לכל הצלמים והצלמות נתקלתי במאמר מעניין של איציק קנטי.

[אבי1000]

תמיד שאלתי את עצמי מהי ההגדרה של אומנות ועכשיו קיבלתי את התשובה המלאה.


צילום-טכנאות מושלמת או אמנות
צילום הוא ילד חורג. הוא ילד חריג בעולם האמנות. והשאלה היא האם הוא בכלל אמנות?
האם הוא לא וירטואוזיות טכנית? או במילים אחרות- טכנאות. וכאן נראה לי טמונה הבעיה המרכזית.
על ציור אין ויכוח.זאת אמנות ( אגב גם בחיובי הארנונה הם מוכרים ואנחנו לא...). בואו ננסה לפשט את עבודת הצייר: מתחיל מגליון חלק. מפעיל את הדמיון. נותן ביטוי אישי ליצירה שלו.ויוצר ציור. בין אם זה ציור טבע או דמיוני, ראליסטי או סוראליסטי- אין ספק שזו האינטרפרטציה והדמיון שלו שציירו את הקנווס.
והפסל: גם פה אין ויכוח. גם הוא אמן. חוצב בגוש אבן "סתמי", מכייר בחימר, מרתך ברזלים מגלף בעץ יוצק בפלסטיק- ועוד המון טכניקות ומהויות שונות. גם הוא התחיל מ"דף חלק" וגם הוא יצר מדמיונו וראייתו הייחודית.
וסופר, ומשורר- הם בטוח התחילו מדף חלק.
ואיפה אנחנו?
קצת על המקור ל " עזות המצח " שלי: אני צלם מקצועי מזה כ- 25 שנה ועוד כמספר שנים כזה נולדתי וגדלתי לבית של צלמים מקצועיים.עברתי בחיי המקצועיים כמעט את כל סוגי הצילום- למעט תת ימי ורנטגן- ואני מרשה לעצמי לנסות ולהסביר את גישתי. צילמתי חתונות, צילמתי חדשות, צילמתי אפילו מהאוויר, תיעדתי ניסויים ואירועים מתלהמים כמו גם משמחים, צילמתי אופנה, פורטרטים וביוטי, צילמתי דומם, צילמתי ארכיטקטורה ועיצובי פנים. תיעדתי המון ויצרתי לא מעט. זוהי אהבתי ומקור פרנסתי העיקרי.
ואני מצלם היום הרבה להנאתי. מה שנקרא- אמנות.
ולענייננו: איפה אנחנו? למה אנחנו "בנים חורגים לאלוהים"?
אני חושב שאנחנו די "אשמים" בעניין.
אני מסתובב הרבה בין אתרי מועדוני הצילום, בוחן את צילומי תלמידי, קורא את הביקורות הנלהבות ובצדק בין חברי המועדונים השונים, נהנה מהמראות אבל קצת מצקצק בלשוני.
מוכרח להודות: הצילומים מרהיבים ברובם. צילומי מאקרו מרשימים, צילומי הומלס או הפגנה, חרדים או ערבי זקן, הודי צבעוני או מלחמה ופיגוע, דמעות של ילד או צחוק מתגלגל, משפחה או טבע. הכל נורא יפה.
אני שואל את עצמי: זאת אמנות?
ואני עונה לעצמי:הרוב טכנאות משובחת.
הציוד היום כל כך טוב, העדשות נהדרות והמחשבים הם מחשבי על עם פוטושופ או לייטרום או כל תכנה אחרת. וכמויות הצילומים שאנחנו מצלמים ויכולים לבחור מהם היא כל כך גדולה- ובחינם. אז ברור שהכל נורא יפה.
אני טוען שהרוב המכריע זה תיעוד. טכנאות. משובח אומנם- אבל לא אמנות. צילום חיילים בשדה הקרב בסיטואציות שיוצרות את הדרמה- זה תיעוד. צילום ההודי הצבעוני או ההומלס- גם זה תיעוד. צילום פרח במאקרו והדבורה המעופפת אליו- זהו תיעוד מלווה בשלמות טכנית. הביטוי האישי שהוא תנאי הכרחי ומובהק לאמנות- לוקה פה בחסר. ואני מרשה לעצמי אפילו לומר שכמעט כל מי שמצלם טוב ומבין קומפוזיציה וחשיפה נכונה היה מצלם אותו צילום באותה סיטואציה- פלוס מינוס.
איפה אנחנו בתמונה? איפה הביטוי האישי? איפה הצילום מהקישקס? איפה פה התנאי המוחלט להגדרת האמנות לעזאזל?
אני חושב שתוכר אמנותנו ככזאת כשנשכיל אנחנו להבחין בין תיעוד וטכניקה לבין יצירה שלמה שמתחילה מהדף החלק. כשאנחנו נבין שאמנות היא יצירה שכולה שלנו. משלב הרעיון דרך התכנון ועד הביצוע. רק אז נהיה "לגיטימיים" ללא עוררין ( וגם בארנונה...)
ברשותכם אספר על התהליך שאני מעביר "צילום" משלב התכנון ועד לביצוע:
אני מדמיין. מפנטז סיטואציות תאורה. לוקיישן. דמות שתתאים לסיטואציה. ואח"כ מתחיל לממש את החלום. ממש כמו בציור. מתחיל מדף חלק. מבחינתי צלם בתפקידו כאמן הוא התסריטאי, הבמאי, התאורן, התפאורן, המלהק- ובסוף גם המצלם. ( ובינינו – הרבה פעמים גם עובד במה...).
כך אני מתחיל. מדף חלק. וממילא ברור שהכל שלי והכל מתהליכי העיכול שלי. אף אחד לא יכול לצלם את אותו הצילום שלי- כי אני יצרתי אותו. אני " המצאתי " אותו. אני לא מעתיק סיטואציה- אלא יוצר אותה. הסיטואציה שיצרתי באה מהבטן שלי.
וזאת האמנות שלי. לא תיעוד ולא טבע ולא הפגנה ולא העתקת המציאות.
ובאמנות זאת- הכל מותר. בתנאי כמובן שהצלם שולט באופן מוחלט בכלים ובכללים : פוקוס הוא רק המלצה. חשיפה נכונה- מה זה? אסור לשרוף? אסור להשחיר? לא בבית ספרי. מותר הכל. הכל ברמת האסטטיקה- האם נעים לעין או לא? (וכמובן מה זה נעים ויפה לעין? עוד שאלה בעייתית.) האם הצילום יחזיק בשיני הזמן או שייעלם במלתעותיו. ודבר אחרון: גם ביקורת היא לא לגיטימית בעיני. רצה הצלם לעשות כך? כזה ראה וקדש. אני מרשה לעצמי לבקר לפי טעמי האישי בלבד. מתאים בעיני בלבד, לא יפה בעיני בלבד, אבל אין ביקורת ברמה של נכון או לא נכון.
ואחרי שניישם- אולי גם נזכה להנחה בארנונה...


קרדיט איציק קנטי.

 

[אוהב0ישראל]

אהבתי את המשפט: "אני לא מעתיק סיטואציה- אלא יוצר אותה", כי באמת הצייר, גם כשהוא מצייר דבר שעומד מול עיניו בלא שיצר אותו, הוא בעצם "יוצר" אותו על הדף מחדש, ולכן עבודת האמנות של הצלם קשה יותר, כי לצלם זה להעתיק את המציאות הנראית מבעד לעינינו/לעיני העדשה, וליצור מציאות זה הרבה יותר מורכב. מאמר מעניין. תודה

 

[יונה יונה]

לא,
הוא טוען שהצילום היחיד שנכנס לגדר אומנות זה צילום מבוים.

אני מאוד לא מסכימה עם זה, אבל זה ארוך מדי.

 

[יעל אייזיקוביץ]

לא,
הוא טוען שהצילום היחיד שנכנס לגדר אומנות זה צילום מבוים.

אני מאוד לא מסכימה עם זה, אבל זה ארוך מדי.

אני גם התווכחתי איתו על זה. הוא מאוד מאמין בזה.... והוא צלם בסדר גודל שאני לא יכולה להגיד שהוא טועה.
אבל בהרגשה שלי-
אם עברתי איפשהו וראיתי את המציאות במשקפיים אומנתיות, מזוית אומנותית והצלחתי להעביר את זה לפריים, אז זו אומנות.


במשל של שדה הקרב אם אדם "רגיל" יצלם, יראו שדה קרב.
צלם כמו איציק למשל יתפוס את ענני האבק שעולים מנעל של החייל או משו בסגנון.
לא ככה?

 

[יונה יונה]

גם, אבל לא רק.

צילום זה רישום באור, כל צילום שלקח אור (ולא משנה מאיזה מקור) ויצר איתו תמונה שלא היתה במציאות זו אומנות.

----

גם הציור התחיל כמשהו טכני לחלוטין (העתקת המציאות לנייר), בא הצילום והכריח אותו להצדיק את עצמו אז הוא המציא את עצמו מחדש והפך לאומנות.

הצילום מעולם לא התיימר להיות אומנות ממש, ומצד שני תמיד ניסה לברוח מהטכנאות
(תראי בוגרי בצלאל וכדו'... לא תמיד יודעים להוציא תמונה טובה טכנית אבל מדברים גבוהה גבוהה על אומנות)

כניסת ההדמיות מחשב לעולמינו וההשתכללויות בתחום מכריחה את הצילום כיום להיות מעבר לטכנאות טובה ולהפוך מצילום מיקצועי נטו לצילום אמנותי,
מצד שני גם כניסת המצלמות הביתיות ומצלמות הטלפונים מאתגרת את עולם הצילום.
עכשיו צריך להיזהר שלא נאבד את המיקצועיות הטכנית של הצילום יותר ממה שנאבד את האומנות שבו. היא תחיה ותבעט לנצח.

(קצת דומה לעולם הציור כיום, הרבה ציירים ידועים בעשורים האחרונים לא באמת יכולים לצייר בפרספקטיבה נכונה וכדו' ואפילו מהללים את זה...)

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

(קצת דומה לעולם הציור כיום, הרבה ציירים ידועים בעשורים האחרונים לא באמת יכולים לצייר בפרספקטיבה נכונה וכדו' ואפילו מהללים את זה...)

חולק על הנחרצות שלך, מידיעה ברורה מהשטח.
יש ציירים שמתעלמים מכללי הפרספקטיבה, מבחירה, אבל לומר שלא יודעים, זאת הגזמה.
מסלולי הלימודים במקומות כמו בצלאל, לא נותנים לך להתקדם הלאה, לפני שאתה שולט ברישום מדוייק ברמה הכי גבוהה.
באמנות הצילום נדרש ידע טכני רב, כדי לקבל את התוצאה שאתה בחרת, ולא תוצאה אקראית.
אפשר ליצור אמנות בלי טכניקה לטווח של פרוייקט אחד או שנים, אבל אם אתה רוצה להיות מסוגל ליצור כל דבר שיעלה על דעתך, אתה מוכרח להיות בעל ידע טכני עשיר.