כוסו כיסו וכעסו

[כפריה]

מעשה שהיה בשחר ילדותו של יום זה, טרם נגזזו תלתליו הצהובים.

התהפכתי כרגיל במיטתי. הכנה ליציאה לעבודה, ולפתע חשתי עייפות כרונית-חד-פעמית הפושה בי.

שיגרתי לבוס הודעה לאקונית שחליתי ל"ע במחלה בשם DBH (דלקת בכרום החשק) , ונפגשתי עם הרופא הקצב-ברזילאי שלי לפנטז את הטיול שיהיה פה היום!

ההתלבטות היתה בין ירושלים הבנויה לירושלים הקנויה והפור נפל.

שחרי'ס בכותל המערבי !

שום דבר לא יכול להעיב על הקדושה המצפה לי שם, אפילו לא ביקור בממילא, שלאחריו מתוכנן סיור היסטורי רב רושם עם אשראי פתוח בינות קברי מלכי ישראל. נקרא לזה ביקור ארכיאולוגי.

אני גר מעבר לקו הירוק (סוד מודיעיני) והיה עלי לעבור את הגבול ,ב"ה היום יש אוטובוסים שעושים את העבודה ומהר מאוד צלחנו את המחסום הצהוב .

כעבור שעה קלה ניצבתי בתחנה מרכזית, ירושלים קדמה פני בשעון ובשאון, שמתי פעמיי לתחנת רקל"ה היא הרכבת הקלה.

עמדתי בתחנה מרוגש, מנסה לנשום מלא ראותי אויר טהור, להתמלא מקדושתה של ירושלים, קצת היה קשה לי לנשום בעצימת עיניים, אבל שוין, לפחות קידשתי אני את האזור...

לפתע אני מבחין (הצצתי בטעות) בנער צעיר לימים בביגוד מרושל, עומד בצידי התחנה רועד מצינת הבוקר , ומחזיק כלי בידו, הוא היה נראה מסכן כל כך!
.
קרבתי אליו, הכלי שבידו לא נראה מלא, והוא עצמו לא נראה היה מיומן במלאכת הקבצנות , חשתי שהוא מייחס לכלי מקור תקוה, כנראה אני זוכה לראות אונליין את הסקר הקובע שכל אחד משלושה ילדים ירושלמים רעב.

חייכתי אליו חיוך חם וחומל, ובפרץ פילנטרופי הוצאתי מכיסי מטבע של עשרה שקלים אותה השלכתי לכוס המושטת.

הנער הסתכל בי בזעם עצור והשליך את הכוס בכעס,

רק אז שמתי לב שזו כוס של קופיקס.

 

[nechama ro]

אהבתי את הכותרת!
הכתיבה ממש יפה וכיפית לקריאה! (לדעתי טיפה ארוכה מידי בשביל להוביל לפאנץ' הטוב שבסוף)

 

[טלח]

ממש יפה. אלוף. אם היה באמת הייתי עוד יותר אוהבת. הכי בעולם.

תחנת רקל"ה היא הרכבת הקלה.

ואני תמיד תוהה בקשר לר"ת.
מאיפה הם נולדו...?
שיכתבו רכל"ה
ויחסכו לי הכל.

 

[כפריה]

(לדעתי טיפה ארוכה מידי בשביל להוביל לפאנץ' הטוב שבסוף)

מקבלת, במחשבה שניה יש פה קטע אחד שמורכב בעצם משני חצאי קטעים ללא קשר מנטלי ביניהם.
קטע ראשון על ירושלים, קטע שני על הנער והכוס

סיומת מוצעת:

הנער הסתכל בי בזעם עצור והשליך את הכוס בכעס, רק אז שמתי לב שזו כוס של קופיקס.

האח, הווי אהוב!

הפסיפס הבלתי אפשרי הזה. קדושה, קבצנים ומרקם אנשים מגוון.

זאת ירושלים שלי!

כן, שלי!

הסטתי את כוס הקפה הריקה והחלטתי להפסיק להצטער על חופשת מחלה ששוב לא אקח, כי הבוס מופיע על הצג.

כי אני גר פה, ממש פה בגבעת שאול, נדחס מדי בוקר לרכבת הקלה לעבודתי שבמרכז העיר ולא שם לב להווי הציורי המטשטש בשאון העיר.