התייעצות התמודדות עם ילד מיוחד ועם הסביבה...

[יעלולוש]

יש לנו ילד מיוחד כחלק משלל בעיותיו אין הבנה תקשורת דיבור והליכה ועוד דברים...
כואב לי מאד לכתוב את זה אבל קשה מאד לצאת איתו מהבית כי המבטים לא יורדים ממנו העצות לא מפסיקות הוא לומד במסגרת מותאמת כמובן ומקבל את כל הטיפולים הנצרכים להתקדמות שלו אז איך אפשר לסבול את האמירות של נשים בגינה מה הוא עדיין לא הולך? למה הוא לא מדבר? את מטפלת בכל הבעיות שלו אולי תלכי איתו לפזיותרפיה (תאמינו לי שפזיותרפיה אנחנו רצים איתו פעמיים בשבוע לפרטי ומקבל עוד פעמיים בשבוע בגן) אולי לאוסטופת אולי ואולי ואולי ונגמר לי החשק לצאת אתו אפילו רק בשביל לזרוק פח או רק לרופא (כי כל שני וחמישי הוא חולה( וכמובן למה הוא בוכה(כן הוא יכול לבכות ימים שלמים ולא אין צורך לנסות לעזור )
חברות/שכנות/סקרניות וכו' יקרות:
*אל תשפטו
*אל תעצרו אותי ברחוב ותגידו לי איזה מתוק איזה חמוד ויפה אם לא הייתם עוצרים אמא לילד רגיל
*ראיתם אמא לילד מיוחד? מגיע לה כתר היא מגדלת נשמה גבוהה ואם יש לה ילד כזה היא נבחרה לא כי היא בעייתית כי היא מובחרת
*אל תתערבו
*אל תצקצקו(אני לא חרשת ב"ה)
*אל תפזלו
כואב לי מאד להעלות את הנושא אבל באו מים עד נפש אני כמה שבועות לא מצליחה לצאת מהבית אחרי הצהריים אתו וזה לא מגיע לו הוא כ"כ אוהב טיולים בחוץ ומאד נרגע מהם
אנא קצת מחשבה לפני הרצון "לעזור" לנו
אמא לילד מיוחד

 

[לבלוב]

כל מילה!!!!!!

חזקי ואמצי!!!!

 

[יעבץ]

יש לנו ילד מיוחד כחלק משלל בעיותיו אין הבנה תקשורת דיבור והליכה ועוד דברים...
כואב לי מאד לכתוב את זה אבל קשה מאד לצאת איתו מהבית כי המבטים לא יורדים ממנו העצות לא מפסיקות הוא לומד במסגרת מותאמת כמובן ומקבל את כל הטיפולים הנצרכים להתקדמות שלו אז איך אפשר לסבול את האמירות של נשים בגינה מה הוא עדיין לא הולך? למה הוא לא מדבר? את מטפלת בכל הבעיות שלו אולי תלכי איתו לפזיותרפיה (תאמינו לי שפזיותרפיה אנחנו רצים איתו פעמיים בשבוע לפרטי ומקבל עוד פעמיים בשבוע בגן) אולי לאוסטופת אולי ואולי ואולי ונגמר לי החשק לצאת אתו אפילו רק בשביל לזרוק פח או רק לרופא (כי כל שני וחמישי הוא חולה( וכמובן למה הוא בוכה(כן הוא יכול לבכות ימים שלמים ולא אין צורך לנסות לעזור )
חברות/שכנות/סקרניות וכו' יקרות:
*אל תשפטו
*אל תעצרו אותי ברחוב ותגידו לי איזה מתוק איזה חמוד ויפה אם לא הייתם עוצרים אמא לילד רגיל
*ראיתם אמא לילד מיוחד? מגיע לה כתר היא מגדלת נשמה גבוהה ואם יש לה ילד כזה היא נבחרה לא כי היא בעייתית כי היא מובחרת
*אל תתערבו
*אל תצקצקו(אני לא חרשת ב"ה)
*אל תפזלו
כואב לי מאד להעלות את הנושא אבל באו מים עד נפש אני כמה שבועות לא מצליחה לצאת מהבית אחרי הצהריים אתו וזה לא מגיע לו הוא כ"כ אוהב טיולים בחוץ ומאד נרגע מהם
אנא קצת מחשבה לפני הרצון "לעזור" לנו
אמא לילד מיוחד

