לטובת המודרים...

[מירה דביר]

העליתי אצל השכנים...

בס"ד

(שבוע הבא, נקרא על 'בשבתנו על סיר הבשר' 'כי טוב לנו עבוד את מצריים' 'למה זה העליתנו ממצרים' 'באכלנו לחם לשובע'- אז לא'דעת למה זה הזכיר לי אנשים שמתגעגעים רק ליתרונות (המדומים?) של פעם...(הכי בקריצה שיש(
מי שההורים שלו לא אמרו לו את זה אף פעם- שיעמוד!

הימים של פעם...

איך היה לוופלים טעם,

במשקל, כאלה פריכים.

ואיך היינו יחד,

לא דבוקים למסכים.

שיחקנו שנות דור-

חבל, קלאס וגומי.

היינו בריאים כשור

לא לקחנו 'יומי'.

לא היינו היפראקטיביים,

רק שברנו כל מה שזז,

אולמות פאר אקסקלוסיביים?

מי שמע על זה אז?

התחתנו בחצר,

הכנו את האוכל בעצמנו,

כלום לא היה חסר!

שמחנו בכל עצמותינו!!

אח... הימים של פעם...

איך לבשנו ירושות,

מאמריקה, בארגזים.

נראינו כמו חדשות

בלי צורך להגזים.


"אבא, אימא,

הייתם רוצים לחזור,

לאותם תנאים?"

"לא, עזבי,

לא נראה לנו מתאים."

 

[מטאלי]

העליתי אצל השכנים...

תמסרו להם ד"ש...בשמנו.
איך זה שזכיתם לרקוד על שתי החתונות, ועוד בקדצ'קה מפואר שכזה???

 

[אבימי]

יש לזה קצב פריך וכריזמטי, של שירה עממית (ראפ, בלעז). במובן החיובי של המילה.
למסר עצמו אני לא מתחבר. אל תאמר לימים ראשונים וכו.
אבל זה קטע כיפי ומהנה.

 

[עכביש]

קליל וקצבי.
הופ! אצבעותיי מתקתקות על המקלדת לפי קצב השיר...

 

[מירה דביר]

יש לזה קצב פריך וכריזמטי, של שירה עממית (ראפ, בלעז). במובן החיובי של המילה.

ממשיך בקו של קודמו..(זה שנולד בהפתעה...)

למסר עצמו אני לא מתחבר. אל תאמר לימים ראשונים וכו.

זה לא המסר...
המסר הוא בדיוק מה שכתבת...
אל אמר לימים ראשונים וכו...

.
סוגות אחרות- אולי בהמשך.