עזרה חולצות ברכסוני

  • הוסף לסימניות
  • #21
אחותי קנתה לי שבוע שעבר את הדגם הסגול, הבדל של 60 ש"ח לחולצה בדקתי בהיוקרה שבחולה
בברכסוני בארה"ב 27 דולר שהם 90 שקל, וכאן בארץ 150 ש"ח
ובלאק לייבל שבחו"ל 23 דולר באיזור ה76 ש"ח, כאן מוכרים אותו ב125 פלוס מינוס
השאלה מה נקרא הבדל מהותי במחיר...
הכוונה שאין הבדל מהותי במחיר הוא שמחיר החולצה כולל עלות של משלוח הוא כמעט כמו העלות של חוצה בארץ.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בס״ד.
מוצרף בקובץ שובר הנחה לפריטי לבוש במכירה לבני תורה.
המסתבסד מטעם עיריית ירושלים
(וכפי הידוע לי- ״ארגון לבקר בהיכלו״ אבל אין לי שמץ.
האם צריך לקחת את הטס? מאמין שלא.
אבל בכל אופן הוא מצורף בקובץ,
וכן מופיעים המחירים בהמשך ההודעה:


מבהיר מראש-

איש לי שום קשר למכירה/לעירייה/למפרסמים,
ראיתי אותה והתלהבתי…
אז אמרתי נעשה חסד, שגם אחרים ידעו…
טקסט המודעה המצורפת:


מתוך הערכה והוקרה לעמלי התורה

אנו מתכבדים להעניק לכם שובר הנחה לבגדי גברים באיכות גבוהה - יבואן חדש! סחורה חדשה!

מחירון המכירה:

חולצות:

• טיקט אדום 100% כותנה, הדבקות מלאות ללא גיהוץ: 70 ₪

• מגוון מותגי איכות ללא גיהוץ, ללא ניהוץ, פס קבוע: 90 ₪

מכנסיים:

• לייקרה מבחר עצום: 110 ₪

• מכנס מדגם TR: 4 ב-100 ₪

• מכנסי כחול / שחור: 65 ₪

חליפות ונעליים:

• חליפות לייקרה חלק/מדוגם (+ עניבה מתנה): 350 ₪

• חליפות TR חלק שחור/כחול (+ עניבה מתנה): 250 ₪

• נעליים מכל החברות הכי ידועות: החל מ-150 ₪

• נעלי סקצ'רס: 150 ₪


אביזרים ומוצרים נוספים:

• גופיות ציצית (בנוסף למבחר מוצרי יודאיקה וטליתות): 5 ב-100 ₪

• מגוון ענק של תכשיטים לנשים

• עניבות (מבחר גדול): 20 ₪

• חגורות פרימיום: 20 ₪

• חפתים (מגוון ענק): 35 ₪

• גרביים: 6 ₪

• כיפות אלטמן: 10 ₪

פרטי המכירה - "המכירה של ירושלים":

הזדמנות של פעם בשנה!

מתי? ימים שלישי ורביעי, ו'-ז' ניסן תשפ"ו.

שעות? בין השעות 14:00-23:00.

איפה? באולם שע"י ישיבת "יקירי ירושלים", רחוב מלכי ישראל 77, י-ם.

חשוב לדעת: לא מקבלים צ'קים.

בשיתוף חבר המועצה ירושלים - אריאל גולן.
תמיד הייתי הבלאגניסטית של הבית. שוכחת להחזיר כל דבר למקום, מתעצלת לשים כביסה במתקן, ושונאת לשטוף כלים.

אך לא השאירו לי ברירה אחרת- תמיד אולצתי לשטוף את הררי כלים ולנקות בעצמי אחרי אירוח של כל הנשואים- כי הייתי הקטנה בבית.

תכלס, כעקרת בית- אני בלי הורים שיגערו בי להחזיר דברים למקום. אובחנתי כסובלת מהפרעת קשב וריכוז, ואני מטופלת כמובן.

זיווגים משמיים-
ולבעלי קריטי שהבית ינצוץ. תמיד. אחרת הוא פשוט סובל.

