- הוסף לסימניות
- #1
מכירים את זה?
בתור ילדה, תמיד רדף אותי הפחד הזה--- שיום אחד הציפורים יצייצו, השמש תזרח והכישרון יתפוגג. ואני לא ידע יותר לצייר.
לפעמים אני נתקפת באיזה דז'ה וו כשהיד שלי לא מוכנה להוציא כלום. האמת שהיא כן מוציאה, אבל בלי קשר לרמת הציור שהיא שירבטה אתמול.
כל עוד הנזק בכניעה לשיגונותיה של היד היה שער חסר במחברת, דיינו. אך כשלקוח יושב לי על הווריד וההשראה ממני והלאה--- השירבוטים המאולצים גורמים לי להתקף חרדה רציני.
איך אפשר לבסס עבודה על מוזות?
נו, טוב, זה לא קורה תמיד. אבל גם פעם בחודש חודשיים מספיק לי כדי למצוא את עצמי קורעת ת'ריאות אחרי דד ליין עם תוצאות שאני לא מתחברת אליהן, וכשאני יודעת בפירוש שהייתי יכולה להגיע לתוצאה הרבה יותר טובה, עם רק היד הייתה מסכימה לציית לי.
מכירים את זה, כאילו אין סנכרון בין המוח ליד?
מה אתם עושים במצב כזה, כשהיד שלכם מחליטה שציור לא מתאים לה?
יום מקסים לכולם, וקשר פורה בין כל האיברים
בתור ילדה, תמיד רדף אותי הפחד הזה--- שיום אחד הציפורים יצייצו, השמש תזרח והכישרון יתפוגג. ואני לא ידע יותר לצייר.
לפעמים אני נתקפת באיזה דז'ה וו כשהיד שלי לא מוכנה להוציא כלום. האמת שהיא כן מוציאה, אבל בלי קשר לרמת הציור שהיא שירבטה אתמול.
כל עוד הנזק בכניעה לשיגונותיה של היד היה שער חסר במחברת, דיינו. אך כשלקוח יושב לי על הווריד וההשראה ממני והלאה--- השירבוטים המאולצים גורמים לי להתקף חרדה רציני.
איך אפשר לבסס עבודה על מוזות?
נו, טוב, זה לא קורה תמיד. אבל גם פעם בחודש חודשיים מספיק לי כדי למצוא את עצמי קורעת ת'ריאות אחרי דד ליין עם תוצאות שאני לא מתחברת אליהן, וכשאני יודעת בפירוש שהייתי יכולה להגיע לתוצאה הרבה יותר טובה, עם רק היד הייתה מסכימה לציית לי.
מכירים את זה, כאילו אין סנכרון בין המוח ליד?
מה אתם עושים במצב כזה, כשהיד שלכם מחליטה שציור לא מתאים לה?
יום מקסים לכולם, וקשר פורה בין כל האיברים
הנושאים החמים