התייעצות האם זה סביר לבקש משכנים?

[גימפעל]

נתקלתי בהלך מחשבה דומה אצל אנשים טובים ונורמטיביים לגמרי. אמנם לא בכזו הגזמה מבחינת סוג המקרים, וגם לא יגידו דבר כזה, 'בעייתך שאמרת כן'.
אך הם כן מבקש/ים בקלות רבה ולעיתים קרובות, וגם כשאין הכרח, ובלי לחשוב פעמיים - ובפירוש מסתמכים על זה שאם השכנה/חברה/ בת משפחה לא תוכל, היא תגיד לא. אז מה הבעיה?

הבעיה כשהם 'נופלים' על כאלה שקשה להם עד בלתי אפשרי להם לומר לא.
על כאלה שבעצמם מבקשים רק כשמאוד נחוץ ודחוף להם ולא לעיתים קרובות, והם בטוחים שגם האחרים ככה, ואם מישהי בקשה, כנראה זה מאוד דחוף ונחוץ לה -
ואז קשה לסרב גם במקרים שזה ממש עובר את הגבול שלהן.

חשוב ללמוד לומר לא. גם אלה שמפליגים כאן בעניין חסד, שהוא באמת דבר גדול.
אבל אם לא יכולים לומר לא, אין כאן בחירה חופשית לעשות חסד!. יש כאן אילוץ מקומם, וזה לא מביא לטוב.
אדם צריך לבחור בחסד שהוא עושה. והוא יוכל לבחור רק אם תהיה לו אפשרות חיצונית ופנימית לומר 'כן' או לומר 'לא'.

הכי גרוע לומר לאנשים שמתקשים או לא מסוגלים לומר 'לא', כמה שחסד הוא גדול, ולנגן להם על המצפון.
כי ממילא הם עושים באילוץ הרבה יותר חסד מהגבול שמתאים להם, ויותר מהרבה בני אדם אחרים -
וגם בלי שיחות על גודל עניין החסד, הם בנקיפות מצפון לא מוצדקות ולא בריאות.

עוד נקודה היא, שגם לחסד צריך גבולות. וכל אחד והגבול שלו.
גם נתינת צדקה היא חסד גדול, וחז"ל קבעו לנו גבול. אדם לא נדרש לתת משלו ללא גבולות.
ויש גם עניין של עניי עירך קודמים.
בחסד קשה לתת גבול ברור, כי זה לא מספרים. מסתבר שגם לחסד יש גבולות, וגם שם בני הבית קודמים. ומה שנפסק שחייך קודמים - להלכה ייתכן שמדובר בחיים ממש, אולם חושבני שזה נותן כיוון.

ואת כל זה לא הייתי כותבת למי שבוחר באנוכיות לדאוג תמיד רק לעצמו ואחרים לא מעניינים אותו.
סוף כל סוף גומלי חסדים זה אחד ממהסימנים של יהודי.
אבל כשמדובר על פותחת האשכול ודומיה, ויש כאלה רבות - חסד הוא להשמיע להם דווקא את הצד הנ''ל.

אני לא נכנסת כעת למה שכתבו שאולי יש בעיה תקשורתית וכו', שזה באמת עניין אחר, שצריך לדעת האם אכן, ואם כן באיזו צורה לשים את הגבולות המתאימים - וזה לא יהיה בצורה הרגילה, אלא בצורה המתאימה לשכנה הזו.
זה בהחלט נותן את הנקודה של לדון לכף זכות ולא לכעוס, כי אף פעם אנחנו לא יודעים מה הסיפור של הבן אדם.

לאדם שיכול לבחור לומר גם 'לא' - יהיה הרבה יותר קל לא לכעוס.
אדם שנאלץ לעשות חסדים מעבר לגבול שלו ולא בבחירתו, הוא יהיה עם תערובת של רחמים, נקיפות מצפון, וכעס גדול, הרגשה של השפלה בגלל תחושת ניצול.
זה לא מצב רצוי כלל וכלל לאף אחד מהנוגעים בדבר.

נקודה לסיום: ביהדות יש את העניין של להיות מהנותנים, ולא להיות מן הנוטלים.
את הנקודה הראשונה - להיות מן הנותנים - מפתחים אצלינו לרמות מעוררות השתאות. יש ב"ה כל-כך הרבה חסד!
ואת הנקודה שניה - לא להיות מן הנוטלים - לדעתי במקרים רבים מזניחים.
יש לי הכרת תודה גדולה להורי, שהיו מדור אחר, ולימדו אותי - לבקש משכנים וכדו' רק כשיש צורך גדול.
ולהיות בהכרת תודה על מה שנתנו לנו. לא לקבל כמובן מאליו.

אותו דבר גם עם בקשת צדקה,
יש כאלו שגם כשיש להם יפשטו יד, ולטענתם אם אין לך אל תתן, והם לא קולטים שלפעמים הנותנים יש להם פחות מהמקבלים.

 

[הטעם המושלם]

את צודקת, הם אנשים מסכנים, לא אנשים רעים ובאמת אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות במקומם. מאמינה שכולנו אומרים תודה שאנחנו לא במקום הזה

אבל למה הם לא מנסים ללמוד? הם חווים חוויות שליליות פעם אחר פעם, אנשים מתרחקים מהם, אז למה הם לא לוקחים לתשומת ליבם? חבל שהם ממשיכים לסבול. במיוחד שיש מי שבד"כ מתישהו יציב להם מראה שההתנהגות שלהם חריגה ביותר (כי החברה לא מסוגלת לסבול את זה)

אני מאמינה שהתועלת של אנשים כאלה בעולם היא ללמד אותנו לומר 'לא' להציב את הגבולות שלנו יותר בבהירות. ולכן הם גם פוגשים לרוב את האנשים הנעימים יותר שעוזרים לכולם - כי בדיוק האנשים האלה לפעמים צריכים את האיזון העדין הזה

אגב על הרצף האוטיסטי הם כנראה שלא מכיוון שאחת הבעיות של אנשים על הרצף היא לפנות ולבקש עזרה. אנשים על הרצף מתקשים לרוב אפילו לפנות לנהג האוטובוס בשאלה היכן לרדת... אז לא יפנו גם לשכנה

בלת"ק מפה
האמת שהכיוון של הפרעת תקשורת הוא קצת מפתיע אבל הגיוני.
וכל התגובה הזאת לא רלוונטית כי היא לא מתחילה להבין איך עובד הראש של אנשים על הרצף.
אני אנסה להדגים מעולם של ילדים ותקישי למבוגרים- שימי לב שכל הדוגמאות הן מגן תקשורת בתפקוד בינוני גבוה, שחוץ מ1 או 2 אני רואה את כולם עוברים בהמשך לחינוך רגיל ומתחתנים.
זה מתחיל מכסאות נפרדים למפגש ולשולחן ואבוי לגננת שתשב על כסא של מפגש.
כל שינוי קטן בגן מצריך הכנה. למשל- כל יום חמישי המפגש נושא הוא אחרי ארוחת צהריים במקום אחרי חצר. כל שבוע צריך להזכיר להם- יש היום שינוי.
התחלנו ללמוד על מגילת אסתר. הגננת סיפרה להם שהמלך חיפש מלכה והוא לא רצה את הבנות שהגיעו. נתנה 2/3 דוגמאות- אחת היתה מידי גבוהה,אחת מידי נמוכה או שמנה ועברה הלאה.
למחרת היתה גננת מחליפה ועברה קצרה על מה שלמדו אתמול- אחד הילדים זכר הכל. אבל כשהגיע לקטע הזה- שאלנו למה הוא לא רצה את הבנות שהגיעו? הוא אמר- כי אחת היתה גבוהה, אחת, נמוכה אחת שמנה. הינו צריכות לחלוב מהם מה עוד יכול להיות למה המלך לא רוצה את הבחורה.
יש כללים זהים לכל הפעילויות בגן פחות או יותר (שומרים על הידיים והרגליים,לא זורקים כיפות, לא מטפסים. בשולחן ובמפגש יש גם- רגליים ברצפה וגב על המשענת). אבל בכל מקום הם נמצאים כי הם לא לומדים מעצמם שאם ילד מרביץ לחבר/ מתיישב על חבר/נותן נשיקה לחבר/ כל מה שתעלו או לא תעלו על דעתכם מה הם מסוגלים- יוצא מהמפגש עד שהוא אומר את הכלל- הם לא ידעו מעצמם שגם משחקי רצפה הכללים אותם כללים. מזכירים כל הזמן, תחילת כל פעילות, אמצע כל פעילות, סוף כל פעילות- מזכירים ומשננים את הכללים.

 

[ט.ש.]

בלת"ק מפה
האמת שהכיוון של הפרעת תקשורת הוא קצת מפתיע אבל הגיוני.
וכל התגובה הזאת לא רלוונטית כי היא לא מתחילה להבין איך עובד הראש של אנשים על הרצף.
אני אנסה להדגים מעולם של ילדים ותקישי למבוגרים- שימי לב שכל הדוגמאות הן מגן תקשורת בתפקוד בינוני גבוה, שחוץ מ1 או 2 אני רואה את כולם עוברים בהמשך לחינוך רגיל ומתחתנים.
זה מתחיל מכסאות נפרדים למפגש ולשולחן ואבוי לגננת שתשב על כסא של מפגש.
כל שינוי קטן בגן מצריך הכנה. למשל- כל יום חמישי המפגש נושא הוא אחרי ארוחת צהריים במקום אחרי חצר. כל שבוע צריך להזכיר להם- יש היום שינוי.
התחלנו ללמוד על מגילת אסתר. הגננת סיפרה להם שהמלך חיפש מלכה והוא לא רצה את הבנות שהגיעו. נתנה 2/3 דוגמאות- אחת היתה מידי גבוהה,אחת מידי נמוכה או שמנה ועברה הלאה.
למחרת היתה גננת מחליפה ועברה קצרה על מה שלמדו אתמול- אחד הילדים זכר הכל. אבל כשהגיע לקטע הזה- שאלנו למה הוא לא רצה את הבנות שהגיעו? הוא אמר- כי אחת היתה גבוהה, אחת, נמוכה אחת שמנה. הינו צריכות לחלוב מהם מה עוד יכול להיות למה המלך לא רוצה את הבחורה.
יש כללים זהים לכל הפעילויות בגן פחות או יותר (שומרים על הידיים והרגליים,לא זורקים כיפות, לא מטפסים. בשולחן ובמפגש יש גם- רגליים ברצפה וגב על המשענת). אבל בכל מקום הם נמצאים כי הם לא לומדים מעצמם שאם ילד מרביץ לחבר/ מתיישב על חבר/נותן נשיקה לחבר/ כל מה שתעלו או לא תעלו על דעתכם מה הם מסוגלים- יוצא מהמפגש עד שהוא אומר את הכלל- הם לא ידעו מעצמם שגם משחקי רצפה הכללים אותם כללים. מזכירים כל הזמן, תחילת כל פעילות, אמצע כל פעילות, סוף כל פעילות- מזכירים ומשננים את הכללים.

באמת טוב שכתבת בלתק
כי בוודאות היא לא על הרצף מי שדיברתי עליה
אני עצמי אחות לשלושה אחים על הרצף מתוכם אחד נשוי
ולמדתי חנמ כתואר ותעודת הוראה
מספיק הבנה באוטיזם כן? (וזה עוד בלי לדבר על אוטיסטים במשפחה המורחבת) בגדול נושמת את הנושא מגיל 0.

ככה שלא דיברתי על אנשים על הרצף למה הם לא לומדים (למרות שגם הם עושים עבודת למידה מדהימה עם פסיכולוגים וכד', לפחות חלק מהאחים שלי)

דיברתי על אנשים נורמטיבים שרואים שהחברה מתרחקת מהם
אנשים אומרים להם מה מפריע
והם לא מסוגלים עדיין לעשות שינוי. כנראה מבחינה רגשית

*אין לי בעיה שלא ישתנו*זכותם!!

פשוט באה מישהי ואמרה שהם מסכנים וסובלים ובואו נעשה איתם חסדים בכ"ז
אז הסברתי לה את החשיבה שלי בנושא-

שאין עניין עניין לעשות חסד עם אנשים שמנצלים
ואם הם סובלים בעקבות הניצול שלהם את הסביבה-
למרות שמסבירים להם את הנק
אין לנו דרך לעזור להם ואפשר באמת רק לרחם

וכתגובה למישהי אחרת כתבתי שהרבה אוטיסטים מתקשים בפניה ישירה לאחרים ולכן לדעתי לא יהיו כאלה שמבקשים עזרה בקלות

פשטייס?

וישר כח על עבודת הקודש!!
אישית אין לי סבלנות לתחום אז מעריכה את מי שכן

 

[שון שון]

(כן ואולי היא בדיכאון ואולי היא חולה ועוד כל מיני לימודי זכות. אבל א. היא לא, בדקתי ב. גם אדם חולה כשמסתייע באנשים מבחוץ בצורה חריגה הייתי מצפה שישתף שיש סיבה להסתמכות החריגה הזו)

עם זה - אני ממש מסכימה

סיפור:
חבר של בעלי שיתף אותו במצב כלכלי פתאומי מאוד מאוד קשה,
וביקש ממנו הלוואה של כמה אלפי שקלים לשלושה חדשים שאז אמור להכנס לו סכום גדול והוא יחזיר את הכסף.
בעלי שאל אותי מה אני אומרת וכמובן שמיד אמרתי לו ברור זה חסד מדרגה ראשונה והלווינו לו את הכסף.

יום אחרי זה, מתקשר חבר משותף שלהם, שאין לו קשר טלפוני עם בעלי, ומתחיל לדבר איתו.
אחרי עשר דקות של שיחה נעימה הוא שואל את בעלי אם יוכל להלוות לו 35,000 לתקופת זמן לא מוגדרת.
בעלי אמר לו שהוא יבדוק ושאל אותי מה אני אומרת.

מה אמרתי? ברור שלא!
וזה הכלל שלי, כשבן אדם צריך עזרה חריגה ובמיוחד אם זה לא מישהו עם קרבה משפחתית
הוא צריך לשתף, בדיוק למה הכסף מיועד, בדיוק מתי הוא מתכוון להחזיר.

בעלי היה לו מאד לא נעים אבל בסוף הוא אמר לא.

אחרי שבועיים הוא פגש אותו והחבר אמר לו שהוא תכנן להשקיע באיזה משהו שאמור להביא תשואה...בלה בלה.
לא שאני חושדת בו שלא יחזיר את הכסף!
אבל זה המשנה זהירות והכלל שלי בעזרות חריגות.