ביקורת ספרים/ תן לישון, געציל!

[רחשי הלב]

אם ביקורת אז הנה:
שוקולד אוכלים בקוביות, מקסימום חפיסה.
הספר הוא קונטיינר שוקולד.
התנפלתי עליו בשקיקה, קראתי (בשעה משוגעת) מספר פרקים, צחקתי כהוגן (אשתי אומרת שזה ממש לא כהוגן. הייתי נשמע לא נורמלי).
וזהו.
לא יכולתי להמשיך.

 

[יאן]

אם ביקורת אז הנה:
שוקולד אוכלים בקוביות, מקסימום חפיסה.
הספר הוא קונטיינר שוקולד.
התנפלתי עליו בשקיקה, קראתי (בשעה משוגעת) מספר פרקים, צחקתי כהוגן (אשתי אומרת שזה ממש לא כהוגן. הייתי נשמע לא נורמלי).
וזהו.
לא יכולתי להמשיך.

מסכים עם הכתוב.
אבל התגברתי והמשכתי עד הסוף. באבא תמשיך ולא תתחרט

 

[רותי רפפורט]

הספר הוא קונטיינר שוקולד.

ואם מגיע לידך קונטיינר, חייבים לאכול אותו בבת אחת?
קחו כל יום קובייה.
במשל וגם בנמשל...

 

[דיו וקסת]

מבנה העלילה: העלילה כתובה במבנה פשוט יחסית. מסע בן כמה ימים לבלגיה, בגוף ראשון, עם פלאשבקים לעבר. חלק מהפלאשבקים ארוכים מדי לטעמי, וסוטים מהנושא.

בביקורת (המצויינת והמושקעת) של רותי קפלר, הספר הוגדר כראשון מסוגו בציבור החרדי בכך שהוא ספר קומדיה. כמו כן הובעה ביקורת על כך שהעלילה היא בעלת מבנה פשוט עם פלאשבקים ארוכים מדי.
הרשו לי לחלוק.
מדובר ב'ראשון מסוגו' מבחינה נוספת. הכתיבה היא מסוגת (ז'אנר בלע"ז) 'זרם התודעה'. סוגה זו מתאפיינת בכתיבה אסוציאטיבית, קופצנית ובלתי רציפה. הקו המנחה את הכתיבה הוא זרם התודעה של הכותב. דבר מזכיר דבר שמזכיר דבר אחר וכן הלאה.
אמנם מגזרנו עדיין לא בשל לקבל ספר שכתוב כולו בטכניקת זרם התודעה, לכן הוגש לפניו כאן 'זרם התודעה לייט'. יש מסגרת עלילתית כלשהי, רק שהיא קלושה למדי.

מעבר לזה יש לומר שהספר פשוט מצחיק.
אני לא רואה בו את הביקורת החברתית נגד אטימות ואנוכיות וכו', אלא רצף של התרחשויות, אנקדוטות, קוריוזים, אפיזודות, סיטואציות, סצנות (יש למישהו עוד מילים?) שמטרתן אחת - לשעשע את הקורא.
ה'מספר' מאד נוכח בסיפור. הרבה מהסיטואציות לא כל כך משעשעות בפני עצמן כמו הדרך שבה געציל מגיש אותן.

מה עוד? זה לא ספר לקריאה רציפה. אפשר עקרונית לפתוח אותו בכל עמוד שהוא ולהתענג. כמו כן זה לא ספר לקריאה עיונית ומהורהרת אלא לקריאה בליווי כוס קפה ורוגל'ע.
(ניסיתם פעם לקרוא עם כוס קפה ורוגלע'? זה לא קל. שתי הידיים תפוסות והספר כל רגע נסגר. למזלנו, בגעציל זה לא בעיה משום שכאמור אפשר לפתוח מחדש בכל עמוד שהוא וליהנות במידה שווה)

 

[Natan Galant]

@נודלס מוצא חן בעיני שאתה מצלצל פה לכולם. זה נחמד מאוד.
@איסתרא בלגינא - יש לך מתחרה...

 

[Natan Galant]

בביקורת (המצויינת והמושקעת) של רותי קפלר, הספר הוגדר כראשון מסוגו בציבור החרדי בכך שהוא ספר קומדיה. כמו כן הובעה ביקורת על כך שהעלילה היא בעלת מבנה פשוט עם פלאשבקים ארוכים מדי.
הרשו לי לחלוק.
מדובר ב'ראשון מסוגו' מבחינה נוספת. הכתיבה היא מסוגת (ז'אנר בלע"ז) 'זרם התודעה'. סוגה זו מתאפיינת בכתיבה אסוציאטיבית, קופצנית ובלתי רציפה. הקו המנחה את הכתיבה הוא זרם התודעה של הכותב. דבר מזכיר דבר שמזכיר דבר אחר וכן הלאה.
אמנם מגזרנו עדיין לא בשל לקבל ספר שכתוב כולו בטכניקת זרם התודעה, לכן הוגש לפניו כאן 'זרם התודעה לייט'. יש מסגרת עלילתית כלשהי, רק שהיא קלושה למדי.

מעבר לזה יש לומר שהספר פשוט מצחיק.
אני לא רואה בו את הביקורת החברתית נגד אטימות ואנוכיות וכו', אלא רצף של התרחשויות, אנקדוטות, קוריוזים, אפיזודות, סיטואציות, סצנות (יש למישהו עוד מילים?) שמטרתן אחת - לשעשע את הקורא.
ה'מספר' מאד נוכח בסיפור. הרבה מהסיטואציות לא כל כך משעשעות בפני עצמן כמו הדרך שבה געציל מגיש אותן.

מה עוד? זה לא ספר לקריאה רציפה. אפשר עקרונית לפתוח אותו בכל עמוד שהוא ולהתענג. כמו כן זה לא ספר לקריאה עיונית ומהורהרת אלא לקריאה בליווי כוס קפה ורוגל'ע.
(ניסיתם פעם לקרוא עם כוס קפה ורוגלע'? זה לא קל. שתי הידיים תפוסות והספר כל רגע נסגר. למזלנו, בגעציל זה לא בעיה משום שכאמור אפשר לפתוח מחדש בכל עמוד שהוא וליהנות במידה שווה)

זרם התודעה, אהבתי.
אגב, חשוב לציין שישראל קיש היה שותף ענק ליצירה, ושלח לי בשנה האחרונה איזה רכבת משא מלאה מיילים, ועודד על בסיס יומיומי, כולל איורים אישיים שנועדו רק לרומם את רוח הסופר...

ב"ה הטיוטה של זעליג נמצאת בשלבי תפירה וסגירה. שזה סוג של ספר המשך לגעציל, רק רגוע יותר. (@באבא קמא כנראה יוכל לקרוא את זעליג ברצף)