הודעה של
@א.ש. אמיתי :
טרררררררררר......
5:45 AM
אההההה......
אני קורע את עצמי מהמיטה, התפילה תכף תתחיל ואני מוכרח להגיע בזמן, גם ככה אני יוצא מיד אחרי "אשרי ובא לציון", שהיא תוכל להספיק את ההסעה לעבודה, לפחות אגיע בזמן לתחילת התפילה.
לעיתים אני מרגיש כמו נטע זר בין המתפללים במניין הראשון בבית הכנסת, אנשים 'פשוטים' העמלים לפרנסתם, אברכים בני עליה אמיתיים כמוני מתפללים במניינים האטיים והאיכותיים, שהם כמובן בשעה מאוחרת יותר.
..."ועל כל ישראל ואמרו אמן". אני חולץ את התפילין בזריזות, ושועט לכיוון הבית, היא כבר מחכה על המדרכה על יד הבניין, סקירת מצב קצרה "רותי הרטיבה, צריך לחפש את הציצית של מוישי ואל תשכח להביא לנחמי כסף לטיול" והבית עובר לאחריותי.
6:55 AM
אני משרך את רגלי במעלה המדרגות, בעוד כמה דקות יתחיל מרוץ הבוקר, אני מרתיח מים לקפה של שחרית, ואל המטבח פורץ בסערה ייצור מוזר בעל ארבע ידיים וארבע רגליים "אבא היא צובטת אותי" "היא התחילה" "לא נכון היא", לא יאומן איזה מרץ יש להן על הבוקר...
7:50 AM
מדהים כמה אפשר להספיק תחת מכבש הלחץ של שעת תחילת הלימודים, להעיר, להחליף, לחתל, להלביש, לסרק, לחפש את הסיכה/כיפה/גומיה/נעל אבודה, למרוח כריכים, להפריד בין ניצים ו:"ילדים רוצו עוד 10 דקות הצלצול"...
אני נשאר לבדי עם שתי הקטנות והתינוק, קדימה לעגלה אין זמן ל'שעת איכות' על הבוקר.
מתוך חשיבה על בריאותם של התושבים, כנראה, מקפידה העיריה לשבץ את הילדות דווקא בגנים שאינם סמוכים לביתם, מילא מעט כושר לא יזיק, אבל לשבץ שתי ילדות לאותה משפחה בשני גנים שכל אחד מרוחק כמה רחובות מהשני זה כבר גובל בהתעללות, מה גם שהמטפלת "שכווווולן ממליצות עליה" נמצאת דווקא בשכונה הסמוכה, אני יוצא בכל בוקר למרתון.
8:45 AM
אני חוזר הביתה סחוט, תרתי משמע, לעולם לא אבין אנשים שמרצונם החופשי בוחרים לגור בסאונה הזו שמכונה בטעות עיר חוף, עוד 15 דקות הסדר מתחיל אבל אני חייב להיכנס להתקלח בשביל להישאר שפוי, אני מבין שגם היום אפסיד את "שמירת הסדרים", לא יודע עוד כמה זמן 'ראש הכולל' יסכים לסלוח על האיחורים.
1:00 PM
השמש קופחת ללא רחמים אבל אני נאלץ לעשות את הסבב היומי בחזרה, "צהרון הוא לא מקום לזרוק אליו את הילדים" ו"אסור שהעבודה תבוא על חשבון הילדים", כך טענה פעם החמות, ועל דבריה אין עוררין כמובן.
1:45 PM
החבורה פורצת פנימה "אבא, מה יש לאכול היום"?, אני מעמיד על האש בזריזות חבילת פתיתים וזורק אל התנור שניצלים (תירס, אלא מה), ומתכונן לעוד צהריים מתיש של מריבות והתכתשויות.
15:45 PM
היא פותחת את הדלת, ונכנסת הביתה, ופונה ישירות אל הספה, "אתה לא מבין מה עבר עלי היום", "העבודה הזו ממש גומרת עלי" ו"תאמין לי שאם לא הייתי צריכה לפרנס את הבית, הייתי עפה משם אתמול"...
אני עומד מהצד מחריש, הלוואי עלי לקום בבוקר בניחותא, להתלבש ולצאת ישירות אל ההסעה, משם למשרד הממוזג החף מצרחות ילדים, להעביר את היום בנעימים ולחזור לבית נקי ולילדים שבעים ורגועים...
אבל ברוך ד' גם אני חונכתי להקרבה עבור בית של תורה, כנראה שזהו תפקידי...
לעזור לה לעזור לי.
הנושאים החמים
