הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הביקורת הזו נהרסה.
נהרסה עד היסוד.
לאורך כל הספר, נראה היה שהסופרת עומדת לחתן בחזרה את פייגא (גרושה 20 שנה, אמא לארבעה נשואים), עם מוטי (בעלה לשעבר, שאיבד את בריאות נפשו ופרק עול והקים משפחה חדשה בקנדה).
זה היה כמו הוקוס פוקוס: נעשה שתמי, האשה השניה, לא תהיה מרוצה מההתקרבות לדת של מוטי בעלה. נגרש אותם. נחתן אותו בחזרה עם פייגא.
והקוראת אומרת לעצמה: אוי, איזו ביקורת ספרותית שאני אכניס בה על זה. אוי, איך אתאר את הקיטש הדביק, כמו כוס מיץ ענבים שנשפכה על הרצפה וכל הילדים בחשו בה. נכון הולכים אחר כך על השחור ונדבקים? ככה.
והקוראת מדמיינת לעצמה איך תסביר את ההתנגדות לקיטש הזה, ואיך תבהיר שאין טעם לרַצות את הקוראים בהפי אנד ילדותי.
מגיעה הקוראת לסוף, וכל ביקורתה המתוכננת - מתנפצת בפניה. כדי לא לעשות ספוילר גדול מדי, נעצור כאן.
נהרסה עד היסוד.
לאורך כל הספר, נראה היה שהסופרת עומדת לחתן בחזרה את פייגא (גרושה 20 שנה, אמא לארבעה נשואים), עם מוטי (בעלה לשעבר, שאיבד את בריאות נפשו ופרק עול והקים משפחה חדשה בקנדה).
זה היה כמו הוקוס פוקוס: נעשה שתמי, האשה השניה, לא תהיה מרוצה מההתקרבות לדת של מוטי בעלה. נגרש אותם. נחתן אותו בחזרה עם פייגא.
והקוראת אומרת לעצמה: אוי, איזו ביקורת ספרותית שאני אכניס בה על זה. אוי, איך אתאר את הקיטש הדביק, כמו כוס מיץ ענבים שנשפכה על הרצפה וכל הילדים בחשו בה. נכון הולכים אחר כך על השחור ונדבקים? ככה.
והקוראת מדמיינת לעצמה איך תסביר את ההתנגדות לקיטש הזה, ואיך תבהיר שאין טעם לרַצות את הקוראים בהפי אנד ילדותי.
מגיעה הקוראת לסוף, וכל ביקורתה המתוכננת - מתנפצת בפניה. כדי לא לעשות ספוילר גדול מדי, נעצור כאן.
הז'אנר:
כקודמיו, גם הספר 'לראות בטוב', הוא פרוזה למבוגרים בגוף שלישי. הוא המשך של 'אל תסתר' ו'לולא האמנתי', אך ניתן לקרוא אותו גם בלי להכיר אותם.
כמו בספריה האחרים של קליין, גם ב'לראות בטוב' יש זרימה בלתי מוסברת. למה 'בלתי מוסברת'? כי למראית עין, אין כאן טכניקות חדשות, או משלב ייחודי, או עולם דימויים שונה מהרגיל. על פניו, הספר כתוב בשפה דבורה, בקצב ספונטני. ובכל זאת, מצאתי את עצמי עוברת בלי הפסקה מעמוד לעמוד לעמוד. עד הסוף (הטוב ברמה סבירה, ועל כך – בהמשך).
הגיבורים שלנו מוכָּרים, ברובם, מהספר הקודם, אבל זירות ההתמודדות שלהם חדשות ומאתגרות:
אסתי ולייבי: התמודדות של מחלימי סרטן
הזוג, שבספר הראשון התמודד עם גליובלסטומה קטלנית במוחו של לייבי, וניצל ממנה בנס בספר השני – עובר עכשיו את התהליך המשמעותי מכל. ההתמודדות עם ההחלמה, ועם מה שאבד לנצח.
כבר לא חולה אנוש שימיו ספורים, כבר לא אומלל שכולם עוזרים לו. לכאורה לייבי יצא מכלל סכנה, אבל נותר פגוע. חסר. נכה. כסא הגלגלים מתאזרח בבית. וככה זה יהיה וככה יישאר. ואולי לא יהיו עוד ילדים, מעבר לשניים שנולדו. (העניין מתואר ברגישות ובעדינות, עד שקוראים מתחת לגיל 20 אפילו לא ישימו לב אליו...)
ושניהם יחד, וכל אחד לחוד, צומחים עם המציאות הזו.
רחלי ומה-שמו: התמכרות של קרבן לאדונו
רחלי טישלר היא הנערה הבודדה, הזרוקה, שמישהו אחד בעולם התלהב ממנה, אמר לה כמה היא מוצלחת. והיא הלכה שבי אחריו. בחלק הזה אהבתי את האותנטיות. את המורכבות. לחיות עם בעל ערבי זה לא רק מכות ולא רק איומים. יש גם וילה יפה. יש חיים. יש והיו רגעים של יחד. מתנות. זכרונות טובים מהימים הראשונים, בהם הוא היה היחיד ששם לב אליה.
והכל מתערבב כששוב שואלים אותה 'מה קרה', והיא ממציאה 'החלקתי במדרגות'.
כששוב שואלים אותה 'מה שמך', והיא אומרת 'מונירה ח'טיב'.
הכלא שלה חלקלק. לא ברור. גבולותיו לא מוגדרים. מרחק שתי תחנות רכבת בינה ובין החופש. אבל היא לעצמה סוהרת, שופט ותליין. ונשארת שם.
במקביל, יש מערכת יחסים מורכבת של גיטי, החברה לשעבר, מול רחלי. רחלי עכשיו נזקקת. זה ברור. אבל האם מותר לעזור לה בכל מחיר? גם אם יודעים שיישאבו שוב לידידות המסוכנת, ההרסנית?
הניה ויואל: התמודדות עם רוע-בשם-הדת
ליבי קליין מחבבת את גיבוריה. היא מזריקה לאישיותם מעלות נדירות, שותלת בהם כוחות לאינסוף לעשות את הטוב, ומפנקת אותם בקרבת אלוקים שאפשר רק לקנא בה. אבל את הנבלים מביניהם, היא שונאת. לעומק.
וכשגם הקוראים מתחילים לתעב אותם, זה כמעט מבהיל.
מילא הימח-שמויניק ההוא שהרביץ לרחלי, לא אכפת לי שחייכתי כשהוא נפגע. אבל הגיבור השנוא הנוסף שבספר, הוא בכל זאת יהודי כשר. ולא פיר שכשעצמותיו התפצפצו (איזו נקמה מתוקה), חייכתי לי בשמחה. מגיע לו.
המסר, בחלק הזה של הסיפור, חשוב ונכון וצובט. הוא אומר :התורה תורת חיים. אסור ומעוות להתעלל בבני הבית בשם הדת. זו לא דת. אלו רק מידות רעות. ולמידות רעות חייבים לשים גבול.
אבל יש כאן חסר, לדעתי, באיפיון הדמויות. יואל, הנבל-בשם-הדת, הוא איש ההלכה הכמעט יחיד בספר. הוא דיין, תלמיד חכם, מקפיד על כל קוץ ותג. ולהפוך אותו לרע ונבל, יוצר תחושה לא מדוייקת. הרי במציאות יש סביבנו מאות ואלפי אנשי הלכה תלמידי חכמים, שבניגוד ליואל – הם עדיני נפש ורגישי מידות.
לא נכון שהת"ח המשמעותי המתואר בספר, יהיה רע לב. היה כדאי לשתול לפחות עוד ת"ח אחד או שניים, שמקפידים היטב על הלכות, והם אנשים רגישים, עדינים וטובים.
(תגובת הסופרת: יש עוד תלמידי חכמים!
תגובת הביקורת: לא מספיק שמנו לב אליהם...)
ברוך וריקי: רוצה למות בעושר. נאלץ לחיות בעוני
הזירה הזו מוקדשת לחובבי המתח והדם, ואלו שנהנים לצעוק באמצע הסרט: "לא! לא! אל תלך לשם!"
ברוך ילך לשם, אלא מה. הוא יעדיף למות עשיר, מלחיות עני. אבל יבחרו בשבילו סוף אחר. על כרחו יחיה, על כרחו יהיה עני. ואת דרכם של ילדיו, אלו שנולדו אחרי שנים רבות מאד, לא יוכל לרפד כמו שרצה.
***
חסרונות בספר: לדעתי, ולדעתי בלבד, ההטפות קצת-קצת גלויות מדי. מצד שני, קהל היעד של הספרים קורא, אוהב ונהנה, מתחזק ומתעורר. אז לא נורא שאנחנו, המיעוט, נאלצנו לדלג פה ושם על דברי מוסר רצופים מדי.
מבנה הסיום:
הסיפורים של ליבי קליין אף פעם לא נגמרים. זה רק הספר שהולך ותופח ונהיה שמן כל כך, עד שחייבים לעצור אותו בנקודה כלשהי. לשבחה ייאמר שבספר הנוכחי, 'לראות בטוב', אין הפי-אנדים מודגשים מדי. (רק קצת, בקטנה, אבל זה כלום מול הקיטש שניצלנו ממנו, כנ"ל בספויילר).
יש שם פשוט אנשים, שבאיזה שהוא שלב בחיים, אנחנו נפרדים מהם לשלום, והולכים הלאה.
היה כיף לקרוא.
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
)
