הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
כשפתחתי את גמ"ח הכספים לעילוי נשמתו של אבי, היו לי בראש כל מיני דברים. חשבתי על הזכות הגדולה לעזור ליהודים בשעת לחצם, חשבתי על המצווה המיוחדת של הלוואה לנצרכים, חשבתי על הנחת-רוח שתהיה לאבי בשמים. רק על דבר אחד לא חשבתי. על החלק הפחות נעים של לרדוף אחרי הלווים.
הנה למשל עכשיו, שעת ערב מאוחרת. אני פותח את היומן הגדול ובודק מי צריך להחזיר היום גמ"ח. יש שניים. יהודה כהן וחיים לוי.
מתקשר ליהודה כהן, הוא לא עונה. מנסה שוב, שוב הוא לא עונה. מנסה פעם אחרונה, אחרי הרבה צלצולים הוא עונה לטלפון. "כן ר' שלום, מה שלומכם?"
"אצלנו הכל בסדר, ברוך ה.'"
"ברוך ה'" אומר יהודה בעליצות מחשידה. "מה זכינו לטלפון?"
"אתה בטח זוכר, יש לך חוב אצלנו שהתאריך שלו זה היום. רציתי לשאול מה קורה עם זה?"
"אההההה" אומר יהודה. "ודאי, ודאי. ההלוואה. כן בטח. זה היום התאריך?"
"לפי מה שרשום אצלי זה היום"
"אואה. איך זה הגיע כל כך מהר..."
"לא כל כך מהר. שלושה חודשים..."
טוב, אה... טוב שאתה מזכיר לי. בעזרת ה' בימים הקרובים אני אחזיר לך את הכסף. אל תדאג ר' שלום, אל תדאג".
משום מה אני כן דואג.
ועכשיו הטלפון לחיים לוי. עוד לפני שאני מספיק לחייג אני שומע דפיקות בדלת.
חיים בפתח.
"שלום עליכם ר' חיים" אני מזמין אותו להיכנס.
"היום זה התאריך שאני צריך להחזיר את ההלוואה" הוא אומר בכובד ראש.
"נכון".
"תראה, לצערי אין לי את הכסף. אבל באתי לפה כדי לומר לך שאני זוכר את החוב, אני לא בורח ולא מתחמק, אני יודע שאני חייב. ואני אעשה כל מאמץ להחזיר אותו ברגע שאוכל."
לא יודע להסביר. אבל לגביו - אני הרבה יותר רגוע.
נכון, שניהם לא החזירו לי שקל עדיין. אבל אצל יהודה, אני הייתי צריך לרדוף אחריו. ואילו במקרה של חיים, הוא זה שבא אליי ראשון, מיוזמתו. זה אחרת לגמרי.
"במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה" - - -
הנה למשל עכשיו, שעת ערב מאוחרת. אני פותח את היומן הגדול ובודק מי צריך להחזיר היום גמ"ח. יש שניים. יהודה כהן וחיים לוי.
מתקשר ליהודה כהן, הוא לא עונה. מנסה שוב, שוב הוא לא עונה. מנסה פעם אחרונה, אחרי הרבה צלצולים הוא עונה לטלפון. "כן ר' שלום, מה שלומכם?"
"אצלנו הכל בסדר, ברוך ה.'"
"ברוך ה'" אומר יהודה בעליצות מחשידה. "מה זכינו לטלפון?"
"אתה בטח זוכר, יש לך חוב אצלנו שהתאריך שלו זה היום. רציתי לשאול מה קורה עם זה?"
"אההההה" אומר יהודה. "ודאי, ודאי. ההלוואה. כן בטח. זה היום התאריך?"
"לפי מה שרשום אצלי זה היום"
"אואה. איך זה הגיע כל כך מהר..."
"לא כל כך מהר. שלושה חודשים..."
טוב, אה... טוב שאתה מזכיר לי. בעזרת ה' בימים הקרובים אני אחזיר לך את הכסף. אל תדאג ר' שלום, אל תדאג".
משום מה אני כן דואג.
ועכשיו הטלפון לחיים לוי. עוד לפני שאני מספיק לחייג אני שומע דפיקות בדלת.
חיים בפתח.
"שלום עליכם ר' חיים" אני מזמין אותו להיכנס.
"היום זה התאריך שאני צריך להחזיר את ההלוואה" הוא אומר בכובד ראש.
"נכון".
"תראה, לצערי אין לי את הכסף. אבל באתי לפה כדי לומר לך שאני זוכר את החוב, אני לא בורח ולא מתחמק, אני יודע שאני חייב. ואני אעשה כל מאמץ להחזיר אותו ברגע שאוכל."
לא יודע להסביר. אבל לגביו - אני הרבה יותר רגוע.
נכון, שניהם לא החזירו לי שקל עדיין. אבל אצל יהודה, אני הייתי צריך לרדוף אחריו. ואילו במקרה של חיים, הוא זה שבא אליי ראשון, מיוזמתו. זה אחרת לגמרי.
*
"במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה" - - -
נערך לאחרונה ב:
