הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
"דוד בן יוסף שלמה, נא להיכנס לאולם בית המשפט העליון" הדהד הכרוז.
רעדה חלפה בגוו של דודי. הנה תורו מגיע.
הוא נכנס בצעד כושל אל האולם הענק והתיישב במקומו אל מול חבר השופטים. בדרך הספיק להבחין בכמה קרובי משפחה נשכחים היושבים בספסלים האחוריים.
מזכיר בית הדין הכריז:
"דוד בן יוסף שלמה. יהודי. נולד תשמ"ח, נפטר תש"פ".
"נפטר צעיר" שמע קולות מתלחששים מאחוריו.
"ובכן, דוד. אמור לנו, נשאת ונתת באמונה?"
"נראה לי שכן" השתעל קלות, "האמת שלא כל כך נשאתי ונתתי, אני לא איש עסקים, לא התעסקתי עם כספים".
"הוא רימה את הביטוח לאומי", נשמע קולו הארסי של הקטגור, "הביא תלושים מזוייפים".
"זה נחשב כסף של המדינה. מצווה לגנוב". אמר הסנגור.
"השתמש בתוכנות פרוצות ולא חוקיות".
"גזל עכו"ם מותר".
"עסקת בפריה ורביה?"
"בטח. יש לי שלושה בנים ובת. ועכשיו הם נשארו שם לבד" קולו נשנק, "ארבעה יתומים קטנים. לבד. ביקשו במסע הלוויה שאני אהיה מליץ יושר לעורר עליהם רחמי שמיים".
"קודם תהיה מליץ יושר על עצמך" צלף מלאך המוות. "למה מי אתה חושב שאתה? האריז"ל? גם כן, כל אחד נהיה לי פועל ישועות..."
"ציפית לישועה?"
"בטח. כל התקופה של המחלה הארורה ציפיתי שאני אתרפא".
"לא לישועה הפרטית שלך. לישועת הכלל, לגילוי שם שמיים בעולם, ציפית?"
אה... אני חושב שכן. התפללתי בתשעה באב שהמשיח יבוא"
"קבעת עתים לתורה?"
"הו כן" אורו עיניו. "למדתי בכולל".
"אוקיי, מאימתי קורין את שמע בערבית?"
"משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם."
"יפה. הלאה".
"מה הלאה?"
"תמשיך את המשנה, נו. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם עד סוף האשמורה הראשונה..."
"אה. דברי ר' אלעזר. וחכמים אומרים עד חצות."
"נו"
"אה... רבן גמליאל אומר... לא זוכר בדיוק"
כל חבר השופטים נעצו בו מבטים נוקבים ותמהים "זה המשנה הראשונה של ברכות, אתה יודע".
"טוב, לא הייתי בכולל בעלי בתים. למדתי יותר נשים-נזיקין"
"אז על מה אתה יכול להיבחן? בבא קמא? טור שולחן ערוך חושן משפט?"
"אין לכם פה אוצר החכמה?"
הם הסתכלו עליו במבט מאוכזב
"מה אתם רוצים?" הצטדק, "נפטרתי צעיר. היו לי תכניות אבל לא הספקתי לממש הכל. למה?" זעק "למה נפטרתי צעיר?"
"זו שאלה טובה. אבל תכלס', נתנו לך את תקופת המחלה כהזדמנות להינצל. אפשר לדעת מה עשית בזמן הזה?"
"מה לא עשיתי? ביקשתי מאנשים להתפלל עליי, תלינו מודעות עם השם שלי בכל פינה, היה אפילו כמה פעמים ביתד של יום שלישי".
"למה נראה לך שאנחנו צריכים שאנשים שלא מכירים אותך ימלמלו פרק תהילים על דוד בן שושנה? שאלנו מה אתה עשית"
"ארגנו לרפואתי ערבי חיזוק על צניעות ואינטרנט"
"אבל אתה היית החולה. רצינו לעורר אותך. לא ביקשו ממך לעורר את כל העולם. בשביל זה יש לנו קורונה. מה אתה עשית?"
"ארבעים אנשים קיבלו על עצמם קבלות לזכותי".
"כל הכבוד להם. כשהם יגיעו לפה נצ'פר אותם על זה. אבל מה אתה עשית?
"לא מספיק? אני אומר לכם, הפכתי את העולם"
"לא ביקשו ממך להפוך את העולם. רצינו שתהפוך את עצמך".
רעדה חלפה בגוו של דודי. הנה תורו מגיע.
הוא נכנס בצעד כושל אל האולם הענק והתיישב במקומו אל מול חבר השופטים. בדרך הספיק להבחין בכמה קרובי משפחה נשכחים היושבים בספסלים האחוריים.
מזכיר בית הדין הכריז:
"דוד בן יוסף שלמה. יהודי. נולד תשמ"ח, נפטר תש"פ".
"נפטר צעיר" שמע קולות מתלחששים מאחוריו.
"ובכן, דוד. אמור לנו, נשאת ונתת באמונה?"
"נראה לי שכן" השתעל קלות, "האמת שלא כל כך נשאתי ונתתי, אני לא איש עסקים, לא התעסקתי עם כספים".
"הוא רימה את הביטוח לאומי", נשמע קולו הארסי של הקטגור, "הביא תלושים מזוייפים".
"זה נחשב כסף של המדינה. מצווה לגנוב". אמר הסנגור.
"השתמש בתוכנות פרוצות ולא חוקיות".
"גזל עכו"ם מותר".
"עסקת בפריה ורביה?"
"בטח. יש לי שלושה בנים ובת. ועכשיו הם נשארו שם לבד" קולו נשנק, "ארבעה יתומים קטנים. לבד. ביקשו במסע הלוויה שאני אהיה מליץ יושר לעורר עליהם רחמי שמיים".
"קודם תהיה מליץ יושר על עצמך" צלף מלאך המוות. "למה מי אתה חושב שאתה? האריז"ל? גם כן, כל אחד נהיה לי פועל ישועות..."
"ציפית לישועה?"
"בטח. כל התקופה של המחלה הארורה ציפיתי שאני אתרפא".
"לא לישועה הפרטית שלך. לישועת הכלל, לגילוי שם שמיים בעולם, ציפית?"
אה... אני חושב שכן. התפללתי בתשעה באב שהמשיח יבוא"
"קבעת עתים לתורה?"
"הו כן" אורו עיניו. "למדתי בכולל".
"אוקיי, מאימתי קורין את שמע בערבית?"
"משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם."
"יפה. הלאה".
"מה הלאה?"
"תמשיך את המשנה, נו. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם עד סוף האשמורה הראשונה..."
"אה. דברי ר' אלעזר. וחכמים אומרים עד חצות."
"נו"
"אה... רבן גמליאל אומר... לא זוכר בדיוק"
כל חבר השופטים נעצו בו מבטים נוקבים ותמהים "זה המשנה הראשונה של ברכות, אתה יודע".
"טוב, לא הייתי בכולל בעלי בתים. למדתי יותר נשים-נזיקין"
"אז על מה אתה יכול להיבחן? בבא קמא? טור שולחן ערוך חושן משפט?"
"אין לכם פה אוצר החכמה?"
הם הסתכלו עליו במבט מאוכזב
"מה אתם רוצים?" הצטדק, "נפטרתי צעיר. היו לי תכניות אבל לא הספקתי לממש הכל. למה?" זעק "למה נפטרתי צעיר?"
"זו שאלה טובה. אבל תכלס', נתנו לך את תקופת המחלה כהזדמנות להינצל. אפשר לדעת מה עשית בזמן הזה?"
"מה לא עשיתי? ביקשתי מאנשים להתפלל עליי, תלינו מודעות עם השם שלי בכל פינה, היה אפילו כמה פעמים ביתד של יום שלישי".
"למה נראה לך שאנחנו צריכים שאנשים שלא מכירים אותך ימלמלו פרק תהילים על דוד בן שושנה? שאלנו מה אתה עשית"
"ארגנו לרפואתי ערבי חיזוק על צניעות ואינטרנט"
"אבל אתה היית החולה. רצינו לעורר אותך. לא ביקשו ממך לעורר את כל העולם. בשביל זה יש לנו קורונה. מה אתה עשית?"
"ארבעים אנשים קיבלו על עצמם קבלות לזכותי".
"כל הכבוד להם. כשהם יגיעו לפה נצ'פר אותם על זה. אבל מה אתה עשית?
"לא מספיק? אני אומר לכם, הפכתי את העולם"
"לא ביקשו ממך להפוך את העולם. רצינו שתהפוך את עצמך".
