ואחרי הרעש - קול דממה דקה...

  • הוסף לסימניות
  • #1
ואז מצאתי את עצמי לבד עם זר פרחים, במשעול חשוך באמצע הלילה, לא זוכר יותר מזה, דוקטור..


ימין משה, הלילה.

EI1B0415.jpg

EI1B0449.jpg
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
תמונות יפיהפיות!!!
תאורה מיוחדת מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
איזה דרמטיות..!
ואוווו
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נתונים:

1/15
f1.8
85mm
ISO 2500

1/20
f1.8
85mm
ISO 3200

תאורה טבעית, ללא חצובה
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מעניין הנתונים (תריס..). כי אין לעדשה הזו מייצב.

ולגבי התמונות לגמרי מספרות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תמונה יפה
והסיפור שלה עוד יותר :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
איך מצליח לך כזו מהירות בלי חצובה?

עושים מה שאפשר.. להיצמד לאובייקטים יציבים, לא לנשום תוך כדי הצילום, ומצלמים כמה תמונות ברצף.
(הקושי הגדול יותר הוא לדייק בפוקוס עם צמצם 1.8 ומצלמה שזזה קלות עם היד קדימה ואחורה)

במקרה ומעורב בסיפור גם פלאש - יותר קל להימנע ממריחה כי הפלאש מקפיא את התמונה
כמו בתמונה הזו למשל, שצולמה בתריס 1/2 ללא חצובה

EI1B0643.jpg


תריס 1/2
צמצם 2.8
24mm
ISO4000

.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #11
י
במקרה ומעורב בסיפור גם פלאש - יותר קל להימנע ממריחה כי הפלאש מקפיא את התמונה
כמו בתמונה הזו למשל, שצולמה בתריס 1/2 ללא חצובה
.

יש עניין לצלם במהירות נמוכה כשיש פלאש? זה בשביל הרקע שלא מושפע מהפלאש?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
תמונות נפלאות!
מלאות ברגש
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מדהים .. איך היה הדוקטור?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
כל עוד נשאר לך כח לצלם דוממים, סימן שהיה אירוע מוצלח...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

"רד למטה," אומר לי משה דרך קו הטלפון המקוטע למחצה, "אני מחכה לך."

אני, כמו כל בן משפחה טוב, לוקח את מעט מטלטלי ויורד, על אף שאין לי מושג על מה ולמה יצא דווקא עלי חרון האף הזה הנקרא נסיעה ברכב במשך שמונה שעות רצופות.

"יופי, טוב שהגעת," משה צופר לי בלי סיבה, ואני פותח את הדלת ונכנס פנימה.

משה מסיע אותי לירושלים.

כלומר, אני מניח שזה ירושלים. עם משה אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות. אצל משה יש שני סוגי נסיעות: נסיעות לירושלים ונסיעות שמתבררות בסוף שהן היו בעצם לירושלים.

הוא נוהג בשלווה עמוקה של אדם שיודע בדיוק לאן הוא נוסע אבל מסרב לחלוק את המידע הזה עם שאר האנושות.

אחרי כמה דקות של ישיבה מעיקה, הכוללת החלפת תחנות ברדיו כל דקה ורבע וקולות שתיה מפחית קולה מצ'וקמקת שניצבת על מסעד הנהג שבנינו, מוחי כבר קודח מרוב חום ולעיני כבר נמאס לספור רכבים צהובים, ולכן אני שואל סוף סוף: "משה, לאן אנחנו נוסעים?"

משה לא עונה.

זה לא שהוא לא שמע. משה שומע הכול. פעם הוא שמע אותי חושב. אבל יש לו עיקרון: לשאלות פשוטות הוא עונה רק בעקיפין, ואם אפשר הדרך המועדפת היא סיפור.

אנחנו חולפים על פני משאית, שלט חום שמכריז על אתר ארכיאולוגי שבו כנראה נמצא פעם כפתור מתקופת החשמונאים, ומכונית עם מדבקה שמכריזה בגאווה: 'אני פולט עשן!' (יש מצב שבסוף היה סימן שאלה, אבל אני לא זוכר כרגע.). אני שואל אותו שוב: "משה, חם לי כבר ואני צמא, והצ'קמוקים של הקולה עושים לי כאב ראש. למען השם, תוכל להגיד לי כבר לאן אנחנו נוסעים?"

משה מהנהן קלות, כאילו נגעתי בשאלה הפילוסופית העתיקה ביותר מאז שאנוכי שאלתי אם קטניות הן חמץ או לא חמץ, ואומר: "תשמע סיפור."
.​

"במקום אחד," לוחש משה בפתאוס, "היה שדה שאותו ירשו שני אחים מאביהם."

מפה כבר ידעתי לאן זה הולך. אני מכיר את הסיפור עוד מהזמן שהייתי זאטוט חצוף בגן רוחמה. אבל נתתי לו להמשיך.

"עכשיו," הוא אומר, "אחד האחים נשוי עם ילדים, והשני רווק."

אני מהנהן. משה ממשיך.

"בעונת הקציר אסף כל אחד מהאחים את התבואה שלו וערם אותה לעומר גדול. אך בלילה, שכב האח הרווק במיטה וחשב לעצמו: 'זה לא הוגן שבגלל שאין לי אין ילדים ואני אוכל קצת אני גם אקבל חלק קטן יותר.'

והוא קם מהמיטה, הלך לשדה, הסתכל על שני העומרים, ואז העביר כמה אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו."

"סליחה?" אמרתי.

"חכה," אמר משה.

"באותו הזמן בדיוק, שכב האח הנשוי במיטה וחשב לעצמו: 'אחי רווק. הוא לא אוכל הרבה. הוא בטח לא ישים לב אם אקח לו קצת'. ואז גם הוא קם מהמיטה, הלך לשדה, והעביר כמה אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו.

"בבוקר קמו האחים. כל אחד מהם הסתכל על העומר שלו וחשב: 'מה זה? למה הוא קטן יותר?' אבל אף אחד מהם לא אמר כלום."

אני מהנהן שוב, לוגם בסתר מהפחית הריקה למחצה שהגנבתי לכיס חליפתי.

"בלילה השני כבר הייתה התקדמות לוגיסטית. האח הרווק הגיע עם שק, והאח הנשוי הגיע עם עגלה קטנה. כל אחד מהם מעביר אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו, משוכנע שהוא היחיד שעלה על הרעיון הגאוני.

בלילה השלישי האח הרווק מביא חמור, והאח הנשוי מביא שני בני דודים. שהם, כידוע, המנוע האמיתי של כל פעילות חקלאית, פוליטית או פלילית במזרח התיכון.

בלילה הרביעי השדה כבר נראה כמו אזור פריקה בנמל חיפה. אלומות זזות מצד לצד בקצב כזה שאם איזה היסטוריון היה רואה את זה הוא היה חושב שנקלע לתקופה הלא נכונה.

בלילה החמישי הם סוף סוף נפגשו באמצע השדה. האחד סוחב שק על הגב, והשני גורר עגלה."

אני שותק, הרכב החבוט מטרטר בעלייה הרחבה של כביש אחד.

"הם נעצרו. מביטים זה בזה.

שתיקה ארוכה בלה בלה בלה תיאורים ספרותיים בלה בלה בלה, ואז אמר הראשון: "אהה! אז אתה הגנב!"

השני אמר: "אני הגנב?! אתה גונב לי כבר שבוע!"

"כעבור חצי דקה הם כבר צועקים.
כעבור דקה הם כבר דוחפים.
כעבור שתי דקות בני הדודים נכנסים לפעולה."

כאן משה כבר מאט את האוטו. אני רואה שאנחנו בתוך ירושלים.

"ובאחרית הימים, כמובן, נחש מה נבנה שם?"

"בית המקדש?" אני מנחש, מרגיש מכווצ'ץ כמעט כמו הפחית הריקה.

משה עוצר בצד הדרך, מחייך. ומצביע דרך השמשה, הישר אל מיקומו של משכן הכנסת.

תודה רבה לרב שלום ארוש שליט"א, דרכו הגעתי לסיפור הנפלא והכה אקטואלי הזה.

כשמייבש בקומה 7 מרעיד חדר מנותק בקרקע (ולמה "בידוד רגיל" לא יעזור לכם)​

חשבתם שבטון עוצר רעש? תחשבו שוב. על "גשרים אקוסטיים", תדרים נמוכים, וסיפור אישי אחד שממחיש למה אסור למהר להדביק ספוגים על הקיר.

כמתכנן אקוסטי, אני רגיל לנתח גרפים של דציבלים ולתכנן חסמים לרעש עבור לקוחות. אבל השיעור הכי חזק שקיבלתי לאחרונה, הגיע דווקא אצלי בבית, ב-2 בלילה.

בניתי לעצמי את מה שכיניתי "הבונקר" – חדר חמישי, מנותק לחלוטין מקו הבניין. על הנייר? זה אמור להיות המקום הכי שקט בעולם. מעליי אין דיירים, למעט מרפסת שירות מרוחקת שתי קומות מעל. אבל אז הגיע הזמזום.

לא סתם רעש. זה היה Low Frequency Noise (LFN) – רעש בתדר נמוך. מי שמכיר את הספרות המקצועית בנושא, יודע שמחקרים מצביעים על כך שרעש בתדר נמוך הוא המטריד ביותר למוח האנושי בזמן מנוחה, כיוון שהוא מייצר תחושת "לחץ" פיזי באוזן ולא רק צליל.

הטעות הנפוצה: בטון הוא לא חוסם, הוא מוליך!כדי להבין מה קרה אצלי, צריך להכיר נתון פיזיקלי מפתיע:מהירות הקול באוויר היא כ-340 מטרים לשנייה.מהירות הקול בבטון היא כ-3,700 מטרים לשנייה!

כשהתקשרתי לשכן שגר שתי קומות מעליי, גיליתי את המקור: מייבש כביסה שהונח ישירות על מכונת הכביסה, ללא שום חצץ.

כאן אנחנו נכנסים למושג המקצועי Structure-Borne Noise (רעש הולם/מבני):כשהמייבש רועד, הוא לא רק מרעיש לאוויר. הוא מכה פיזית ברצפה. האנרגיה הזו לא "נעלמת". היא נכנסת לשלד הבניין. הבטון המסיבי, שאמור להגן עלינו, הופך ברגע אחד למה שאנחנו מכנים באקוסטיקה "גשר קול" (Flanking Path).הוויברציות הללו טיילו במהירות עצומה דרך העמודים, עקפו את כל הבידודים הסטנדרטיים, והרעידו את החדר המנותק שלי למטה.

למה זה קריטי לכיס שלכם?אני רואה המון אנשים שעושים טעות יקרה: הם שומעים רעש מהשכן, ורצים להדביק ספוגים אקוסטיים או לבנות קירות גבס עם צמר סלעים.במקרה של רעש הולם (גרירות, מכונות, צעדים) – זה זריקת כסף לפח.כל עוד לא ניתקנו את המגע (Decoupling) במקור הרעש או ביצענו ניתוק צף בחדר המקבל, הקירות החדשים פשוט ירעדו יחד עם הקירות הישנים.

הפתרון המקצועי: שיטת ה"מסה-קפיץ-מסה"לו הייתי יכול להיכנס לדירת השכן (הוא סירב, לצערי), הפתרון היה עולה שקלים בודדים ופותר את הבעיה ב-100%: הנחת גומיות שיכוך ייעודיות תחת רגלי המייבש. הגומי משמש כ"קפיץ" שבולע את האנרגיה לפני שהיא מגיעה לבטון.במקרה הזה נאלצנו להסתפק בפתרון התנהגותי (כיבוי המכשיר בלילה), אבל הלקח המקצועי ברור.

טיפ זהב לבדיקה עצמית:שומעים רעש לא מוסבר? הצמידו את האוזן לקיר, ואז לרצפה. אם הרעש נשמע חזק וברור דרך האלמנט הקשיח (הבטון) יותר מאשר באוויר החדר – יש לכם בעיה של רעש הולם/מבני. שום חלון כפול לא יעזור כאן.

בשורה התחתונה שקט הוא לא מותרות, הוא בריאות נפשית.אם אתם מתכננים בניה, שיפוץ, או סובלים מרעש "בלתי מוסבר" שהשכנים טוענים "אנחנו בקושי זזים" – אל תנהשו. תכנון אקוסטי נכון, שלוקח בחשבון את התדרים הנמוכים ואת מעטפת המבנה, יכול לחסוך לכם עוגמת נפש רבה והוצאות מיותרות על פתרונות שלא עובדים.

אני כאן כדי לעזור לכם למצוא את השקט.
לכל שאלה ניתן לפנות אלי
ecocare
דואגים לשקט שלך

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה