הכל שחור לבן

[כנפיים]

אני טובה,
אהובה,
ולא שווה.

מדהימה,
ברמה,
ולא מתאימה.

תמיד בקו,
ויש לי גב,
לא עכשיו.

כי עכשיו זה זמן,
של שחור ולבן.
מסונן.

והנפה-
מרקידה,
מרעידה,
מטלטלת,
שלוותי נוטלת,

ואת החורים,
עוברים,
רק החיוורים,

מי ששחור,
נשאר מאחור,

להתייאש,
להתבייש,
להסתדר עם מה שיש,
לשתוק.

להיאבק,
להילחם,
להסתפח,
לדבוק

בנעלים,
המעולים,
בכל מידה נכונה מהוללים-
וכזאת מעוללים.

 

[הפקות כתיבה]

כנפיים, את המון כותבת על דחייה, על השונה והאחר, על סטיגמות
מה יש?
השיר נוגע מאד

 

[כנפיים]

בואי נשב על ספת הפסיכולוג, ואספר לך
הם באמת מדברים אלי מאד, האחרים והשונים. (והם לא חייבים להיות באמת כ"כ שונים, מספיק שסימנו אותם.) סטיגמות ודחייה נראים לי העוול הכמעט הכי גדול שאפשר לעשות לבנאדם.
יש אחד גדול ממנו-
לשכנע אותו שזה מוצדק.
אבל אני דווקא כותבת הרבה בנושאים אחרים, אולי בקרוב גם פה..
במקרה יצא לי לכתוב רצף כזה, האחרון בעקבות סיפור ששמעתי היום.
אחד הדברים המקוממים, דחייה על רקע גזעני.