים,
בְּלִי בּוּשָׁה נוֹקֶבֶת כְּלַפֵּי הַשֶּׁמֶשׁ,
בְּלִי מְרִירוּת פְּתָנִים כְּלַפֵּי קְרוֹבִים שֶׁבִּקְרוֹבִים.

לָלֶכֶת מְפֻיָּס בִּנְשִׁיקַת עֵינַיִם מִכָּל צוּרָה
וּבִנְשִׁיקַת נֶפֶשׁ מִכָּל רֶגֶשׁ,
לַעֲבֹר בְּנַחַת מֵהֵיכָל לְהֵיכָל,
כְּשֶׁהַיָּד הַזְּקֵנָה נוֹגַעַת בִּזְהִירוּת, בְּרֹךְ,
בְּקִירוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, בְּצִיּוּרָיו.

זָכִיתִי לִרְאוֹת שְׁקִיעָה כָּזֹאת
וְהִיא הָיְתָה מְפֹאֶרֶת מִכָּל שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ –
פָּתַחְתִּי אֶת חַלּוֹנִי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלָיו:
הַזָּקֵן הַיָּפֶה צָבַע אֶת תְּרִיסָיו.
לְאַט-לְאַט
מִתּוֹךְ עֹנֶג אֵין-סוֹפִי,
כְּנִפְרָד בִּנְשִׁיקָה מֵעוֹלַם-הַמַּעֲשִׂים.

רְאִיתִיו אַחַר-כָּךְ
עוֹמֵד יְחִידִי לִפְנוֹת-עֶרֶב עַל גְּזֻזְטְרָה עֲגֻלָּה
וּמְעַיֵּן בְּסֵפֶר עַתִּיק.
רַחֲבוּת שֶׁל מֶלֶךְ הָיְתָה בַּעֲמִידָתוֹ הַחָפְשִׁית
וְשֶׁקֶט מֻחְלָט,
הַשֶּׁקֶט שֶׁל "ה' לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם".

עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת וְרַעֲנַנּוֹת שָׁתוּ בְּצָמָא אֶת חִיּוּכוֹ הָאִטִּי,
עֵינֵי אִשְׁתּוֹ הַיְּשִׁישָׁה.
אוֹרְחִים לֹא הֻזְמְנוּ לַבַּיִת הַמְּבֹרָךְ,
חֲבָל לְבַזְבֵּז אֶת שְׁעוֹת הָאוֹקְיָנוּס בְּמִלִּים עֲיֵפוֹת.

רַק בַּחַג הוֹפִיעוּ תִּינוֹקוֹת אֲדֻמֵּי שֵׂעָר
וּבַסֻּכָּה הַמְּקֻשָּׁטָה וְהַצִּבְעוֹנִית
כִּבְּדוּ אוֹתָם הַזְּקֵנִים בְּפֵרוֹת.

אֵין דָּבָר מָתוֹק וּמִסְתּוֹרִי בַּחַיִּים
מֵאֲכִילַת פֵּרוֹת בְּעֶרֶב רַךְ,
אֵין בָּעוֹלָם דָּבָר עָרֵב וּמַקְסִים מִזֶּה.



מתוך: זלדה, פנאי, הקיבוץ המאוחד, 1968.





מוזמנים להביע את דעתכם על השירים, ולחפש שירים נוספים שלה ברחבי הרשת...
ואוו. איזו שנה הייתה לנו. מה לא היה לנו כאן? ניקים חדשים ומוכשרים שהצטרפו לקהילה, דיונים מרתקים עם דעות לכאן ולכאן, סיפורים בהמשכים חדשים, שירים מרגשים כתובים ביד אומן, וכן, גם סיפורים משלל הז'אנרים והסגנונות, החל במתח, רגש וקומדיה.

לעניות דעתי אומר שהשנה בלטו בקהילה 2 סוגות מבורכות במיוחד: כתיבת שירים, וכתיבת סקירת ספרות.
מכאן אשלח ברכות ותודות לכל הניקים שהתאמצו, חקרו, כתבו, מחקו, שכתבו, ערכו ופרסמו את יצירתם בפרוג. כידוע לנו, הכתיבה היא ללא רווח כלשהו, אך אסתכן ואומר שתסכימו איתי, שאין כמו הרווח והנחת לראות שמישהו נהנה ואהב את מה שכתבתם.

וכמובן, ישנו גם את הרווח המעשי. הידע שנצבר 'ומשופשף' מיום ליום. הביקורת הכנה שאנו מעודדים את חברי הפורום לתת לכל אשכול. לא להסס ולומר מה חשבתם על הטקסט, מה בדיוק אהבתם במה שקראתם, תיקוני שגיאות לשון או כתיב, אפילו עצות להמשך העלילה או כיוונים. כל הצדדים האלו הם מורי הוראה קריטיים לכל כותב וכותבת בקהילה.

וכעת, ללא הקדמות נוספות, אני נרגש להציג בפניכם, כמיטב המסורת, את..... תופים, מסך, אורות, דממה:


סיכום הפעילות השנתית בקהילת הכתיבה – לשנת התשפ"ה.


מאמרים מקצועיים בנושאי כתיבה וספרות

השנה, אמנם, פחות ופחות נתקלנו במדריכים מצד הכותבים, אך הנושא לא נעדר לגמרי. אנו מודים לניקים שמצאו לנכון לשתף את כלל חברי הקהילה בתובנות שונות ומאמרים מקצועיים שונים, ומקווים לראות בשנה הבאה עוד ועוד ניקים המצטרפים אליהם.

אתגרים דו שבועיים
ניתן להתגאות שאחרי כל כך הרבה שנים, קהילתנו היא בין הבודדות בפרוג שעדיין שומרת על הגחלת וממשיכה ומתמידה במסורת האתגרים הדו שבועיים. כאן המקום להודות לכל המנהלים שהושיטו עזרה ותמכו (@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה ), @הספרן – על איגוד האשכולות לאשכול האתגרים, למגישי האתגרים השונים, וכמובן, למשתתפי האתגרים עצמם.

אתגר חודשי
לצערנו המסורת מהשנים שעברו פסקה (זמנית), והאתגר החודשי שעורר הדי התרגשות ותכונה בקהילה הפסיק לעת עתה, אך אתגר 'נובמבר ספרותי', שהשנה חגג את שנתו השנייה בקהילה, היה גם היה וזכה לתמיכה ולהשתתפות רבה, וליצירות איכותיות רבות.
לוחשים לי באוזנייה שההנהלה לא מאשרת או מכחישה כי פורמט 'האתגר החודשי' המקורי נמצא על שולחן המערכת כבר זמן רב, אך המנהלים כן מוכנים לאשר שנכונו הפתעות בנושא, בעז"ה.


ביקורת ספרות
וואו! כשהתחלנו לעסוק בתחילת השנה בביקורות הספרות, לא שיערנו לעצמנו עד כמה הז'אנר יהיה פופולארי בקהילה. זכינו והשנה ניקים רבים החליטו לעטות את כובע ה'מבקר' ולהגיש לנו ביקורת ספרות איכותית ומקצועית, 38 במצטבר.
להלן הביקורות לשנת תשפ"ה:

סיפורים בהמשכים
גם השנה לא שקטתם על שמריכם ואפיתם לנו סיפורים בהמשכים ריחניים. מהם שהחזיקו מעמד פרק או שניים, ומהם שהתקרבו ומתקרבים לסיומם ולכדי ספר שלם. (וכן, גם לא נשכח את הסיפורים השנים שעדיין שומרים על דופק, הם אמנם לא יכללו ברשימה של זאת השנה, אך עדיין הם ראויים לכל הערכה) סך כלל הסיפורים-בהמשכים לשנת התשפ"ה – 43.

שיתופים בולטים לאורך השנה
השנה ב"ה היו עשרות טקסטים שונים, מרגשים, מצחיקים, מותחים ומה לא... וגם דיונים מעמקים ונרחבים שעוררו הדים. הנה מקבץ קטן של חלקם, משום שרבים הם ואי אפשר לפורטן...

וגם... תרועת חצוצרות. מי אמרנו אחראי על התופים? הא, קדימה. יופי, מעולה.
אנו נרגשים להתחיל בפורמט חדש (נקווה שלא חד פעמי):
"ספר השיאים של קהילת הכתיבה בפרוג" – מהדורת תשפ"ה:
ואלו הם:


וכן, זה לקח המווווון זמן. עברתי על כמעט כל אשכולות הקהילה בשנה החולפת, דבר שלקח מאמץ, יזע (לא באמת, יש מזגן...), בילוש ומיון, וגם הקרבה של כמה שעות שינה. אבל התוצאה מעולה, לא? פליז, פרגנו בלייק. תביעו את הערכתם...
וגם, ט.ל.ח.


אז...
הייתה לנו שנה מלאה ומוצפת ברגשות שונים, רגשות שהסתננו גם מבעד למקלדת ולקולמוס המרקד בין השורות. פגשנו חברי קהילה חדשים, השתדלנו לעזור ולהחכים אחד את השני בידע ספרותי ובכלים טובים יותר לכתיבה. וכן, למרות שהנוסח של הפסקה הזו זהה לקודמותיה מהשנים שעברו, אני ממש מתכוון ברצינות לכל מילה ומילה, ואני מצפה בכיליון עיניים לראות את התוצר הסופי של כל ניק וניק, ולאחל לכולם שנה טובה וכתיבה פוריה. שנשמע רק בשורות טובות.

בהצלחה. תשפ"ו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה