דרוש מידע ייעוץ עסקי בעקבות אפיזודה עצובה... (ארוך!)

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
גב' @מילה בסלע אני ממש מעריכה אותך על המבט היפה שאת רואה במורה הזו
וגם על הרצון הכן לעזור
אבל רק שואלת: האם תפתחי גם קורס לאמהות צעירות נעימות ונפלאות שלא מספיק יודעות לדבר אל הילדים שלהם ומכנות אותם: טפשים, דפוקים או אוטיסטים?

האם גם תפתחי הדרכה לנשים נשואות שמכנות בכינויי גנאי את הבעלים שלהם?

מעבר לחוסר הידע בהשלטת משמעת, יש כאן בעיה יסודית יותר של אותה מורה: היא מסוגלת לעלוב בבנ"א בלי נקיפות מצפון. וזה כבר ענין של מידות, לא של מיומנות...

אז כן, גם אם היא תעבור הדרכה, בלב כבד אני אהיה מהאמהות שדורשות מההנהלה לסלק כזו מורה, גם אם היא מעולה ומעבירה היטב את חומר הלימודים.
אל תדון את חברך.. היית פעם מורה?! ובמיוחד מ״מ בשכבת גיל הזו?!?

אני לרגע לא מסכימה עם מה שהמורה אמרה,
אבל כמו שכתבה מילה בסלע, זה חוסר נסיון,
יש תלמידות שיכולות להוציא את המורה מדעתה. המורה הזאת פשוט יצאה מדעתה, זה ברור וכואב.
שתהיי בטוחה שהיא לא חזרה הביתה שלווה, אני בטוחה שעבר עליה אחר הצהריים של בכי ותסכול, לא היה לה כיף לעשות זאת... היא לא נהנתה לרמוס ככה את הילדה... היא גם בן אדם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
"תסתמי" זה מינוח זול, רחובי ובהמי. משתמשים בו ל:אף אחד.

"אוטיסט" זה תאור לקות. כאשר הוא כינוי גנאי הוא פוגע ומשפיל. משתמשים בו ל: אף אחד.
עדיין- אין מקום להשוות!!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
ערב טוב @מילה בסלע
ראשית אני ממש מעריכה אותך על הרגישות כי במקומך הייתי יותר אלימה ממך.
אני באה מהמקום הזה , אני גם מורה צעירה ויכולה להבין את זה שכן, למרות הכל מורה לפעמים יכולה לאבד שליטה, והגיוני שזה יקרה, הגיוני.
רק מה? יש רמות באיבוד שליטה. מורה חייבת דבר אחד ששמו סבלנות או במילים אחרות איפוק ומי אני שאסביר למורה מנוסה כמוך..מורה שמגיעה לכזה איבוד שליטה של לאמר לבת "את אוטיסטית" היא לא רק לא שולטת בעצמה היא גם לא נעים לאמר, ילדותית במקצת ואולי גם טיפשה.
אבל כשאני שומעת שבמקום להתנצל ולקחת את מילותיה בחזרה (לנסות אולי, כי לקחת לגמרי כבר אי אפשר) היא מוסיפה חטא על פשע צר לי לאמר, עם כל ההכלה היא לא ראויה להיות מורה!
ממה שאת אומרת אני מבינה שהיא אחת עם יכולות אבל היא נשמעת יותר מדי בטוחה בעצמה והיא מתעסקת עם נשמות רכות.
אני חושבת שעם כל אי הנעימות. את חייבת לקרא אותה לסדר. להתקשר אליה ולאמר לה : יקירה, את במצב חמור, שתפחד כן שתפחד ותחשוב מאה פעם לפני כל מילה שמוציאה מהפה.
ההבדל בין טפשות לרשעות הוא שלרשעות יש גבול אבל לטפשות אין גבולות וכשמישהו לא הכי חכם (אולי רק בקטע מאד מסוים , אינני מכירה ואינני יודעת..) אסור לתת לו עמדות השפעה במיוחד לא על נשמות. וכשזה בא גם עם עודף ביטחון שמאפשר לה להתבטא ככה, גם במקרה שהבנות רקדו לה על השכל זה פשוט לאאאא והיא חייבת לדעת את זה בהקדם. תזהירי אותה ותסבירי לה כמה זה חמור ונפשע ושתדבר עם הבנות ותתנצל על מה שאמרה ושתסביר להם איך זה קרה.
אולי ככה היא תוכל להשאר מורה
לא הייתי מאחלת לעצמי מורה כזו ואם הייתי מנהלת הייתי מעיפה אותה על טיל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
שפה וביטוי זה עניין של הרגל. לכן תסתמי נראה פחות גרוע כי יש בתים שהמילה הזאת שגורה על הלשון - לא שזה טוב, בכלל לא!
אבל אוטיסטית או כל הגדרה אחרת על הבנ"א - גרוע יותר!!!

יש אנשים שרגילים להתבטא בחריפות.
אחת במשרד שלי בעבודה - כל אחת שחושבת קצת שונה ממנה היא אומרת "איזה מצחיקה" או "טפשונת" רוצה להביע את השוני במחשבה בין מה שהיא חושבת לאותה אחת.

פעם אחת אמרתי לה - אולי אני לא חושבת כמוך אבל בבקשה בלי תיאורי מצב מיותרים לפני שאת מתחילה להביע את דעתך... זה עזר לתקופת מה ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
עדיין- אין מקום להשוות!!!!!!!


טוב.

למורה שאומרת "תסתמי" היית נותנת סיכוי?
אז אני רוצה שתתני גם למורה שאומרת "אוטיסטית".

אנחנו מתיחסים ברכות ובהכלה לתלמידותינו החמודות, ושוכחות שגם המורות היו פעם כאלה... זה די דומה לאותו ילדון חלאקה שהורידו לו את הקוקו ולמחרת אמא כבר מבקשת שישמור על אחיו הקטן.. מה, למה? הוא כבר גדול!!! רק אתמול היה קטן בגלל כמה שערות...

גם לאותה צוציקית בת 20 יש מה לגדול. ואם אתה מאמין שאפשר לקלקל- תאמין שאפשר לתקן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
"תסתמי" זה מינוח זול, רחובי ובהמי. משתמשים בו ל:אף אחד.

"אוטיסט" זה תאור לקות. כאשר הוא כינוי גנאי הוא פוגע ומשפיל. משתמשים בו ל: אף אחד.

ויש הבדל גדול מאד בין להגיד לילדה לשתוק / להיות בשקט במינוח זול ורחובי לבין להצמיד לילדה תאור לקות!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אני לא מתייחסת כרגע למקרה הנ"ל, ולדיון שהתפתח בעקבותיו,
אלא לבקשתך לייעוץ עסקי.

הייתי מציעה לך להציע את עצמך למקומות כמו 'בית המורה', כמעבירת קורס סביב הנושא של הדרכה למורות בתחילת דרכן.
הרבה מהמשתלמות הן כאלו שאוחזות בשלב הלימוד לתעודה, ולכן קורס כזה יכול לעניין אותן.
והן לא חושבות כ"כ הרבה על העלות של ההדרכה הזו, כי מבחינתן זה חלק מהלימודים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
ומענין לענין...
אני שומעת היום הרבה שאומרים על כל דבר "מסריח"... ובאמת הרי אין קשר,
ככה כנראה השתרבבו ביטויים שונים ולא קשורים וביניהם "אוטיסט"...
אנשים לא חושבים פעמים על מה שהם אומרים וזה גרוע לכשעצמו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
אני בתור אמא לילד אוטיסט הייתי ממש נעלבת לשמוע כזה משפט:mad:
מה גם שהילד שלי חכם מוכשר ומנומס
ברור לך לגמרי שהמילה הזו ״טסה״ לה מהפה בלי לחשוב מהי ההגדרה של הילדים הכל כך מיוחדים האלו..
אל תעמדו על המילה עצמה, אלא על מצב שמורה עומדת מול כ30 תלמידות והיא חסרת אונים.. לא בשלה ומוכנה לכל מקרה שעלול להתרחש.. היא לא למדה מה עושים במצב כזה, לצערי לא מלמדים את הצד השחוק והקשה של ההוראה, אלא רק מערכים לא רלוונטיים, פלקטים ודבק טיק טק..

אני חייבת לציין שלימוד ההוראה לא תרם לי כלום באופן מעשי!! רק תעודה שגם אותה לא ביקשו לראות...
אם יש לך את זה את יכולה להיכנס ככה לכיתה...
וחבל שמבזבזים שנתיים על דברים לא רלוונטיים , ולא מנצלים את הזמן לדברים הבאמת חשובים במקצוע הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
לא קראתי הכל, אבל במשה"ח יש כזה דבר.
בשנת הסטאז' (לפחות שליש משרה ללפחות חצי שנה, פחות לא נחשב כסטאז') יש 2 דברים:
1. סדנת סטאז' - מפגשים שבועיים עם העלאת דילמות מהכיתה,הנחיה וכד'
2.מורה חונכת - שתפקידה לעזור ולסייע בכל מה שנדרש בשנה הראשונה, כולל הנחיה וכו'. (החונכת מקבלת על זה תוספת במשכורת)
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
לא קראתי הכל, אבל במשה"ח יש כזה דבר.
בשנת הסטאז' (לפחות שליש משרה ללפחות חצי שנה, פחות לא נחשב כסטאז') יש 2 דברים:
1. סדנת סטאז' - מפגשים שבועיים עם העלאת דילמות מהכיתה,הנחיה וכד'
2.מורה חונכת - שתפקידה לעזור ולסייע בכל מה שנדרש בשנה הראשונה, כולל הנחיה וכו'. (החונכת מקבלת על זה תוספת במשכורת)
איפה בדיוק זה מיושם?!?!?!?
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
1- ב ה' ו' הדבר היחיד שעשינו זה לצפות בשיעורים חסרי תועלת ולכתוב מערכים.
לא חינוך, לא משמעת, לא תפילה-עצוב.
2- אין לי כמעט ניסיון בהוראה, אבל משפט כמו שהיא אמרה, לא הייתי מוציאה בחיים מהפה שלי
ככה שלא לחרוץ פה את גורל הצעירות
3- יש מורות עם ניסיון רב, עם פה מזעזע פי כמה מהנ"ל
זוכרת שחברה שאלה משו בשיעור תחביר, המורה הסבירה לה והיא לא הבינה, אז המורה אומרת לה: "מה את מסתכלת עלי כמו איזה בת יענה, הא?"
היא רצתה לקבור את עצמה.
4- בהחלט כמו שכתבו פה מעלי, התעוזה של התלמידות היום, והפה שלהן...להחריד.
ונותנים לזה לזרום....לא ברור למה.
ה' יעזור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
בכל מכללה להוראה.
זה חלק מהדרישות לקבלת רשיון הוראה. (יכול להיות תואר, אבל אם אין רשיון הוראה אין אפשרות ללמד יותר משנתיים.)
אגב, במכללות שלומדים 4 שנים, בשנה השלישית יש עבודה מעשית קבועה בבית ספר, שמשובצים במערכת יום בשבוע - שעתיים. זה חשוב ברמות, וזה ההכנה הכי טובה לשטח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
אתם מסכימים לענות לי יותר עסקי ופחות רגשי? בבקשה בבקשה...

איך והיכן (חוץ מ"בית המורה") להגיע לקהלים של ממלאות מקום? כמה ביקוש יש לזה? כמה הייתן מוכנות לשלם, כלומר: כמה הייתן מבינות שזה נחוץ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
@מילה בסלע
סיפור כואב מכל כיוון.

אני מאמינה שליוזמה שלך יהיה ביקוש. והלואי ויהיה לתועלת.
כי כל מורה בתחילת דרכה חווה קשיים. וחווה חוסר משמעת.
אבל, לא כולן מגיבות באותה צורה.

קצת צרם לי מה שכתבת:
וכעת כמה מילים על המורה: אישיות נהדרת, מקצועית מאוד, יסודית, מלאת תוכן וערכים. אלא מאי? היא צעירה וחסרת נסיון: נסיון בהבניית משמעת ונסיון בתקשורת בונה עם תלמידות.

אני משתדלת להיות עדינה.
אבל יש מילים שלא אומרים. ושום מקצועיות לא תחפה עליהן.
כי מה שנשאר לבנות בעיקר זה לא המערכים הבנויים היטב ולא החומר האיכותי.
אלא הדוגמא האישית.

יש כאן כשל. שספק אם הדרכה בסיסית תצליח לחפות עליו.
כי שום הדרכה לא תהפוך אותה ל"בעלת נסיון"

ואיני בטוחה שלה עצמה טוב וראוי להכנס למערכות שמביאות אותה לנפילות שכאלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
מבלי להתיחס למקרה המדובר שהוא חמור מאד, רק מניחה פה את העובדה שבמרבית המקצועות יש תקופת חניכה שבה המתחיל עובד לצד מקצוען.
במקצועות הטיפול ובמקצועות פרא רפואיים ברור ומובן לכל שיש צורך בהדרכה קבועה ומעמיקה לאורך שנים רבות. בתחילת הדרך ההדרכה היא קריטית.
לעניות דעתי, מורה, ולא רק בתחילת דרכה, זקוקה למקום שבו תוכל לפרוק את ההתמודדויות השונות שלה, להתיעץ על מקרים שונים, להתבונן על אופן עבודתה ולהעשות מודעת יותר ויותר לדרך שבה היא מתנהלת כמורה ולמפגש שנוצר בינה לבין התלמידות השונות.
עם המורות ירוויח מכך מאד, והתלמידות לאין ערוך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
אתם מסכימים לענות לי יותר עסקי ופחות רגשי? בבקשה בבקשה...

איך והיכן (חוץ מ"בית המורה") להגיע לקהלים של ממלאות מקום? כמה ביקוש יש לזה? כמה הייתן מוכנות לשלם, כלומר: כמה הייתן מבינות שזה נחוץ?
נראה לי שצריך לפנות למוסד להכשרה, ולא למ"מ עצמן. הן לרוב צעירות ולא רואות את הצורך, או שכן אבל לא יוציאו על זה כסף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
@מילה בסלע, דעתי היא:
להורים שצריכים הדרכה ישנה הנחיית הורים, למורים הנחיית מורים!!!
לגבי המורה הזו זה נשמע לי קצת אבוד עשתונות חמור
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

שכנה שלי, שהיא גם חברה קרובה. אישה חמה, מצחיקה, סופר-אכפתית מהילדים שלה. יש לה כמה בנות, כולן מתוקות, והיא תמיד עטופה בהן – חיבוקים, צחוקים, הקשבה. ממש מרגישים את החום שלה.

אבל אצל הבן הבכור שלה, בן 8 או 9 זה אחרת.
מתוך המפגשים בגינה, והשיחות, והתצפית מהצד – הלב שלי קצת מתכווץ. כי הוא קצת שונה מהן ובהתאם לזה גם היחס שלה כלפיו.
הוא מאוד תלותי בה, שואל אותה המון שאלות, כמעט לא משחק עם ילדים אחרים, תמיד יושב לידה, כמעט נצמד, די פחדן ולפעמים חסר טאקט. וכל פעם כשהוא מדבר איתה – היא מגיבה בקוצר רוח, בגלגול עיניים, לפעמים גם מתעצבנת מול האמהות האחרות ("הנה, עוד פעם עם השאלות הנודניקיות שלו" או "ראיתן עכשיו? יואו אין לי כח..").
אני אף פעם לא רואה חיבוק, ליטוף, או רגע של רוך ביניהם, כמו עם הבנות.

ויש בי תחושת בטן כזו – שאולי יש לילד הזה קושי כלשהו, רגשי או התפתחותי (אולי הוא אפילו על הרצף), ואולי גם לה קשה עם זה, והיא לא יודעת לזהות למה ומה. יכול להיות גם שאני טועה..

אני מתלבטת כבר הרבה זמן , אבל היום אחרי מקרה נוסף חריג שממש כאב לי לראות עוד יותר– איך אפשר לפתוח את זה מולה? האם בכלל נכון להגיד משהו?
ואם כן – איך עושים את זה בלי לבייש, בלי לפגוע, בלי לגרום לה לנתק איתי קשר?
אני באמת באה מהמקום הכי אוהב שיש – גם כלפיו, וגם כלפיה כאמא. אני יודעת שהיא אמא מדהימה – ואני מרגישה שדווקא בגלל זה, חבל לי לראות את הפער הזה ביניהם.

אשמח לשמוע מה אתם אומרים- האם ואיך לגשת? או שעדיף לא לגעת?..
לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה