הילד גמול 100% אבל...

  • הוסף לסימניות
  • #1
כמו שכתבתי בעבר הבן של תוך 3 שעות נגמל...

אחרי 3 ימים תפס שזה לא "שווה" לו והתחיל לפשל...

ייעצו לי שבכל פעם כשצריך, פשוט לקחת לשירותים וזהו, הוא קלט. הוא ישן כבר ב"ה בלי טיטול, לרוב קם יבש.
בקטע הזה אני משאירה לו את האחריות, לפחות פה:p

אבל בקטע ה"רציני" הרמנו ידיים...
הוא יודע שהוא צריך הוא מתאפק, עד שנוצר לו חלון הזדמנות, הוא חומק לפינה של חדר בלי שנשים לב ופשוט עושה.

רק לא בשירותים.
הוא כבר הלך כ"כ יפה ועשה רק בשרותים.
פתאום כזו נסיגה...
אמרנו לו (כמובן אחרי התייעצות) שבכל פעם כשלא זוכר ללכת לשרותים או לבקש, ויהיה מלוכלך, נשים לו טיטול כמו לאחותו הקטנה ויהיו לו פצעים כי טיטול עושה לו פצעים (באמת, העור שלו מאוד מאוד רגיש) עשינו את זה פעם, פעמיים ושלוש בפעם הראשונה הוא מאוד בכה בפעם השניה היו זעקות עד לב השמים בפעם השלישית מחאה שקטה וזהו.

הגננת של שנה הבאה אמרה לי שאם המצב יתמשך הוא יאלץ להגיע לגן אן טיטול-שמבחינתו לא בא בחשבון, או בכל פעם כשילכלך, אצטרך להגיע לגן כדי לנקות אותו-מה שגם לא בא בחשבון כי מקום העבודה שלי מרוחק מרחק של רבע שעה (אצטרך להחסיר חצי שעה מינימום)

יש למישהו נסיון עם המקרה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מנסיון שלי, היה לי גם סיפור עם הילדה בת 4.
הייתה גמולה לגמרי ופתאום נסיגה בדיוק בענין שאת אומרת,
הלכתי איתה לשלושת המימדים, הלכתי לטיפול בפרחי באך, ובלי לזלזל באף שיטה, אני אומרת לך, עזבי את הילד ותני לו להתפנות איפה שהוא רואה לנכון!
תנקי לו אחר כך בלי להעיר לו כלום ובלי איומים בכלל.
הכי הרבה שאת יכולה לומר לו, זה : "כל כך לא נעים לך עכשיו"

עברתי עם הבת שלי סיוט כזה במשך יותר משנה וכל פעם הייתה מלכלכת בתחתונים ומתאפקת וכ"ו וכמה שהתיחסנו לזה בכל דרך, גם טיפול רגשי גם איומים וצעקות וגם הבטחות של פרסים, כלום לא עזר!!!!!

רק כשחלטתי שאני לא מטפלת בזה בכלל ולא מתיחסת, היא באמת השתפרה מאוד מאוד.
היו פעמים שהיא הייתה מתפנה בתוך השירותים ואני לא הייתי מגיבה אפילו לא במילה טובה כי רציתי להעביר לה שזה הכי טבעי שזה מה שהיא צריכה לעשות מלכתחילה, אז היא הייתה אומרת לי, "אמא, את לא אומרת לי כל הכבוד" אז אמרתי לה בתגובה: "עכשיו נעים לך בבטן, עכשיו נעים לך שאת נקיה" והייתי חוזרת על זה בכל פעם שהיא התפנתה בשירותים. ולא סיפרתי אחר כך לאבא שהיא עשתה בשירותים וגם לא לסבתא.

אגב, נקודה ששווה לך לבדוק, (אצלי זה היה מדהים כמה שזה היה נכון)
סוגרים זה ענין של שליטה, ואם ילד מנסה להחליט ולשלוט בדברים מסוימים ואנחנו כל הזמן מחליטים בשבילו, אז הוא מחפש שליטה במקום אחר והרבה פעמים זה מתאפיין בהתאפקות בשירותים או בלכלוך וכ"ו. (אגב, אצלי היא בכורה, גם אצלך, לא?)
אצלי, הבת שלי כל ארוחת צהרים או ארוחת ערב הייתה מכריזה:"רק חמש כפיות" ואני הייתי אומרת לה שהיא אוכלת כמה שאמא חושבת שטוב בשבילה. וכל פעם הייתי בעצם מחליטה בשבילה. עד שרופאת ילדים שהיא גם מתמתחה בהתפתחות הילד וכ"ו אמרה לי, "כשהיא מבקשת חמש כפיות של אוכל, תגידי לה, לא, רק ארבע!!! לא צריך יותר. או "תאכלי כמה שאת רוצה את מחליטה כמה"

אני לא יודעת לשים את האצבע במדיוק אבל ככל הנראה ממש אחרי שהתחלתי לומר לה כך, הענין של השירותים התחיל להשתפר בצורה עקבית ומדהימה.
פשוט נתתי לה להחליט בכל דבר שמבחינתי הוא לא עיקרון. היא בוחרת את הבגדים מעצמה אבל אני רק ממליצה, אם זה זה ממש לא מתאים, היא מחליטה כמה סיכות לשים על הראש או איזה קשת (אלא אם כן הולכים למקום שמעבר לחצר שלנו...)

בקיצור, כאחת שעברה את זה בצורה באמת קשה ולאורך המון המון זמן, אני אומרת לך באמת,
הדרך הכי טובה היא להתעלם לגמרי. ולא לחפש בעיות יותר מדי ולא טיפולים.

יגדל, יעבור וזהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אגב, רק שתדעי שהחוק השתנה והגננת יכולה להמשיך לומר לך שתצטרכי לבוא לנקות, זה ממש לא ככה. הגננת חייבת לנקות ואין יותר לקרוא לאמא.
אז תפסיקי להילחץ זה רק מלחיץ את הילד וזה יגרום להאריך את התהליך. ממש חבל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י שושיה;1348407:
כמו שכתבתי בעבר הבן של תוך 3 שעות נגמל...

אחרי 3 ימים תפס שזה לא "שווה" לו והתחיל לפשל...

ייעצו לי שבכל פעם כשצריך, פשוט לקחת לשירותים וזהו, הוא קלט. הוא ישן כבר ב"ה בלי טיטול, לרוב קם יבש.
בקטע הזה אני משאירה לו את האחריות, לפחות פה:p

אבל בקטע ה"רציני" הרמנו ידיים...
הוא יודע שהוא צריך הוא מתאפק, עד שנוצר לו חלון הזדמנות, הוא חומק לפינה של חדר בלי שנשים לב ופשוט עושה.

רק לא בשירותים.
הוא כבר הלך כ"כ יפה ועשה רק בשרותים.
פתאום כזו נסיגה...
אמרנו לו (כמובן אחרי התייעצות) שבכל פעם כשלא זוכר ללכת לשרותים או לבקש, ויהיה מלוכלך, נשים לו טיטול כמו לאחותו הקטנה ויהיו לו פצעים כי טיטול עושה לו פצעים (באמת, העור שלו מאוד מאוד רגיש) עשינו את זה פעם, פעמיים ושלוש בפעם הראשונה הוא מאוד בכה בפעם השניה היו זעקות עד לב השמים בפעם השלישית מחאה שקטה וזהו.

הגננת של שנה הבאה אמרה לי שאם המצב יתמשך הוא יאלץ להגיע לגן אן טיטול-שמבחינתו לא בא בחשבון, או בכל פעם כשילכלך, אצטרך להגיע לגן כדי לנקות אותו-מה שגם לא בא בחשבון כי מקום העבודה שלי מרוחק מרחק של רבע שעה (אצטרך להחסיר חצי שעה מינימום)

יש למישהו נסיון עם המקרה?

