הייתה כאן עוגה...

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
שהכינה מישהי אלופה דיי מזמן...בצורת ספרי קודש 'תלמוד בבלי' נראה לי, לבר מצווה.
ואני לא מוצאת את האשכול הזה.
מישהי זוכרת היכן הוא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י Hola!:
את זה היא פרסמה ביום שלישי.
התכוונתי לעוגה מלבנית שעשויה מכרכים כחולים של ש"ס- כמובן אכילה.
מישהי הכינה אותה לבר מצווה.
לחצ/י כדי להרחיב...
זו הייתה אושעיה
משהו כזה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 426
    • א
    שיתוף - לביקורת (אולי) סיפור קצר בהמשכים (ללא שם)
  • אייסקפה הפוך //
    • ציבי זרקה את המעיל על השולחן בכניסה, מתוסכלת.
    היא מרחה את נעליה בשטיח והורידה גם אותן בזעף.
    "צהריים טובים" ראשו של נתי הציץ מדלת המטבח, מלווה בחיוך עולץ, שנמחק במיידית. "קרה משהו?"
    ציבי הרימה אליו את עיניה ונאנחה. "כנראה".
    "אוח".
    "כן".
    "כוס קפה?"
    "אני אשמח".
    "בכיף".

    ציבי התכרבלה בפוך, מחממת את אצבעותיה בכוס הקפה שהכין לה נתי.
    "אם את רוצה לשתף את מוזמנת", הוא הודיע תוך כדי טיגון. מעיף מבט קצר באשתו.
    צמרמורת קלה עברה בה. "אני יודעת.."
    "אני שמח".
    היא נשפה על האדים. "אוף, התפללתי שזה לא יקרה וזה פשוט קרה".
    נתי הסתובב; "שוב מרים?"
    ציבי לגמה מעט מהכוס. "זה מתחיל לתסכל אפילו אותך.." דוק שקוף הבריק באישוניה.
    "בשבילך אני מתוסכל. דיברתן?"
    "ניסיתי, מבטיחה לך, והיא לא מוכנה להקשיב".
    נתי בלע אנחה. "את רוצה שאנסה לדבר עם בעלה? אני פשוט באמת חושב שכדאי לסיים עם זה ודי, תראי איך זה גומר אותך.." הוא נושך את שפתו התחתונה.
    היא קמה ממקומה וניגשה למקפיא, שולפת קופסת עוגיות טרייה שהכינה אתמול. "אתה צודק, באמת.. ואני זו שצריכה לעשות את זה".
    "אבל זה לא כל כך מתקדם.."
    "שוב צודק".
    "שאתקשר וזהו?"
    "לא".
    נתי חש רצון עז לדפוק את ראשו בקיר. "ציבי. או שאת מתקשרת למרים עכשיו, או שאני אתקשר לבעלה", הוא מתקשח. "מה את מעדיפה?"
    "שאני".
    "אז עכשיו", הוא שלף את הפלאפון שלה מההטענה, מגיש לה אותו. "אני מחכה, ושומע יחד איתך, קדימה".
    ציבי לקחה את הפלאפון באי שביעות רצון, מחייגת את המספר.
    "מרים?"
    "ציבי". נראה כי האש מלחכת את המקשים.
    "כן".
    "מה את רוצה עכשיו?" הקוצר רוח נשמע גם מחוץ לטלפון, והלחיים המסמיקות מספיקות לנתי.
    תפעילי את המיקרופון, הוא מסמן לה, והיא לוחצת.
    "רציתי לומר לך שהסצנה האחרונה ביננו הייתה לא נעימה לי". היא מנסה לקרר את פניה החמות.

    שקט מעבר לקו. "את מצפה שאני אתנצל?"
    "כן, מן הראוי".
    גיחוך. "אז אני מאוד מצטערת, אבל ההתנצלות לא מתכוונת לבוא".
    ניתוק.
    נתי התקשה לבטא את הרגשתו. וציבי לא הגיבה.
    "אני.."
    "אין מה, פשוט לדלג, וזהו", ציבי קמה מהשולחן, וניגשה לכיור לשטוף את פניה.
    "אסור לדלג, וזה סתם חבל", הוא לא הסכים. "אם תדחיקי זה יבוא בדרך אחרת, וכבר ראינו שזה ככה, זוכרת?"
    היא נאנחה שוב. "כן. ושוב אתה צודק".
    "בואי נחשוב מה אפשר לעשות". הוא מנסה לעודד.
    "לעזוב עבודה".
    "אוקי".
    "מה???"
    "מה קרה?"
    ציבי שפשפה את עיניה. "אתה הסכמת שאני אעזוב את העבודה?" היא לא האמינה שהיא שומעת את מה שהיא שומעת.
    נתי חייך. "זה שאת עוזבת עבודה לא אומר שאת לא עושה סוף לסיפור של מרים. לכי לישון עכשיו, את זקוקה לזה".


