התייעצות ילד בן 4 שאלה בחינוך, כיצד נכון לנהוג ?

[חןעיצובגרפי]

אני לא חושבת שזה רע כשזה לא קבוע, אבל לאחרונה הבנתי שמומלץ להמעיט בזה כי זה יוצר הרגל לא בריא של התנהגות טובה בהשוואה למישהו אחר במיוחד אצל ילדים תחרותיים שכבר יש להם את התכונה הזו וההתניות הקטנות האלה מקבעות את ההרגל.

נראה לי ששני הצדדים צודקים
כהכוונה רגעית זה כלי טבעי ולא מזיק, במיוחד כשזה נאמר ברוך ובלי ביקורת. יחד עם זה, טוב להיות במודעות ולא להפוך את זה להרגל קבוע, כדי לא לבסס התנהגות טובה דרך השוואה/תחרותיות.

 

[המיינסטרימית]

איזו אמא מקסימה את!

סתם כדרך אגב, אולי... יש השפעה כזאת מהסביבה שלו בחיידר?

הגיוני מאד,
אחרי הכל זו כיתה שלמה של ילדים שחווים את אותם תופעות גיל..
חושבת שחינוך טוב בבית ותמיכה נכונה בילד יותר קריטי מאיך הילדים בגן - עליהם אין לי שליטה..

 

[חןעיצובגרפי]

הגיוני מאד,
אחרי הכל זו כיתה שלמה של ילדים שחווים את אותם תופעות גיל..
חושבת שחינוך טוב בבית ותמיכה נכונה בילד יותר קריטי מאיך הילדים בגן - עליהם אין לי שליטה..

במקרה שלכם כפי שזה נשמע, שזה דבר נורמלי לגיל, כן.
בגדול - נכון שאין לנו שליטה על הילדים האחרים, אבל יש לנו שליטה למצוא את המקום הכי טוב עבור הילדים שלנו. אחרת לילד מאוד קשה ואף בלתי אפשרי ללכת נגד ''הזרם''.

 

[המיינסטרימית]

בספר אוהל מרים/עניני חינוך כתב הגה"צ הרב פינקוס זצ"ל, צירפתי קובץ צילום.
מקווה שהתכוונת לזה, והרעיון הזה מופיע בעוד מקומות.

תודה רבה
חזק מאד!

 

[BIZZARC- עשירה]

אני מאמינה שלכל אמא יש את החכמה לדעת ולזהות מה נכון באותו רגע
חינוך זה כ"כ לא מתכון יבש

כ"כ מסכימה עם זה ולכן גם כתבתי שאני לא חושבת שזה משהו מזיק כשזה לא קבוע(לכן לא מתחברת לשיטות חינוך...) יחד עם זה חושבת שחשוב שנלמד על השפעות שונות לתגובות שונות כדי לדייק את עצמינו מול הילדים.

 

[רבקה 000]

וואו כמה ציטוטי מיכל לויטין

 

[ח.ג.ג'.]

כתבו פה כמה פעמים על אסרטיביות ועמידה במילה מול הילד, אם אמא אומרת "לא" זה "לא" וזהו.
אני רוצה להאיר צד אחר של המטבע.
אחד הדברים שהכי חשוב ללמד ילדים, הוא הגמישות המחשבתית, יכולת הסתגלות ופתרון בעיות ו"ירידה מהעץ".
גיל 4-5-6 זה בדיוק הגיל לזה, כשילד מתחיל לרצות שליטה ולגלות עצמאות, ומגלה את ההתנגשות בין הרצון שלו לבין הסביבה.
כמו כל דבר בחינוך, הדרך הכי טובה ללמד משהו היא באמצעות דוגמה אישית. אם כשאמא אומרת "לא" על משהו זה מוחלט ואין שום דרך לשנות את זה, אז גם כשהילד אומר שהוא לא רוצה לעשות משהו או כן רוצה לקבל משהו וכו', זה מוחלט ואין שום דרך לשנות את זה - בגלל שהילד פשוט לא יודע איך לשנות כיוון, ואם אמא אף פעם לא משנה כיוון אז אין לו דוגמה ללמוד ממנה.
ירידה מהעץ היא לא חוסר עקביות, חוסר אסרטיביות או כניעה לטנטרום.
ה"לא" של אמא הוא מוחלט רק בנסיבות כפי שהן קיימות כרגע, הוא כן פתוח לשינויים אם יהיה שינוי בנסיבות או במסגרת משא ומתן. צריך להדגים לילד איך יוצרים את שינוי הנסיבות שיכול להוביל לשינוי ההחלטה, או למציאה של פתרון אחר שמקובל על שני הצדדים.
[כמובן שיכולים להיות דברים שבהם ה"לא" הוא מוחלט באמת. הנקודה היא שאת מה שלא באמת מוחלט לא להפוך לכזה רק כי "אמא אמרה", אלא לאפשר, כשזה מתאים, פגישה באמצע הדרך עם הילד, כדי שהוא ילמד את המיומנות המאד חשובה הזו]

 

[המיינסטרימית]

כתבו פה כמה פעמים על אסרטיביות ועמידה במילה מול הילד, אם אמא אומרת "לא" זה "לא" וזהו.
אני רוצה להאיר צד אחר של המטבע.
אחד הדברים שהכי חשוב ללמד ילדים, הוא הגמישות המחשבתית, יכולת הסתגלות ופתרון בעיות ו"ירידה מהעץ".
גיל 4-5-6 זה בדיוק הגיל לזה, כשילד מתחיל לרצות שליטה ולגלות עצמאות, ומגלה את ההתנגשות בין הרצון שלו לבין הסביבה.
כמו כל דבר בחינוך, הדרך הכי טובה ללמד משהו היא באמצעות דוגמה אישית. אם כשאמא אומרת "לא" על משהו זה מוחלט ואין שום דרך לשנות את זה, אז גם כשהילד אומר שהוא לא רוצה לעשות משהו או כן רוצה לקבל משהו וכו', זה מוחלט ואין שום דרך לשנות את זה - בגלל שהילד פשוט לא יודע איך לשנות כיוון, ואם אמא אף פעם לא משנה כיוון אז אין לו דוגמה ללמוד ממנה.
ירידה מהעץ היא לא חוסר עקביות, חוסר אסרטיביות או כניעה לטנטרום.
ה"לא" של אמא הוא מוחלט רק בנסיבות כפי שהן קיימות כרגע, הוא כן פתוח לשינויים אם יהיה שינוי בנסיבות או במסגרת משא ומתן. צריך להדגים לילד איך יוצרים את שינוי הנסיבות שיכול להוביל לשינוי ההחלטה, או למציאה של פתרון אחר שמקובל על שני הצדדים.
[כמובן שיכולים להיות דברים שבהם ה"לא" הוא מוחלט באמת. הנקודה היא שאת מה שלא באמת מוחלט לא להפוך לכזה רק כי "אמא אמרה", אלא לאפשר, כשזה מתאים, פגישה באמצע הדרך עם הילד, כדי שהוא ילמד את המיומנות המאד חשובה הזו]

חשוב לשים לב שגם אם החלטנו להתגמש
זה לא כי נכנענו לצרחות , יאלה שילמד ממני להתגמש וקח מה שאתה רוצה..
צריך ברגישות רבה להפוך את ה"לא" ל"כן"
אולי משהו כמו, "אתה יודע מה .. עכשיו חשבתי על כך שוב פעם והחלטתי לשנות את דעתי / יהיה לי קל יותר להסכים לך כשתפסיק להשתולל ..

 

[מבוזבזת]

3 שותפים באדם..

אני קוראת לבת שלי (3) לאכול או להתקלח והיא לא באה,
אז אני שומעת את הגדול (4)
יעלי כדאי לך לבוא, אחר כך אני אספר לך סיפור...
ואם לא הולך לו
יעלי אם את לא הולכת אז אני לא אספר לך.. או : אמא תגידי לה שהיא לא תקבל מעדן...

 

[ח.ג.ג'.]

חשוב לשים לב שגם אם החלטנו להתגמש
זה לא כי נכנענו לצרחות , יאלה שילמד ממני להתגמש וקח מה שאתה רוצה..
צריך ברגישות רבה להפוך את ה"לא" ל"כן"
אולי משהו כמו, "אתה יודע מה .. עכשיו חשבתי על כך שוב פעם והחלטתי לשנות את דעתי / יהיה לי קל יותר להסכים לך כשתפסיק להשתולל ..

בהחלט. צורת ההגשה עושה את ההבדל בין כניעה אי-חינוכית לבין התגמשות שהיא דוגמה חינוכית טובה.

 

[המיינסטרימית]

הרעיון הוא
שמילה של הורה זה סימן קריאה !
אם לעיתים קרובות משנה את דעתו הסימן קריאה הופך לסימן שאלה !
חשוב לשנות דעה אבל שוב- מתוך מודעות ולעיתים רחוקות יותר

 

[-רות-]

כתבו פה כמה פעמים על אסרטיביות ועמידה במילה מול הילד, אם אמא אומרת "לא" זה "לא" וזהו.
אני רוצה להאיר צד אחר של המטבע.
אחד הדברים שהכי חשוב ללמד ילדים, הוא הגמישות המחשבתית, יכולת הסתגלות ופתרון בעיות ו"ירידה מהעץ".
גיל 4-5-6 זה בדיוק הגיל לזה, כשילד מתחיל לרצות שליטה ולגלות עצמאות, ומגלה את ההתנגשות בין הרצון שלו לבין הסביבה.
כמו כל דבר בחינוך, הדרך הכי טובה ללמד משהו היא באמצעות דוגמה אישית. אם כשאמא אומרת "לא" על משהו זה מוחלט ואין שום דרך לשנות את זה, אז גם כשהילד אומר שהוא לא רוצה לעשות משהו או כן רוצה לקבל משהו וכו', זה מוחלט ואין שום דרך לשנות את זה - בגלל שהילד פשוט לא יודע איך לשנות כיוון, ואם אמא אף פעם לא משנה כיוון אז אין לו דוגמה ללמוד ממנה.
ירידה מהעץ היא לא חוסר עקביות, חוסר אסרטיביות או כניעה לטנטרום.
ה"לא" של אמא הוא מוחלט רק בנסיבות כפי שהן קיימות כרגע, הוא כן פתוח לשינויים אם יהיה שינוי בנסיבות או במסגרת משא ומתן. צריך להדגים לילד איך יוצרים את שינוי הנסיבות שיכול להוביל לשינוי ההחלטה, או למציאה של פתרון אחר שמקובל על שני הצדדים.
[כמובן שיכולים להיות דברים שבהם ה"לא" הוא מוחלט באמת. הנקודה היא שאת מה שלא באמת מוחלט לא להפוך לכזה רק כי "אמא אמרה", אלא לאפשר, כשזה מתאים, פגישה באמצע הדרך עם הילד, כדי שהוא ילמד את המיומנות המאד חשובה הזו]

אהבתי
חושבת כמוך
כמובן שזה לא אמור להיות לעיתים מדי קרובות, ולא שהסיבה תהיה רק הצרחות / ההתנגדות של הילד
אבל כן, מותר לפעמים לאמא להתגמש, ילד צריך ללמוד ממנה גם גמישות וגם רגישות והגעה לקראת האחר.

אני קוראת לבת שלי (3) לאכול או להתקלח והיא לא באה,
אז אני שומעת את הגדול (4)
יעלי כדאי לך לבוא, אחר כך אני אספר לך סיפור...
ואם לא הולך לו
יעלי אם את לא הולכת אז אני לא אספר לך.. או : אמא תגידי לה שהיא לא תקבל מעדן...

מכת בכורות
הילדים האלו שהם "משנה להורה"...
בדיוק אתמול שלחתי את בן השנה וחצי לשים כפית על השיש (הוא בשלב שאוהב שליחויות מהסוג הזה),
בת הארבע, עוד לפני שהוא פסע פסיעה "אמא הוא לא מגיע לשם!" לקחה לו את הכפית ושמה בעצמה...

 

[ח.ג.ג'.]

הרעיון הוא
שמילה של הורה זה סימן קריאה !
אם לעיתים קרובות משנה את דעתו הסימן קריאה הופך לסימן שאלה !
חשוב לשנות דעה אבל שוב- מתוך מודעות ולעיתים רחוקות יותר

הנקודה שאני רוצה לחדד היא שירידה מהעץ היא לא שינוי דעה.
ילד רוצה משהו, אמא אומרת לא. שני הצדדים לא אמורים להבין את זה בתור "לא בשום אופן אף פעם", אלא בתור "בנסיבות הקיימות כרגע, לא". אם הנסיבות משתנות, אז ממילא גם התשובה משתנה, זה לא שינוי דעה אלא שינוי הנתונים שעליהם מתבססת הדעה הזו.
אני לא מדברת על "חשבתי על זה שוב והגעתי למסקנה אחרת", שזה יכול לערער את המילה של ההורה אם עושים את זה יותר מדי (אבל זה כן חינוכי מדי פעם כי גם לחזור בך זה דבר חשוב לפעמים). אני מדברת על לעזור לילד למצוא את הדרך להגיע למצב שהדעה כבר לא רלוונטית וצריך דעה חדשה על שאלה חדשה. זה יכול להיות מבוסס על שינוי בהתנהגות של הילד, זה יכול להיות משא ומתן על פגישה באמצע הדרך.

 

[BIZZARC- עשירה]

כתבתי את זה פעם, אבל כותבת שוב-
אנחנו בונים את הקשר שלנו עם ה' דרך הקשר שלנו עם ההורים, ולכן אני לא נבהלת מבכיות אלא משתדלת להכיל ולהקשיב, ומלמדת את הילד (חייב להיות גם בזמן רגוע וגם בזמן בכי) להיות קשוב לעצמו כמה זה חשוב כדי להמשיך לבכות על זה, ואיך לעצור ולהמשיך הלאה.
זה תהליך שלוקח זמן, לא שבוע שבועיים- חודשיים, אבל בעיניי זה שווה את המאמץ והדרך.

 

[המיינסטרימית]

ומלמדת את הילד (חייב להיות גם בזמן רגוע וגם בזמן בכי) להיות קשוב לעצמו כמה זה חשוב כדי להמשיך לבכות על זה, ואיך לעצור ולהמשיך הלאה.

בעצם זה לילדים שיותר קשה להם להירגע, לא?
או שלא הבנתי את הרעיון.

 

[BIZZARC- עשירה]

בעצם זה לילדים שיותר קשה להם להירגע, לא?
או שלא הבנתי את הרעיון.

לא, אבל צריכהללצאת כבר ונראה לי רק בראשון אוכל לכתוב שוב
אז אם לא הסברתי את עצמי, תזכירי לי

 

[מקצה הארץ-:)]

לא, אבל צריכהללצאת כבר ונראה לי רק בראשון אוכל לכתוב שוב
אז אם לא הסברתי את עצמי, תזכירי לי

נשמח לפירוט ומקור לתהתליך הזה.

 

[GITARIST]

אני בדעה שצריך לתת לילדים לגדול בקצב שלהם
ולא למהר להם את הקצב