אשמח לשמוע את דעתכם.
במשפחה אצלנו יש זוגות שעדיין ממתינים!
כעת יש מהמשפחות במשפחה כאלה שכן שולחים תמונות שנה טובה של הילדים וכו'
ובדרך כלל שולחים את זה עם מגנט, וההורים שמים את זה על המקרר.
השאלה, שמצד שני יש את הרגישות של אלו שממתינים, ומצד אחד רוצים לעשות נחת רוח ושמחה להורים.
מה הכי כדאי לעשות?
בתור ממתינה.
צאו מהסרט,
אף אחד לא רוצה לאמץ את הילדים שלכם.
תנו לאהוב את האחיינים.
תנו להתרגש מהם כמו כשהיינו רווקים.
תנו לאהוב אותם אהבת דוד-אחיין.
תפסיקו להיזהר לידינו ולהזכיר כל הזמן את זה שאין לנו ילדים ולכן נגזר עלינו להיות מרוחקים ומנודים מהאחיינים.
תתחילו לחשוב מה יעשה נעים למי שמולכם--- למי שמחכה ותנו להם להיות שותפים.
תפסיקו לחשוב על עצמכם ומה יהיה
לכם לא נעים. ואוי. איזה בושות. מה אני יגיד לו. ושלא יהיה עין הרע
תתחילו להיות קצת עם טקט.
ואני אדגיש שוב,
וסורי על העצבים.
אבל: כולם מפרגנים לכם על הילדים שלכם- האחיינים שלנו. רק תנו לנו לאהוב אותם.
וכן: אנחנו כואבים. גם פיזית וגם רגשית. ויש לנו מדי פעם אכזבות. וציפיות. ונפילות. זה לא קשור למה שיש או אין לכם.
וכן. אני הולכת ברחוב והשם ישמור רואה ילדים. וזה בסדר.
אז כן.
תביאו אלבום ענק להורים עם תמונות של הילדים.
וגם מגנט שיתפוס את כל המקרר.
אה, ותשלחו גם לדודים האוהבים את התמונות של האחיינים.
ותשתפו אותם. גם בתהליך הגידול.
ואתם יכולים גם להתייעץ איתם.
גם להם יש ידע בילדים.
ותשוויצו להם באחיינים המדהימים שלהם.
ותבקשו מהם לשמור על הילדים שלכם אם הם בעניין.
ותהפכו אותם לדודים הכי שווים שיש.
שהילדים הכי יהיו חולים עליהם.
וכן, אני הראשונה שיודעת על כל בשורה טובה,
כי הכי כיף לשתף את מי שמתרגש,
וכיף להתרגש ברוגע ובנחת בלי שיחשבו שאני יקנא.
כי אני לא.
פשוט לפעמים קשה עם אלו שמוציאים אותי מחוץ לסיטואציה.
ואז אני מרגישה בחוץ,
אז זה מקשה עלי.
וגורם לי שכבר די, ה' , תביא לי כבר משלי.
חייבת לציין שככה מתנהגים אצלנו במשפחה,
והאחיינים הכי רבים לבוא אלינו.
וזה כיף.
לכולם.
כן, גם לגיסה שקורסת אחרי 5 לידות רצופות שנה אחרי שנה.
וגם לנו.
ובזמנים קשים במיוחד ששוב טיפול נכשל,
יש במה להתנחם,
יש אחיין מתוק לקחת לשבת
ולחבק אותו מתוך הדמעות.
ולתת אהבה ואימהות.
כמו כשהייתי בחורה רווקה.
מצטערת על התגובה החריפה.
מאחלת לכם שתהיו תמיד מאלו שנעים לידם,
ולא מאלו שגורמים לחוסר נעימות.
הנושאים החמים