    ↤↤


    "מה קורה פה היום??" שילת קצצה את ציפורניה.
    "שילת?" רחל המזכירה דופקת בדלת, ופותחת חריץ דק. "אפשר?"
    "כן כן, תיכנסי", העבירה שילת את כף ידה על המצח.
    "נעמי התקשרה לומר שלא תוכל לבוא גם בהמשך השבוע". בישרה רחל.
    "את לא רצינית. היא לא יכולה לא לבוא, אין לי מישהי אחרת בקבוצה של התסמונת דאון", היא מחווירה מעט. "יש לה מישהי להביא?"
    רחל מורידה את עיניה אל הקסר שבידה. ואחר מחזירה. "לא.."
    "היא צריכה לעשות את זה. עדכני אותה במהירות האפשרית. ושתתקשר אליי בבקשה".
    "אעדכן"
    "תודה".


    ↤↤


    הסנדוויצ'ים שלהם כבר היו מוכנים על השיש, וציבי העבירה 'ויש' אחרון.
    "בוקר טוב!"
    ציבי הסתובבה, "בוקר אור".
    "ציבי".
    "כן נתי".
    "אפשר לבקש חיוך של בוקר? התחלת דף חדש עכשיו", הוא מחייך בעצמו. "והבעיה שלך נפתרה".
    היא נעצרה. "מה שאמרת עכשיו זה חלק מהמשפט הראשון או כחלק נפרד?" איבריה דרוכים.
    "כחלק נפרד וכהמשך", הוא לחץ על הקומקום, והמים החלו לרתוח.
    "נתיי"
    "כן ציבי?"
    "אפשר תשובה נורמלית?" ידיה נחו על מותניה, ממתינות.
    הוא הצביע לה לשבת. "קודם קפה".
    ציבי התיישבה, מותשת. "אפשר לפני?"
    "כן", נתי עליז היום באופן מיוחד. "טיפלתי בשבילך בהתפטרות, ומצאתי לך עבודה חדשה".
    עיניה התרחבו. "אתה צוחק עלי".
    "דווקא לא.." העליזות פגה לאיטה. "את לא שמחה?"
    היא צוחקת צחוק קצר. "אתה לא אמיתי".
    "אבל עשיתי את זה באמת".
    "לא נכון"
    "ציבי.. אני עשיתי את זה".
    "מה העבודה החדשה?" היא מנסה להתמקד בפן החיובי לעת עתה.
    "מורה ממלאת מקום".
    הלב מנתר.
    "מורה", היא חוזרת אחריו לאט.
    "כן", הוא מתחיל לחייך בחזרה. "תנחשי לאיזה מקצוע".
    "תנ"ך??"
    "כן, ב"ה"
    "ווואווו!" הפנים שלה מאירות, וזה כל כך שווה את הכלום שעות שהוא ישן אתמול.
    "אני שמח בשבילך מאוד" הוא מסיים לשתות את הקפה שלו וממשיך. "היום הראשון בעבודה מתחיל מחר, בכיתה ב', בבית ספר נווה שירה פה בעיר".
    "איך עשית את זה?! אמאלה נתי אני לא מאמינה, ", היא מחייכת חיוך ענק.
    "אז תתחילי", הוא מכתף את התפילין. "וחוץ מזה, שיש לך עניין לסדר היום".
    האור כבה.
    "מרים שוב?" המבט בעיניים מתחנן.
    "אני מצטער, ציבי. את חייבת לעשות את זה" הוא מתחרט על המילים, היה מסמס לה או משהו. "אבל אני זמין תמיד לשמוע שאת אחרי השלב הזה.. שיהיה בהצלחה".
    "תודה נתי.. בהצלחה בכולל".
    דלת נסגרת בשקט.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ברווזים, פינקיו, אושר המאושרת ועוד 33 משתמשים36 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אייסקפה הפוך
    בעזרת ה'! ותודה רבה🫶🏻
  • 183
    • נ
    סיפור בהמשכים החיים על פי מכשפות
  • נעה613 //
    • החיים על פי מכשפות
    בדרך לתיכון עוצרים בשלזיה​

    "גזרתי את ערכי עצמי מקופון. חיה כמו חיידק על שרשרת המזון. או הכול או כלום או כליה או כיליון. ואין אמונה גם במחמאות מיליון."
    פאוזה.
    "יש לך בעיה עם המשקלים," פיט הרפה את גביניו, מחליף תנוחת השענות על השיש. "אבל אני אוהב את זה."
    "הכי חשוב," סיכמה האשלי. זו פעם ראשונה, למען האמת, ששיתפה מישהו בטקסט ששייך לה, ועוד לא באחד מהקלילים שביניהם. אם יש קלילים ביניהם.
    אחיה הביע הזדהות, מניח לשיש. "טוב. מתוך ניסיון כנה לא להפריע, אני אלך. את תוכלי לומר לאמא שאני עם החבר'ה? שלא תנסה להשיג את הוגו כדי לקטוף את מצנפת הלילה שלו מראשו בעודו ישן, שוב."
    "כן."
    פיט נעלם מאחורי גבס המבואה, את עזיבתו מודיעה טריקה בעלת צליל שלו.

    האשלי פספסה, ברגע האמת ההוא שם למעלה, את השאלה האם תעדיף לרדת אל נווה התלאות מלווה בתאום או לא.
    בדרך כלל החזיקה בדעה שלילית על העניין. אבל ביום ההולדת האחרון שנחגג להם הגיעה סוף סוף ההזמנה משיין, אז אולי הוא בכל אופן מסמל דבר מה חיובי.
    "בוקר טוב!" מעבר לקו קולה של המנהלת נשמע נוקב אפילו יותר. "כן האשלי, השעה עשר?!"
    "בדיוק עמדתי לצאת," לעלעה בלשונה, דוחפת כיסא כדי לייצר אפקט של 'דברים זזים פה, ברור שגם אני'. "אז ממש מצוין שהת- שהמנהלת התקשרה."
    "אז קדימה, את פה תוך רבע שעה."
    "חצי שעה, אבל כן."
    "בלומברג!"
    "אלטונדר."
    "אלטונדר!"
    "מה?"
    האישה טובת הלב השתעלה קלות. "רבע שעה!"
    ***


    פלורימונד ג'יילס דו סואואה דיוק היה אחראי על הקמת תנועת הנוער 'השלזים בדרך' בין השנים 1940-1936 עד שמצא את מותו מחכה לו בין מותם של עוד עשרות מתנגדי משטר שחיכה להם גם הוא בחפיר שמתחת לגשר גליניקה.
    הפרט הכי חשוב בסיפור מבחינת האשלי הוא שמתחת לגשר גליניקה הגרמני מעולם לא היה חפיר, הפרט הכי חשוב מבחינת שורי היה ונשאר חמשת השמות החגיגיים של דו סואואה, והפרט הכי חשוב בסיפור מבחינת ציר ההיגיון הוא תנועת הנוער 'השלזים בדרך'; במיוחד כשהושבה ליושנה עטרתו כך ביום שלישי משמים.
    תנועת הנוער באותו יום הזכירה מאוד רביצה. איש תחת גפנו או תאנתו, תלוי אם זכר הבוקר שהלימודים נגמרים מאוחר.
    "יש לו עשרות שמות חיבה," ציינה אז שורי. "פלורי, ריימונד, ג'יי, ג'ייל, דוסו. מעניין באיזה מהם הוא בחר להשתמש."
    "בפלורימונד ג'יילס דו סואואה דיוק," האשלי חזרה אז מההקבצה הפלסטינאית (זכתה לשמה כיון שהקיר הדרומי שלה היה פעם קישוט כיתה שהתפרק והשאיר אחריו גבס ירוק למחצה- חום למחצה) "זה שם החיבה שאני הייתי בוחרת."
    "המון חיבה הוא משדר."
    "אהה," נאבקה האשלי עם סוגר הקלמר שלה. אולי היא קצת אשמה, כן? יכול להיות שלא היה חכם לקנות קלמר בצורת מפת אוצר.
    "שיואואואוווו!!!" גילי לא בחלה באף אוקטבה כדי להביע את רגשותיה. "בחיאתתתת, היום זה הבדיקות של דור ישרים????"
    משאף אחד לא ענה לה, הסיקה מסקנה מהשתיקה. "כילו יואואואואואו, אשכרה כילו! אימל'הההה איזה פחד!!!"
    "כולה ארבע מבחנות," הציגה שורי לראווה את הידיעה. יש לה שש אחיות מעליה. ושש מתחת. "שבכל אחת מהן יש אולי, כפית של דם."
    "שיואואואואואואואו!!!" גילי הסבה גב אל היציאה, אבל איש לא פספס את ההמשך: "אשכרה כפית של דם!!!"

    "טוב שהזמנו בדיקות לכל השכבה," הפיגה האשלי את השעמום שמעבר לדלת. "אני לא רואה את עצמי מזמינה לעצמי בעצמי. תורי עכשיו?"
    "אמרת הזמנו?" תהתה שורי. "או שדמיינתי? כי אני זוכרת, ותסמכי על הזיכרון שלי, שבערך לפני שבוע- שזה בדיוק- אבל בדיוק! י"ג חשון- אני הרמתי טלפון למנהלת וביקשתי להזמין את הבדיקות של דור ישרים. אז איך בדיוק הזמ-"
    "את הרמת טלפון למנהלת?! שנדבר על זה רגע?!" אחרי הערעור של אביטל ובמקביל אליו כבר התחלפו הבנות בחדר האחות כך שהבאה בתור על פי הרשימה הייתה האשלי.
    כלומר, זה לא היה כתוב ממש ברשימה, אבל שרית והיא התחלפו לפני, אז במחילת הרשימה, עכשיו תורה.
    "נו, ספרי לי, מה את הולכת ללמוד שנה הבאה?" חיטאה הבחורה קשוחת המראה את פרק ידה. "בלנות? לכידת נחשים?"
    "בלנות פחות. ולכידת נחשים-" המחט חדרה אל מתחת לעורה. "פייי. לכידת נחשים- אז כן, התאום שלי הוא לוכד נחשים."
    קשוחת המראה התאפקה שלא לבחון את האשלי מחרטום מגפיה ועד קצה צמיחת המיקימאוס שלה. היא הייתה נראית די המומה. "יש לך תאום לוכד נחשים," וידאה. "זאת אומרת שאם צץ פה נחש..."
    "גמרת?" האשלי נמצאה במצוקה.
    "מממ... לא כל כך. את רוצה להביא לי את היד השנייה? השמאלית שלך לא ממושמעת."
    "אז מה אני הולכת ללמוד שנה הבאה, בוא נדבר על זה," תזמנה האשלי הסחת דעת.
    "כן, לגמרי. ראיית חשבון?"
    "ראיי...ת חשבון, ברור." החלק של החדירה עבר שוב. "סתם, ממש לא. האמת שזה די משעמם. אבל חשבתי לנסות דווקא-"
    "הבאה בתור!!" שמטה האחות את דמה אל ארגז הקירור. "שבי כאן, תלחצי דקה על כל יד ואת משוחררת."
    ***
    להאשלי מעולם לא הייתה בעיה עם ספירות דם.
    והפרט הזה מסופר, כמובן, משום שגם הפעם לא הייתה לה שום בעיה עם הפרט הנ"ל.
    אז למה, אי לכך, ראשם של נוסעי האוטובוס נראה גדול מתמיד?
    "ילדה? כמה אצבעות את רואה?"
    "אדוני, אתה לגמרי מפריע!"
    "היא חיה??? היא חיה???"
    "ילדה!"
    "...חזק ויאמץ ליבך וקווה אל השם! לרפואת האשל אסתר בת טובה מינדל, אנשים!"
    "האשל אסתר בת טובה גיטל, ריקי."
    האיש שצעק 'ילדה' חדל.
    "התעלפת," בישרה ריקי תכופות. "זה היה נראה ממש גרוע, האמת. אבל העיקר שאת חיה. גמרנו עלייך כמעט יום. אבל מסתבר שכל זה לא עזר, כי לאמא שלך לא קוראים טובה מינדל!"
    "לא נורא, בטוח היכנשהו בעולם יש האשל אסתר בת טובה מינדל שהיתה צריכה שתגמרו עליה כמעט יו-"
    בוף, את דלתות האוטובוס הציף צבע כתום ואיאו איאו.
    נחשול הדיבורים גאה מחדש, רב- שיח שבחלק קטנטן ממשפטיו היה טעם.
    דקות לאחר מכן כבר היתה האשלי, אמה, אחותה והאחיינית בת ה0.2 על אמבולנס בדרך לבית החולים ששפר עליו מזלו.
    ***


    מעולם לא קם שום פלורימונד ג'יילס דו סואואה דיוק וגם לא תנועת נוער בשם 'השלזים בדרך', אבל בגדול זה לא העניין. יש לי רעיון לעלילה שהיא הלחמה של אגדה על מכשפות ונסיכות עם ריאליזם ריאליסטי מאין כמותו. אני אשמח לשמוע כל דבר, בגדול, כי הכול יותר טוב מהתעלמות מוחלטת, לא?נ
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, RIVKA W, Yael Mor ועוד 20 משתמשים23 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משפחה שכzoo
    מאוד מאוד נהניתי לקרוא, כתיבה מאוד יצירתית! מה שכן- הרגיש לי חסר סימני פיסוק ושהמשפטים ארוכים...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה