המסלול שפות"ש דיבר עליו הוא מסלול הזוי שכאמור בגלל טעות של גוגל מאפ שנמנע מהנסיעה ב446 מצומת שילת למודיעין עילית.
אבל גם בנסיעה במסלול המוצע זה חוצה גבולות מדיניים
זה בדיוק מה שקרה לי לפני כמה שנים עם חברה.
להבא עדיף להתקשר למוקד בנימין ולא למשטרה.נסעתי לילה אחד לבד, וכנראה היה פקק ב446,
אז הוייז לקח אותי מכיוון בית אריה. מקום שלא הכרתי.
אישה חסרת חוש כיוון מינימלי!
אני נוסעת בכביש חשוך, 12 בלילה,
חוזרת מבית החולים שהתינוקת שלי היתה מאושפזת שם,
ומוצאת פתאום שלט שכתוב עליו: הכניסה לשטחים אסורה לרכבים ישראלים.
עצרתי מיד. לא הבנתי איפה אני נמצאת.
מאחורי פנסי אורות של רכבים בודדים שעוצרים.
מקדימה דגל לא מוכר ומחנה צבאי של החמאס? של החיזבאללה?
אין לי מושג איפה אני..
פחדתי לחזור על עקבותיי, כי הכביש היה מפותל וחשוך.
התקשרתי לבעלי, הנ"ל היה במעריב בביכ ללא קליטה.
אבא שלי הלך לבדוק לי במפה, ואז החלטתי שאין לי סבלנות לחכות לאיזה חמום מח עם סכין,
אז התקשרתי למשטרה.
שתי דקות לאחר מכן ניידת עוצרת.
מה שלומי?
אני מסבירה לשוטרת שאין לי מושג איפה אני! בוייז כתוב רנטיס!
במקום להורות לי לנסוע אחריה היא הסבירה לי שצריך לכתוב בוייז בלי שטחים ערבים
(שאגב היא טעתה כי אלו לא נחשבים לשטחים ערביים),
וחזרתי אחורה.
אלא מה?
הוייז כל הזמן הפנה אותי חזרה. שעת לילה, אני תשושה כמו מישהי ששבה מביח..
ולא קלטתי כבר לאן לנסוע ולאן לא.
עצרתי ליד ישוב שנשמע יהודי, ושאלתי בעל רכב שעצר שם איפה אני נמצאת.
הוא ענה לי: מה זאת אומרת? בבריטניה..
אוקי, הסביר לי איך הדרך למודי"ע.
נסעתי, אחרי צומת נוספת הוייז שוב מחזיר אותי..
החלטתי להתעלם ממנו בתקוה שאני נוסעת לכיוון הנכון ולא הפוך ממנו.
בסופו של דבר אחרי עיקוף גדול זכיתי להגיע לפקק של 446 מכיוון שילת.
ואז בעלי מתקשר לדרוש בשלומי.
סיפרתי לו תוך כדי נסיעה כשכולי עוד רועדת שנסעתי מהשטחים,
ואז קלטתי שזה כנראה מכיוון בית אריה. מלמעלה.
כמו גברים הוא נרגע: אה, אז עוד כמה זמן את מגיעה?
עניתי לו: שניה, אשאל את מוחמד מתי הם משחררים אותי.
אחכ הצטערתי שלא שמתי ברקע רדיו ערבי.. כדי שיבין את החויה המפוקפקת שעברתי
וזהו.
מאז אני יודעת יפה איפה זה רנטיס ואיפה בית אריה,
וזוכה לנסוע משם הרבה פעמים.. מתעצבנת שזה כביש חד סטרי ואני נתקעת אחרי רכב שמחליט לנסוע לאט
ואי אפשר לעקוף אותו.
מתפללת שלא אכנס בטעות לשטח הערבי,
אומרת תפילת הדרך בכוונה.
אה, באיזה שהוא שלב אחרי שהמשטרה עזבה,
התקשרו אליי מהצבא לוודא איפה אני.
ואז קלטתי שרכב המשטרה עבר שם באקראיות.
לפחות הצבא לקח אחריות.
קודם אני צריכה לדעת שאני במוקד בנימין ולא בלב רמאללה/ עזה/ נעלין/ או דיר אל אסאד..
להפך, אם יש חשש שאת במקום מסוכן זה בדיוק הזמן להתקשר. המספר מופנה אוטומטית למוקד הרלוונטי
תגדירי בוייז: "ללא שטחי A".נסעתי לילה אחד לבד, וכנראה היה פקק ב446,
אז הוייז לקח אותי מכיוון בית אריה. מקום שלא הכרתי.
אישה חסרת חוש כיוון מינימלי!
אני נוסעת בכביש חשוך, 12 בלילה,
חוזרת מבית החולים שהתינוקת שלי היתה מאושפזת שם,
ומוצאת פתאום שלט שכתוב עליו: הכניסה לשטחים אסורה לרכבים ישראלים.
עצרתי מיד. לא הבנתי איפה אני נמצאת.
מאחורי פנסי אורות של רכבים בודדים שעוצרים.
מקדימה דגל לא מוכר ומחנה צבאי של החמאס? של החיזבאללה?
אין לי מושג איפה אני..
פחדתי לחזור על עקבותיי, כי הכביש היה מפותל וחשוך.
התקשרתי לבעלי, הנ"ל היה במעריב בביכ ללא קליטה.
אבא שלי הלך לבדוק לי במפה, ואז החלטתי שאין לי סבלנות לחכות לאיזה חמום מח עם סכין,
אז התקשרתי למשטרה.
שתי דקות לאחר מכן ניידת עוצרת.
מה שלומי?
אני מסבירה לשוטרת שאין לי מושג איפה אני! בוייז כתוב רנטיס!
במקום להורות לי לנסוע אחריה היא הסבירה לי שצריך לכתוב בוייז בלי שטחים ערבים
(שאגב היא טעתה כי אלו לא נחשבים לשטחים ערביים),
וחזרתי אחורה.
אלא מה?
הוייז כל הזמן הפנה אותי חזרה. שעת לילה, אני תשושה כמו מישהי ששבה מביח..
ולא קלטתי כבר לאן לנסוע ולאן לא.
עצרתי ליד ישוב שנשמע יהודי, ושאלתי בעל רכב שעצר שם איפה אני נמצאת.
הוא ענה לי: מה זאת אומרת? בבריטניה..
אוקי, הסביר לי איך הדרך למודי"ע.
נסעתי, אחרי צומת נוספת הוייז שוב מחזיר אותי..
החלטתי להתעלם ממנו בתקוה שאני נוסעת לכיוון הנכון ולא הפוך ממנו.
בסופו של דבר אחרי עיקוף גדול זכיתי להגיע לפקק של 446 מכיוון שילת.
ואז בעלי מתקשר לדרוש בשלומי.
סיפרתי לו תוך כדי נסיעה כשכולי עוד רועדת שנסעתי מהשטחים,
ואז קלטתי שזה כנראה מכיוון בית אריה. מלמעלה.
כמו גברים הוא נרגע: אה, אז עוד כמה זמן את מגיעה?
עניתי לו: שניה, אשאל את מוחמד מתי הם משחררים אותי.
אחכ הצטערתי שלא שמתי ברקע רדיו ערבי.. כדי שיבין את החויה המפוקפקת שעברתי
וזהו.
מאז אני יודעת יפה איפה זה רנטיס ואיפה בית אריה,
וזוכה לנסוע משם הרבה פעמים.. מתעצבנת שזה כביש חד סטרי ואני נתקעת אחרי רכב שמחליט לנסוע לאט
ואי אפשר לעקוף אותו.
מתפללת שלא אכנס בטעות לשטח הערבי,
אומרת תפילת הדרך בכוונה.
אה, באיזה שהוא שלב אחרי שהמשטרה עזבה,
התקשרו אליי מהצבא לוודא איפה אני.
ואז קלטתי שרכב המשטרה עבר שם באקראיות.
לפחות הצבא לקח אחריות.
הדרך הזאת היא לא שטחי A, והרבה ישראלים נוסעים בה.
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
הנושאים החמים
