זה????
מעשה בכפרי ובפריץ
איכר הלך בדרכו לעיר הגדולה ליום השוק, והלך אתו עגל למכירה. חלם מה לעשות עם הכסף שיקבל עבורו. ירד מן המסילה, לפנות דרך לכרכרת הפריץ שבאה מולו. עצרה הכרכרה לצדו והפריץ גחן בעד החלון: "כמה תבקש עבור הכלבלב?" שאל.קד האיכר ואמר: "עגל הוא ברשותך!"שוט הפריץ וחרץ פס דם בכתפו "אמרתי כלבלב" רעם בקולו.האיכר הנבוך קד בשנית: "אבל עגל הוא, כבודו"הך, הצליף הפריץ בשנית: "אמרתי כלבלב, הריהו כלבלב!"קד האיכר בשלישית "אבל זה עגל".השוט שב והיכה והמרכבה המשיכה בדרכה, מותירה אחריה איכר פגוע וחבול שנשבע לנקום בפריץ.
כעבור כמה ימים מעטים הציתה יד אלמונית את טירת הפריץ. זימן הפריץ קבלנים שהגישו הצעות מחיר מפולפלות. הצעתו הסתכמה בשליש מהמחיר. הסביר, שמתחריו לא הביאו בחשבון שלפריץ יש יערות היכולים לספר עציי בנייה לרוב ומשרתים היכולים לעבוד בבניין, וכך אפשר להוזיל את המחיר.הפריץ שמח להצעה, ובפני הקבלן הייתה בקשה:זקוק הוא לעצים חסונים במיוחד לבניית טירה רמה ונישאה. יואיל הפריץ להדריך אותו ביערותיו ויחדיו יבחרו את העצים. הפריץ הסכים בשמחה. הורה לרתום את הכרכרה ונסע עם הקבלן. הגיעו ליערות. העצים החיצוניים הם צעירים ורכים. העצים הוותיקים והחסונים מצויים בעביי היער. ירדו מהמרכבה, נכנסו ליער, ובחנו עצים. הגיעו לקבוצת עצים גבוהה. "זהו!" אורו עיני הקבלן. הוציא צבע מכיסו וסימן עץ אחר עץ. "עתה נבחר את העץ המרכזי שעליו יישאן כל המבנה." לאחר בדיקה הגיעו לעץ מתאים. "חייב אני לדעת את היקפו" אמר הקבלן. ביקש מהפריץ שינסה להקיף בידיו את הגזע הרחב. "אינני מצליח להקיפו" קרא הפריץ בשמחה. הקבלן הלך לצדו השני לראות איזה רווח נישאר. הוציא חבל וקשר את 2 כפות הפריץ זו לזו. "מה אתה עושה?" קרא הפריץ המבועת וניחש את התשובה .הקבלן שלף פרגול והחל מצליף בגבו של הפריץ "כשאומרים לך שזה עגל, הרי זה כלב ולא כלבלב!" אמר ושנה והצליף ושנה עד שהפריץ התעלף.
נקפו שעה ושעתיים והפריץ לא שב לביתו. הלילה ירד, ולא חזר. החלו לדאוג. החלו בחיפושים ורק למחרת היום מצאוהו מעולף ומצולק ונוטה למות. נשאוהו לביתו בקושי עוררוהו מעלפונו. אך פקח את העיניים וניזכר שאירע והתעלף שוב. הבהילו את טובי הרופאים, אך הפריץ לא חזר לעצמו.יותר משצרבו המכות צרבה ההשפלה. בינתיים יכול היה הכפרי להיות רגוע, הפריץ רחוק מלהיות בריא ויד הרופאים קצרה מהושיע כך חשב הפריץ. אך הכפרי לא היה רגוע – 3 ההצלפות היו רק נקמה אחת. הוא רוצה 3 נקמות ביחד. יום אחד הופיע רופא בבית הפריץ.. שמע על מחלתו, ובא לראות אם יוכל לעזור. "אבדוק ואראה" כשיצא אמר: "תוכלו להירגע, בידי תרופה בדוקה. אבל הטיפול יכאב מעט אבקש שכולם ימתינו בחוץ ואף אם יזעק לא יכנסו". הסכימו ברצון. נכנס הרופא ונעל מבפנים. לנוכח עיניו המשתאות של הפריץ הוציא "הרופא" מתיקו וקרב לפריץ." כשאומרים לך שזה עגלהרי זה עגל ולא כלב" לחש. "הצילו! הצילו! הכפרי בא!!" צרח הפריץ בייאוש. ובני הבית מחכים בחוץ שמחים על שהתרופה פועלת. הכפרי לוחש ומליף, לוחש ומצליף, לוחש ומצליף עד שהפריץ התעלף. החזיר לתיקו את הפרגול, יצא ואמר שהתרופה פועלת והחולה ישן כעת. "כמה מגיע לך ד"ר?" שאלו בניי הבית. "לעת עתה מאומה. עוד אחזור." שכן עוד נותרה הנקמה השלישית. אין לתאר את השתוללות הפריץ מעלפונו, אך חשב שאולי יעלה בדעתו לאתר את הכפרי. בדמיונו חזה את נקמתו.
ראה הספרי שהשמירה הדוקה. ונקמתו לפריץ מה תהיה? פנה הכפרי לפרש שעבר בשוק, הראהו מטבע זהב ושאל "רצונך במטבע זה? רואה אתה את הכרכרה? גש לפריץ שבו, ואמור באוזניו 'כשאומרים לך שזה עגל, זה עגל, ולא כלב!" כששמע הפריץ את דברי הפרש ציווה לרדוף אחריו. הפרש לא שחייו בסכנה והתחיל לרוץ. הפריץ שנישאר לבדו בכרכרה, לא ידע שהכפרי הוציא את הפרגול מתיקו. הכפרי התקרב אליו ואמר "כשאומרים לך עגל, זה עגל ולא כלב!" והצליף והצליף...
כך גם ה' עושה לנו ניסיונות. ה"פריץ" ניסה להחטיא, התעלל ולבסוף- הוכה מכות נאמנות. אבל כשנתבונן ניראה שהכל מזימתו והתנכלותו היו שגעון ושטות. ונניח שהכפרי היה מסכים ומודה שזה כלב-לא היה מוכה. כי יהודי אינו ניתק משורשיו ולשווא כל המאמצים להסית אותנו בהצלפות פרגול ללכת בדרך אחרת מזו של הקב"ה. הוא מביא עלינו דברים קשים אך מחזקים אותנו להידבק בו יותר.