אבללללל אני כל כך מנסה כן לזכור לשים דברים במקום- - - עושה לעצמי כל כך הרבה מבצעים - - -
מנסה לגרום לכמה שפחות בלגן - - - מאלצת את עצמי להשתנות בדם. בכוח וביזע.

ועדיין.
הבית לא נקי. הררי כביסה על המיטות. איבוד שליטה.
ש- כ-ח-ת-י לשים את כוס הקפה הריקה לפח

ש-כ-ח-ת-י להעמיד מכונה :eek:
יש לי הכול !! דפים עם תזכורות, בפלפון, מדבקות זוהרות. . .
נאדה.
הבית בלאגן.

אני לא באה לבקש כאן עצות לשלום בית,
כי ב"ה סיימנו ליווי זוגי ארוך- שהמסקנה הייתה- שלמו את הכסף לעוזרת. אין לכם מה לבוא לייעוץ זוגי.

עוזרת? ? ? ? בעלי טוען שזה פלסטר, שזה דגים במקום חכה. והוא צודק. למה שאני לא אדע בעצמי לשמור על הסדר בבית?? אין לי שום סיכוי להשתנות?

אז תכל'ס אני מחפשת לווי אישי לבית מסודר אני יודעת שיש את נועה שרון ויעל זלץ,

אבל יש להם סרטים/ תוכניות.. זה לא בשבילי. אני לא אצליח להתמיד להסתכל בתוכניות אם אני יודעת שזה מוקלט- - אני פשוט אדחה ואדחה וזה לא ייקרה.

אני צריכה מישהי שתבוא אלי פעם אחת הביתה ותעזור לי לקבוע מקום לכל חפץ.
ואז זום בלייב כל שבוע עם אפשרות להתייעץ לשאול שאלות, אפשרי גם בקבוצה.

אני צריכה מישהי שתתחיל איתי מאפס. יש כזה דבר? אולי מישהי פחות מוכרת מיעל זלץ או נועה שרון שעושה דבר כזה?

זה ממש דחוף.
לא להיום, לאתמול, ללפני שנה. תגידו לי שיש סיכוי להשתנות.
אודה מאוד לכל תגובה/רעיון
להלן טקסט שכתב ילד!
כל מילה נוספת מיותרת!
הורים, תבדקו עם הילדים האם הם או אחד מהחברים שלהם מוחרם!




"אני רוצה לקחת אתכם רק לתחילת השנה.
אני ילד שעבר הרבה דברים בחיים שלו, ויום אחד החלטתי שבא לי מקום שאף אחד לא מכיר אותי.
אז עברתי לפנימייה אחרת — לא כי אני רציתי, אלא כי אמא שלי חשבה שיהיה לי טוב שם.
וכן, היה לי טוב בהתחלה.

אבל אז סיפרתי להם שאני יוצר סרטונים ביוטיוב, והם ראו בזה נקודת חולשה.
סיפרתי להם שאני אוהב לשיר, שזה החלום שלי — וגם בזה הם מצאו על מה לרדת עליי.
"ניצחון לחרשים", "אתה ילד פדחן"...

אני אגיד את האמת — זה לא היה לי חדש.
גם בבית ספר קודם ירדו עליי, ניסו להקניט ולהקטין אותי.
ולאט לאט המילים שלהם חלחלו לי למוח.
כמעט הפסקתי לעשות את הסרטונים שאני אוהב, בגלל כל מה שאמרו לי לפני ואחרי שהצטרפתי לבית הספר.

בהתחלה אמרתי לעצמי: "טוב, מה אכפת לי, שיגידו מה שבא להם — זה לא מזיז לי".
אבל זה היה שקר.
והתחלתי להגיד את זה כל הזמן לעצמי בראש.

בגלל שאני לומד בפנימייה, יש לנו שם כל מיני דברים כמו חדר מוזיקה.
אז מהשעה 14:00 הייתי הולך לשם כדי לשכוח קצת מהבעיות שלי.
בהתחלה זה עבד, אבל התחילו להציק לי.

היה לנו טקס לציון 7.10 בפנימייה, ואני עבדתי על שיר לשיר בטקס.
בסוף שרתי שיר אחר.
בהתחלה קיבלתי מלא מחמאות.

אבל יום למחרת, ילד בן איזה 16–17 — לא ילד קטן — חשב שזה מצחיק להרים אותי, להשכיב אותי על שולחן ולהכריח אותי לשיר לו.
וכשסיפרתי על זה למנהל, הוא התחיל לקרוא לי "שטינקר", כי הילד עשה משהו מטומטם וחשב שזה מצחיק — אז כולם חייבים לקחת את זה בתור בדיחה.

---

סיפור שני:
אני יושב לי על ספסל, כי אני אגיד את האמת — אני מרגיש שאין לי הרבה חברים.
יש לי אולי 5 בבית הספר, ואני לא צריך יותר מזה.
אבל הם לא תמיד מגיעים לבית הספר, רוב הזמן הם בבית — אז יוצא שאני לבד רוב הזמן.

אז אני יושב על ספסל לבד, ופתאום חבורה של ילדים בני 17 זורקים עליי מלא תפוזים.
בנס לא פגע בי, אבל זה לא קרה פעם אחת — זה קרה שוב ושוב.
עד שסוף סוף זה פגע לי בבטן.

ולא תגידו שמי שזרק עליי בא והתנצל — הוא פשוט ברח.
בהתחלה לא ידעתי מי זה, פשוט ניחשתי לבד — וצדקתי.
ועד עכשיו אני לא יודע מה עשו איתו.

---

אז אני רק רוצה להבהיר למשרד החינוך — הגיע הזמן שתטפלו בתופעה הזו שנקראת בריונות, חרם וכל דבר פוגעני כזה.
כי אם לא — יהיה פה גל שלם של ילדים ש×××××× חס ושלום.

ובואו נגיד דבר כזה:
אם לא הייתה לי את המוזיקה שלי ואת השירים שאני כותב — כנראה שמזמן לא הייתי פה.

ולכל הילדים שכאן — אני רוצה להעביר לכם מסר:
גם אלה מהפנימייה שלי שאולי מסתלבטים עליי עכשיו —
תחשבו שאולי, רק אולי, יש ילד שחושב ל×××× את ה×××× שלו בגלל שאתם מחרימים אותו.
תחשבו לפני שאתם פועלים ❤️"
לאחרונה נודע לי שיש לבן שלי בכיתה ילד שמנודה מאוד בחברה.
עוד יותר היה לי עצוב לדעת שגם הבן שלי משתף עם זה פעולה.

לא אלאה אתכם בדברים, רק אומר שדיברתי עם הבן שלי (בן 8) על הנושא, הסברתי לו מה עובר על הילד ועודדתי אותו להזמין אותו אליו ולשתף אותו במשחקים, ותודה לה' זה עבד.

אמא של אותו ילד התקשרה אלי בהתרגשות גדולה ואמרה לי "עשיתם דבר גדול!".

כדי שזה יחזיק מעמד, כתבתי סיפור בעזרת צ'אט GPT, ויצרתי תמונות לסיפור, על מנת לעזור לילד שלי להבין טוב יותר את הדברים, איך הילד הרגיש כשהיה לבד, ועד כמה זה שמשתפים אותו בכיתה בדברים, משמעותי עבור הילד הזה.

הסיפור וגם התמונות לא מושלמים, למרות ששיפצרתי לא מעט, אבל את העבודה הם עושים!

כל מי שמעוניין לקחת ולספר לילדים שלו כדי לרכך להם את הלב, ולפתוח להם את העיניים לילדים שסביבם, קדימה!
אנחנו בתור הורים יכולים לעזור כל כך לילדים שלנו להיות אכפתיים ואמפטיים יותר ולשנות את החיים שלהם עצמם ושל כל הסובבים אותם.



הסיפור

אהרן עמד לבד במסדרון של כיתה ד’, ליד וו המעילים. כל שאר הילדים רצו, קפצו, דיברו וצחקו. הרצפה רעדה מעט מהרעש של ארבעים זוגות נעליים שחזרו מהפסקת עשר. אבל הוא – רק עמד שם. החזיק את המעיל שלו חזק־חזק, כאילו הוא מגן עליו מפני כל העולם. הוא לא ידע בדיוק ממה הוא מפחד – אבל הרגיש שכל תזוזה שלו תגרום לכולם להסתכל. כל מבט, כל לחשוש קטן מאחורי הגב – כאילו מדביק לו מדבקה של “אחר”.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_31_00 AM.png
הוא ידע שהוא שונה. אינו אהוב עליהם. הוא ראה את זה בעיניים של הילדים האחרים, גם כשהם ניסו להסתיר. הוא הרגיש את זה בלחישה של המילים כשהיה עובר לידם. הוא שמע. הוא הבין.


הוא הגיע רק לפני חודש מבני־ברק. הבית שם היה קטן מידי בשבילם, והם החליטו לעבור דירה וגם עיר, לירושלים. אמא שלו הייתה אומרת לו כל בוקר: “אתה ילד מיוחד, אהרן. אתה תאיר איפה שתהיה” אבל עכשיו, בתוך החיידר החדש הזה, היה לו קשה מאוד להאמין בזה.


החולצה שלו הייתה תמיד נקיה ומגוהצת בצורה מושלמת. אמא שלו, שידיה תמיד היו עסוקות, גיהצה אותה כל בוקר בקפידה – אולי בתקווה שאם הוא ייראה מסודר, יהיה לו קל יותר למצוא חברים. אבל הילדים בכיתה ראו בזה משהו מוזר. הם לבשו בגדים רגילים, לפעמים מקומטים, לפעמים לא תואמים. החולצה המושלמת של אהרן רק חיזקה את הרגשת הזרות. כאילו הוא משדר: “אני לא שייך.”


בהתחלה כשהגיע לחיידר, עוד ניסה לדבר עם חברים שם, לספר משהו. אבל הילדים האחרים היו מסתכלים עליו בלעג, ואז מתלחששים ביניהם. הוא שמע את הלחישות. לא תמיד הבין את כולן, אבל הבין מספיק. מספיק כדי לדעת שמדברים עליו.


וכל הפסקה – כל הפסקה! – הוא היה יושב בפינה, לבד, ומוציא את קופסת הפלסטיק שלו. בתוכה היה תמיד כריך גבינה לבנה, חתוך לשניים בדיוק שווה, ובתוך כל אחד מהחצאים שורה של זיתים ירוקים. תמיד אותם זיתים. תמיד אותה הקפדה. הוא היה לוקח ביס קטן, לועס לאט־לאט, לא כי היה רעב – אלא כדי להרגיש שיש לו מה לעשות. הוא פחד מהרגע שבו האוכל ייגמר. כי אז לא תהיה לו שום סיבה להישאר לשבת. ואז – מה יעשה? יעמוד לבד? יטייל במסדרון לבד? יבהה בילדים משחקים?


לפעמים הוא היה מרגיש שהלב שלו רוצה לבכות. אבל הוא לא בכה. לא ליד כולם. רק בערב, מתחת לשמיכה. שם, רק שם, היה מרשה לדמעות ליפול. אבל אפילו אז – בשקט. למה אף אחד לא משחק איתי? לא שואל אותי למה אתמול לא באתי לכיתה?? למה לא אוהבים אותי כאן?

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_54 AM.png

המלמד, הרב בלוי, היה טוב לב. הוא השתדל לעזור, לשים אותו ליד ילדים חדשים בכל פעם, אולי תיווצר חברות. אבל כמעט תמיד, כשהגיע תורו של אהרן להחליף מקום – היה שקט מוזר. מין רחש כזה. מישהו היה לוחש משהו. ובסוף – אהרן שוב מצא את עצמו יושב לבדו, ליד הקיר. קרוב למדפי החומשים. רחוק מהלב של הכיתה. אף אחד לא היה מעוניין לשבת ליד הילד הזה, שעליו כל הילדים לועגים.


הוא היה מסתכל על הילדים, איך הם צוחקים, מתווכחים, משתעשעים. ואילו הוא – לבד. לפעמים דמיין שהוא שקוף, כמו אוויר. הוא נמצא, אבל אף אחד לא רואה אותו באמת.


בכל פעם שהיה צריך לקרוא בקול – שפתיו רעדו. הוא פחד שיטעה. פחד שיצחקו. לפעמים האותיות התבלבלו לו. הפה יבש. והמילים – לא יצאו חלק. הוא ידע שהוא יודע, אבל הפחד שיתקע, שיגמגם – עצר אותו. והוא שמע את הלחישות, את הגיחוכים, גם אם היו חלשים. הם היו מספיק חזקים כדי לפגוע.


ואז הגיע חיים דוד.


חיים דוד ברנשטיין היה ההפך הגמור מאהרן. הוא היה מרכז הכיתה. חכם, שמח, חרוץ, עם חיוך רחב שכולם אהבו. אפילו המלמד הקשוח של הצהריים היה נמס כשהוא היה שר “אהבת תורה” בלחן חדש שהמציא. כל הילדים רצו לשבת לידו. הוא ידע להקשיב, ידע לעזור, אבל הוא היה עסוק. כל כך עסוק. והוא – לא ראה את אהרן.


עד לאותו יום.


זה היה שיעור גמרא. המלמד חילק דפים. לדף של אהרן היה קרע. הוא ניסה לחבר אותו עם מהדק סיכות שהיה לו בקלמר. אל לא ממש הצליח בזה. פתאום – חיים דוד קם, הלך לשולחן של המלמד, לקח דבק סלוטייפ, התכופף ליד אהרן והדביק לו את הדף בזהירות. בלי לומר מילה. אהרן לחש "תודה." חיים דוד רק חייך קלות וחזר למקומו.


ומשהו קרה.


למחרת בהפסקה, כששיחקו טאקי, חיים דוד הניח יד על כתפו של אהרן ואמר: “רוצה להצטרף?”


הלב של אהרן דפק מהר. הוא לא ידע לשחק. הוא לא זכר את הצבעים. והוא באמת טעה ומאוד מהר הפסיד. כמה ילדים צחקו. אבל חיים דוד רק עשה בידו “ששש” והמשיך לשחק כאילו כלום. ואחר כך חילק וופל שוקולד שהיה לו בתיק. חצי אחד – הוגש לאהרן. וזה... שינה הכל.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_47 AM.png
אהרן הרגיש כאילו השמש זרחה בתוך הלב שלו. פתאום – הוא לא היה לבד. פתאום – מישהו ראה אותו.


באותו ערב, כשחזר הביתה, אמא שלו אמרה: “מה קרה? אתה נראה אחר.” והוא רק חייך. חיוך קטן. אבל מלא אור.


אבל לא הכול היה קל. יוסי לנדאו – שידע להצחיק ולהרעיש – אמר בקול: “המלך מצא לו קבצן!” והילדים צחקו. לא חזק. אבל מספיק.


אהרן הוריד את הראש. הבושה חזרה. כאילו הרגע היפה מאתמול – נמחק.


אבל חיים דוד קם. נעמד מול יוסי ואמר בשקט ובביטחון: “דיבורים כאלה לא בכיתה שלנו.” והמלמד שמע ושיבח. והכיתה שתקה. וחשבה.


ואז – דברים התחילו להשתנות.


כשאהרן גילה יום אחד לחיים דוד, שבחופש סבא שלו לימד אותו קליגרפיה – לכתוב אותיות יפות כמו סופר סת”ם – חיים דוד מיד תלה שלט: “בואו ללמוד מאהרן!” והילדים באו. ובכל יום בהפסקה הגדולה – אהרן הדריך בכתיבה קליגרפית את הילדים. חיים דוד ישב לידו, הסתכל בהתפעלות, ואהרןכל כך שמח. הוא הרגיש שהוא נותן. שהוא חשוב.


במסיבת החומש – כל האולם היה מקושט בכתובות שהוא עזר לצייר. והוא קיבל תעודה. ומחיאות כפיים. ויוסי לנדאו – אפילו הוא חייך.


במירון, בטיול השנתי של הכיתה, אהרן התחיל לשיר מה שתמיד הם היו שרים בטיולים, כשהיה בחיידר בבני ברק. חיים דוד הצטרף, ולאט־לאט גם שאר הילדים עד שכל האוטובוס התמלא בשירת ילדים צוהלת. הוא הפך להיות זה שמחכים לשמוע ממנו עוד, שיש לו סיפורים ורעיונות מעניינים, שהביא איתו מבני ברק. זה היה רגע שבו לא רק הוא הרגיש שייך – אלא כל הכיתה הרגישה את זה גם.

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_42 AMמ.png

בלילה, בנסיעה חזור, פנה אליו לפתע חיים דוד, ואמר לו: “חשבתי שאני עוזר לך, אבל בסוף אני לומד ממך” – אהרן הרגיש שדמעה של התרגשות מתגלגלת לו על הלחי, ואמר לחיים דוד "אני לא אשכח לך לעולם את מה שעשית למעני".


בסוף השנה, במסיבת סיום הגדולה, קראו בשמו: “פרס חברותא למופת – אהרן!”

ומיד אחריו: “פרס מנהיגות – חיים דוד!”
והם עלו יחד לבמה. כתף נוגעת בכתף. עיניים נוצצות.


והכיתה מחאה כפיים. ואמא של אהרן – מחתה דמעה.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_38 AMמ.png
וגם כשהם גדלו, ואהרן הפך לתלמיד חכם גדול, וחיים דוד למשגיח בישיבה קטנה, בכל פעם שחיים דוד סיפר לתלמידים צעירים על חסד – הוא אמר: “פעם אחת, ילד הושיט יד במשחק. והוא לא ידע – שהוא בעצם הוציא ילד אחר מהצל אל האור.”
שבוע טוב!!
רוצה לשתף אתכם בפרויקט מיוחד שאני זוכה לקחת בו חלק
האמת שכבר הרבה זמן אני רוצה לשתף פה בפרוג (תכלס מכאן זה הכל התחיל!)
אבל לא מצאתי זמן לזה אבל עכשיו הייתי חייבת פעם שלישית זה כבר חזקה.
אז הכל התחיל שראיתי פה בפרוג פרסומת שמחפשים מעצבת למיזם חדש לעיתון שמיועד לבחורות עם תוכן מגניב ורלוונטי בדיוק בשבילם
ברגע הראשון נדלקתי זה דבר ראשון זה ליצור משהו חדש וגם זה קהל יעד מושלם ועם חסר רציני בתחום
ידעתי שאני על זה! רציתי להיות חלק מזה
שלחתי להם ישר מייל ומאז הכל היסטוריה
התחלנו לעבוד על זה רציני והיה המון על מה אבל היה מלא תקווה ומלא חיות .פשוט פרויקט מהחלומות!
החומר של המגזין הראשון כבר היה מוכן ואני התחלתי לעבוד על מיתוג, קונספט עיצוב כתבות ואז עברנו לעימוד.
בגלל שזה חומרים לבחורות דבר ראשון ידעתי שזה צריך להיות צעיר מקצועי וכיפיי עם צבעים חמים ומזמינים.
העימוד דרש השקעה לא קטנה שיהיה חדיש ומעניין.
העמוד שער זה הכיף שלי שיהיה מצחיק וקשור לכל חודש..
העיתון הראשון יצא לדרך וגם בחלומות הוורודים לא ידענו כמה ביקוש יהיה לזה
1.jpg
והמשכנו במרץ לחודש השני
בחודש השני החלטנו שחייבים קו עיצובי לאורך כל העיתון טורים קבועים של כותבות קבועות
ברגע שאת יודעת שעיצוב הוא לא חד פעמי זה מאתגר מליחץ ומרגש הרבה יותר.
פה גם התחלנו קריאה דיגיטלית מושקעת ולא רק PDF וגם הגהה רצינית של בעלת מקצוע
והנה העיתון השני שלנו של חודש כסלו
10.jpg


והנה היום אנחנו אוחזות בעיתון השלישי
ששבר שיאים חדשים!!
והגיע לכל רחבי הארץ (רציני!! אני גם לא האמנתי) עם יותר מאלף רשמות
עיתון או לא עיתון?
11.jpg
3.jpg4.jpg5.jpg13.jpg14.jpg12.jpg

לא חלמתי שאני אוציא עיתון אבל זה קרה ועכשיו נשאר רק להתפלל שזה יגדל ויצליח.
תודה לכם שהייתם שותפים עד פה
מצרפת לכם את הקישור להצטרפות לעיתון

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה