לארג' - הפרק האחרון ; )

[שיילה]

בפעם הראשונה שהם הלכו לסופר השכונתי לעשות קניה הם התרגשו. הרגישו משפחה ממש. הארונות המפוצצים מאמא ומהשוויגער התרוקנו. ונשאר קצת כסף מהמתנות של התונה והם הלכו למכולת.
הלכו? ריחפו למכולת.
הם היו כבר בסוף התקופה של המוניות התחילו לנסוע באוטובוסים והתחילו להבין שהאנשים ברחוב המשיכו לחיות בזמן שהם נישאו בקול ששון שמחה והמון חוגג.
הוא הביט בה היא בו, הם קנו קצת ירקות, אבקת מרק, שמן, קמח וביצים.
היא השוותה מחירים הוציאה פסטה החזירה לקחת מותג אחר, ושוב עם השמן. בדקה טריות והוא הביט על השורות הארוכות של הסופר ומידי פעם הנהן לה בראש.
מה עוד צריך זוג צעיר הם חשבו. קצת חלבי הוא הגניב קליק לפינוק. היא חייכה, הוא חייך. היא זרמה, סך הכל מגיע להם פינוק. הוא כבר שבוע הולך לכולל ובראש חודש תיכנס סוף סוף מלגה ראשונה. והיא, כבר קראו לה פעמיים למילוי מקום ויש לה עדיין חופשי שנתי מהלימודים על חשבון ההורים כך שהכסף שיכנס יהיה נטו. ולהשקטת המצפון היא נזכרה שאמא דחפה לה במוצאי שבת שקית עם קציצות ושניצלים מוכנים.
קולה, היא שאלה? בטח. את אוהבת. הוא לארג', מפנק, חופשי.
היא הביאה קריסטל, הוא לקח והחליף לקוקה קולה בהתנשאות.
בקופה הם הגיעו לחשבון שאצל ההורים שלה היו קונים רק לשבת ובשבילם זה קצת הרבה. היא הביטה בו הוא עליה, היא גימגמה הוא חתך. שתי שקיות, אמר לקופאית באבירות של גבירים עם סייאנה. שקיות על חשבונו. את החשבונית היא הצילה ברגע באחרון משמד נראה בבית על מה שילמנו. הוא אינפף משהו מתחת לשפם שמתחיל לגדול, היא שאלה מה, הוא שתק. חזרו הביתה.
כשהם מנשנים את הקליק על הספה בבית שלהם. היא אמרה לו שאבקת המרק נראית לה יקרה מידי, זו גם אריזה גדולה בשבילם. וחוץ מזה בשביל מה אנחנו צריכים אבקת מרק, זה לא בריא ומחר בדרך לכולל שיחליף אותה.
מה?!
כן, מה הבעיה תיגש לקופאית. תגיד לה שאתה רוצה לבטל את הקניה היא תתן לך זיכוי.
הוא לא היה מסוגל.
לה זה היה פשוט.
כבר אתמול כשהשווית מחירים הרגשתי רע.
הוא לא אמר, אבל כמעט הבטיח לעצמו לא לבוא איתה למכולת. זו לא פעם ראשונה שיהא ככה מבזה אותו. כשהם החליפו במרכז החשמל את שלושת הקומקומים בעד מיקרוגל היא ניהלה משא ומתן על המחיר שלו. הנחה היא ביקשה והוא התחרפן, זה המחיר משלמים, וזהו. הוא יצא, עבר את הכביש והסתכל בחנות ראווה כאילו הוא לא קשור. עד שהנייד שלו צלצל והוא הבין שהוא בא לסחוב.
יודעת לעמוד על שלה זאתי, אה? טפח לו המוכר על השכם, היא הסמיקה, גם הוא.
עכשיו הוא שוב נתקל בזה.
היא רוצה שהוא יחזיר את אבקת המרק?
הוא, יענקל הוניקווצער ייגש אל הקופאית, יחזיר את אבקת המרק ויבקש זיכוי?!

זה לא המשך, אבל זה ספוילר לפרק האחרון.

(לאחר 4 שנים.

הוא עומד ליד הכספומט מתנשף, זה עתה הודיעו לו שהגיע תורו בגמ"ח 'משגב לדל'. הוא אפילו לא הספיק לסגור את הגמרא. אסור לו לפספס את ההלוואה הזו, אחרת לא יהיה לו מה להחזיר לשלומוביץ.
הפלאפון מצלצל. זו האשה. הוא מחכה כמה שניות כדי שהיא לא תחשוב שהוא מהבטלנים של פינת הקפה. "הלו?", הוא מוציא את הקול הכי רגוע שהוא יכול.
"מה נשמע? איפה אתה?"
"איפה אני יכול להיות?"
"אה, אתה בכוילל? מוזר, אני רואה שהופקד עכשיו כסף בחשבון"
"זה, זה כנראה מישהו שהלוויתי לו, זה בסדר אל תדאגי הכל בשליטה".
גרוע. יותר גרוע מזה לא יכול להיות. עיניו מביעות חרדה עמוקה. מאיפה היא יודעת את הסיסמא? היא יכולה לעלות על זה שיש לו שתי הלוואות בנקאיות שהוא לקח לפני החגים והוא אמר לה אז שהוא שובר חסכונות.
לאחר שחזר לכוילל ביקש משולמן הבעלבת את המחשב ושינה את הסיסמא, הוא רצה לנשוף בהקלה אבל משהו מעיק לו.
לבד. הוא מרגיש לבד.
כשהיא ביקשה ממנו לנהל את התקציב ושהוא רק ישב וילמד, הוא ענה בגאווה "תסמכי עלי, ניהלתי מגביות פורים בישיבה ואלו היו מאות אלפים. מאזן ביתי, קטן עלי.
"תגיד לי אם קשה לך, אני אחסוך", דואגת האשה, "אני לא חייבת לקנות עכשיו שמלה, וגם הפנקייק שאתה קונה לי בחזור מהכוילל עולה המון, אני יכולה להכין בבית".
"אל דאגה יקירתי אני אשתף אותך אם יחסר משהו, תתפנקי".
ועכשיו הוא לבד.)

 

[יאן]

הפרק האחרון:

נו, איך זה?
היא מסתכלת עליו בעיניים עייפות. מה היא יכולה להגיד.
נחמד, היא עונה בסוף בשקט ומשתדלת שישמע אמיתי.
דירת שלושה חדרים בעיירה מרוחקת קומה לא אחרונה, במחיר פצצה של רק 1000₪. יש דוד שמש.
למה להתלונן? הנוף המדברי מדהים. מוריה סיפרה לה אתמול שבקיץ אנשים שוכרים כאן דירות נופש. לא להאמין.
והוא יהיה משגיח כשרות במסעדה בדימונה. לא פה. לזה כבר לא הסכימה. הרוצה לפשל, ירחיק.
דמעה קטנה התעקשה לבצבץ, התחרטה ונשארה בפנים.
הילדים למטה על אופניים, והוא כבר עומד בתוך חבורת אברכים ומדבר בניפנוף ידיים כדרכו.
סך הכל מה עושים עסק. שעתיים נסיעה מבני ברק, צפת יותר רחוקה.
הגדולה נשארה לגור אצל סבא וסבתא. העדיפה להמשיך לסמינר עם החברות מבית הספר. הוא אמר שזה גם טוב, פחות נפש בבית זה חסכוני. נהיה מוזר, האיש.

עוד אנחה קטנה, וזהו. מכאן אפשר רק להתקדם.

-----

קצת זמן אחרי החתונה קראתי את הספר קטסטרופה והמשכו התיקון, נראה לי שחיברה אשתו של הרב קסלר, הרב של מודיעין עילית.
מומלץ.

 

[אבי2000]

לפי התיאור של הזוגיות הנוצצת,( במרכאות כמובן)
הפרק האחרון,

זהו, הוא מלמל לעצמו,
הנה זה קורה,
אני הרי הבטחתי לעצמי שאני לא רב על כסף...
אז איך זה קרה לי?
מה קרה שם, הוא מנסה לשחזר לעצמו, את מה שהיה שם אך לפני רגע,
הוא מנגב בדש חולצתו את אגלי הזיעה שבצבצו להם,
השמש קופחת,
אבל הוא,
הוא לא מרגיש,
הוא לא כאן,
כן, בעצם גופו כן כאן נטוע על המדרגות,
אבל הוא יודע שמה שהיה כבר לא יקרה,

לפתע,
טפיחה על השכם,
הוא מתנער,
'מזל טוב מזל טוב'
הוא מנסה לחייך עם פרצוף חמוץ...
כן, זה הדיין ההוא שלפני רגע הסתכל עליו ברחמים..
זה אותו דיין שהקשיב בנימוס מתחילת הדיונים..
זה הוא ששמע את כל הסיפור, מתחילתו הסיפור עם המקרוגל הזכור לרע...
מאז הוא הרגיש שזה לא זה...זה לא בשבילו...
הוא לא מתאים בשביל ויכוחים על כסף...
והנה עכשיו,
הוא מרגיש קבס, בא לו להקיא...
נו... בסוף מה קרה איתי, הוא מהרהר..

הנה הוא אך לפני רגע כל הדיון היה על כסף... ורק כסף...

כל מה שהוא רצה זה היה רק להוריד מכספי המזונות...
'כדי שהוא יוכל להישאר בכולל'..
על זה היה כל הדיונים,
על זה היה כל הויכוחים,
בגלל זה הכל נמשך ונמשך...

נו, אז היה שווה הוא שואל את עצמו,
כל מה שברחתי זה היה בגלל הדבר הזה,
ובסוף...
כל מה שהצלחתי זה הדבר הזה...
הבנתי לבסוף, אבל אוחר..

לבד....

סוף-

[נראה לי שהמשך הסיפור,
אופן צורת ההתנהלות הזוגית בייניהם מעוררת דאגה, ולכן בחרתי לסיים את הסיפור באופן אירוני, כך נמצא שלבסוף הוא זה שהבין שבשביל להתנהל נכון בחיים חייבים לדבר על כסף, אבל הוא הבין זאת בתשלומי המזונות... מאוחר מידי... וזה המסר והתמרור לחיים..]