ליבו חפץ

  • הוסף לסימניות
  • #1
אם ראיתם מישהו כבן 16, ממושקף אנושות, הולך מהר, ידיים מתנפנפות, שרוך פתוח, חולצה בחוץ עם כתם דיו קטן ומורגש, דף a5 מקופל לארבע בכיס החולצה כתוב בכתב צפוף ובלתי קריא, יש סיכוי טוב שפגשתם אותי.

אל תנסו לעצור אותי. אני עסוק וממהר מאוד. חסר לי שבגללכם אני לא יתקבל למשמחי, ואז אני אצטרך ללכת לבוים. זה גם מקום טוב אבל אצלי הוא בעדיפות שניה. גם שמעתי שבמשמחי האוכל יותר טוב, אבל זה באמת שטויות. ממש ממש שטויות. מי מדבר על זה בכלל.

אם כבר נעצרתי להסביר לכם, אני ירחיב טיפה. איפה שאני גר, כאילו בקרני עילית, יש המון צ'יקטאנעס. ובלי להתגאות, שלנו הכי טובה, לכאוירה. אם לא לוקחים בחשבון את אתוון הקטנה. אתוון דאורייתא, כן. יש פה סניף.

בגדול משמחי לוקחים כל שנה לפחות חמש שש מאצלנו. אבל השנה הרושיבה אמר שיש לחץ גדול בגלל כל מיני פוליטיקות וכדוימה והם יוכלו לקבל רק שלוש. אז כל הטובים בשיעור מאוד לחוצים על המקום שלהם. ואני גם אחד מהם, לכאוירה.

אין על השטייגן במשמחי. אתה בא לשם, איזה ברען. מתי שאתה לא נכנס. ליל שישי שתיים בלילה, יום ששי לפני שבת, כל הזמן. ובכלל אתה יודע מה זה לשמוע שיעורים מר' איסר, הוא עוד שמע שיעורים מהסבא מקובנא, ככה אמרו לי. והמשגיח ר' נתנאל, איזה זכות לראות יהודי מהדור הקודם. אבל לשיחות שלו לא נראה לי שאני יכנס. אמרו לי שהוא כבד.

טוב, תראה, הייתי ממשיך לדבר איתך אבל סדר ב' מתחיל וגם המשגיח הולך פה ואני לא רוצה שיראה אותי. אז תבוא בערב ככה בתשע וחצי.
אה, המשגיח נכנס פה אז אני ימשיך.

יש לנו אחד ממש מצוין בישיבה, מצוין שבמצויונים, יוקור שביקורים, קוראים לו ישראל אזולאי. מתמיד שאין כמותו. הבן של הרב אזולאי מאעירה שחר.
ומשמחי מאוד רוצים אותו אבל הרושיבה אמר שהם יהיו חייבים לקבל אם ככה שלוש חוץ ממנו. כי אתה מבין.

וישראל בעצמו עוד לא החליט אם ללכת לשם או לאבא שלו.
לי יש קצת פרוטקציה כי יש לנו מחותנים שהם מחותנים של הרושיבה שמה. אבל שלא נזדקק לזה.

וגם אומרים שהמבחן במשמחי ממש קשה ומתקילים אותך. אבל אני נראה לי מוכן. טוב, נדבר.

***

אם ראיתם מישהו כבן 16 ממושקף אנושות, הולך לאט, שני שרוכים פתוחים, חולצה בחוץ עם כתם קטשופ מטושטש, טישו בכיס החולצה, יש סיכוי טוב שפגשתם אותי.

אני לא ממהר לשום מקום. מה יש למהר. זהו. הכל נגמר. אתמול אבא שלי ניסה לדבר עם המחותן בשבילי אבל הוא אמר לו שלא יעביר אבל הוא לא מדבר עם הרושיבה. הם קצת מתחרטים על כל השידוך הזה. טוב, לא אמרתי כלום.
סתם בלון מנופח כל המשמחי הזה. כאילו רק הם קיבלו את התורה. עזוב. בחורים עם גאייווה כזו, עדיף לא לדבר.
אתה יודע איזה סיפורים שמעתי. אתה לא תאמין. אומרים גם שמאז הקיצוץ בתקציב האוכל שם ברמה ממש נמוכה. אבל זה שטויות. המשגיח זקן מופלג אין לאף אחד קשר איתו, וגם לשיעורים של ר' איסר כמעט ולא נכנסים. גם קשה להבין אותו. נס שלא התקבלתי לשם.

****

אם ראיתם מישהו מאחורי הקראוון של קהילת מוגלניצא, עם נקסט ביד ומשתעל, יש סיכוי טוב שראיתם אותי.

עכשיו אבא שלי הודיע לי שבסוף הוא הצליח ומשמחי קיבלו אותי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
  • הוסף לסימניות
  • #3
  • הוסף לסימניות
  • #4
זה הרעיון. כתבתי בשפה מדוברת של גיל 16.
מענין אם זה אכן מקובל/תיקני.
כי בספרים הרבה פעמים רואים מילים שבתור דיבור יומיומי היה נשמע מליצי, ועדין כשבספר זה נכון כך.
יתכן ואתה צודק, מענין לשמוע דעות נוספות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
כנ"ל כשאני כותבת שיחות ילדים. אני אוהבת את הטעויות שלהם.
ממש צורם לי ילד קטן שמדבר לאחיות שלו ואומר "אתן".
במחשבה שניה, גם מבוגרים כמעט לא משוחחים כך.
אז מה, נשריש טעויות?

טוב, נחכה שהמומחים יתעוררו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לטעמי הטעויות הללו הופכות את הקטע למאד אותנטי ואמין.

נהניתי מכל שורה. שכוייח!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת חנניה
תמיד ידעתי שאני לא ילד סטנדרטי. מאיפה ידעתי? ידעתי. הלא סטנדרטיים יודעים שהם כאלה.
אפילו שנולדתי ילד שלישי במשקל 3.300 ביום שלישי, זה עדיין לא אומר.
התחלתי את החיים במעון שגרתי במודיעין עילית, אחד מתוך יללנים רבים. אבל הרגשתי את הייחודיות מפעפעת לי מהבקבוק.
בגיל ארבעה חודשים ההורים שלי שכחו לקחת אותי מהמעון, והיות ששכבתי בשקט גם המטפלת לא שמה לב. רק בשעה שש בערך אמא שלי קלטה שהיום היא נחה יותר מידי טוב. מיד זיהיתי את הצרחות שלה שהגיעו מהרחוב הסמוך. אחרי כמה דקות כבר הייתי בבית, מוגן היטב. הפרשיה כאילו נשכחה אחרי כמה ימים. אבל לא ממני.
באותם שעתיים שהייתי אובד עצות, היה לי הרבה זמן להרהר על משמעות החיים. הגעתי למסקנה שאדם לא יכול להיות תלוי באחרים. למען בטחוני האישי, התחלתי לעבוד על פיתוח האישיות, חוסן, העצמה, ועוד כל מיני מילים יפות שכתובות בכל מיני מודעות של כל מיני מאמנים. אבל אני לא הייתי צריך לשכנע את עצמי ש"יש לי את זה". פשוט הייתי כזה.
בהתחלה זה התבטא בנקיטת יוזמה באירועים מאתגרים. אירוע כזה יכול להיות למשל אויפרוף שלא תפסתי בו מספיק סוכריות. כדי לפתור את הבעיה הייתי הולך למקום שבו היו סוכריות, כמו כיס תפוח שהיה בסביבה, ולוקח. לפעמים זה לא מצא חן בעיני מבוגרים מסוימים, והייתי נאלץ להיפרד מהשלל. אחר כך למדתי שאין צורך לחכות לשבוע שחל בו אויפרוף. יש סוכריות במכולת כל השנה. זה עבד, עד שזה הפסיק לעבוד. אני לא יפרט למה. עד היום כואב לי להיזכר בזה. אבא היה קונה רק מעור אמיתי.
בישיבה קטנה קלטתי שיש דרכים אחרות להשיג דברים. קוראים לזה "כריזמה", ובתרגום מיוונית עתיקה: מתנת חסד. אני לא קיבלתי את המתנת חסד הזו, אבל אין דבר שאי אפשר להשיג בחיים. לא בחיים שלי.
אז איך לוקחים בכח מתנה? זה לא פרדוקס.
מתנות ניתנות למי שראוי להם. אתה צריך רק להיות ראוי, והמתנה אצלך.
פה החל המפנה.

העולם הוא הרבה יותר עמוק ממה שנראה לנו. אני כמובן לא אכניס אותכם לכל העומק שנחשפתי אליו, אבל במילים פשוטות: יש אורות ויש כלים. הכלי מכיל את האור. ככל שיש לך כלי יותר גדול, אתה יכול להכיל יותר אור. האור הוא אינסופי, אבל הכלי שלך לא. אתה צריך להיזהר משבירת הכלים.

הייתי מתגנב לישיבת המקובלים, יושב, מקשיב, בעיקר לא מבין. היתה לי הרגשה שהם לומדים תיאוריה. אני רציתי למעשה. בדרכים שונות הגעתי להיכרות עם אנשים בעלי כוחות על. זה לעומת זה עשה אלוקים. כמו שצדיקים עושים מופתים, רשעים עושים הוקוס פוקוס. הדרך של הצדיקים היתה ארוכה וקשה. הדרך של הרשעים הציעה שימוש מיידי בכוחות. הצצתי ונפגעתי. בחוץ לא ראו כלום, כמובן. אבל בפנים כבר הייתי רקוב לגמרי. לא היה ברור לי לגמרי אם האדם נברא מהקוף או ששניהם נבראו מהמפץ הגדול, יתכן גם שכל העולם שאנו חווים הוא חלום מתוק שנתעורר ממנו מתישהו.

עזבתי את הכולל עקב פגישות עבודה עם מתקשרים למיניהם. השתתפתי בסדנאות, התמחיתי בכל מיני שיטות. השיא היה כשהצלחתי לברוא במקווה מגבת נקיה יש מאין. תמיד היה לי במשנת יוסף מה שהזמנתי. אם היה חסר, אתם יודעים. בשלב הזה האברכים בשכונה החלו לחשוד בי. התחיל אחרי מעקב חצי סמוי.
בשביל לבלבל את העוקבים בראתי לי כמה כפילים. את הראשון הייתי שולח לכולל שיתנדנד שם ויקום מידי פעם לנייס כדי לא לעורר חשד.
השני היה עושה סידורים נחוצים, קניות, וכל הביטול תיירה. השלישי היה שפן נסיונות. פעם הוריתי לו לומר איזה לחש והוא התאדה במקום. התלבטתי אם לברך הגומל. היה שלב שלא ידעתי כבר מי אני ומי הכפיל. קראתי להם שמות. הראשון היה יששכר, השני היה זבולון, והשלישי אלעזר, דהיינו לוזר.

אפשר לומר שהעסק די זרם, חוץ מעם גרשון. הוא היה אובססיבי לדעת מי אני באמת. החלטתי לעשות לזה סוף. שלחתי את לוזר השביעי לטייל קצת ברחוב. אחרי כמה דקות ראיתי את גרשון מרחרח באיזור. הוא עמד כאילו לעשן, ופקח עין בוחנת על לוזר. שלחתי את זבולון לקנות סכין, נרות נשמה וסיר קטן. גרשון כמובן התבלבל ביניהם וזבולון מסר את החפצים ללוזר שהחל בצעדה מהירה לכיוון קצה העיר כשגרשון מהדס אחריו. אני עקבתי אחרי שניהם ממרחק בטוח. בחורשה שנראתה לי מקום מתאים תקשרתי עם זבולון שיעצור וידליק את הנרות. גרשון עמד ובהה כשחשש גדול בעיניו. הוא הבין שהוא עד לגילוי נדיר של כוחות שלא מהעולם הזה.
לוזר המופעל בשלט רחוק התיישב במרכז שלף סכין חדה וחתך בעדינות את קצה אצבעו. לא ריחמתי עליו. לוזרים לא האריכו ימים אצלי.
גרשון פער את עיניו. דרך עיניו של לוזר יכולתי לקרוא את שפתיו ממלמלות בחוסר אמון: מכשף - - - חנניה מכשף - - -














המשך לא יבוא.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה