חושב לעצמי #1

[כפריה]

הָיְתָה פֹּה זֶבְּרָה, אֲנִי בָּטוּחַ

עָמְדָה בְּשֶׁקֶט בַּכְּבִישׁ הַפָּתוּחַ

אִמָּא הִזְהִירָה שׁוּב וָשׁוּב

אֲבָל אָז אֵרַע מַשֶּׁהוּ עָצוּב

פִּתְאוֹם הִגִּיעַ אוֹטוֹבּוּס מֵאָחוֹר

אוֹ אוֹפַנּוֹעַ טוּסְטוּס שָׁחֹר

אוֹ אוֹטוֹמוֹבִיל שָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת

אוֹ אוֹפַנּוֹעַ מִשְׁטַרְתִּי עִם פְּצָצוֹת



פִּתְאוֹם זֶה קָרָה לָהּ, הַמַּשֶּׁהוּ הַנּוֹרָא

הַזֶּבְּרָה מֵתָה , כִּמְעַט שֶׁנִּפְטְרָה

הָאִישׁ מִתְחַלֵּף לְיָרוֹק זוֹהֵר

מַמָּשׁ כְּשֶׁאֲנִי עַל הַזֶּבְּרָה מְהַרְהֵר

אֲנִי נִפְרָד בְּעֶצֶב מֵהַפַּסִּים שֶׁל הַחַיָּה

שָׁחֹר לָבָן שֶׁל מַעֲבַר הַחֲצִיָּה

 

[דיונון]

גדול!

 

[קופירייטה]

מדהים!

 

[רחל סרולוביץ]

חזק ביותר

הַזֶּבְּרָה מֵתָה , כִּמְעַט שֶׁנִּפְטְרָה

אם היא מתה אז היא לגמרי נפטרה, לא?

אוֹ אוֹטוֹמוֹבִיל שָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת

אוֹ אוֹפַנּוֹעַ מִשְׁטַרְתִּי עִם פְּצָצוֹת

פחות חרוזי

 

[פירי]

מקסים!
נכנסים ממש לתוך הראש של הילד

 

[קופירייטה]

אם היא מתה אז היא לגמרי נפטרה, לא?

דווקא זה אחד הדברים שהכי אהבתי!

 

[דיונון]

חזק ביותר

אם היא מתה אז היא לגמרי נפטרה, לא?

פחות חרוזי

זה חלק מהילדותיות.

 

[RACHELIZ]

יווו אהבתי והאיור ממש מוסיף!

 

[טלח]

את השיר קינה הזה,
כתבתי לפני כמה שבועות אפילו לספר התלבטתי אם להכניסו:
פעם הייתה

פעם הייתה

ילדה,

שעמדה על יד

כביש אספלט,

והיה איש,

שסימן לה שהיא יכולה,

לעבור את הים הגדול והנורא.

על סמך היותו,

הניף דגל לבן,

והדגל התחלף באחת,

לאדום ושחור,

ולשכול.

ומאז,

הילדה הייתה,

לנחלת העבר,

והכביש היה לנהר,

שבוכה על העבר

ולאיש כל מה שהיה,

כבר אינו משנה,

ורק סימן אחד,

נע ונד מול מוחו.

סימון אחד.

וכוחו.

 

[nechama ro]

את השיר קינה הזה,
כתבתי לפני כמה שבועות אפילו לספר התלבטתי אם להכניסו:
פעם הייתה

פעם הייתה

ילדה,

שעמדה על יד

כביש אספלט,

והיה איש,

שסימן לה שהיא יכולה,

לעבור את הים הגדול והנורא.

על סמך היותו,

הניף דגל לבן,

והדגל התחלף באחת,

לאדום ושחור,

ולשכול.

ומאז,

הילדה הייתה,

לנחלת העבר,

והכביש היה לנהר,

שבוכה על העבר

ולאיש כל מה שהיה,

כבר אינו משנה,

ורק סימן אחד,

נע ונד מול מוחו.

סימון אחד.

וכוחו.

צמרמורת.
אכן, זאת אחריות כבדה - חיים שלמים צעירים שתלויים בהינף יד של "המבוגר האחראי" התורן.

 

[nechama ro]

הָיְתָה פֹּה זֶבְּרָה, אֲנִי בָּטוּחַ

עָמְדָה בְּשֶׁקֶט בַּכְּבִישׁ הַפָּתוּחַ

אִמָּא הִזְהִירָה שׁוּב וָשׁוּב

אֲבָל אָז אֵרַע מַשֶּׁהוּ עָצוּב

פִּתְאוֹם הִגִּיעַ אוֹטוֹבּוּס מֵאָחוֹר

אוֹ אוֹפַנּוֹעַ טוּסְטוּס שָׁחֹר

אוֹ אוֹטוֹמוֹבִיל שָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת

אוֹ אוֹפַנּוֹעַ מִשְׁטַרְתִּי עִם פְּצָצוֹת



פִּתְאוֹם זֶה קָרָה לָהּ, הַמַּשֶּׁהוּ הַנּוֹרָא

הַזֶּבְּרָה מֵתָה , כִּמְעַט שֶׁנִּפְטְרָה

הָאִישׁ מִתְחַלֵּף לְיָרוֹק זוֹהֵר

מַמָּשׁ כְּשֶׁאֲנִי עַל הַזֶּבְּרָה מְהַרְהֵר

אֲנִי נִפְרָד בְּעֶצֶב מֵהַפַּסִּים שֶׁל הַחַיָּה

שָׁחֹר לָבָן שֶׁל מַעֲבַר הַחֲצִיָּה


צפה בקובץ המצורף 603045

איזו הגשה מתוקה שממחישה את נקודת המבט היצירתית של האנשים הקטנים על דברים שה'גדולים' אפילו לא שמים לב אליהם ביומיום

 

[קופירייטה]

כואב מדי מדי.

 

[כפריה]

פחות חרוזי

צודקת, אחשוב על תיקון,
בכל אופן תודה, זה נותן מוטיבציה פעם הבאה לדייק יותר

 

[יאן]

ממש עצוב...

על סמך היותו,

הניף דגל לבן,

לא הסתדר לי התחביר.
אולי אפשר לכתוב היותו מניף

 

[טלח]

על סמך היותו (פסיחה- היותו המבוגר האחראי)
הניף וכו'

 

[טלח]

כואב מדי מדי.

האם ניתן בכלל לכתוב על דברים כה עצובים.
אני ממש בדילמה.
וזה לא שיר.

 

[אשר שרבר]

האם ניתן בכלל לכתוב על דברים כה עצובים.
אני ממש בדילמה.
וזה לא שיר.

חובה! חובה! חובה!
וככה, חזק, בבטן.
אין ברירה סף הריגוש שלנו גבוה.

 

[קופירייטה]

אז חובה להמשיך להגביה אותו?
אולי חכם יותר להביא מעשים ורגשות של יום יום בצורה מעוררת עניין ומחשבה?