הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בשבילי נברא הרמזור//מעשה שהיה
כבר תקופה, מאז שהתחלתי לנסוע בקביעות באוטובוס בעל מסלול ש(אולי) מקצר את הדרך בכמה דקות, מטרידה אותי קשות שאלה קיומית הרת גורל.
למניעת זיהוי, מטשטשת פרטי זיהוי מיקום.
צומת:
רמזור ימינה, (בעיקרון שמאלה, אבל לא רוצה שיזהו) שחותך את הנתיב הנגדי, ורמזור הלאה, (באמת הלאה) שמשמעותו: המשך בנתיב עליו אתה נוסע.
אם לא הבנתם, יש לי ציור שממחיש. רק תעדכנו אם להעלות.
חיפשתי. באמת חיפשתי, תשובה, למה מיקמו רמזור באמצע הַיי ווֵי (מילה אמריקאית למושג פקוק) סואן. כביש שמשתלב מהצד השני – לא קיים. התפצלות כלשהי – לא בקילומטר הקרוב. אפילו גשר אין באזור. נאדה. והרמזור ירוק תמיד, עקבתי אחריו.
חשבתם שהנוף משעמם? אז למה לשבור אותו עם רמזור? אני אישית הייתי מעדיפה איזה אימוג'י גדול, מחייך על עמוד. מהאלה עם הדמעות מרוב צחוקים. אה, אולי חשבתם שנהגים יעלו חיוך כשיגלו שהרמזור הירוק ממתין רק להם ולא מתחלף לאדום? בזבוז כסף. אימוג'י חסכוני הרבה יותר. (בלי מטף דמעות אמיתי, כן? זה מעלה ת'תעריף). תנו לי תהפרש, אני אדע לנצל אותו נכון. (מימון קפה לשנה)
השאלה העסיקה אותי בכל נסיעה, ודי נהניתי לחפור בה.
עד שאיתרע מזלי, ומצאתי עצמי צועדת במדרכה החולית עד לצומת הזכורה. לילה. קר. רכבים שועטים במרחק נשיפה מפני. מדשדשת לבד, מתפללת למעבר חציה כלשהו. שכן מעבר לכביש, לפני הפניה ימינה (למעיישה שמאלה, יא?), יש תחנה מתבודדת, ובה עתיד אוטובוס לֵילי לאסוף אותי אל קרביו.
ה' גדול. מעבר חציה. מאיפה צץ, לא יודעת. לא ראיתי אותו מעולם. איש אדום מורה לי לעצור.
מציצה למעלה. הרמזור הירוק, התמידי, מחייך אלי. עכשיו אני יודעת למה לא שמו במקומו אימוג'י.
שלט לבן מורה לי ללחוץ על כפתור ה"בקשתך התקבלה", ובפעם הראשונה בהיסטורית חיי, אני זוכה לחזות באור אדום ברמזור ירוק העד.
חוצה את הכביש, מגיעה לתחנה. פוזלת לבדוק אם הצבע חזר לעצמו.
ירוק.
לא נברא הרמזור אלא בשבילי.
כבר תקופה, מאז שהתחלתי לנסוע בקביעות באוטובוס בעל מסלול ש(אולי) מקצר את הדרך בכמה דקות, מטרידה אותי קשות שאלה קיומית הרת גורל.
למניעת זיהוי, מטשטשת פרטי זיהוי מיקום.
צומת:
רמזור ימינה, (בעיקרון שמאלה, אבל לא רוצה שיזהו) שחותך את הנתיב הנגדי, ורמזור הלאה, (באמת הלאה) שמשמעותו: המשך בנתיב עליו אתה נוסע.
אם לא הבנתם, יש לי ציור שממחיש. רק תעדכנו אם להעלות.
חיפשתי. באמת חיפשתי, תשובה, למה מיקמו רמזור באמצע הַיי ווֵי (מילה אמריקאית למושג פקוק) סואן. כביש שמשתלב מהצד השני – לא קיים. התפצלות כלשהי – לא בקילומטר הקרוב. אפילו גשר אין באזור. נאדה. והרמזור ירוק תמיד, עקבתי אחריו.
חשבתם שהנוף משעמם? אז למה לשבור אותו עם רמזור? אני אישית הייתי מעדיפה איזה אימוג'י גדול, מחייך על עמוד. מהאלה עם הדמעות מרוב צחוקים. אה, אולי חשבתם שנהגים יעלו חיוך כשיגלו שהרמזור הירוק ממתין רק להם ולא מתחלף לאדום? בזבוז כסף. אימוג'י חסכוני הרבה יותר. (בלי מטף דמעות אמיתי, כן? זה מעלה ת'תעריף). תנו לי תהפרש, אני אדע לנצל אותו נכון. (מימון קפה לשנה)
השאלה העסיקה אותי בכל נסיעה, ודי נהניתי לחפור בה.
עד שאיתרע מזלי, ומצאתי עצמי צועדת במדרכה החולית עד לצומת הזכורה. לילה. קר. רכבים שועטים במרחק נשיפה מפני. מדשדשת לבד, מתפללת למעבר חציה כלשהו. שכן מעבר לכביש, לפני הפניה ימינה (למעיישה שמאלה, יא?), יש תחנה מתבודדת, ובה עתיד אוטובוס לֵילי לאסוף אותי אל קרביו.
ה' גדול. מעבר חציה. מאיפה צץ, לא יודעת. לא ראיתי אותו מעולם. איש אדום מורה לי לעצור.
מציצה למעלה. הרמזור הירוק, התמידי, מחייך אלי. עכשיו אני יודעת למה לא שמו במקומו אימוג'י.
שלט לבן מורה לי ללחוץ על כפתור ה"בקשתך התקבלה", ובפעם הראשונה בהיסטורית חיי, אני זוכה לחזות באור אדום ברמזור ירוק העד.
חוצה את הכביש, מגיעה לתחנה. פוזלת לבדוק אם הצבע חזר לעצמו.
ירוק.
לא נברא הרמזור אלא בשבילי.
נערך לאחרונה ב:
