חמשיר עם טעם של קוגל ירושלמי

[chani t]

ערב שבת
הבן
והבת
מלקקים שאריות של הקוגל
התינוק
שזוחל על רצפה של בהט
שנראית ממש כמו בגונגל

לפתע עיניו מכווץ ודומע
איטריה ארוכה הוא מוצא
כן, גם הוא עושה טועמיה
בערב שבת שכזה

והנה עוד אחת
טעימה מתוקה
מתנדנדת ברוב כשרון
ועוד שתים שחומות
ארוכות ארוכות
על הרצפה
ועל הארון

ליל שבת
קידוש וחלה
דגים ומרק ריחני
הבת והבן וגם הכלה
אבא וכמובן גם אני

יושבים ואוכלים
הכל כה טעים
רק אמא מחוץ לתמונה
מגישה וטורחת
ככל לא נאנחת
אשת חיל נאמנה

איפה אמא?
קורא לה האב
תשבי תהני מהנחת
אך הקריאה נזעקת לשווא
והאוכל נשאר בצלחת

כי אמא ראשה
בתוך המקרר
מנסה לפצח חידה
מחטט בין תבנית לבקבוק הליקר
ועוגה משבת שעברה
וקולה שקורא
ללא מענה
לאן נעלמה
הפשטידה?

 

[מריומה~]

פשוט מתוק!
מספר סיפור עגום עם מבט חיובי
והומור על המצב.

 

[תפנית בעלילה]

אהבתי מאוד! אפשר להריח את הריח של שבת מבין השורות.מכניס לאווירה. ואיפה הפשטידה שכל כך עבדתי עליה? איפה?!

(הערה בקטנה, חמשיר זהו שיר קצר בן חמש שורות. הוא מתחרז באופן הזה:
שורות א', ב', וה', חרוז אחד ובשורות ג' ו-ד' חרוז אחר. תערכי את הכותרת)

 

[chani t]

איך עורכים כותרת?
חפשתי הגדרה ליצירה הזאת,
אשמח לשמוע מה ההבדל בין שיר לבלדה,
ומה ההגדרה של היצירה הזאת...

 

[תפנית בעלילה]

זה לא נותן לערוך?
אם תרצי אמחוק את ההערה שלי.
אני לא יודעת מה ההגדרה של בלדה, אשמח לדעת גם. אבל שיר זה בכל מקרה יוכל להתאים. בינינו, ההגדרות פחות משנות. איזה יופי של שיר כתבת!

 

[chani t]

תודה,
חסר לי רק קריקטורה עסיסית ברוטב צ'ילי
מי מתנדב/ת?

ואשמח לקבל גם ביקורת...
כדי להשתפר להבא

 

[גרפולוג]

איזו כתיבה משובבת לב. הניסוח החי מעמיד לנגד עיני הקורא את הדמויות היוצאות במחול מתרכובת המלל המעולה הזה.
לקום ביום רביעי, ולראות שלא התבלבלתי, ואני ביום שישי בין הערביים...
תודה רבה.

(במקום קריקטורה...)
ההומור השובב שניסה להתחבא בין המילים, תפס אותי בשורה הבאה. הבטתי בו, ולפתע, הייתה בו תנועה. אח, א'מחייה.

כי אמא ראשה
בתוך המקרר

"זהירות על הראש!!"
"לא, לא, לא, הראששששש!!!"

- - -

- "אמא, הראש במדף למטה שלך???"

אמא מסובבת את כתפה, 'איפה הראש שלי?', היא מהרהרת.
מביטה אל הראש המונח במדף התחתון במקרר, וצווחה נפלטת מפיה.

אני עף לאחור עם הראש הלפות בידי, תוך שאני מטיס על אחותי את מגש המושטים השטים ברוטב אדמוני, שעמד בדרכי.

ואמא, בקול לא לה נזעקת,
- "לאאא. זה הראש כרפס של דודה בריינד! ותחזיר את זה מיד למקום"..........

אני מחזיר, לופת את הראש, כרפס.
'מוזר' - הרהרתי לעצמי - 'לא ידעתי שהראש של דודה בריינד כל כך קטן'........

 

[chani t]

ואמא, בקול לא לה נזעקת,
- "לאאא. זה הראש כרפס של דודה בריינד! ותחזיר את זה מיד למקום"..........

אני מחזיר, לופת את הראש, כרפס.
'מוזר' - הרהרתי לעצמי - 'לא ידעתי שהראש של דודה בריינד כל כך קטן'........

אהבתי את ההומור שלך
מזכיר לי סיפור
של דוד זקן שרצה להכין גאלער לכבוד שבת
והתקשר כולו הלום ושבור
"המצב קשה, אין לי רגליים"...