הצצה למגילת אסתר חדשה חדשה ברעיונות וציורים!!

  • הוסף לסימניות
  • #1
בעצם מה שקרה לפני אלפיים שנה קורה היום!​
תודה לכל הילדים שהתנדבו להתחפש ולהציג :);):)
 

קבצים מצורפים

  • 0.jpg
    KB 278.7 · צפיות: 38
  • 1.jpg
    KB 795.6 · צפיות: 42
  • 2.jpg
    KB 337 · צפיות: 38
  • 3.jpg
    KB 420.7 · צפיות: 39
  • 4.jpg
    KB 488.1 · צפיות: 23
  • 05.jpg
    KB 679.9 · צפיות: 25
  • הוסף לסימניות
  • #2
רותי שמעתי על הספר ניסים ונפלאות!!!
אחיינים שלי בקשו אותו וגם קבלו, והם לא מפסיקים לצחוק ולהנות...
נראה לי כדאי להעלות גם עם המלל, לא?
הציורים מדהימים, מאד מאד אוהבת את הקו והצבע שלך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
וואו איזה מדהים! התחפושות...נפלא!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
תודה, העליתי ציורים ממחשבי, המלל והגרפיקה לא אצלי.

שכחתי לציין את המובן- כל הזכויות שמורות על כל דקדוקיה
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
וואוווווו איזה רעיון מדהים!!!
נראה מרתק במיוחד וגם יכול כ"כ לפתח את הדמיון של הילדים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
משגע!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אילו ציורים יפים ורעיונות מענינים! כל הכבוד!
ממליצה להעלות בpng
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
וואו. רמה איכותית של ציור וצביעה (השער המסתובב...פששש)
שיהיה בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הסתקרנתי את מי מש' אמצ'יסלבסקי לקחו לאייר את המגילה, חייב להיות שזה מאיירת ברמה. ועכשו אני גם רואה שהשארה שלי הייתה נכונה.
מאד נהנת מהאיורים שלך! מיוחד ומושקע כרגיל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מקסים.
כל כך חינני ומתוק
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אוי אהבתי שזה הצגה :D
ציורים מדהימים! מאד אוהבת את הסגנון שלך
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מדהים!! איזה רעיון ענק!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
איזה יופייי! זה בחניות? למכירה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אומנות במיטבה!
מתוק ומקצועי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
רעיון מקסים, ביצוע יפהפה, סגנון נהדר!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
איזה רעיון חמוד! וביצוע... מושלם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הציורים מאוד חינניים ויפים,הרובים בציור השני לא נראים כמו רובים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
מקסים מקסים מקסים!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בעז"ה


יומן קריאה / אם מישהו שומע, מאת אסתר קווין


לפני מספר שבועות ניגשתי אל הספרנית ובפי בקשה מוזרה.
ביקשתי ממנה פשוט סיפור. סיפור טוב.
הספרנית לא הבינה מה אני רוצה, הרי אני בספרייה. השתדלתי לפרט: "לא רוצה כרגע סיפורי דרמה נשיים סוחטי רגש, עם המון מערכות יחסים והרהורים אין סופיים. מצד שני גם לא רוצה ספר אקשן גבריים בסגנון מרגלים- מוסד. רק סיפור. סיפור טוב."
הספרנית עדיין לא הבינה מה אני רוצה. "מה זה סיפור טוב?"
"סיפור עם התחלה, אמצע, וסוף," הסברתי ברהיטות. "שפשוט כיף לקרוא. עלילה, דמויות, כל זה. רק סיפור."
טוב, היא כנראה ראתה שאיתי היא לא תגיע רחוק, ובמלמול לא ברור קמה ופסעה איתי היישר אל עמקי המדור, משם שלפה כמה ספרים והושיטה לידי. אני לצערי חותמת גורלם של ספרים גם על פי הכריכה האחורית, וחלק מהספרים חזרו בחשאי אל המדף מייד לאחר שהספרנית המלמלת חזרה לעמדתה. אחד מהספרים שנותר בידיי הוא הספר "אם מישהו שומע" של אסתר קווין. מבט בכריכה האחורית, התלבטות קלה - ולקחתי הביתה.

(הופס, עצירה רגע: בואו נדבר שניה על כריכות אחוריות. להרבה סיפורים יפים אצלנו יש כריכות אחוריות שפשוט לא ברמה שלהם. הכל מתחיל ונגמר באופנה בלתי מובנת בספרות שלנו, שנוטה לא לכתוב שום דבר ברור בכריכה האחורית מלבד כמה ציטוטים מרחבי הספר. כריכה אחורית, כך לעניות דעתי, נועדה לעשות את תפקידה הקלאסי והצנוע: לתת לנו טעימה מתמצית העלילה. בספר הזה, למשל, היה מספיק לכתוב את התקציר התמציתי ביותר, הנע בין רובוטים מעופפים, שדרן שסוחף את אמריקה ואמונה ביכולות הפנימיים, והייתי לוקחת את הספר בחשק רב יותר. ומכאן קריאה לכל כותבי הכריכות האחוריות באשר הם: אפשרו להן לעשות את מה שהן נועדו לעשות. אם לַסֵּפֶר שלכם יש מה לְסַפֵּר, אין שום צורך להחביא את זה תחת כמה ציטוטים מלהיבים. פשוט תכתבו את זה.)

למעשה, מייד כשהתחלתי לקרוא את הספר, קלטתי שיש לי ביד סיפור טוב.
מהר מאד נשאבתי לספר. זה היה מעניין. הכתיבה טובה, אפקטיבית, לא מתאמצת ולא עמוסה.
קווי העלילה נעים בין שני סיפורים המתרחשים במקביל: האחד, מסופר בגוף שלישי, הוא של משפחה אפרפרה ולא חשובה עם אבא צולע שמנהל קו טלפוני נידח, בן עם שאיפות כלכליות, ומערכת יחסים משפחתית מורכבת. קו העלילה השני מתרקם בגוף ראשון, על ידי אמו של יודי וחמותה של רוחי, שמתמודדת עם השונות שלהם ועם תוצאותיה.

אז בואו נדבר על הספר, וכרגיל, מתוך נקודת מבט של כותבים, שאוהבים לשלות תובנות על הכתיבה שלהם מכל דבר שמכיל אלף בית:)


מה אהבתי:
  1. את מה שלא כתוב
שאלתם את עצמכם פעם עד כמה הקורא שותף בסיפור שלכם? הנה וורט קטן ומיוחד, שיוכל להבהיר לנו את העיקרון הסופר-חשוב של שותפות הקורא בסיפור: אחת הסיבות לכך שהאדם נברא כך שהוא יצטרך לעבוד ולעמול עבור קבלת הטוב, היא כיוון שהוא מטבעו אינו אוהב לקבל "לחם חסד", או בלשון הקבלה- "נהמא דיכסופא", לחם בושה. ונשאלת השאלה: מדוע, אם כן, לא ברא הקב"ה את האדם עם טבע שונה, שבו לא תהיה לו בעיה לקבל לחם חסד, מבלי לחוש בושה? בתורת החסידות ניתנת לכך תשובה עמוקה ומעניינת מאד: הסיבה הפנימית לכך שהקב"ה ברא את טבעו של האדם כך, היא מכיוון שהוא רצה שהאדם יהיה כביכול שותף במעשה בראשית. כאשר האדם בוחר בטוב- הוא כביכול שותף להקב"ה בבריאה, בכך שהוא הופך אותה להיות שלימה יותר.

אם נקח את זה להבדיל לכתיבה, טמון כאן סוד עמוק וחשוב מאד: גם בקריאה, התשוקה האנושית ליצירה ושותפות - לא נעלמת. הקורא לא רק רוצה לצפות ביצירה המתהווה, הוא רוצה להיות שותף. שותפות נוצרת כאשר חסרים חלקים בפאזל, בין אם אלו תובנות רגשיות עדינות ובין אם אלו פשוט סימני שאלה מסקרנים בנבכי העלילה. כאשר הכותב לא מגלה הכל במפורש, ומעניק לקורא הזדמנות להבין דברים ולהסיק מסקנות בכוחות עצמו, הוא בעצם מוציא אותו מעמדה פסיבית של קורא בלבד, ומעניק לו את המתנה הגדולה ביותר: את השותפות ביצירה.

ומכאן נחזור לספר "אם מישהו שומע"- במהלך הסיפור אנחנו נחשפים למורכבות מעניינת בין האבא, יעקב שלמה, לבני משפחתו, שבאה לידי ביטוי בדיאלוגים או במעשים, שעל ידם אנחנו מבינים את מה שמתחת לקרקע. עד שלב מאוחר יחסית בסיפור, שום הצהרה בומבסטית בנוגע לכשלים הטמונים במערכות היחסים המשפחתיות לא מוגשים עבורנו, הקוראים, על מגש של כסף; אנחנו בונים תובנות על סמך רמזים בלבד.

"אני חייבת לחזור לארץ כמה שיותר מהר, אבא לא במיטבו."
"איך הוא מרגיש, באמת?"
"מסכן," משיבה זהבה בקיצור.


וזה משהו שאני אוהבת. אני אוהבת את העונג הטמון בהבנה איטית, שהולכת ומתבססת פרק אחרי פרק; את היכולת להיות עירנית וחושבת במהלך קריאה, ואפילו את חוסר המושלמות המפתיע, הלא קלאסי, המוצג בסיפור, שיש בו יופי בפני עצמו.

  1. הלחץ
ואז היא הציצה מאחורי כתפו של אבא שלה. "וואו!" היה מה שאמרה, שולחת ידיים. "מה זה?"

נקודה יפה נוספת היא העובדה שלקראת סוף הסיפור, מתווספים גורמי לחץ. סוף הסיפור כאן נדמה למפת ניילון דקה שהטילו עליה עוד ועוד חפצים במרכזה, והיא הולכת ושוקעת תחת המשקל הגדל; מצד אחד נטישה על סף הדלת, מצד שני מעצר על ידי האף בי איי ומצד שלישי נסיון התאבדות הרסני של רובוט; כמה תפניות עלילה שבכולן טמון אפקט הלחץ יוצרות מערכה שקשה לעזוב מהיד. לחץ נוצר על ידי כח מנגד חזק- כמו אויב שהולך ומתחזק, או זמן שהולך ואוזל- ובדיוק כמו פפריקה בתבשיל עוף מרוקאי, כדאי להוסיף אותו בנדיבות למערכה השלישית- זה יעשה לה רק טוב.

  1. המסר
"עכשיו אני מבין מה קורה פה." הוא מסיט את מבטו מארשת פניו התובעניות של האיש.
"ולפני כן?"
"לפני כן?" קולו של יעקב שלמה איטי. "לפני כן לא ידעתי בכלל שמישהו שומע אותי."


המסר מאד מאד יפה בעיניי. התסריט של הספר לא מופרך או פנטזיונרי, ובדרכו השקטה והפשוטה הוא מגיש אמת נכונה מאד: יש בך כוחות שאתה לא מודע לקיומם. וכן, הקול שלך חשוב בעולם. הוא נועד להישמע.



אז לסיכום- קיבלתי מה שרציתי. ספר שיעביר אותי בין כמה קווי עלילה באופן בהיר ומסקרן, מבלי לייגע את מוחי בשאלה מי אמר למי ומדוע; שסיפק מתח ועניין ובו בזמן דילמות רגשיות ויחסים בין אישיים בלתי מושלמים; ושייתן לי מסר שלקחתי, ובשמחה. כל מה שצריך, בעצם, בסיפור.
פשוט סיפור טוב.


תודה שהייתם איתי עד כאן :)
אם קראתם את "אם מישהו שומע" – אשמח ממש לשמוע מה חשבתם. ואם אתם מכירים סיפורים טובים נוספים- תדעו שאני בהחלט ממשיכה לחפש:)




-
תעתועי הזמן פרק ו'

פרק ו


"יוליאנה, ביקשתי כמה וכמה פעמים לקחת רק דברים נחוצים ואת עוברת על דבריי", כעסה אלכסנדרה בעודה מוציאה את כלי האוכל העשויים זהב מהארגזים המיועדים למסע.

"אותך בחרתי כמשרתת אישית מפני תבונתך ויושרך, איך את מעלה בדעתך לקחת מותרות אלו? אנו יוצאים למסע בריחה מפני ידם הארוכה של אנטיגנוס ואנשיו. אני לא צריכה להזכיר לך שוב שהוא נלחם מלחמת חורמה על הכתר וכל בית המלוכה הזה בסכנה".

"הוד כבודך הנעלה, עשיתי בדיוק כצוויה של הוד כבודה בתך מרים. היא ביקשה שאקח גם דברים שיקרים לליבך".

"מרים היקרה שלי, ידעתי שהיא צדיקה, אולי בזכות כך היא זוכה להיות אחת ממלכות העולם החשובות ביותר".

רק לפני זמן קצר נערכו האירוסים המלכותיים בין מרים למלך הורדוס וכבר מילא אותם במתנות אין ספור והבטחות לרוב.

"אף אנו המשרתות חושבות כך". ענתה יוליאנה, מנסה לקשור ללא הצלחה את הארגז המיועד לנסיגה. פניה הסגירו את סערת רוחה. היא פתחה את פיה לומר משהו נוסף אך נמלכה בדעתה.

אלכסנדרה הבחינה בכך. "יש משהו שנסתר ממני?"

יוליאנה לא העזה להביט בעיניה, רק שתקה.

"את היית נאמנה לבית המלוכה, יוליאנה, ספרי והקלי מעל ליבך. אל תתייראי מפניי".

דוק של עצב הופיע על פני המשרתת. "חשבתי לעצמי שאולי יהיה לה מעט קשה לחיות עם הוד מעלתו הורדוס".

"מדוע את מעלה בדעתך כך?"

"מרים כל כך עדינה. ומלכנו הרם הוא..." יוליאנה מיהרה לבלוע את רוקה.

אלכסנדרה הביטה לתוך עיניה רגע ארוך ואז ניערה ראשה מנסה להיאחז בידית ואמרה: "דברים של הבל. האדם היקר ביותר להורדוס הוא מרים בתי, והוא ייתן לה כל מה שתחפוץ. הוא בחר בה מאלפי נערות מיוחסות ביותר".

מעיניה של יוליאנה לא נעלמה הדאגה ששידרה האם בתנועותיה על אף הנאום הנחוש. היא פיתחה חיישנים רגישים לכל אנשי המלוכה שתפקידם מחייב להפגין עוצמה.

פסיעות נמרצות קרבו לחדרם. זו שלומית, התחלחלה יוליאנה שידעה כבר מניסיונה שלעמוד בטווח ראייתה הוא עניין מסוכן. אלוקים, רק שהיא לא שמעה את דבריי.

אלכסנדרה הבחינה באימה שתקפה אותה וסימנה לה להירגע.

שלומית, אחות הורדוס, נכנסה לחדרן והביטה עליהן חליפות במבט צונן.

"כל השיירה מתעכבת. העגלות מוכנות, המשרתות ממהרות להעלות את המיטלטלין, ורק אתן בשיחת ידידות. מה קורה פה? אתן אולי מחכות לאנטיגנוס, בדרכו לכבוש את ירושלים?"

"שלומית, היזהרי בדברייך".

שלומית כיווצה את עיניה וסיננה מבין שיניה. "את הגעת לפני כמה חודשים ומתנהגת כמלכה. את חושבת שאם בתך היפה כבשה את מלכנו הורדוס האדיר - יש לך זכויות יתר. האם את דואגת לשלום המלוכה? אם לא אני שסיכלתי כל כך הרבה אויבים נסתרים שרק חיכו לרגע המתאים להוריד אותו מהדרך, אנטיגנוס היה שולט פה מזמן".

"שלומית, הירגעי".

"מאז שהתארס עם מרים בתך, הוא ממש נהיה בלתי נסבל".

"מדוע?"

"היא מנסה למתן אותו. בכל דבר יש לה דעה הפוכה, וממש כרגע היא מפצירה בו שלא יצא לקרב, ושוב דמעותיה משתקות אותו".

"אם יש צדיק אחד בסדום, גם עליו יש לך דלטוריה".

"לנו את קוראת סדום?"

"אבי הורקנוס גם היה מלך, אבל מלך רחמן. הוא חינך אותנו לאהבת הבריות לחמלה. מלך אמיתי הוא מלך שחושב על נתיניו ולא רק על בית המלוכה".

"אביך היה רכרוכי ולכן נלקחה ממנו המלוכה. מלך חייב להיות חזק ועוצמתי ולשלוט ביד רמה. כדאי שתסבירי זאת לבתך".

יוליאנה, ששתקה בפחד כל העת, הצליחה במאמץ רב לסיים את קשירת הארגז, התחמקה בשמחה ומיהרה לחצר להודיע לסבלים שיש עוד ארגז למעלה.
>>>>

איילת חשה כצופה מן הצד על חייה הבלתי מובנים. היא ישבה ליד השולחן החצוב מן הסלע, מולה ישבה מצילתה, והינה תיאלץ עוד רגע קט ליישב תהיות של מה היא ומי היא, שמהן ניסתה להתחמק.

החוויות שעברה הכריחוה לשתוק הרבה ולדבר מעט. היא השיבה את נפשה במרק העדשים והדגן ובשתיית מי פירות, הישירה מבט אל פניה המסוקרנות המשתוממות של מצילתה, והכינה עצמה לעבור חקירה צולבת. "אני יודעת שזה יישמע מוזר אבל תצטרכי להאמין לכל מה שאומר לך".

"את יהודייה?" שאלה האישה מייד.

"ודאי".

"מזרע היהודים או גיורת כותית אולי אדומית?"

"מזרע היהודים".

"אם כך אשתדל לעזור לך".

"אני מתקופה אחרת".

"תפרשי את דברייך".

"אני מתקופת אלפיים וחמש עשרה".

"את מתכוונת בערך תקופת יציאת מצרים". שאלה האישה בקול משועשע.

"לא, אלפיים וחמש עשרה לספירה".

"איזו ספירה?"

"אה, בעצם לא התחילה הספירה. חמשת אלפים שבע מאות שבעים וחמש
[אק1] לבריאת העולם".

"את מתכוונת שאת בעצם מהעתיד של עוד אלפיים שנה?"

"בדיוק".

היא חייכה חיוך סלחני נענעה ראשה ושאלה: "מה שמך?"

"איילת פורת".

"שני שמות מוזרים".

"שמי הפרטי ושם משפחתי".

"את מתכוונת לאיילת בת פורת?"

"לא. לאבי קוראים שלמה".

"אני מבולבלת לגמרי".

"מאיפה את?"

"מבת ים".

"לא שמעתי מעולם על מקום כזה".

"כבר אמרתי לך שאני מהעתיד".

המארחת הנידה ראשה לאורחת אחוזת השיגעון, ובחיוך סלחני הציעה:

"את עייפה. בואי אראה לך את חדרך. נדבר כשיעריב היום. אוי, לא שמתי אל ליבי שאינך יודעת את שמי. קראי לי יעל".

איילת שמחה להניח עצמה בכל מקום בטוח שרק ייתנו לה. היא התעייפה לחשוב על המשמעות החדשה של חייה. הפעם נזהרה שלא לשאול בטעות שאלות מביכות, רק עקבה במבטה לקלוט את אורח חייהם ועשתה כמותם. ממש לפני שצללה למצולות השינה, שמעה קולות נרגשים מעבר למחיצה, שהיה בהם די כדי להגיע לאוזניה.

********************************

יעל נכנסה לביתה עם בנה יוחאי. זה עתה סיימו לטפל בצאן והכינו תבן לבהמות שברשותם ליום המחרת.

"אימא, הורגלתי לטוב ליבך ולהכנסת האורחים שלך, אבל הפעם צר לי להגיד לך שזו לא מצווה אלא עבירה".

"יוחאי, בני, הלוואי שתדאג למצוות שאתה מצווה בהן ותיתן לי להמשיך בדרכי. מעולם לא הפסדתי מטוב יתר".

"אימא, תודי שמעולם לא נתקלת בהלך מוזר שכזה. לא עלה על דעתך שהיא מרגלת והיא מנסה דרך טוב ליבך למצוא פרצה למסור אותנו למלכות? להתחקות אחר הנהגותינו? לחפש ניצני מרד?"

"שלוחי מצווה אינם ניזוקים".

"שמעתי חלק מהשיחה ולדעתי היא מרגלת חכמה במיוחד או מכשפה. בשני המקרים צריך לסלקה מכאן".

"שכחת בני שאנו פרושים ויש לנו בית דין וסנהדרין. אם יהיה צורך כבר נדע את מי לשאול".

"פרושים---" עיווה יוחאי את אפו והתאפק לא להתחיל בוויכוח היומי. "הם מסתגרים בתוך עצמם ולא מוכנים לתת יד להוציא את העם שלנו מפרא האדם הזה, הורדוס". יוחאי כיווץ את שפתיו בכעס.

"בני, לא השכלנו אני ואבא לשלוח אותך לבית תלמוד בגיל שש ולכן באנו על עונשנו. כעת אתה בגיל חמש עשרה וקנאי למהדרין. למדת תורה מבריוני ירושלים ולכן אינך מבין את ההבדל בין תכלת לאילן, בין טהור לטמא. הנח לנו. במצוות אני ואבא מבינים יותר ממך".

יוחאי הגברתן שתק. הוא ידע שאביו חסיד מושבע של הלל הזקן. יושב בבית מדרשו כל השבוע ומראה פניו בביתו רק בשבת. אימו אישה כשרה העושה רצון בעלה ומעולם לא עלה בדעתה לפרוש מהפרושים. עם כל זה אוהבת היא את ילדיה אהבת נפש. כגודל האהבה כך גודל עוגמת הנפש לראותו הולך בדרכים עקלקלות. ציפורה הקטנה ממלאת את ליבה באושר.

"אימא, אדרבה, שאבא ישאל את הפרושים. אין לי ספק שיגזרו עליה סקילה כיאה למכשפות".

"יוחאי, ניכרים ממנה דברי אמת".

"את מאמינה לדבריה המטורפים שהיא מהעתיד?"

"אני חושבת שזיכרונה אבד. אולי נפלה על סלע ולכן דבריה מוזרים".



[אק1]זה תשע"ב לא ייתכן שזה 2015. תוכלי לבדוק שוב?
אז אשנה לתשע"ה.​

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה