חיי שרה, חיה ושרה (5)

[מ"ם]

אדהכי והכי, חיי שרה.

***

ב"ה.

זה שוב השדכן,
עם הצעה מצויינת:
יפה תואר חייכן,
ואחלה חותנת.

תכשיטים וכבוד,
משפחה עשירה.
לא תצטרכי לעבוד,
תוכלי לכתוב שירה.

לא רוצה, לא שומעת,
מחכה לאחד והיחיד.
טוב מאלפי טבעת,
מאצעדה וצמיד.

למה לך להתלכלך,
לשלם את החובות?
את בת של מלך,
שעשויה מהצעות טובות!

חתנים אותך רוצים,
מקרית שמונה עד מצרים.
בחורים אחרייך רצים,
מאילת עד ארם נהריים.

לא רוצה, לא שומעת,
מחכה לאחד והיחיד.
כולם מולו כתולעת,
עדר שוטים אחיד.

תיוותרי בדד, תהפכי לשלד,
שערותייך ילבינו מחוסר-דם.
את צריכה אבא לילד,
שלא יגדל פרא אדם...

מחפשת קצפת דובדבן?
לבדך את מתבודדת.
רוצה אביר על חמור לבן?
את לגמרי מתאבדת.

לא רוצה, לא שומעת,
מחכה לאחד והיחיד.
לאבד עצמי לדעת,
אותי זה לא מפחיד...

***

בביתה יושבת בודדה –
לא שמחה, לא צחוק.
מבכה את האבדה –
על כלים שלובים וחוק.
העבר הוא אגדה –
ניתן הכל למחוק.
כמעט סיימה את הבלדה –
ותרא את הגמל מרחוק...

...

מושיב יחידים עזר –
לגולה האסורה.
אב המון חזר –
לגרושתו המסורה.
מלאת הדר –
ככלה עטורה.
לא עוד שמה הגר –
כי אם קטורה.

 

[מ"ם]

ומנוקד:

ב"ה.

זֶה שׁוּב הַשַּׁדְּכָן,
עִם הַצָּעָה מְצֻיֶּנֶת:
יְפֵה תֹּאַר חַיְכָן,
וְאַחְלָה חוֹתֶנֶת.

תַּכְשִׁיטִים וְכָבוֹד,
מִשְׁפָּחָה עֲשִׁירָה.
לֹא תִּצְטָרְכִי לַעֲבֹד,
תּוּכְלִי לִכְתֹּב שִׁירָה.

לֹא רוֹצָה, לֹא שׁוֹמַעַת,
מְחַכָּה לָאֶחָד וְהַיָּחִיד.
טוֹב מֵאַלְפֵי טַבַּעַת,
מֵאֶצְעָדָה וְצָמִיד.

לָמָּה לָךְ לְהִתְלַכְלֵךְ,
לְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹבוֹת?
אַתְּ בַּת שֶׁל מֶלֶךְ,
שֶׁעֲשׂוּיָה מֵהַצָּעוֹת טוֹבוֹת!

חֲתָנִים אוֹתָךְ רוֹצִים,
מִקִּרְיַת שְׁמוֹנֶה עַד מִצְרַיִם.
בַּחוּרִים אַחֲרַיִךְ רָצִים,
מֵאֵילַת עַד אֲרַם נַהֲרַיִם.

לֹא רוֹצָה, לֹא שׁוֹמַעַת,
מְחַכָּה לָאֶחָד וְהַיָּחִיד.
כֻּלָּם מוּלוֹ כְּתוֹלַעַת,
עֵדֶר שׁוֹטִים אָחִיד.

תִּוָּתְרִי בָּדָד, תַּהַפְכִי לְשֶׁלֶד,
שַׂעֲרוֹתַיִךְ יַלְבִּינוּ מֵחֹסֶר-דָּם.
אַתְּ צְרִיכָה אַבָּא לַיֶּלֶד,
שֶׁלֹּא יִגְדַּל פֶּרֶא אָדָם...

מְחַפֶּשֶׂת קַצֶּפֶת דּוּבְדְּבָן?
לְבַדֵּךְ אַתְּ מִתְבּוֹדֶדֶת.
רוֹצָה אַבִּיר עַל חֲמוֹר לָבָן?
אַתְּ לְגַמְרֵי מִתְאַבֶּדֶת.

לֹא רוֹצֶה, לֹא שׁוֹמַעַת,
מְחַכָּה לָאֶחָד וְהַיָּחִיד.
לְאַבֵּד עַצְמִי לָדַעַת,
אוֹתִי זֶה לֹא מַפְחִיד...

***

בְּבֵיתָהּ יוֹשֶׁבֶת בּוֹדֵדָה –
לֹא שִׂמְחָה, לֹא צְחוֹק.
מְבַכָּה אֶת הָאֲבֵדָה –
עַל כֵּלִים שְׁלוּבִים וְחֹק.
הֶעָבָר הוּא אַגָּדָה –
נִתָּן הַכֹּל לִמְחֹק.
כִּמְעַט סִיְּמָה אֶת הַבַּלַדָה –
וַתֵּרֶא אֶת הַגָּמָל מֵרָחוֹק...

...

מוֹשִׁיב יְחִידִים עָזַר –
לַגּוֹלָה הָאֲסוּרָה.
אַב הֲמוֹן חָזַר –
לִגְרוּשָׁתוֹ הַמְּסוּרָה.
מְלֵאַת הָדָר –
כְּכַלָּה עֲטוּרָה.
לֹא עוֹד שְׁמָהּ הָגָר –
כִּי אִם קְטוּרָה.

 

[רחל סרולוביץ]

וואו.

 

[RACHELIZ]

נהנית מהיקף המושגים ששזורים בשירים..
כל בית לוקח אותך למקום אחר והכל קשור יחד לאותו נושא… אומנות של ממש!

 

[אהובה שכטר]

אוההההה
זה מה שיצא לי מהפה בשורות הסיום.
הכתיבה מפעימה עוד לפני הפאנצ' בסיום שהוא גאוני.
חתיכת כשרון.


הייתי משנה רק את השורה הזו שצרמה לי:
תוכלי לכתוב שירה.
למה דווקא לכתוב שירה? זה מרגיש מאולץ כאילו זה רק בגלל בסידור הנחמד עם המילה עשירה.

 

[מ"ם]

תודה!

נראה לי שזה סוג של בדיחה המרמזת שכתיבת שירה מתאימה רק למשועממים ומובטלים... מן הסתם.
כמדומני אפילו שהשירה גררה את עשירה ולא להיפך.

בכל מקרה שוב תודה, ובפרט על הביקורת הקונקרטית.

 

[מכונתכתיבה]

וואוו!!!!
ממש מיוחד!!
שורות קצרות, קליטות
ומסר...

 

[Natan Galant]

וואו.