היום נדבר על מחלת העייפת-JLMS(Just Le'Me Sleep). כאשר אנו מדברים על מחלת העייפת, כמובן שאין הכוונה לפגם הטבעי בערנות לאחר מאמץ כלשהו אלא על המחלה הכרונית שתוקפת לרוב בני אנוש בגילאי העשרה, בעקבות מצבים ותקופות שונות.
נסקור תחילה את המוטציה השכיחה ביותר-
עייפת נפוצה-JLMSM(Just Le'Me Sleep More).
עייפת נפוצה מתפשטת בגוף בעיקר לאחר שנת 'בייגלה' מתוקה שנותנת לאדם תחושה של עוד, אך כמובן שהיא מסוגלת לפגוע גם אם בן/בת העשרה קמו משינה קטועה ו/ או קצרה ו/או בלתי מספקת ו/או רווית חלומות מזעזעים ו/או רווית חלומות מתוקים.
העייפת הנפוצה גורמת לאדם לתחושת אהבה בלתי נשלטת למיטתו ולכלים הנלווים לה כגון כרית, שמיכה, כרבולית, כרבולית מס' 2, כרבולית מס' 3, דובי אהוב, בובה ועוד, וחוסר שליטה ביכולת להיפרד מהנ"ל.
מחקרים גילו כי ההישארות האוטומטית במיטה גורמת להחמרת התסמינים והשתלטות מוחלטת של המחלה על הגוף עד כדי שינה תמידית.
עייפת קולוסאלית-JCFA(Just Can't Fall Asleep) היא זן נוסף של מחלת העייפת, הגורם לעייפות כרונית המונעת מהאדם לישון. חוקרים אינם מסוגלים להסביר את התופעה, והם תמימי דעים לגבי חוסר תמימות הדעים בנוגע לגורמים לתופעה ההזויה.
כאשר העייפת הקולוסאלית תוקפת את האדם, בעיקר בשעות שרוב בני האדם אינם שוזפים בהם את השעון, הוא אינו מסוגל לשקוע בשינה מרפאת, והוא נשאר ער למשך שעות ארוכות ומייגעות ללא אפשרות למלא את מצבריו.
התסמין המרכזי למוטציה זו הוא פיהוקים קורעי שפתיים ולב ואמירות נבובות כגון "אני לא עייף" ו/או "אני כן עייף" ו/או "אני לא נרדם" וכו'.
מין זה נצפה בעיקר אצל צעירים בראשית שנות העשרה המתקשים להירדם כאשר מבוגרים באזורם חוגגים בקרבתם.
עייפת מכוונת- IATYIAT (I Am Tired Yes I Am Tired) מאובחנים מקטגוריה זו נוטים ללקות בעייפת מכוונת בעיקר בעת שמטילים עליהם משימות בלתי אהובות או רצויות או סתם בעת שיעמום קל.
בעת ההתפשטות המהירה של החיידק, גופו של החולה נוטה להימרח קלות עד קשות בכל פוזה מקום וזמן בהם הוא ממוקם, לשפשופי עיניים נמרצים וקול חלוש עד מנומנם.
הטיפול האידיאלי במקרה זה הוא הכרזה שקרית על פעילות אהובה על החולה. הצפי הוא להחלמה מיידית ומהירה.
הרשות לטיפול בעייפת- WATOTCOTG(We Are Tired Of Taking Care Of Tired Guys) מדווחת על עליה דרסטית בחולי העייפת לצורותיה השונות בקרב כלל שכבות הגיל בכל האוכלוסיות אולם בעיקר בחולים בסיכון, כלומר בני נוער בגילאי העשרה.
"אמצעי הטיפול העומדים לרשות הרשות מוגבלים ומצומצמים בהחלט", דיווח לנו מר אפי סהרורי, סגן מנהל הרשות לטיפול בעייפת- WATOTCOTG. "בנוסף, מתגלה חוסר שיתוף פעולה מצד הציבור שמתמכר למחלה בחוסר אחריות משווע. אני צופה עתיד שחור בו הדור הבא לא ידע ערנות מהי".
אנו חותמים את המדור בתקווה נואשת לימים מעייפים(סליחה, יפים) וערניים יותר ובתפילה ליושב במרומים שיגאלנו מעייפותנו.
__
הקטע נכתב כחלק מפעילותה של העמותה למיגור שיעמום בקרב אוכלוסיות קצה כגון תלמידים מטורללים. לתרומות לעמותה ניתן ליצור קשר
כאן
הנושאים החמים
)
