דקדוק באידיש

[לו יצוייר]

אולי מישהו מביניכם מתמצא גם בדקדוק האידישאי.
באידיש יש צורות ריבוי שונות. קלייד- קליידער. שאפע- שאפעס, טיש- טישן. בלום- בלומען, קיכל- קיכלעך. ועוד. יש איזשהו כלל מתי משתמשים באיזו סיומת?

 

[good_say]

אני חושבת שזה קשור לעדות ולצורת דיבור. למשל יש הבדל משמעותי בדיבור בין 'אידיש פולנית' ל'אידיש ירושלמית'. (הכוונה לירושלמים מדורי דורות)

 

[מחשבת]

הראשון לשון יחיד והשני לשון רבים

 

[סיכת משרד]

יש כללים בזה. בצעירותי למדתי מספר שסיכם את כללי הריבוי. נסי להשיג ספר לימוד אידיש בבית ספר בעלזא או ויזניץ.

 

[טל]

הכלל באידיש שאין כללים...גם באנגלית....

 

[ותמיד לבחור]

גם באנגלית....

 

[מאן דאמר]

האמת היא שאני חושב שזה קשור לאות האחרונה במילה, את הכללים המדויקים אני לא יודע, אבל ככה זה נראה.
לדוגמא, כשהאות האחרונה היא ד', מוסיפים 'ער', כמו: בילדער, קליידער, קינדער.
וכשהאות האחרונה היא ל', מוסיפים 'עך', כמו: מאנטלעך, קיגלעך, לפעלעך.

וכן הלאה על זה הדרך.

 

[א-ירושלמית]

מאן דאמר, בגדול זה כך. יש חלוקה מסויימת של האותיות והסיומות, אבל יש כל מיני חריגים.

 

[MV25]

זה לא כל כך נכון שזה לפי סיומת
כי מאנטל זה מאנטלען
על כל פנים אני בטוחה ב99 אחוז שיותר מאחד זה לשון רבים

ולגבי מתי איזה סיומת לא נראה לי שיש כאן כלל זוהי השפה בעצמה שיוצרת לה כללים לבד..

 

[DDFF]

כי מאנטל זה מאנטלען
.

מאנטל זה כן מאנטלעך
וכן כל מילה שנגמרת בל'

 

[MV25]

אני מכירה מישהיא בבני ברק שכותבת את ספרי הלימוד ללימוד אידיש לבתי ספר
אם תרצו אקשר אתכם איתה

 

[מאן דאמר]

כמובן שיש יוצאים מן הכלל, כמו גלעזער, הייזער, ולעומת זאת אומרים 'גרייזן', ועוד כמה כאלה.

חוץ מזה, יש גם לשון רבים שלא מוסיפים שום סיומת, אלא משנים את המילה עצמה. כמו שאנק - שענק, האנט - הענט, זון - זין (באידיש פולנית לא שומעים בכלל הבדל), באנק - בענק.
לזה עוד יותר קשה למצוא כלל, אם יש בכלל כזה.