פוףףף
רציתי להגיד לך שלא תשויצי אם זה כאן בפורום,
חבל

ואל תלחצי מהגננת, תני לענינים לזרום
ותהיי רגועה
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
גמני התחרטי מליון פעמים...

הילד הזה הוא הילד השני שלי (יש לי כבר נסיון עם גמילה) כבר שבועיים וחצי בתהליך, הילד יודע שצריך, אבל לא מוכן להודות שזקוק דחוף לשרותים...

הוא באמת ילד "גברי" מאוד מאוד שתלטן ופלפל הוא גם יחד עם זאת תמים או מתמם (דוגמא, אנחנו אומרים לו "שמעון מותק, אם אתה מרגיש שאתה צריך לעשות מהגב (הגדרה שלו:D) מה אתה אומר?" הוא-"מה?" אנחנו שוב "מה?" הוא שוב "מה?" מנסים לפשט, "שמעון למי אתה אומר שאתה צריך?" הוא"למי?" איפה אתה עושה? הוא -איפה?
עד שאנחנו מתחרפנים...)

אבל הקטע הוא שנראה לי שנובע פשוט מפחד למרות כל החיזוקים שאנחנו נותנים, הוא גם מעדיף שכשהוא יושב לשבת בלי אפ'חד לידו.

א'קיצור, היום שמתי לב שבשעות מסוימות הוא בד"כ צריך, אז הושבתי אותו בשעות ה"קבועות" שלו והוא עשה מקסים!!!

אני חושבת שאצלו צריך בתחילה הרבה הצלחות כדי שיאמין שזה לא כזה מפחיד ככה היה גם עם הנושא הפשוט יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
תעוזה קצת...
מה הוא יעשה אם תגידי לו שינקה לבד מתי שמלכלך?
שיוריד לבד ויחליף,
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אצלי גם היתה בעיה כזו אצל השני שלי. זה היה ממש לפני שנכנס לחיידר.
בשבוע הראשון שהיו ימים קצרים שלחתי אותו עם טיטול ובד"כ חזר יבש וגם נקי.
ואח"כ הורדתי לו וזהו. היו כמה פישולים שאני או בעלי היינו צריכים לרדת לחיידר להחליף אותו. וזה היה ממש לא נעים לא לי, ולא לילד. הילד קלט שהוא מפסיד מזה. הוא היה צריך לחכות עם זה עד שאני יבוא, וזה לקח זמן...
אז הוא פשוט הפסיק לעשות בחיידר.
קצת אחרי שהוא חזר- עשה בלבנים וככה מידי יום. הוא לא הסכים טיטול ואני יום יום הייתי צריכה לנקות את זה. (או לזרוק ולקנות חדשים). זה היה סיוט, סיוט. בערך 8 חודשים אם לא יותר, זה היה יום יום.
לא יודעת איך זה נגמר בסוף. באותה תקופה התחלתי הנחיית הורים של שפר- אולי זה עשה משהו.
כ"כ התחלתי להגיד לא שיוריד לבד מכנסיים. כי אמא לא יכולה וזה מגעיל.
ולבסוף זה נגמר. והוא עושה בשירותים. בהתחלה כשלא היינו בבית אלא בבית של מישהו אחר או בגינה היו קצת פספוסים לא נעימים.
אבל ב"ה זה מאחורינו.
זה היה קשה מאוד.
מאחלת לך המון הצלחה.
תני המון אמון בילד שהוא יכול ומסוגל. ותאמיני באמת שהוא משתף איתך פעולה והוא עושה בשירותים.
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ועל כל העיצות אוסיף עיצה אחת מנצחת שהכי עזרה לי בגמילה מתמשכת של בתי
(עד טרום חובה היא הייתה רטובה כל הזמן, בבית הייתי שמה לה טיטול)

פשוט להתפלל על זה! לבקש מה', להתחנן ולהפציר וה' שומע, ועוזר. באמת.
:)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה