למה נגרע?

[כנפיים]

תודה ל @נקודת אמת על התובנה המיוחדת!

הייתי בדרך רחוקה,
לא יודעת, גם לא מחכה.

הייתי בדרך רחוקה,
מתעתעת שוממה וריקה.

הייתי בדרך רחוקה,
כשפג תוקף ועבר,
התאריך.

הייתי בדרך רחוקה,
לא עליתי, לא ידעתי,
שצריך.

הייתי בדרך רחוקה,
לא חיפשתי, לא שיערתי,
מה חסר.

הייתי בדרך רחוקה,
לא הכרתי
משהו אחר.

ואחר כך---

ארוכה הייתה דרכי,
הו כמה ארוכה,
ובוערת ומוארת
בתשוקה

וחשוכה, ומבעתת,
ובוקה ומבולקה,
ורוחות ועננים
ואבוקה.

וכשבאתי---

קראתי,
וקרעתי,
רקיעים בסערה,

אלוקים,
הו, למה אגרע??

הן אתה אשר שמתני,
בדרך רחוקה,
ורצית צעדיי,
משם בדווקא,

למה אגרע מהקריב
אל קהלך?
למה אגרע
מחלקך?

וגאלתני בשנית,
וקרעת לי את היום,
ו"פסח שני",
נתת לי- במקום.

אתה אלוקים,
שמעת, ובראת לי
בריאה
של יש מאין,

רבדים ועומקים
הענקת ונתת בי
נסתרים
מן העין


ועודך מלווני,
בדרכי הארוכה,
לירושלים של מעלה,
המחכה.



וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן--בַּיּוֹם הַהוּא.
וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יי בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֹשֶׁה: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה יי לָכֶם.
וַיְדַבֵּר יי, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיי.
בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:

כי גם כאשר הנני יודע שאני טמא…
וגם כאשר הנני יודע שהנני בדרך רחוקה…
אבל בכל זאת, בורא כל עולמים: איך בין דאך פארט א איד!…
(אני בכל זאת נשמה
יהודית?!…)
ולכן, למה נגרע?!…

ובכוח הצעקה והזעקה הפנימית
הזאת, מתגלה נס נפלא של פסח שני…
יש תקווה!
(פניני באר בשדה)

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

מהמם!
@נקודת אמת -אחת התובנות החזקות

 

[הפקות כתיבה]

אוי זה שיר חזק
ונוגע
תודה

 

[RACHELIZ]

מקסים ומחזק!