כהורה לשתי ילדים מיוחדים, מזדהה עם כל מילה. והייתי ממליץ על הכתבה המצורפת שפורסמה כאן בפרוג

בקשה - כתבה בנושא ילדים מיוחדים

בהמשך לכתבה הזאת: https://www.kore.co.il/viewArticle/182812 יש כאן מישהו שיכול להעלות את הכתבה המקורית שהתפרסם בחג בעיתון של חסידות תולדות אהרן ראיון עם הורים לילדים מיוחדים

www.prog.co.il

 

[HUX;]

צודקת 100%
לא כולם נבחרו לזכות העצומה הזאת
אבל בד"כ התגובות האלו נובעות מחוסר טאקט שזו גם סוג של בעית תקשורת ואולי אפשר לקבל אותן בחמלה
כמובן שזה יכול גם להגיע מחוסר מחשבה על השני ומה יגרום לו להרגיש טוב ועל זה באמת צריכים לעבוד
מעריצה את כל מי שנבחרה לתפקיד לדאוג לילד של בורא עולם
הרבה הצלחה!

 

[שוקי כהן]

את צודקת, אני התנדבתי בחינוך מיוחד וכל ילד זהב,

 

[ופל בלגי]

כואב לי מאד לכתוב את זה אבל קשה מאד לצאת איתו מהבית כי המבטים לא יורדים ממנו

כואב מאוד,
ורוצה להזדהות איתך על החלק של לצאת מהבית.
יש לי ילדה מתוקה, מתוקה באמת! חכמה, מוכשרת ועוד הרבה דברים טובים שה' חנן אותה.
הילדה הזאת היא שמנה, יותר מהסטנדרט.
יש לנו הרבה התמודדות סביב זה (לקנות בגדים ולא רק),
ההתמודדות הקשה והמורכבת ביותר זה המבטים ברחוב, הציחקוקים של הילדים.
מסכימה איתך עם כל מילה.

 

[קופיUX]

גם לי יש ילד מיוחד עם עיכוב התפתחותי כנ''ל.
ולהפך, לא קיבלתי שאלות עליו בסביבת המגורים למרות שבהחלט היה ניתן לראות חריגויות, עד שלא פתחתי בעצמי הנושא. הסביבה היתה טקטית להפליא.

לדעתי היחס והחודרניות הזו זה עניין של אזור מגורים ושאלות חודרניות שם הן לא רק על התחום הזה.
רק שבתחום הזה לפעמים זה עלול להיות כואב יותר, יחד עם הכאב על מה הילד מרגיש.
אני צודקת?

(נ.ב. את השאלות החודרניות הללו קיבלתי בריבית מדודות מאד מסויימות במשפחה)

 

[leaha]

איזה כואב לשמוע
ממש צובט לי את הלב.
תודה על העלאה למודעות
בבקשה תכתבי שיש גם אנשים טובים

 

[bbzb]

בתור אחות לאחות עם פיגור שיכלי קשה (גדולה ממני במעט)
רוצה להגיד לך אמא יקרה שלא נצליח לחנך את הסביבה בחיים
הכל מתחיל ונגמר אצלינו, בחוסן, באמת שלנו, בביטחון עצמי
העולם תמיד יסתכל וידבר ויבדוק וירכל על כל דבר ששונה ממנו
לפעמים בגלל שמשעמם לו, לפעמים כי הוא חטטן,
לפעמים מרחם, לפעמים לא מבין, ולפעמים חושב שהוא מזדהה..
אני זוכרת אותנו יושבים כמשפחה עם מלא אחים ופשוט "מתרגלים" בבית יציאות לרחוב, תגובות של אנשים, צוחקים עליהם ומהם, מדמיינים איזה תגובות "קוטלות" נגיד להם...(החלוקה בסוף הרחוב וכו' )
ומפתחים חוסן והבנה שהילד- האחות במקרה הזה- זה לא אני!, ולא עשיתי שום דבר רע- להפך!
שכל מי שיסתכל שיערב לו, ואנחנו צריכים רק לחזק את עצמינו מבפנים!!
היינו עולים עם אחותי לאוטובוסים (היא מאד אהבה לנסוע, סיבובים באוטובוס היו מרגיעים אותה מאד)
והיינו מורידים רמפה, ומעכבים מעט את כולם, ולציבור היו תגובות, ופשוט היינו אנחנו בלי שום התנצלות על מה שיש ומה שאין, ומי שלא מוצא חן בעינוי ומעקם את האף שיהיה לו אף עקום..
חשוב לי לציין שהיא כבדה, חריגה, ג'ינג'ית, עם הליכה קשה, שמושכת תשומת לב ציבורית מכל כיוון!
אם את תהיי חזקה- גם הילדים שלך יהיו חזקים ותצמחו מזה המון!!
אגב ענק- זה מגיע אחר כך בכל תחום בחיים!!
וזה נוגע בכל דבר!!!
התגובות של הסביבה מול המעשים שלנו-
וזו מתנה ענקית לתת לילדים ולנו את היכולת להתמודד ולא להיות מושפע מכל עיקום אף של הסביבה
מלא כוחות, גידול קל כמה שאפשר,
ובהצלחה!!

 

[חיה4]

אבל בד"כ התגובות האלו נובעות מחוסר טאקט שזו גם סוג של בעית תקשורת

בעיקר מבוכה. והמון רצון טוב לא להכאיב, בלי לדעת איך.
ומה שכתוב כאן מאד חשוב כי הוא מלמד את כולם מה לא לעשות.

 

[book]

בתור אחות לאחות עם פיגור שיכלי קשה (גדולה ממני במעט)
רוצה להגיד לך אמא יקרה שלא נצליח לחנך את הסביבה בחיים
הכל מתחיל ונגמר אצלינו, בחוסן, באמת שלנו, בביטחון עצמי
העולם תמיד יסתכל וידבר ויבדוק וירכל על כל דבר ששונה ממנו
לפעמים בגלל שמשעמם לו, לפעמים כי הוא חטטן,
לפעמים מרחם, לפעמים לא מבין, ולפעמים חושב שהוא מזדהה..
אני זוכרת אותנו יושבים כמשפחה עם מלא אחים ופשוט "מתרגלים" בבית יציאות לרחוב, תגובות של אנשים, צוחקים עליהם ומהם, מדמיינים איזה תגובות "קוטלות" נגיד להם...(החלוקה בסוף הרחוב וכו' )
ומפתחים חוסן והבנה שהילד- האחות במקרה הזה- זה לא אני!, ולא עשיתי שום דבר רע- להפך!
שכל מי שיסתכל שיערב לו, ואנחנו צריכים רק לחזק את עצמינו מבפנים!!
היינו עולים עם אחותי לאוטובוסים (היא מאד אהבה לנסוע, סיבובים באוטובוס היו מרגיעים אותה מאד)
והיינו מורידים רמפה, ומעכבים מעט את כולם, ולציבור היו תגובות, ופשוט היינו אנחנו בלי שום התנצלות על מה שיש ומה שאין, ומי שלא מוצא חן בעינוי ומעקם את האף שיהיה לו אף עקום..
חשוב לי לציין שהיא כבדה, חריגה, ג'ינג'ית, עם הליכה קשה, שמושכת תשומת לב ציבורית מכל כיוון!
אם את תהיי חזקה- גם הילדים שלך יהיו חזקים ותצמחו מזה המון!!
אגב ענק- זה מגיע אחר כך בכל תחום בחיים!!
וזה נוגע בכל דבר!!!
התגובות של הסביבה מול המעשים שלנו-
וזו מתנה ענקית לתת לילדים ולנו את היכולת להתמודד ולא להיות מושפע מכל עיקום אף של הסביבה
מלא כוחות, גידול קל כמה שאפשר,
ובהצלחה!!

תגובה מדהימה.
מעריכה את ההורים שלך, כוחות נפש עצומים
שהקב"ה יתן כח לנבחרים, ולא ינסה יותר אף אחד מעם ישראל

 

[ניק 137393]

כואב לי מאד להעלות את הנושא אבל באו מים עד נפש אני כמה שבועות לא מצליחה לצאת מהבית אחרי הצהריים אתו וזה לא מגיע לו הוא כ"כ אוהב טיולים בחוץ ומאד נרגע מהם

אמא לילד מיוחד

בתור הורה לילדה 'מיוחדת', כואב מאוד לקרוא על זה.
חבל על כל יום שהחיים שלכם נראים ככה.
זה גדול מדי בשביל תגובה בפרוג.

ממליץ מאוד מאוד לקרוא את הספר החדש בדיוק כך שיצא לאחרונה מאת המחנך-פסיכולוג הרב אהרן פרידמן
אחד הנושאים המרכזיים שבו אם לא 'המרכזי' הוא התמודדויות בגידול ילדים (גשמית או רוחנית, זה לא משנה)

שהבורא ינחה אתכם בדרך הנכונה ויתן לכם הרבה כח

 

[מיכל ב']

כואב מאד מה שאת מתארת.
לא תמיד הסביבה חסרת טקט.
לפעמים- איפה שלא תניחו את החולה, יכאב לו.
ואם מתעניינים, הוא מרגיש שחפרו,
אם מייעצים- כנ"ל,
ואם שותקים ברוב טקט, הוא מרגיש שמתעלמים..

יש באמת ציבור שלא יודעים איך להגיב,
אבל נתקלים בהם מעט בד"כ.
לא לצאת לרחוב עם הילד שזקוק ככ ליציאה הזו בגלל הסביבה??
שימו פס ארוךךךךך.

האם נתקלתם גם בתגובות נעימות וטובות?
האם ניסיתם לשתף מעצמכם את הסביבה אודות הילד?

יש באמת אנשים בלתי נסבלים וחסרי טקט,
אבל הם המיעוט.
(ממה שאני נתקלתי).
ואותם אסור לספור. מניחה שגם הורים לילדים רגילים סובלים מחוסר הטקט של אותם אלו..
ואותם חסרי הטקט הכי סובלים, כשהסביבה מתרחקת מהם.

הרבה כוחות!

 

[bbzb]

כואב מאד מה שאת מתארת.
לא תמיד הסביבה חסרת טקט.
לפעמים- איפה שלא תניחו את החולה, יכאב לו.
ואם מתעניינים, הוא מרגיש שחפרו,
אם מייעצים- כנ"ל,
ואם שותקים ברוב טקט, הוא מרגיש שמתעלמים..

כותבת בשם מישהי שאינה יכולה לכתוב עדיין בפורום, ומניסיון רב וארוך מבקשת להגיב:

את שכתבת על החולה שכל תנוחה כואבת לו. יש בזה הרבה צדק. א-ב-ל עדיין יש דרך איך להתנהג כך שרוב מוחלט של המשפחות ירגישו טעם טוב והרגשה נעימה
התקרבי ואמרי [בחיוך]: איזה מותק! המשיכי בהתאם לגיל הילד וגם לטיב הקשר שיש לך עם המשפחה.
אם מדובר בתינוק ואת בקשר טוב תשאלי בפשטות: מה שלומו? איך ההתפתחות שלו?
אם מדובר בילד אמרי לו בחיוך: היי מה שלומך חמוד?
וגם: תן כיף
אם אין קרבה
אל תיגשי ואל תגידי כלום...
ובמיוחד-
אל תסתכלי. ואל תפזלי...[חשוב!]
כמובן שאם את מכירה את הילד מהתנדבות/מסגרת טיפולית, גשי אליו תני חיוך /חיבוק אם מתאים. קראי בשמו ושאלי מה שלומך? אמרי מיד לבן המשפחה: אנחנו מכירים מהקייטנה..

 

[נעמה CPA]

כותבת בתור אמא לילדה מיוחדת, מורכבת ומאתגרת.

ההתמודדות עם הסביבה בכל ניסיון בחיים הוא מאתגר, וזה חלק מההתמודדות,
מה שכן בשום פוסט שהוא לא תצליחי לשנות את העולם, מקסימום מעט מאוד,
לדעתי הדרך היחידה היא עבודה עצמית שלך, מול עצמך, עם בעלך, עם פסיכולוגית, עם אמהות נוספות לילדים מיוחדים,
לקבל את הילדים כמו שהוא ולא לשים יותר מדי על הסביבה.

זה לא ביום אחד, אבל אם פעם כל יציאה או מפגש הייתי חוזרת מבואסת, היום הרבה יותר קל לי.

אגב, אישית לי הרבה יותר קשה התגובות המרחמות, החודרניות, השאלות, מאשר חוסר הבנה, אבל למדתי לא להתרגש, לצחוק, ולהגיד אני לא רוצה לדבר על זה, או זה אישי וכו

ודבר אחרון, שמקבלים את המצב, לומדים גם להיות מהסביבה, למדתי להעזר במתנדבות מדהימות! שכנות מקסימות! שפשוט מצילות אותי לפעמים בהתמודדות הלא פשוטה

מבינה את הכאב, שה' ישלח לך טוב ושפע ובריאות לילד