מידע שימושי בעניין השידוכים

  • פותח הנושא mat
  • פורסם בתאריך
אז כולנו מסכימים על רוב הדברים
יש בעיה, צריך לפתור אותה
לא משנה אשמה, בנים או בנות, הבעיה כוללת ונוגעת לכולם
הבחורה רוצה שבעלה ילמד, הבחור רוצה להמשיך ללמוד, ההורים של שתיהם רוצים שיהיה להם אופציה לחיים טובים ומאושרים,
חילוקי הדעות הם בצורת ההצגה של הדברים,
ועוד כמה דברים קטנים, עד זעירים ולא מורגשים כמעט,
אני חושבת שאפשר לזנוח אותם ולהתקדם הלאה.
לילה טוב!
תודה רבה!
 
אין לי כוח לענות לכולם, אף שנכתבו דברי טעם, שהיה חשוב להתייחס אליהם.
רק זאת חשוב לי לצטט שוב:

(זאת בניגוד להעברת הליטאים לכוכב אחר).

שלוש נקודות נוספות בקצרה:

1. שבט לוי ושבט יששכר מנו כשישית מעם ישראל. כשישית עסקו בלימוד והוראת התורה, גם בזמנים שכל עם ישראל שמרו תורה ומצוות.
(שבט לוי קיבל 10 אחוז מהתוצרת של הארץ מכל עם ישראל. ושבט יששכר התפרנס על ידי שבט זבולון).

כיום יש כ 14 מיליון יהודים ברחבי העולם. קרוב לחצי מהם - בארץ. רובם הגדול עדיין לא שומרים תורה ומצוות. רבים רבים, בעיקר בחו''ל, בשלבי התבוללות.
ושישית מתוך 14 מיליון - כל אחד יכול לחשב בעצמו.

2. קבוצת הלומדים רוב היום שכל כך חיונית לעם ישראל, כוללת את כל מי שלומד רוב היום, לא משנה לאן הוא שייך.
המציאות היא שאצל הליטאים זה מצוי הרבה יותר, בגלל החינוך לזה. מהחזון איש והלאה, דרך הרב שך ודרך הרב שטיינמן והלאה, וכל שאר גדולי הליטאים בכל 70 השנים האחרונות ועוד קודם לכן, שמו כולם הרבה מאוד דגש על העניין הזה, וחנכו לזה ומסרו נפשם על הישיבות והכוללים, וראו/רואים בזה הצלה חיונית.

3. הבטחת השם שלא תשתכח תורה מישראל איננה פוטרת אף יהודי מלעשות את מה שהוא יכול לעשות עבור זה. כל אחד לפי דרכו.

מכיוון שכמה ניקים כעסו על ההודעה הזו שלי, ואינני יודעת למה, אני רוצה לציין, שהעניין הנידון לא בא ממקום של ליטאים/חסידים. הדיון באשכול היה בעיקר מתוך העולם הליטאי.
כולם אהובים, כולם יקרים, לכל אחד הדרך שלו, כל ת''ח הוא ת''ח עם כל היקר, לא משנה אם הוא חסיד או ספרדי או ליטאי. וכל עובד השם באשר הוא יש לו מעלה מיוחדת.
ולכולנו יחד, שומרי התורה והמצוות יש תפקיד הרבה יותר גבוה וחשוב מאשר רק בתוך הציבור המצומצם שלנו.

טענו באשכול את מה שטוענים פעמים רבות, שזה לא ייתכן שכולם ילמדו. אם כולם ילמדו, איך העולם יתקיים?
דומה במקצת לשאלה ששואלים דתיים לאומיים או חילוניים בקשר לצבא. אם אף אחד לא ילך לצבא, מה יהיה?
טענות נכונות.

והתשובה היא: אנחנו לא שם, ולא מתקרבים לשם, ל'כולם' הזה.
אף אחד לא חושב ששייך מצב, לפחות לפני ביאת המשיח, שכולם ילמדו (או שאף אחד לא ילך לצבא).

אם מסתכלים במבט כולל יותר, על עם ישראל בכללותו, על השליחות והתפקיד של שומרי המצוות, יש מעט מאוד לומדים מתוך העם. מעט מאוד. רחוק מאוד מהמספר האידיאלי לפי המקורות.
ומעט מאוד שומרי תורה ומצוות בכלל.

אנחנו שומרי המצוות, מיעוט קטן עם אחריות גדולה, להחזיק את הרוחניות של העם שלנו, שמונה כיום כ 14 מיליון בעולם, וכשבע מיליון מתוכם בארץ, ולהמשיך את הרוחניות הזו ואת העברת התורה גם לדורות הבאים.
במבט ציבורי - זה התפקיד הכי חשוב והכי קריטי שקיים.

בעת אשר כזו, גדולי הליטאים ראו/רואים לנכון בכל עשרות השנים האחרונות, לעודד את קהל עדתם ללמוד וללמוד ולהתמסר לזה ככל יכולתם; לעזוב חשבונות רבים, ולהתמקד בלימוד התורה ובעסק בה ככל האפשר.
אצל החסידים יש הדגשים אחרים. ודאי שגם אצלם לומדים ואף אחד לא מכחיש זאת. זה בכלל לא הנושא.
עדיין, אחרי כל ההתמסרות העצומה שקיימת ללימוד התורה ולשמירת היהדות, אנחנו מעטים מאוד ביחס לעם.

לכן, אי אפשר להרפות, על אף שיש אחוז מסוים (בתוך הציבור הליטאי) שהנורמה של התמסרות רחבה ללימוד לא מתאימה לו, וזה יוצר בעיה.
הדרך לפתור את הבעיה הזו איננה עוברת דרך שינוי הנורמה בתוך הליטאים, שזה חלקם וזו דרכם במאמץ הציבורי למען הרוחניות של עצמם ושל העם.
הדרך היא שונה, ובודאי שיש לתת את הדעת על כך, אך לשנות את הנורמה הכללית, לא זו הדרך.
הערכים לא נקבעים רק לפי האבסולוטיות שלהם. אלא גם לפי המציאות וצורך השעה.

ואני מצטטת פעם נוספת את מה שכתבתי לעיל: החסידים והליטאים משלימים זה את זה, ועוד אנשים שומרי מצוות, וביחד שומרים על הרוחניות של העם, שהוא מהותו של העם ובלעדיו אין עם.
 
נערך לאחרונה ב:
בעת אשר כזו, גדולי הליטאים ראו/רואים לנכון בכל עשרות השנים האחרונות, לעודד את קהל עדתם ללמוד וללמוד ולהתמסר לזה ככל יכולתם; לעזוב חשבונות רבים, ולהתמקד בלימוד התורה ובעסק בה ככל האפשר.
נכון מאוד.

הדרך לפתור את הבעיה הזו איננה עוברת דרך שינוי הנורמה בתוך הליטאים, שזה חלקם וזו דרכם במאמץ הציבורי למען הרוחניות של העם.
הנורמה המדוברת כאן, היא לא הנורמה של עידוד לקהל ללמוד וללמוד ולהתמסר לזה ככל יכולתם; לעזוב חשבונות רבים, ולהתמקד בלימוד התורה ובעסק בה ככל האפשר.


הנורמה היא, שכל שנולד לאם חרדיה - ליטאית יש לו מסלול חיים אחד ויחיד לגיטימי.

ואצטט, חלקית, תגובה ישנה שאני מאוד מזדהה איתה:
אין בעולם ציבור שמוסלל בצורה כל כך מוחלטת לדרך חיים אחידה שמתאימה למיעוט מתוכו. דרך חיים שמוחקת כשרונות, אופי, נטיות לב, צורת חשיבה ורצונות ברוכים ועשיה שמתאימה לנפש האדם. דרך חיים שתקוותם של אלפים היא לאיזה שביב משרה של משיב סדר ג' ישיבה קטנה, כי חייהם אינם חיים וימיהם עוברים בציפיה עקרה למשהו שישתנה.
 
ואני מצטטת פעם נוספת את מה שכתבתי לעיל: החסידים והליטאים משלימים זה את זה, ועוד אנשים שומרי מצוות, וביחד שומרים על הרוחניות של העם, שהוא מהותו של העם ובלעדיו אין עם.
את צודקת ממש, אבל אם כך אדם שגדל כליטאי, אוהב ומתאים לו הדרך הזו אבל בנסיבות אלה ואחרות לא יכול ללמוד יום שלם צריך להפוך לחסיד?
 
זה דבר קשה לבקש, בגלל הבדלי מנהגים ומנטליות והנהגות...
אני רק חושב על השלום בית. שני בני הזוג יצרחו זה על זה לאורך כל השנה ראשונה, בויכוח על כל שטות:
"אני ויתרתי כל כך כשנישאתי לך, הויתור הכי גדול שעשיתי בחיי. לבן ברור שהויתור עכשיו צריך לבוא ממך והצדק אצלי".
 
הנורמה המדוברת כאן, היא לא הנורמה של עידוד לקהל ללמוד וללמוד ולהתמסר לזה ככל יכולתם; לעזוב חשבונות רבים, ולהתמקד בלימוד התורה ובעסק בה ככל האפשר.

עידוד כאן הוא כמובן לא במשמעות של: איזה יופי שאתה לומד. אלא יצירת נורמה, אם כי לא חיוב של ממש עבור היחיד.

הנורמה היא, שכל שנולד לאם חרדיה - ליטאית יש לו מסלול חיים אחד ויחיד לגיטימי.

את צודקת ממש, אבל אם כך אדם שגדל כליטאי, אוהב ומתאים לו הדרך הזו אבל בנסיבות אלה ואחרות לא יכול ללמוד יום שלם צריך להפוך לחסיד?

יש ליטאים שעובדים, ולא מעט.
כשמדובר על עבודות תורניות, אין בזה בעיה חברתית, ודאי אחרי כמה שנים ראשונות.
בעבודות אחרות היחס לזה מצד הסביבה הוא למיטב ידיעתי איננו אחיד בכל מקום.
יש מקומות שיקבלו יותר בפשטות את אלה שעובדים, ויש מקומות שזה יהיה משהו יותר חריג ופחות יתקבל.
הציבור הליטאי ב''ה גדול, ואיננו אחיד. יש בו הרבה סוגים של קהילות ויחידים.

אני חושבת שיש נורמות שצריכות להיות ולהתקיים, גם אם אינן מתאימות לכולם. ובינינו, איזה נורמה כן מתאימה לכולם?
במקביל לזה צריכים לצאת מראיית השחור לבן, להבין ולקבל שלא לכולם מתאימה הנורמה, ולתת לזה מקום בתוכינו.

לדוגמא, גירושין. אנחנו מעוניינים בנורמה כללית של יציבות הבתים ושלום בית וכו'. לא נחנך מלכתחילה שגירושים הם דבר מקובל ורגיל וזמין. לא נדריך חתן או כלה שאם הולך, מה טוב. ואם לא, אז אפשר להתגרש. נדריך לכיוון של שלום ויתור הענקה יציבות וכו'.
יחד עם זאת, ברור שיש כאלה שהדבר הכי נכון בשבילם הוא להתגרש. והחברה אמורה לקבל את זה בהבנה ובכבוד, ולא בדחיה או ביקורת וכדו'.
ואם החברה לא מקבלת מספיק, הפיתרון איננו לשנות את הנורמה הכללית, אלא לפתח את ההבנה שנורמה היא נורמה, אך יש תמיד מצבים או אנשים שלא בנורמה, והם בסדר לא פחות.

"אין בעולם ציבור שמוסלל בצורה כל כך מוחלטת לדרך חיים אחידה שמתאימה למיעוט מתוכו. דרך חיים שמוחקת כשרונות, אופי, נטיות לב, צורת חשיבה ורצונות ברוכים ועשיה שמתאימה לנפש האדם".
נראה לי תאור מאוד מוגזם. אנשים מוצאים את עצמם ואת הביטוי האישי שלהם בכל מיני צורות בתוך המסגרת. נכון שלא כולם, אך עדיין יש מרחב הרבה יותר גדול ממה שמתואר כאן.
 
נערך לאחרונה ב:
עידוד כאן הוא כמובן לא במשמעות של: איזה יופי שאתה לומד. אלא יצירת נורמה, אם כי לא חיוב של ממש עבור היחיד.
האם גדולי הליטאים הם אלו שיצרו את הנורמה, ובכוונה ?
אני מסופק, ואכ"מ.
במקביל לזה צריכים לצאת מראיית השחור לבן, להבין ולקבל שלא לכולם מתאימה הנורמה, ולתת לזה מקום בתוכינו.
זה בעצם מה שאני עושה בכל ההודעות שלי. העלאה למודעות, זה צעד ראשון.

כי למרות שהנורמה הכללית צריכה להתקיים למרות המחירים שהיא גובה לדבריך, הקו הרשמי הוא התעלמות מוחלטת פחד? מאיזכור כלשהו של המחירים.

לאחרונה קראתי ספר על צפון קריאה, גם שם העיתונות מתארת רק את השגשוג והאושר של האזרחים המאושרים שחיים בממלכת האושר.

לדוגמא, גירושין. אנחנו מעוניינים בנורמה כללית של יציבות הבתים ושלום בית וכו'. לא נחנך מלכתחילה שגירושים הם דבר מקובל ורגיל וזמין. לא נדריך חתן או כלה שאם הולך, מה טוב. ואם לא, אז אפשר להתגרש. נדריך לכיוון של שלום ויתור הענקה יציבות וכו'.
יחד עם זאת, ברור שיש כאלה שהדבר הכי נכון בשבילם הוא להתגרש. והחברה אמורה לקבל את זה בהבנה ובכבוד, ולא בדחיה או ביקורת וכדו'.
דוגמא עצובה.
 
1. שבט לוי ושבט יששכר מנו כשישית מעם ישראל. כשישית עסקו בלימוד והוראת התורה, גם בזמנים שכל עם ישראל שמרו תורה ומצוות.
(שבט לוי קיבל 10 אחוז מהתוצרת של הארץ מכל עם ישראל. ושבט יששכר התפרנס על ידי שבט זבולון).

כיום יש כ 14 מיליון יהודים ברחבי העולם. קרוב לחצי מהם - בארץ. רובם הגדול עדיין לא שומרים תורה ומצוות. רבים רבים, בעיקר בחו''ל, בשלבי התבוללות.
ושישית מתוך 14 מיליון - כל אחד יכול לחשב בעצמו.
אני כתבתי את זה
גם כשבית המקדש היה קיים וכל העם שמר תורה ומצוות, היו בעולם המוני גויים. כך ה' ברא את העולם.
יש גויים, יש יהודים שאמורים לעבוד ולקבוע עתים לתורה, יש יהודים שעוסקים בעבודות קודש ( כהנים, לווים, מלמדי תינוקות) ויש את למודי התורה ומעתיקי השמועה.
ובכוונה לא "עשיתי חשבון"...
א. כי אני לא חושבת שלאורך כל ההיסטוריה יש לקב"ה יעד אחיד של אחוז מסוים של לומדי תורה.
ב. אני לא חושבת שמה שה' רוצה מאיתנו, היום, כשאנחנו בגלות, הוא חשבון נפש ציבורי (קביעת יעד של X אחוזי לומדים בעם) אלא חשבון נפש אישי, שבו כל אחד בודק את עצמו, איך הוא ממלא את תפקידו בעולם בשלמות (וכתוצאה מכך, כמה, איך, איפה, ומה, הוא לומד)
בכל מקרה, החשבון שלך נכון רק לימי בית ראשון, וגם אז, היעד של שישית מהעם שלומדים כל היום, מופרז לחלוטין.
לשבט יששכר הייתה נחלה. הם עיבדו אותה.
לשבט לוי היו עוד עבודות, מקודשות מאד, אבל לא קשורות ללימוד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מהי אמונה ואיך היא בונה או הורסת חיים

רוב בני האדם חיים חיים קטנים הרבה יותר מהאפשרויות האמיתיות שלהם. לא בגלל שהם עצלנים. לא כי חסר להם רצון. אלא בגלל דבר אחד עמוק ושקט: הם לא באמת מאמינים שהם מסוגלים ליותר. הם אולי חושבים שכן, לפעמים אפילו חולמים על זה, אבל עמוק בפנים – כשהם יושבים עם עצמם – הם מרגישים שזה לא שייך להם.

"זה בשביל אנשים אחרים", הם אומרים לעצמם. "הם בנויים לזה. אני... פשוט סוג אחר".

והאמונה הזאת – לא תמיד נאמרת בקול. לפעמים היא רק תחושת בטן עמומה, חוט מחשבה שנשזר מבלי לשים לב. וזה מה שהופך אותה למסוכנת כל כך. כי היא לא נשמעת כמו אמונה. היא נשמעת כמו עובדה. כשאדם אומר לעצמו שוב ושוב: "אני לא מהחרוצים", "אני לא טיפוס של שיטות", "אני כזה – אני מפוזר", "אני פשוט לא מצליח להתמיד"... הוא כבר לא חושב שהוא מפרש את עצמו – הוא בטוח שהוא מתאר את עצמו.

וזה ההבדל בין מחשבה לאמונה: מחשבה אתה יכול לשקול. אמונה – אתה כבר לא שואל עליה שאלות. היא הפכה למשקפיים דרכן אתה רואה את כל החיים. וזה מה שמסוכן בה. כי אם המשקפיים כהים – כל המציאות שלך תיראה חשוכה.

אמונה, במובנה הפסיכולוגי, היא בסך הכול פירוש שחוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים – עד שנראה לנו שהוא אמת. אבל זה לא אומר שהוא באמת כזה. זה רק אומר שלא עצרנו לרגע לשאול: "מי בכלל קבע שזה נכון?"

תחשוב על זה:

כמה פעמים ראית בחור בישיבה שאומר על עצמו שהוא "לא מהרציניים", רק כי מישהו פעם אמר לו את זה, או כי הוא לא קלט שיעור אחד טוב, או כי הוא השווה את עצמו למישהו אחר, ובמקום ללמוד מזה – הוא התחיל להתכווץ. ומאז? כל פעם שקשה לו, הוא שומע בתוכו קול פנימי שאומר: "נו, ברור. אני לא מהרציניים ".

וזהו. האמונה נסגרה. הסיפור נגמר. הגורל נחתם – לא על־ידי הקב"ה, אלא על־ידי ההגדרה שהאדם הדביק לעצמו.וכל עוד אתה מאמין שזה מי שאתה – אין לך שום סיבה להשתנות. למה שתשקיע, למה שתילחם, למה שתנסה דרך אחרת – אם אתה בטוח מראש שזה לא אתה?

והבעיה הכי גדולה – שזה מרגיש אמיתי. ((אבל אל תתפתה ליפול למקום שהרבה נופלים כששומעים את המשפטים האלה, לדחף לחפש אשמים, מי הוא זה שאמר לו. למי שמעדיף להסביר את המצב שלו דרך מה שאחרים עשו לו – לא חסר על מה לדבר. זה פשוט. זה נוח. אבל זה לא מקדם לשום מקום.
המטרה של המאמר הזה היא לא לחפש אשמים. אנחנו כאן בשביל מי שבוחר לא להיות קורבן. הקונטרס הזה נכתב בשביל מי שמבין שיותר חשוב מ"מי אשם" זה "מה עושים עכשיו". הוא נכתב בשבילך – אם אתה מהאנשים שלא מוכנים יותר להרגיש קורבן של הנסיבות. אם אתה מאלה ששואלים: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי לחולל שינוי?, בלי לחפש תירוצים.
שמי שרוצה לזוז קדימה – לא מחכה שיתנצלו בפניו, אלא מתחיל לעבוד. שינוי מתחיל ברגע שאנחנו מפסיקים לאשים אחרים, ולוקחים אחריות – ומתחייבים לשנות).

האמונה לא באה כמו שקר גלוי. היא מתגנבת כמו אמת שקטה, עטופה בניסיון חיים, עטופה באכזבות, עטופה בחוויות של כישלון. אז אתה קונה אותה. ואז אתה בונה עליה. ואז אתה חי איתה. ואז אתה מתיישב לתמיד במקום שאף פעם לא נועדת אליו.

אבל תעצור רגע. מי אמר לך שאתה באמת לא מהמסוגלים?, מי אמר שאין לך כוח רצון?, מי אמר שאתה כזה?

אתה באמת נולדת כזה – או שפשוט חזרת על זה כל כך הרבה פעמים, שזה כבר הפך למנגינה קבועה בתוך הראש? אדם שיש לו אמונה מעצימה – בונה את עצמו עליה . אדם שיש לו אמונה מגבילה – קובר את עצמו חי.

וזה לא משנה אם אתה מדבר על סדר לימוד, על התמדה, על תיקון מידה מסוימת, על גמילה מהתמכרות, על שינוי סדר יום, או על פתיחה של פרויקט חדש.

הדבר שיקבע האם תצא לדרך בכלל – זו לא היכולת שלך האמיתית. זו האמונה שלך על היכולת שלך.

ההבדל בין כישלון זמני לבין ויתור קבוע – הוא תמיד האמונה. אדם שנכשל ואומר לעצמו "נפלתי" – יקום. אבל מי שאומר לעצמו "אני כזה" – יישאר.

אנשים מדמיינים שהם צריכים ביטחון עצמי, או דחיפה חיצונית, או עוד זמן. אבל מה שהם באמת צריכים – זה לשבור את האמונות שבתוך הראש. לשים עליהן זרקור, לזהות אותן, לאתגר אותן, ולשאול: "מי קבע שזה נכון? מתי החלטתי את זה? ולמה אני ממשיך להאמין בזה, אם זה לא מקדם אותי לשום מקום?"

השלב הראשון בשינוי – הוא לא עשייה. השלב הראשון הוא לעצור, להסתכל לעצמך בעיניים, ולומר: "אני לא חייב להאמין לכל דבר שאני מספר לעצמי". כשתבין את זה – תוכל להתחיל ליצור חיים אחרים. ולא משנה כמה זמן האמנת אחרת – זה לעולם לא מאוחר מדי לשבור את התקרה.




  • תודה
Reactions: CynicalExplorer1 //
0 תגובות
ושוב אני כאן, בתוך הסחרור הזה
הלוח הקהילתי – העדות החיה לדופק של כולנו – הופך לרשימת קניות אחת ענקית.
עייני רצות בין המודעות, והלב נחמץ.
אני קולט שמה שבאמת רלוונטי אליי אלו המודעות הקטנות יותר: המכירה של הבשר במחיר המוזל, החלוקה של הפירות, הסבסוד ההוא לביגוד.
ואז מגיע השיא, וזה הרגע שבו אני מרגיש את התסכול הכי חזק: למרות שאני בעצמי בקושי סוגר את החודש,
יש מודעה המבקשת ממני לתרום
אני אומר לעצמי: "רגע, מה הם רוצים ממני? אני עובד קשה, מביא משכורת, משלם חשבונות בזמן (חוץ מהארנונה... עוד לא פרסמו שיעורי הנחה..) אני לא יכול לבקש עזרה. באומרי לעצמי שתמיד יש מישהו שצריך יותר ממני, אך כשההוצאות קופצות פי שלושה, אני מוצא את עצמי חושב – אולי אני בעצמי צריך חלוקה? ובכל זאת---
---יש מודעה המבקשת ממני לתרום---
אבל, העובדה שמבקשים ממני היא התעודה הכי טובה שלי. זה אומר שבעיני העולם אני אדם חזק, יציב, כזה שיכול לתת. נכון, זה לא תמיד מרגיש ככה בחשבון הבנק, אבל המעמד הזה – להיות בצד שנותן ולא בצד שמקבל – הוא נכס ששווה יותר מהסכום שתרמתי.
אני לא "מסכן", אני שותף.
המודעות האלו הן לא נגדי, הן חלק מהמנגנון שלנו. אם יש לי אפשרות לתת משהו סמלי – אתן בשביל ההרגשה הטובה שלי. ואם אין לי? אמשיך הלאה בלי ייסורי מצפון. המשימה הכי חשובה שלי היא לשמח את משפחתי.
אני מזכיר לעצמי שהסחרור הזה הוא זמני.
המודעות יירדו, הבקשות יתחלפו, ואני אשאר עם המשפחה שלי והשלווה שלי, אסתכל על הבית שבניתי במו ידיי ובעבודה קשה.
-- ה"ביזנס" הכי הכי בשבילי!!!-
מנכ"לים וקומבינטורים יכולים למדוד הצלחה במספרים בבנק, אבל אני מודד אותה בערכים אחרים: כמה זמן איכות יש לי? כמה אני רגוע?
זה שאני לא "כריש" עכשיו, לא אומר שזה לא יקרה בעתיד. אבל לנסות להיות שם כשזה לא מתאים לי רגשית או כלכלית? זה מתכון לאסון. אני אהיה מבסוט מהמקום שלי עכשיו, בונה בסיס חזק ללא סיכונים הגומרים אותי. ובכל זאת, אני מסתכל למעלה כדי ללמוד, רק לא בשביל לקנאות.
"יופי לו, כל הכבוד", אני אגיד על מי שהצליח, ולא אתן לזה להוריד אותי.
אני בוחר להתמקד בחיים שלי, בצלחת שלי, ובשמחות הקטנות של היום-יום.

בשיתוף גימיני, ולא חש צורך להתנצל על כך!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה